המוג במדרגה המרכזית של נ.ג. 186. בשיא הקיץ והפודרה, מתקשה ודורש הורדת לחץ אויר - מתוך הקבינה.
המדרגה הסופית נזחלת בדיוק מיקרוני ובקצב מרדים.
יכולת היונימוג בשיפועי צד מפתיע. מרכז הכובד נמוך יותר ממה שגובה הקבינה מטעה לחשוב. דיוק הזחילה הפנטסטי מאפשר להגיע עד לגבול בבטחה.
יונימוג U4000 בעיני הג'יפולוג
באהה... נחמד לראות את המשאית הזאת עובדת, אבל מה בדיוק אתם רוצים שנעשה איתה? זה לא רכב טיולים - שלושה מושבים בלבד, אין מזגן (וחם בפנים!), איטי על הכביש, דורש רשיון נהיגה על משאית. טוב מאד לגנוב ברזל משטחי האש בנגב, ומצויין בתור גורר ג'יפים:
|
(צילומים" אסף קציר, נמרוד מלר)
צהריים של קיץ בהר חורשן. מד החום הדיגיטאלי שבמרכז לוח המכשירים מראה 41 מעלות בחוץ. בתוך קבינת הפח אין מזגן, וחם, חם מאוד. אנחנו יורדים את הירידה התלולה, הזרועה מדרגות סלע. מאחורינו, נהג הלנדרובר המלווה מסמן לנו בעצבנות לנסוע כבר. אנחנו זוחלים במהירות נמוכה יותר ממה שאפשר לזחול בכל רכב שטח אחר, ואנחנו עדיין בהילוך שלישי נמוך. אין מה למהר; אנחנו נוסעים במרצדס, אז יחכו לנו.
היונימוג הראשון הוצג בסוף שנות ה-40 של המאה הקודמת. הרעיון היה פשוט: טרקטור חקלאי שבניגוד לבני מינו יש לו יכולת נסיעה טובה בכביש והוא יכול לשאת מטען ונוסעים, בדומה לטנדר. הרעיון הבסיסי נשמר מאז בגרסאות הרבות מספור שהוצגו במשך השנים. הדגם הנוכחי - סדרה U3000/U4000/U5000, הוצג בתערוכת האנובר בשנת 2002, וגם לו שלדת משאית קלה, בעלת בסיס גלגלים קצר, המונעת על ידי צמד סרנים חיים. הסרנים הם סרנים פורטליים - בקצות הסרנים הינע סופי, המסובב את הגלגלים. המיוחד הוא בכך שציר סיבוב הגלגלים נמוך מציר הסרן, באופן כזה מתאפשר מרווח גחון גדול במיוחד. הסרן נראה במבט חזית דומה לאות ח', או לשער, ובלועזית - פורטל. ברכב שאותו בחנו נמדד מרווח גחון מרשים של 45 ס"מ.
קילומטר אחד לשעה
ביונימוג מותקן מנוע טורבו-דיזל מודרני של מרצדס, העומד בתקן זיהום אוויר יורו3, ומספק 177 כ"ס. בתיבת ההילוכים שמונה הילוכים קדמיים ושישה אחוריים. התיבה מעמידה לרשות הנהג מערכת שילוב אלקטרו-פניאומאטית, ומשודכת לתיבת העברה מסוג4X4 קבוע בעלת שתי מהירויות, המעבירה את ההנעה לשני הסרנים. יחסי ההעברה בהילוכים הנמוכים הם קצרים במיוחד, כדי לאפשר גרירת מטענים כבדים או נסיעה אטית ומבוקרת. מהירות הנסיעה בהילוך ראשון במצב נמוך היא קילומטר אחד לשעה. למרות זאת, אין ליונימוג כל בעיה בנסיעה בכביש במהירות גבוהה של כ100 קמ"ש. חידוש חשוב מאפשר בלימה במהירויות נסיעה גבוהות: בלמי דיסק בארבעת הגלגלים, המסתייעים במערכת ABS בעלת ארבעה ערוצים, שאפשר לנתקה בנסיעת שטח.
