Close
  • צוות ג'יפולוג במסע השני של 2007

    סיפור המסע השני בליגת 2007 של קרוס קאונטרי טרופי, מבט מכסא הנהג של סופת-משה-רבנו. הסופים, הבולענים, ומקום שני בסופו של יום רטוב במיוחד (Photographs: )

    הכננת הוותיקה שלנו, וורן 8000 מוסבת ל9000 סחבה  על גבה קרבות בוץ רבים. הגיע זמנה, וולפני המסע היא הוחלפה אחר כבוד לכננת וורן 9500HD בחסות יבואן וורן, הנפלד. הכננת החדשה חזקה יותר, אבל בעיקר מהירה יותר וזה היתרון שחשוב לנו במסעות העבירות של קרוס קאונטרי.

    הפעם, בהתחשב בעובדה ששבוע לפני השתתפנו בראלי-רייד צאלים, האוטו היה מוכן באופן יחסי. העבודה ביום שישי כללה החלפת בולמים אחוריים עקב מותו בטרם עת של אחד הבולמים, החלפת בושינגים במוט מייצב, בדיקת שמנים, התקנת כננת חדשה והכי חשוב, ניקיון הסופה. לאחר זיווד הג'יפ בכל הציוד הנחוץ (הרבה יותר מאשר לראלי רייד) שלחנו אותו לאחסנת לילה אצל אמנון מרדיאטור מודיעין כדי לחסוך את כל העמסות הבוקר.

    הדבר החשוב שקרה באותו יום שישי היה מפגש שלי עם מיקי יוחאי בביתו על מנת לקחת מדבקות. בזמן שלקחתי את המדבקות מיקי עדכן אותי בנוגע למזג-אוויר. כל התחזיות קבעו חד משמעית "גשם החל משישי בלילה לכל אורך השבת". מיקי מצידו הצהיר, גם הוא באופן חד משמעי "הגשם יתחיל אחרי הצהריים, אחרי שתיים". לאור ניסיון העבר אנחנו מבינים שהאיש מקושר שם למעלה אבל לא עלה על דעתנו שעד כדי כך… טיפות הגשם הראשונות הופיעו ביום שבת בשעה 14:00 בדיוק.  הסתכלנו בשעון.

    יום שבת, 4 בפברואר

    מגיעים לנקודת הזינוק, מקבלים ספר דרך, מתקינים בסופה את כל הציוד שלא הותקן לפני כן, כמו מערכת קשר פנים, טרא-טריפ ותיק עזרה ראשונה. בודקים שהכול מקובע וממתינים להזנקה שנקבעה ל09:38.  בבדיקה מקדימה של ספר הדרך רואים שהמסלול עצמו מחולק לשני חלקים. החלק הראשון כולל 38 ק"מ ומי שיעמוד בזמן גג של שלוש וחצי שעות יוזנק לסטייג' השני בן ה18 ק"מ הנוספים.

    אנחנו מוזנקים במקום הרביעי, על פי מיקומנו בסיום המחזור הראשון. כמאתיים מטר אחרי הזינוק פנייה שמאלה בלי תנופה מספקת משאירה אותנו בתוך עיסת הבוץ שהשאירו לנו החבר'ה מהאדוונצ'ר. מחרשה נשלפת בזריזות וכננת מחזירה אותנו למסלול אחרי מספר דקות מועט. ממשיכים על המסלול. פנייה ימינה, מזלג שמאלה ואנחנו רצים בדרך. ירידה לתוך נחל שנראה תמים למראה משאירה אותנו עם הצד השמאלי עמוק בתוך הבוץ, כל כך עמוק שהדלת של הנהג לא יכולה להיפתח. המשטח אליו ירדנו נראה כמו חצץ שעומד על שטח קשה, בדיעבד התברר לנו שמדובר בסוג של בולען שפתח את פיו ואסף אותנו פנימה בהתלהבות יתרה. המחרשה נשלפת, ננעצת עמוק בחיבור של גשר הבטון... והכננת שוב הוציאה אותנו החוצה. בשלב הזה כולנו, כמעט כל החבר'ה מהקטגוריה הסטנדרטית, סובבים יחד על השבילים הבוציים והיחסית מהירים בטור עורפי. באחד הקוליסים שנחפרו בשביל אני מנסה להתחמק ולוקח את חלקו השמאלי. לפתע אני מבחין שסביון עבר ממקומו הטבעי, שעד אותו רגע היה לימיני, והתיישב מתחתי (ולא, ממש לא מה שאתם חושבים) זריקה של ההגה ימינה ואנחנו נוחתים חזרה על ארבעת הגלגלים למרות שלפי דעתי הלא מקצועית, מלבד האי נוחות הקלה שבדבר, נסיעה על שני גלגלים הייתה חוסכת לנו בלאי צמיגים.

