Close
  • נהג, נווט וסופה אחת בראלי גולן אילת 2007

    הארוע הארוך והמפרך ביותר בעונת הראלי רייד הישראלית, מנקודת המבט של צוות מרוץ בתחילת דרכו. אייל וסביון משתפים אותנו בחוויה של פעם בחיים (עד השנה הבאה). (Photographs: )

    ביקשנו מצוות ג'יפולוג לכתוב על החוויה של גולן-אילת. כנראה שהיא היתה קשה במיוחד - התוצאה לפניכם. הדמויות - אייל גונן - נווט. סביון עזר - נהג. סופה אחת אדומה. תמונות - טל זהר ונמרוד מלר. קריאה נוספת: סיקור ראלי גולן אילת 2007.  

    בוקר לפני - אייל

    "איפה אתה?" אני מתקשר לסביון בשעה שבע וחצי בבוקר יום חמישי.

    "אני תקוע ברכבת" סביון מצידו השני של הקו "הרכבת יוצאת רק בשמונה". שביתת רכבות, דווקא היום?

    בסככה של הג'יפ כל הציוד פרוש על הרצפה, מסודר על יריעת ברזנט. ברגע שסביון מגיע אנחנו מעמיסים בזריזות את רכב הסיוע ונוסעים צפונה. ציוד הסיוע מתחלק לארבע קבוצות. בראשונה כלי עבודה. ארגז כלים, ג'ק הידראולי, מיטת מכונאים ועוד, באדיבות SIGNET. בקבוצה השנייה חלפים קריטיים לג'יפ סופה שהושאלו באדיבות המומחים - ינוביץ'. הקבוצה השלישית - ג'אנק כללי נקרא לה - כוללת כל מני חלקים שאספנו במהלך הזמן... גלגלים ספייר, משאבת מים ישנה, פלאגים וכבלי הצתה, מפלג, ג'ריקנים לדלק ועוד דברים רבים ושונים. יריעת שימשונית גדולה באדיבות פטוריז נועדה להחנות עליה את הג'יפ לסרוויס נוח יותר. נמאס לנו לאבד ברגים. החלק הרביעי הוא גיבנת שאספנו במהלך השנים שנקראת ברק, חבר ילדות שלי, שגויס בצו שמונה לצוות הסיוע, לצידה של גלי.

    צידנית סנדוויצ'ים הועמסה על טנדר הסיוע, אמרנו שלום ויצאנו לדרך, לכפר בלום.

    בדרך צפונה - סביון

    יום חמישי בצהרים, עולים צפונה לעבר כפר בלום. הג'יפ חם, כל כך חם שהרגליים ממש נשרפות. אני רואה את אייל נאבק לשים את הרגליים במקומות שלא יצרבו לו. לצערי אני נאלץ להשתמש ברגליים לתפעול הדוושות כך שלי אין מפלט. "זה עוד כלום לעומת מחר", אני מצהיר ומבין שההערה לא ממש במקום. אחרי זמן מה אני פונה לאייל: "אמרתי לך לקצר את הרדיאטור חימום, אנחנו נמות ככה בדרך לאילת, נגיע לשם וול-דאן". כשנגיע לכפר בלום, בזמן שאייל יעבוד על המסלול אני אחפש צינור ואקצר את הרדיאטור הפנימי. תוכנית טובה. אייל מהנהן עם הראש. ספק אם הוא באמת הקשיב.

    "רוצה לשתות?" אייל מפנה אליי בקבוק מים. אני מקרב את הבקבוק אל פי ומחכה למים שיגיעו. במקום מים אני מקבל נוזל חם כמו תה בטעם של כלום. "הבקבוק היה על הרצפה" אייל עם מבט מתנצל "זה קצת התחמם".

    אנחנו עוצרים בתחנת דלק ליד ראש פינה. אייל מזנק החוצה שמח על ההזדמנות להתנתק קצת מהכבשן ורץ לקנות לנו עוד בקבוק, הפעם של נוזל קר. זה מסוג הרגעים שמאפשרים לך ליהנות ממשהו פשוט כמו מים קרים.