אנחנו נוסעים בנינוחות בשבילי הכרמל. מולנו מתקדם ענן אבק: עשרות לנדקרוזרים חדשים (ואחד ישן, בטח של המדריך) של מועדון טויוטה בהדרכת שטח. אנחנו ממתינים בצד השביל עד שהשיירה תעבור, ולפי המבטים של הנהגים שחולפים על פניהו, ספונים בסלון המפנק, נראה שהיונימוג הוא אטרקציה, אפילו מוקד הערצה. אותה סיטואציה בדיוק חוזרת בהמשך היום עם שיירה של לנדרובר דיסקברי 3 חדשים - מעטים יותר - גם הם בהדרכת שטח. האם יכול להיות שרוכשיהן של מכוניות פנאי-שטח מפנקות בעצם חולמים על הרכב הקשוח שלנו, הכלאה בין טרקטור לבין משאית ששורשיה נטועים לפני יותר מ50 שנה?
תא הנהג נראה כלקוח מאי-שם בשנות ה80 של המאה הקודמת. אין כאן כל הפינוקים המקובלים במשאיות מודרניות. הכול תכליתי, פשוט וברור. ההרגשה היא של רכב שטח אמיתי, שאפשר לנקות בצינור גם מבפנים. מצד שני, במרכז לוח המחוונים מופיעות תצוגות דיגיטאליות של בקרת ההילוכים, מערכת ניפוח אוויר מרכזית ועוד.
ידית ההילוכים האלקטרונית גם היא מזכירה שאנחנו באלף השלישי, אבל בתחילת היום היא מעצבנת למדי. העלאת והורדת ההילוכים מתבצעת על ידי הזזת הידית, וברגע שהסל"ד מתאים להחלפה, לוחצים על דוושת המצמד. נשמע פשוט? לוקח זמן להבין איך זה עובד באמת ולהעביר הילוכים באופן יעיל ומהיר. בסוף היום, אחרי שמתרגלים, זה עדיין מעצבן, אבל לפחות יותר חלק.
מה שצמיג אחד יכול
הניסיון הראשון לעלות את העלייה הדרדרתית התלולה מבהיר היטב את השוני בין נהיגה ברכב שטח קל לבין נהיגה במשאית. ברכב שטח קל הנהיגה כוללת אחיזה, כוח ותנופה. במשאית מרכיב התנופה לא קיים. ההתקדמות אטית מאוד וכשאנחנו זוחלים בעלייה בהילוך שני, עוקף אותנו רכב הליווי - לנדרובר משופר, בעל יחסי העברה נמוכים במיוחד, במהירות שנראית פתאום גבוהה מאוד.
כדי להתקדם ביונימוג, כל מה שצריך הוא אחיזה מינימאלית לאחד הצמיגים - בזכות יחסי ההעברה הנמוכים, בשילוב צמיגי שטח גדולים, בקוטר 45 אינץ', ונעילות דיפרנציאלים אורכיות ורוחביות. למרות כל זאת, הפתעה. לקראת סוף העלייה, ההתקדמות נפסקת. הסלעים מכוסים דרדרת, ואין אחיזה. במצב כזה, כשנוהגים ברכב קל, התנופה עושה את שלה ומאפשרת להתקדם. כאן אין תנופה, ואנחנו תקועים. הפתרון הוא להוריד את לחץ האוויר בצמיגים, באמצעות מתג ריקון האוויר. כשהלחץ בצג הדיגיטאלי מגיע למידה הנמוכה של 1.8 באר - נמוך מאוד למשאית - עוצרים את פעולת הריקון ומנסים שוב. עוד שני ניסיונות כושלים, ואנחנו חוזרים לטפס.
הגיע הזמן להדגים את יכולתו של היונימוג להתקדם בשיפוע צד. אנחנו מתקדמים כשהגלגלים השמאליים מונחים על מדרגת סלע גבוהה, והימניים הרחק מתחת. שיפוע צד כזה היה הופך כל רכב שטח אחר. ביונימוג ההתקדמות אטית ונשלטת, עם הרגשת ביטחון מלאה.