    לאחר מספר קילומטרים מגלים נחל בריא, חוצים אותו, כמובן בהובלתם הצמודה של המחרשה והכננת. עוד נחל, לאחר כמה מטרים, מפגיש שוב את כל החבורה העליזה. שוב נשלפות כננות, אחד עוזר לשני ואנחנו ממשיכים הלאה קדימה מבלי לדעת מה מחכה לנו.

    אין מכשולים תמימים

    עוד כמה קילומטרים עוברים והדבוקה מגיעה למכשול שנראה תמים למדי. קצת סופים (סופים = קני סוף אצל מתחרי הקרוס-קאונטרי - העורך), קצת בוץ, מדרגה קטנה בהתחלה, דברים רגילים. לפי ספר הדרך אנו אמורים לעבור בתוך הסופים. אחרי שנכנסנו לתוך הסופים, קרא לנו החוצא המרשל בליווית המארגן – כן ההוא עם החיוך השטני -  והסביר לנו בפשטות שצריך לעבור דווקא באמצע הבוץ, איפה שהמים הכי מסריחים. כניסה לא טובה של צוות "התימנים" תקעה אותנו כמה דקות נוספות עד אשר איפשרו לנו לקפץ למים, הווה אומר כשני מטר קדימה ועוד מטר למטה. כננת נשלפת ורצועות נמתחות עד לגדר בטיחות קרובה (קרוב זה עניין יחסי) לאחר כמה ניסיונות כושלים לנעוץ את המחרשה בעיסת הבוץ הבוגדנית. אחרי חילוץ לא קצר וממש לא קל לכננת ולרכב, הצלחנו לנחות באי קטן באמצע, כזה עם קצת אחיזה לגלגלים, ממשיכים לחשב הלאה.

    המשך המכשול כלל מעבר בתוך מוביל מים שעובר תחת כביש שש. הקרקע למטה מבטון כך שאי אפשר לנעוץ מחרשה. החלק העליון הוא כשבעים סנטימטר של עיסת בוץ דביקה ולא עבירה בעליל, לפחות לא לרכבי הסטנדרט שנכנסו מהמקום שהמרשל הורה. כשאין ברירה אז אין ברירה, נכנסים לעיסה ומנסים להתקדם כמה שמצליחים עד שהבוץ עוצר את יכולת ההתקדמות שלנו. פריסה של כל הרצועות גרמה לנו להבין שבתנאי הטופוגרפיה הקיימים בשטח הרצועות והכננת לא יפגשו (דיברנו קודם על עניין יחסי...). חישוב מהיר שלח אותנו לכבל הכננת של המתחרים שלנו,  סאמר בלאן ומישל שחאדה, הארוך מכבל הכננת שלנו ב-10 מ' תמימים, והעניק להם את התואר אלוף האלופים, או לכל הפחות את התואר של אלו שהוציאו אותנו מהחרא (כבר ציינו שהמעבר הזה היה סוג של ביב שופכין?) חיברנו את הכבל של סאמר ומישל לרצועות שקשרנו מבעוד מועד ולאחר שזה חולץ, חולצנו על ידו.

    המשך הדרך כלל עוד מעבר מים אכזרי, עץ שנשתל במקום הלא נכון ועוד קצת החלקות זנב הגענו לנק' סיום הסטייג' הראשון. לאחר בירור המארגנים ומצב הצוותים שלא סיימו ו/או עדיין בשטח הוחלט לוותר על המקצה השני. בסופו של יום ארוך, מתיש, קשה, מלא אדרנלין וכיף מצאנו את עצמנו עומדים על הפודיום, שלושתינו- אני, סביון ואיתמר שמתרגל את עניין צוות הסיוע - במקום השני.

    קריאה נוספת:

    גלרית תמונות וסיקור המחזור השני

    Untitled Document