    פארק פרמה - אייל

    אנחנו מגיעים לכפר בלום ומחנים את הסופה לצד שורה ארוכה של כלים בשדה ליד המלון.  בורחים מהחום של הסופה ומסתבר לנו שבחוץ לא יותר נעים. סביון ניגש לנקודת ההרשמה ואני לוקח את המחשב ומחפש צל כדי לעבור על המסלול. אחרי כמה דקות של ישיבה בשמש הקופחת אני מזהה את הסוואנה של צוות גתוס/כל-גדר מגיעה ופורקת את ההאנטר של שי. אני משתלט על כסא הנוסע ונהנה מהמזגן. אני שונא מזגן כפייתי בעקרון, אבל פה מדובר על פיקוח נפש. אני עובר על ספר הדרך, מסמן את הנ.צ. על גביו, מוסיף לי נקודות פה ושם ועובר על המסלול לכל אורכו. בנוסף למפה צורף עבור הסטייג' הראשון גם ספר דרך אמיתי. אני מסמן את הנקודות על הספר, מדגיש מקומות מסוכנים בטוש זוהר, מסמן בצבע איפוסים, רושם לי הערות ומשווה למפה. ההחלטה שלי היא לנסות לנוע לפי ספר הדרך בגיבוי המפה וה-GPS.

    אחרי כמה דקות סביון מצטרף אליי למזגן. "מצאת צינור?" אני פונה לסביון. "לא" סביון עונה לי "שי לא מרשה לי". "מה זה ?!" זו הסופה שלי! "שי טוען שאנחנו נצטרך את רדיאטור החימום כדי לקרר את המנוע" סביון מסביר ומחזיר אותי כמה שנים אחורה.

    "אתה מתכוון שביום החם ביותר בשנה, אנחנו נוסעים לאילת - עם חימום פועל, כמו פעם בתקופה שהתקמצנתי להחליף את הרדיאטור ?!"

    "כן, בדיוק!" התשובה חד משמעית ואני לא מתווכח... יהיה חם.

    תדריך צוותים - סביון

    "עוד מעט שמונה בערב, קדימה הולכים לתדריך" אני מנסה להרים את אייל מהמחשב, חברו הטוב. "כבר?" אייל ממאן לעזוב. "כן" אני מתעקש "אנחנו עוד צריכים למצוא את המקום". "מה הבעיה" הוא מתחכם, "אני אנווט!". "זאת בדיוק הבעיה"...

    אולם במלון פסטורל שהוסב לחדר תדריכים  מלא מפה לפה ואנחנו מתמקמים בקצה החדר. אייל, עם הבעה רצינית שלא ראיתי כמותה מזמן, פותח את הספר ועוקב בשקיקה אחרי כל מילה של נועם היימן מארגן הראלי. נועם פותח בסבב חינוך והסברים על החובה לעמוד בלוח הזמנים. השלב הבא בתדריך כולל דגשים על המסלול. אייל יושב עם מרקר צהוב וטוש כחול ומסמן ומסמן ומסמן אני מקווה שמחר הוא יבין את כל הסימונים שלו...

    על קו הזינוק - סביון

    הכול דופק, בעיקר הלב. שלוש, שתיים, אחד צא! ראשון, גז, קלאץ' באוויר ואני מזניק קדימה את הסופה האדומה. רק עוד שש מאות וחמישים קילומטר ואנחנו באילת, קטן עלינו.

    "עוד חמש מאות מטר יש לך כביש משובש" אייל מנחה אותי.

    "קיבלתי" אני מאשר.

    "שלוש מאות מטר יש תמרור עצור ואנחנו ממשיכים ישר", אייל ממשיך.

    "בסדר" אני מאשר, מגיע לעצור, עוצר כדת וכדין וממשיך ישר.

    "חמש מאות מטר מעבר בקר, זהירות" אייל מזהיר ואני מגיע בעדינות למעבר וחוצה אותו.

    "עוד שש מאות ארבעים ושלוש קילומטר לאילת!" אייל מכריז אינפורמציה מיותרת.

    "מה?" אני לא מבין.

    "כלום" אייל לא מפרש. "תמשיך ישר!"

    פתאום לפנינו שלולית, היא נראית קצת תוקפנית. זיכרונות קשים מראלי צאלים בו טבענו בתוך שלולית יתומה יחידה באמצע המדבר גורמת לי ללחוץ קצת חזק מדי על הדוושה הימנית ולהרים גל גבוה מדי. האוטו מתחיל לקרטע ולגמגם.