ההדגמה הבאה היא של מהלכי מתלים בהצלבות, וגם כאן אין הפתעות. מהלכי המתלה הם ברמה של רכב עבירות תחרותי, ועובדה זו הופכת למרשימה עד יותר כשאנחנו זוכרים שמדובר במשאית שאמורה לשאת מטענים, לא ברכב מרוץ. קפיצי הסליל הארוכים וגיאומטריית המתלים הייחודית מאפשרים לסרנים לנוע בזווית של עד 15 מעלות יחסית לשלדה, בכל כיוון. המשמעות היא שהזווית בין הסרנים בהצלבה, ביחד עם גמישות השלדה, יכולה להגיע ליותר מ30 מעלות. הדבר הבולט בעת מעבר מכשולים הוא שלא משנה היכן נוסעים - שיפוע צד, הצלבה, עלייה או ירידה - אפשר לשלוט ברכב באופן מוחלט. ההתקדמות היא בקצב של קובייה אחת בצמיגים בכל פעם.
גם הנסיעה המהירה בשבילי הכרמל, בתום הפרק הטכני של הנהיגה, עוברת בנינוחות. היונימוג מוצק מאוד, ומבודד היטב את תלאות השבילים והאבנים שאנחנו נוסעים עליהם. אי אפשר להתעלם מהעובדה שמדובר ברכב גבוה וקצר, וחייבים להאט לפני כל עקומה בשביל, כדי להימנע מגלגול מוגזם של המרכב. דווקא כאן שילוב ההילוכים האלקטרו-פניאומאטי מסייע לנו, ומאפשר הורדת שני הילוכים בכל פעם, באופן חלק ומהיר.
לכבוש את העולם
היונימוג מסדרה U3000/U4000 מוצע בשני בסיסי גלגלים, ובכמה גרסאות מרכב: קבינה עם ארגז קצר (3.2 מטר) או ארוך (4.1 מטר), או קבינה כפולה עם ארגז קצר (2.3 מטר) או ארוך (3.1 מטר). המשקל הכולל המכסימלי הוא 7,500 ק"ג (U3000) או 8,500 ק"ג (U4000). יכולות השטח של היונימוג מרשימות - זווית גישה של 45 מעלות וזווית נטישה של 51 מעלות, ויכולת צליחת מים בעומק של עד 1.2 מטרים.
היונימוג הוא רכב נישה למעטים - מי שזקוק להובלת מטען בשטח קשה ביותר, בשילוב עם נסיעת כביש. הוא מיועד למשל לרשויות מקומיות, קיבוצים, חברות תשתית, ורשויות כיבוי אש ויערנות. אפשר גם להרכיב מתקנים שונים ומשונים, ממגרסת שלג, דרך מחרשות, מערכות ריסוס ועד מנופים.
אבל יש גם לקוחות שלא צריכים יונימוג אלא רוצים יונימוג. למה? כי בעיני רבים, יונימוג הוא רכב השטח האולטימטיווי. שילוב של עבירות כמעט לא מוגבלת, והרבה מקום - דמיינו קרון שינה מורכב על ארגז היונימוג, מוכן לצאת לכבוש את העולם. אבל זה לא בדמיון - ערכות "רכב משלחת" קיימות על המדף.
באירופה, היונימוג הוא כבר שנים רבות אלטרנטיבה לרכב פנאי-שטח. גם בישראל, עם מסי הקנייה הגבוהים על רכב זה, היונימוג הוא אופציה מעניינת. במחיר שסביב 400 אלף שקל, בערך כמחירו של ג'יפ עירוני, אפשר לרכוש יונימוג, שפרט למזגן, לא דורש שום תוספות או אבזור כדי לעבור בנינוחות כמעט כל אתגר. מכיוון שהוא משאית, ההוצאות מוכרות לעצמאיים וחברות, ושווי השימוש הוא אפס. ורק צריך לזכור שמדובר במשאית קשוחה למדי; לא ג'יפ מפנק למנכ"ל הממהר, אלא מכונת שטח - בלי מותרות ופינוקים.
