רון נחמן
05-01-14, 22:07
חשבתי שזה הפורום הנכון לנושא - בהמשך לשרשור הזה (http://www.jeepolog.com/forums/showthread.php?t=73600)
בקיצור:
זחלן מלגו, עם שלט רחוק, במהדורה מיוחדת עם לוחית רישוי (20,000 יחידות ראשונות!).
כיף לא רגיל.
83798
ובאריכות:
בקיץ הייתי בארה"ב (אני עוד חייב לכם דיווח על זה... (http://www.jeepolog.com/forums/showthread.php?t=77242)) בשבוע האחרון לטיול נפגשתי עם החברה שלי (העונה לשם שירי) ומשפחתה במנהטן, ניו יורק.
ביום האחרון לטיול, כיאה לילד (בן 28) שנמצא בנ"י, נכנסנו ל FAO Schwarz. למי שלא מכיר – מדובר פשוט על חנות צעצועים גדולה.
בין האלקטרוניקה ובובות הפרווה, כמו רוב הג'יפאים/מהנדסי מכונות גם אני חיפשתי את הלגו.
כשמצאתי אותו, התאכזבתי. מסתבר שב"לגו" יש אנשי מכירות חרוצים, שהצליחו לשכנע את הבוסים שלהם בשני נושאים:
1. כדי להגדיל את קהל היעד, כדאי לפנות לבנות, ולא רק לבנים.
2. בנות, כך לשיטת אנשי לגו, לא אוהבות להרכיב דברים.
על הקביעה השנייה אפשר אמנם להתווכח, אבל העובדה היא כזו:
לגו בחרו להפוך את רוב המוצרים שלהם לבובות מוכנות מראש, שפשוט יודעות "להתלבש" על משטחים מלגו. לרוב בוורוד.
לבי נשבר.
ניסיתי בכל לבי להתלהב מדמויות בגודל טבעי של בטמן ודמויות ממלחמת הכוכבים, אבל בינינו – מדובר על פיסול, לא לגו.
בעיניים לחות מהילדות שאבדה (ולעולם לא תחזור, גם לא לילדיי), לפתע הבחנתי במדף מוכר.
טכניק.
הלב השבור התחבר מחדש, כמו עשרות מכוניות לגו שריסקתי לתוך קירות בילדותי (בדומה למה שעשיתי עם הג'יפים שלי. ייתכן שמדובר בהפרעת אישיות שיום אחד תאובחן).
לפתע נחה עיני על טרקטורון. גלגלים מגניבים, קפיצים. זיק של אושר בעיני.
"רוצה?" שאלה בעיניים מחייכות שירי.
"הא? מה? לא, לא... זה בזבוז כסף. חבל"
"עליי! מה אכפת לך! צעצוע חדש. תמיד כיף. וככה יהיה לך מה לעשות עד שאגיע לארץ" (היא והמשפחה חזרו שבוע אחריי).
"אני.. אני לא בטוח שכדאי. סה"כ זה באמת מיו..." נקטעתי.
בזווית העין ראיתי משהו:
4x4 Crawler Eclusive Edition
LIMITED EDITION
"יש לך קצת ריר בזווית הפה. על מה אתה.. אה."
200$. הרבה כסף. יותר ממה שהיא חשבה, יותר ממה שאני חשבתי להוציא. צעצוע מיותר. אין סיבה. לא פרקטי. גדול. מסורבל. טפשי.
"אבל זה ישמח אותך." ניסתה.
"נו... אבל... זה כל כך הרבה כסף. וזה באמת מיותר"
"אבל מכרת את הג'יפ! זה רק פיצוי הגיוני! בוא. נעשה חצי-חצי"
83786
לכו תתווכחו עם טיעון כזה.
***
הגעתי הביתה. נרגש. יש לי שבוע בלי החברה, בדירה של ההורים שלי, רגע לפני שנחפש מקום משלנו.
זמן מצוין לרגרסיה לילדות.
83787
פותח. מסדר שקיות (כשאין כלי עבודה אני יכול לעשות רושם של עובד מסודר).
83788
התרגשות שלא חוויתי מאז שהייתי ילד.
הלגו השתנה. ממש השתנה.
8379083789
דיפרנציאלים. ציריות. מנועים עם שלט רחוק.
חלקים בלי בליטות (!). מוזר. אבל מוזר טוב.
הלגו לימד אותי המון. הוא לימד אותי (Read the f*cking maual) RTFM, לימד אותי לזהות מידות וגדלים.
הוא נתן לי כלים ליצור בעצמי, הרבה לפני שלמדתי לנסר, להבריג, לחתוך, לרתך. להיפצע.
אף פעם לא למדתי לצייר או לשרטט. במקום, למדתי לבנות.
תודה ללגו.
***
כשבניתי את הרכב הקודם שלי, דווקא גודל אמתי - מברזלים - אנשים סביבי התרגשו.
"מגניב! אתה בונה אוטו! (עוד סיפור שאני חייב לכם. מבטיח לספר גם אותו)"
אמרתי לכולם: מה אתם מתרגשים?! זה בסך הכל לגו. לגו גדול. מברזל.
היום אני מבין עד כמה הדימוי היה מדויק...
אחרי כמה שעות הרכבה, סיימתי. כיף אדיר. הזחלן מפתיע לטובה (ויש כננת!).
4 מנועים (קדמי, אחורי, היגוי וכננת), מהלכי מתלים פסיכיים, ואפילו יש הבטחה מיצרן מקומי שאם אני מתכנן נעילות דיפרציאל – הוא מייצר לי אותן.
אז נכון. אין לי רכב שטח כרגע-
אבל מזל שאפשר לטפס על כפות רגליים. עד הג'יפ הבא.