    "דיסטרביוטור?" אייל שואל בקשר פנים, "נראה לי שכן." אני מקווה עמוק בפנים שזו כל הבעיה. אנחנו עוצרים בצד, רחוק מהמסלול ככל שניתן (מבלי להיכנס לשדה מוקשים) ומרימים בזריזות את מכסה המנוע. מוותרים על פריסת בנדולרת כלי העבודה. אני שולף את הלדרמן ומפרק את מכסה המפלג, מוציא החוצה את הדגים, נאבק עם הכריש שמתעקש להישאר בפנים ונזכר בימים ההם שיבשנו את החולה. אייל מגיש לי סמרטוט. אני מנגב טוב בפנים וממשיכים. הג'יפ מקרטע עוד כמה דקות ולאחר מכן מתייצב וממשיך לרוץ קדימה.

    סוף סוף אני נווט - אייל

    לקראת סוף הסטייג' הראשון אני מרגיש התרוממות רוח. בעצם יותר נכון התרוממות קיבה. הכול מתחיל לעלות ולתקוף מבפנים. המאבק הפנימי נכשל ואני פותח את הדלת ומרוקן את הקיבה החוצה מהכיוון הלא נכון. סביון עוצר. "אתה בסדר?" הוא מוודא שהנווט שלו עוד חי, נחמד מצידו. אני מהנהן עם הראש וממשיך לרוקן עוד קצת. סביון ממתין עד לריקון מלא של כל הנוזלים שצברתי ולאחר האישור שלי הוא ממשיך לנסוע.

    "דע לך", סביון ממש מרוצה, "שהיום הצטרפת רשמית לעם הנווטים!"

    "מה?" אני מנסה להחזיר נוזלים ולהבין מה הוא רוצה ממני. "כל הנווטים מקיאים." סביון מכריז בידענות. "תודה באמת...". "איזה יופי" סביון ממש מרוצה, "יש לי נווט אמיתי".

    "שמאלה לפני הלול" אני מנסה לשנות נושא. "ראיתי" סביון מאשר. "אתה רואה את המארשל? תשתדל לא לדרוס אותו". נגמר הסטייג' הראשון. סך הכול עשינו אותו בשעה וחמישים ותשע דקות. אני מזנק מהסופה, שמח למגע קרקע יציבה, ניגש למארשל ומשווה את השעון שלו לשלי. הצליח לי, המספרים דומים. הלאה לסטייג' הבא.

    סטייג' 2 - סביון

    הסטייג' הראשון נגמר, אנחנו עולים על הכביש בדרכינו לצומת צמח. הצבע חזר קצת לפניו של אייל שמתקשר לוודא שצוות הסיוע שלנו ממתין בתחנת הדלק. אנחנו מגיעים, אני מתדלק בזריזות ואייל הולך לשטוף פנים... הוא לא נראה מי יודע מה ורק התחלנו.

    תוך כדי תדלוק אני מגלה שרצועת הגבלה קדמית ימנית השתחררה. מבט מהיר תחת הג'יפ מגלה שהבורג התחתון של בולם הזעזועים החליט להיפרד מאיתנו, הוא נשאר לשמור על הגולן. מפתחות ובורג חדש מטנדר הסיוע, תיקון מהיר ואנחנו בדרך להזנקה של סטייג' 2, אליה אנחנו מגיעים בשנייה האחרונה. או בעצם כמה דקות אחרי. שפצורים אחורים ואנחנו יוצאים לדרך.

    "תמשיך על הכחול" אייל פוקד בהחלטיות ואני מקשיב.  "איפה הכחול?" הוא שואל פתאום אחרי כמה דקות... "אתה הנווט? לא?!" למזלו הוא מתעשת די מהר ומגלה מחדש את הצבע הכחול.  אנחנו רצים על השביל במהירות הגבוהה ביותר האפשרית - כלומר שני קמ"ש פחות מהמהירות בה הג'יפ מתפרק. הבולמים כבר מזמן הפכו לשני טלסקופים שעולים מעלה-מטה בניוטרל.

    הכחול הגדול - אייל

    "איפה הכחול הזה?" המחשבה רצה לי בראש ואני לא משתף בה את סביון, "הנה הוא!" שמחה גדולה "תמשיך שמאלה"

    "מה הלאה?" סביון חושב שאני יודע הכול.

    "רגע, בודקים" בליל של עצים, שדות, סימונים והרבה שבילים שלא מופיעים במפה, הכל מתערבב לי מול העיניים...  "תמשיך ישר" אני מכריז בביטחון ומגלה אחרי חצי דקה שלא. שאלוהים יעזור לנו... "תחזור... לא, קח כאן שמאלה, זה יחזיר אותנו לשביל המרכזי" בסוף אלוהים עוזר, חזרנו למסלול ואנחנו רצים הלאה.

