יניב גולן
22-09-12, 09:56
שלום לכולם,
אתמול השתתפתי במפגש כמתחרה. גדלתי בבית בו אהבת הארץ שולבה עם האהבת הג'יפים. אבא שלי היה בונה ג'יפים ומאז שאני זוכר את עצמי, הייתה לנו שלדה כזו או אחרת בחצר הבית. במרוץ השנים אבא שלי נפצע באינתיפאדה ומאז לא חזר לשגרה. אולם, החיידק הזה קונן בגופי, ולפני מספר חודשים רכשתי רוביקון ארוך ומיד חשבתי על תאריך היעד להצגה שלו. כמובן שהמדובר הוא במפגש השנתי.
התחלתי בעבודת מחקר שארכה כחודשיים באשר לחלקים שאני רוצה וצריך לשפר וכיצד אני רוצה שהג'יפ יראה. עברתי הליך בירוקרטי לא פשוט מול משרד התחבורה (לא הזמנתי בורג מבלי לקבל את האישור שלהם). חודשיים חיכיתי עד שכל החלקים הגיעו לאחי בארה"ב, חודש הפלגה בים ושבועיים מורטיי עצבים עד ששחררתי את המכולה ועד לרגע שהיא נחתה בבית הורי.
מאותו הרגע החל מרוץ סביב השעון, עבודה של 24 שעות ביממה, ואני אומר 24 שעות ביממה כי גם במהלך הארבע שעות שינה שישנתי לו הפסקתי לחלום ולתכנן את יום המחרת. עבדנו עד הדקה התשעים ואתמול סיימנו ממש לפני חצות. אפילו לנקות את הרכב לא הספקנו ובבוקר עצרתי ברמלה אצל הבני דודים והם צחצחו לי את הרכב.
מבחינתי, הגשמתי חלום עם הכניסה לרחבת המתחרים. קשה להסביר איזו תועלת פסיכולוגית הייתה לי רק מלשבת בצל ולהביט על הרכב. עבודה של חצי שנה הגיע לסיומה, וגם אם נשארו כל מיני תוספות קטנות, במטרה האישית שלי עמדתי.
בתחילת הארוע פנו אלי אנשים שונים והפצירו בי להביא כמה שיותר חברים להצביע, ומבחינתי עצם ההשתתפות והעמידה בלוחות הזמנים הבלתי אפשריים הייתה הנצחון הגדול ביותר, וזו הייתה הגישה בה דגלתי.
רגע ההכרזה היה מרגש במיוחד עבורי, הפרס לא היה הדבר המרכזי אלא ההכרה כי העבודה הקשה בחצי השנה האחרונה ובשבועיים האחרונים בפרט נשאה פרי, נתנה לי תחושת סיפוק אדירה. עכשיו , כל שנותר הוא להינות מהרכב ומהעבודה הקשה שהשקעתי.
לסיכום רציתי לומר תודה לסביון ולנמרוד ולשאר מנהלי האתר ואם שכחתי משהו אני מראש מתנצל. תודה על המפגש השנתי שצובר תאוצה משנה לשנה. אני מאמין כי הארוע ילך ויגדל עם השנים ובטוחני כי מעבר לתחושת הסיפוק לאחר ארוע מוצלח הוא גם יניב פירות כלכליים.
תודה על המיילים האישיים ועל העובדה ששכנעתם אותי להשתתף למרות שלא ראיתם אפילו תמונה אחת של הרכב, נרשמתי בדקה התשעים בזכותכם.
תודה על הפעלת שיקול הדעת הנכון באשר לסוגיית הבחירה המקדמית, פשוט לא היו לי תמונות להעלות בשלב הזה, שכן המכולה נחתה ביום חמישי לפני שבועיים.
אני מקווה שלא תכעסו, אבל אני חייב עוד תודה אחת קטנה,
תודה לאילן אחי, ליוסי ולנתן על העזרה בהרכבת הג'יפ,
ותודה אחרונה וגדולה לסמי, על הלב והנשמה שהושקעו בהרכבת הג'יפ.
שבועיים לקח לנו להכין את הג'יפ, היו אלה שבועיים מהנים ומענים בו זמנית, עם רגעי אושר ורגע אכזבה.
ועכשיו כשכבר ניתן לסכם, אני יכול לסכמם כשבועיים של שיגעון חושים, פשוט כמו להיות שבועיים ברכבת הרים.