מרצדס יונימוג U4000, נתונים טכניים:
תצורה: משאית שטח, 2 דלתות
מידות: אורך 541 ס"מ, רוחב 230 ס"מ, גובה 272 ס"מ, בסיס גלגלים 325 ס"מ, משקל מרבי מותר 8500, ק"ג
הנעה ותמסורת: 4X4 קבוע, 8 הילוכים קדמיים, 6 אחוריים, תיבת העברה עם מצב "גבוה" ו"נמוך", נעילות דיפרנציאל פניאומאטיות אורכיות ורוחביות מלאות, סרנים פורטליים
מנוע: טורבו דיזל, ארבע בוכנות בטור, נפח 4,249 סמ"ק, הספק מרבי 177 כ"ס ב-2,400 סל"ד, מומנט מרבי 68 קג"מ בין 1,200 ל-1,600 סל"ד.
מהירות מרבית: 97 קמ"ש
נתוני שטח: מרווח גחון 45 ס"מ, זווית גישה 46 מעלות, זווית נטישה 51 מעלות
בטיחות: ABS עם 4 ערוצים, שאפשר לנתק בשטח
אחריות: שנתיים
שנת השקה: 2002
מחיר: 400 אלף שקל
|
יורדים לפרטי היונימוג - יש הרבהה...
סרנים פורטלים - במבט חזית הסרן נראה כמו שער - פורטל באנגלית, ומכאן השם. שתי המזוזות הם תיבות העברה, בתוך כל אחת זוג גלגלי שיניים ביחס של בערך 2:1. יחד עם היחס בדיפרנציאל, יחס ההעברה הסופי בסרן יונימוג הוא 6.53:1. נמוך מאד-מאד, אבל היתרון הוא שהציריות עובדות רק בחצי מהמומנט שיש בגלגלים - אפשר להגיד שמבחינת עומסים מערכת ההינע של אונימוג רואים צמיגים קטנים בחצי ממה שקיים במציאות (12.5R20, מישלין). יתרון שני הוא כמובן מרווח הגחון העצום - 45 ס"מ אמיתיים - שתורם לו גם הדיפרנציאל הקטן יחסית - שאפשרי, שוב, בגלל העומסים המוקטנים לפני התיבות הפורטליות.
מערכת המתלים היא הקטע יוצא הדופן בשני ביונימוג. שימו לב שגלי ההינע עטופים בצינור, המחובר בצורה קשיחה לסרן. בצידו השני הצינור מפרקי. הצינור הזה, המכונה Torque Tube - "צינור מומנט" - הוא שנושא ברוב מאמצי חיבור הסרן לשלדה, לרבות התנגדות לפיתול הסרן. אין בכלל את שאלת זווית הפיניון ביחס לטרנספר המטרידה ג'יפאים. משלימים אותו שני מוטות אלכסוניים פשוטים, המתחברים קרוב לגלגלים, ויוצרים משולש במבט על. מוט פנהארד מקבע את התנועה הצידית של הסרן. מתלה מאד פשוט, חזק, ובעל מהלך מתלה ענק - אבל מאד, מאד כבד. המתלה הקדמי והאחורי כמעט זהים. קפיצי סליל ובולמים קונבנציונאליים משלימים את המתלה.
יש עוד המון מוזרויות במשאית הזאת. בניגוד לפילוסופיה המאפיינת רכב אמריקאי - אוסף של חלקים סטנדרטיים (מי שקרא את סיפור יצירת הג'יפ, מבין את הראש), נראה שגרמנים מתכננים ובונים הכול מאפס מתוך מחשבה פונקציונאלית. לא מעניין אותם מה יש או מה אין על המדף. התוצאה היא כלי רכב מרשים בצורה בלתי רגילה, אבל גם יקר ומורכב. אין "חלפים לא מקוריים" למרצדס יונימוג, ואם מסתכלים מנקודת מבט של ג'יפאי, זה חסרון.
בתוך קבינת היונימוג יש דברים מעניינים. קודם כל צריחון המפקד/ פתח מילוט בזמן שיטפון. בתשבץ הכפתורים שמשמאל להגה, תמצאו בשורה השנייה את הבקרים לניפוח והורדת אויר בגלגלים. מתחת נמצא מתג אורות נאט"ו לפי התקן, כולל מצבי האפלה. שימושי. העדר המזגן בקבינת הפח הלוהטת היה חסרון ענקי ביום המבחן.
(המבחן נערך יל ידי צוות ג'יפולוג עבור מדור הרכב של עיתון הארץ)
|
הודעת מערכת