ועכשיו תמונות.
837928379183796
8379583794
83800 8379983801
בקיצור:
זחלן מלגו, עם שלט רחוק, במהדורה מיוחדת עם לוחית רישוי (20,000 יחידות ראשונות!).
כיף לא רגיל.
83798
ובאריכות:
בקיץ הייתי בארה"ב (אני עוד חייב לכם דיווח על זה... (http://www.jeepolog.com/forums/showthread.php?t=77242)) בשבוע האחרון לטיול נפגשתי עם החברה שלי (העונה לשם שירי) ומשפחתה במנהטן, ניו יורק.
ביום האחרון לטיול, כיאה לילד (בן 28) שנמצא בנ"י, נכנסנו ל FAO Schwarz. למי שלא מכיר – מדובר פשוט על חנות צעצועים גדולה.
בין האלקטרוניקה ובובות הפרווה, כמו רוב הג'יפאים/מהנדסי מכונות גם אני חיפשתי את הלגו.
כשמצאתי אותו, התאכזבתי. מסתבר שב"לגו" יש אנשי מכירות חרוצים, שהצליחו לשכנע את הבוסים שלהם בשני נושאים:
1. כדי להגדיל את קהל היעד, כדאי לפנות לבנות, ולא רק לבנים.
2. בנות, כך לשיטת אנשי לגו, לא אוהבות להרכיב דברים.
על הקביעה השנייה אפשר אמנם להתווכח, אבל העובדה היא כזו:
לגו בחרו להפוך את רוב המוצרים שלהם לבובות מוכנות מראש, שפשוט יודעות "להתלבש" על משטחים מלגו. לרוב בוורוד.
לבי נשבר.
ניסיתי בכל לבי להתלהב מדמויות בגודל טבעי של בטמן ודמויות ממלחמת הכוכבים, אבל בינינו – מדובר על פיסול, לא לגו.
בעיניים לחות מהילדות שאבדה (ולעולם לא תחזור, גם לא לילדיי), לפתע הבחנתי במדף מוכר.
טכניק.
הלב השבור התחבר מחדש, כמו עשרות מכוניות לגו שריסקתי לתוך קירות בילדותי (בדומה למה שעשיתי עם הג'יפים שלי. ייתכן שמדובר בהפרעת אישיות שיום אחד תאובחן).
לפתע נחה עיני על טרקטורון. גלגלים מגניבים, קפיצים. זיק של אושר בעיני.
"רוצה?" שאלה בעיניים מחייכות שירי.
"הא? מה? לא, לא... זה בזבוז כסף. חבל"
"עליי! מה אכפת לך! צעצוע חדש. תמיד כיף. וככה יהיה לך מה לעשות עד שאגיע לארץ" (היא והמשפחה חזרו שבוע אחריי).
"אני.. אני לא בטוח שכדאי. סה"כ זה באמת מיו..." נקטעתי.
בזווית העין ראיתי משהו:
4x4 Crawler Eclusive Edition
LIMITED EDITION
"יש לך קצת ריר בזווית הפה. על מה אתה.. אה."
200$. הרבה כסף. יותר ממה שהיא חשבה, יותר ממה שאני חשבתי להוציא. צעצוע מיותר. אין סיבה. לא פרקטי. גדול. מסורבל. טפשי.
"אבל זה ישמח אותך." ניסתה.
"נו... אבל... זה כל כך הרבה כסף. וזה באמת מיותר"
"אבל מכרת את הג'יפ! זה רק פיצוי הגיוני! בוא. נעשה חצי-חצי"
83786
לכו תתווכחו עם טיעון כזה.
***
הגעתי הביתה. נרגש. יש לי שבוע בלי החברה, בדירה של ההורים שלי, רגע לפני שנחפש מקום משלנו.
זמן מצוין לרגרסיה לילדות.
83787
פותח. מסדר שקיות (כשאין כלי עבודה אני יכול לעשות רושם של עובד מסודר).
83788
התרגשות שלא חוויתי מאז שהייתי ילד.
הלגו השתנה. ממש השתנה.
8379083789
דיפרנציאלים. ציריות. מנועים עם שלט רחוק.
חלקים בלי בליטות (!). מוזר. אבל מוזר טוב.
הלגו לימד אותי המון. הוא לימד אותי (Read the f*cking maual) RTFM, לימד אותי לזהות מידות וגדלים.
הוא נתן לי כלים ליצור בעצמי, הרבה לפני שלמדתי לנסר, להבריג, לחתוך, לרתך. להיפצע.
אף פעם לא למדתי לצייר או לשרטט. במקום, למדתי לבנות.
תודה ללגו.
***
כשבניתי את הרכב הקודם שלי, דווקא גודל אמתי - מברזלים - אנשים סביבי התרגשו.
"מגניב! אתה בונה אוטו! (עוד סיפור שאני חייב לכם. מבטיח לספר גם אותו)"
אמרתי לכולם: מה אתם מתרגשים?! זה בסך הכל לגו. לגו גדול. מברזל.
היום אני מבין עד כמה הדימוי היה מדויק...
אחרי כמה שעות הרכבה, סיימתי. כיף אדיר. הזחלן מפתיע לטובה (ויש כננת!).
4 מנועים (קדמי, אחורי, היגוי וכננת), מהלכי מתלים פסיכיים, ואפילו יש הבטחה מיצרן מקומי שאם אני מתכנן נעילות דיפרציאל – הוא מייצר לי אותן.
אז נכון. אין לי רכב שטח כרגע-
אבל מזל שאפשר לטפס על כפות רגליים. עד הג'יפ הבא.
ועכשיו תמונות.
837928379183796
8379583794
83800 8379983801