מצ"ב קישור לדף הפייס שלי בו ניתן לראות את התקדמות בניית הג'יפ בשבועיים האחרונים.
http://www.facebook.com/media/set/?set=a.3677397102541.2127006.1503409809&type=1
שתהיה לכולנו שנת טיולים והמשך הנאה בשטח,
נתראה בשנה הבאה,
ושוב תודה יניב גולן
אתמול השתתפתי במפגש כמתחרה. גדלתי בבית בו אהבת הארץ שולבה עם האהבת הג'יפים. אבא שלי היה בונה ג'יפים ומאז שאני זוכר את עצמי, הייתה לנו שלדה כזו או אחרת בחצר הבית. במרוץ השנים אבא שלי נפצע באינתיפאדה ומאז לא חזר לשגרה. אולם, החיידק הזה קונן בגופי, ולפני מספר חודשים רכשתי רוביקון ארוך ומיד חשבתי על תאריך היעד להצגה שלו. כמובן שהמדובר הוא במפגש השנתי.
התחלתי בעבודת מחקר שארכה כחודשיים באשר לחלקים שאני רוצה וצריך לשפר וכיצד אני רוצה שהג'יפ יראה. עברתי הליך בירוקרטי לא פשוט מול משרד התחבורה (לא הזמנתי בורג מבלי לקבל את האישור שלהם). חודשיים חיכיתי עד שכל החלקים הגיעו לאחי בארה"ב, חודש הפלגה בים ושבועיים מורטיי עצבים עד ששחררתי את המכולה ועד לרגע שהיא נחתה בבית הורי.
מאותו הרגע החל מרוץ סביב השעון, עבודה של 24 שעות ביממה, ואני אומר 24 שעות ביממה כי גם במהלך הארבע שעות שינה שישנתי לו הפסקתי לחלום ולתכנן את יום המחרת. עבדנו עד הדקה התשעים ואתמול סיימנו ממש לפני חצות. אפילו לנקות את הרכב לא הספקנו ובבוקר עצרתי ברמלה אצל הבני דודים והם צחצחו לי את הרכב.
מבחינתי, הגשמתי חלום עם הכניסה לרחבת המתחרים. קשה להסביר איזו תועלת פסיכולוגית הייתה לי רק מלשבת בצל ולהביט על הרכב. עבודה של חצי שנה הגיע לסיומה, וגם אם נשארו כל מיני תוספות קטנות, במטרה האישית שלי עמדתי.
בתחילת הארוע פנו אלי אנשים שונים והפצירו בי להביא כמה שיותר חברים להצביע, ומבחינתי עצם ההשתתפות והעמידה בלוחות הזמנים הבלתי אפשריים הייתה הנצחון הגדול ביותר, וזו הייתה הגישה בה דגלתי.
רגע ההכרזה היה מרגש במיוחד עבורי, הפרס לא היה הדבר המרכזי אלא ההכרה כי העבודה הקשה בחצי השנה האחרונה ובשבועיים האחרונים בפרט נשאה פרי, נתנה לי תחושת סיפוק אדירה. עכשיו , כל שנותר הוא להינות מהרכב ומהעבודה הקשה שהשקעתי.
לסיכום רציתי לומר תודה לסביון ולנמרוד ולשאר מנהלי האתר ואם שכחתי משהו אני מראש מתנצל. תודה על המפגש השנתי שצובר תאוצה משנה לשנה. אני מאמין כי הארוע ילך ויגדל עם השנים ובטוחני כי מעבר לתחושת הסיפוק לאחר ארוע מוצלח הוא גם יניב פירות כלכליים.
תודה על המיילים האישיים ועל העובדה ששכנעתם אותי להשתתף למרות שלא ראיתם אפילו תמונה אחת של הרכב, נרשמתי בדקה התשעים בזכותכם.
תודה על הפעלת שיקול הדעת הנכון באשר לסוגיית הבחירה המקדמית, פשוט לא היו לי תמונות להעלות בשלב הזה, שכן המכולה נחתה ביום חמישי לפני שבועיים.
אני מקווה שלא תכעסו, אבל אני חייב עוד תודה אחת קטנה,
תודה לאילן אחי, ליוסי ולנתן על העזרה בהרכבת הג'יפ,
ותודה אחרונה וגדולה לסמי, על הלב והנשמה שהושקעו בהרכבת הג'יפ.
שבועיים לקח לנו להכין את הג'יפ, היו אלה שבועיים מהנים ומענים בו זמנית, עם רגעי אושר ורגע אכזבה.
ועכשיו כשכבר ניתן לסכם, אני יכול לסכמם כשבועיים של שיגעון חושים, פשוט כמו להיות שבועיים ברכבת הרים.
מצ"ב קישור לדף הפייס שלי בו ניתן לראות את התקדמות בניית הג'יפ בשבועיים האחרונים.
http://www.facebook.com/media/set/?set=a.3677397102541.2127006.1503409809&type=1
שתהיה לכולנו שנת טיולים והמשך הנאה בשטח,
נתראה בשנה הבאה,
ושוב תודה יניב גולן