    על כביש 6 - אייל

    סיימנו את סטייג' 2 בצומת משמר הגבול. אני עונה על רכב הסיוע הממוזג, סביון זוכה לנהוג את הסופה הלוהטת גם בקטע הקישור. "תפסת את עמית מהצוות של שי שמעוני?" אני שואל את גלי כשאנחנו יוצאים לדרך. "הם הרבה לפנינו, כבר זינקו ועזבו את תל צפית" היא מודיעה לי.

    "זאת אומרת שאין לנו ג'ריקנים!!!" הג'ריקנים שלנו נשכחו על הרכב סיוע של שי שמעוני (אחד המהירים ביותר בראלי) והם כרגע בדרך לערד ולנו (אחד הצוותים האחרונים בראלי) אין איך לתדלק בנאות הכיכר, בזינוק לסטייג' האחרון.

    "מה עושים?" גלי מתחילה להבין שהבעיה שלנו תהפוך מהר מאוד להיות הבעיה שלה... "חושבים." פעולה  שאני עושה  לעיתים רחוקות בלבד.  יש תוצאות למאמץ המנטלי: טלפון לדרור הראל שגר בסביבה ומברר איתו אם יש לו ג'ריקנים. יש, והוא יביא אותם לנאות הכיכר.

    אבל עד אז יש לנו עוד דרך ארוכה... אנחנו מגיעים לתל צפית, זינוק לסטייג' 3, והנה גם סביון מגיע. "יש לנו נזילה קטנה ממחזיר שמן בסרן הקדמי" הוא יורה הוראות, "תמלא שמן!", ובינתיים  מיישר צינור ברקס שהתכופף, בודק נזילות, בוחן כליות ולב, עושה MRI, בדיקות דם, בדיקת מי שפיר ואנחנו חבושים בקסדות ומזנקים שוב בלי רגע לנשום.

    "שמאלה אחרי הגשר", אני מנחה את סביון,  "במקביל לסלילה של כביש שש". . אחרי כמה קילומטרים של ניווט קליל אנחנו נפרדים לשלום מכביש שש ומתחילים למשוך מזרחה. "דילגנו על תשע" אני מכריז. בליל של שבילים גורם לי לבחור את השביל הלא נכון ולדלג על פני הנקודה. "תחזור אחורה".

    "למה?" סביון לא בעד. "כי קבענו שלוקחים את כל הנקודות" אני שוב מסביר. "בסדר..." סביון מסתובב במקום, אנחנו חוזרים ולוקחים את הנקודה המדוברת, מבזבזים עליה קצת זמן אבל לא לוקחים סיכון עם בקית הGPS בסוף הראלי.

    גז בציר הגז - סביון

    "מה זאת דרך החתחתים הזאת לעזאזל?" הסיוט לא מסתיים, הסופה מטלטלת כמו ספינה באמצע סערה, על שביל הגז המסומן בירוק שמוביל מאיפה שהוא לאן הוא.  הנדנודים פותחים את כל הברגים בסופה. "זה מסומן כנתיב לאופניים" אייל מצהיר. מעניין לי את התחת.

    "איך אופניים עוברות בדבר הזה?" אייל ממשיך לבלבל אותי בשאלות מיותרות. - "תביא את האופניים שלך מחר ותבדוק!" אני מאבד את הסבלנות.

    גמרנו עם ציר הגז, ממשיכים באמצע המדבר, ופתאום לפנינו עלייה בריאה.  וואחד עלייה.  אנחנו אמורים לעלות דברים כאלו בראלי?  "לא נראה לי" אייל בספק. "למה לא?" אני לא רוצה לעצור, "לא נראה לי" הוא מתעקש.

    "נו" אני מאיץ בו "מה עושים הלאה?", אייל מפשפש במפה. "לדעתי העלייה מצד שמאל עוקפת את העלייה הקשה".

    "אז לחזור?" אני לוחץ. "כן" אייל מחזיר אותי שלושים מטר לאחור ואני קולט את הפאג'רו של שלומי ארז מגיע בדהרה ועולה במעלה המעקף, פספסנו כמה דקות גורליות ונעקפנו. אני ממשיך אחריו ולמעלה אנחנו מצטרפים לשביל שמגיע מהמעלה הקשה.

    "אתה רואה את המארשל?" אייל חוזר על המנטרה המוכרת. "אני נזהר לא לדרוס אותו" אני משלים את המשפט. "אחלה" אייל מעודד "גמרנו שלושה סטייג'ים. עוד אחד נשאר."

    "עוד אחד למנאייק" אני עוצר ליד המארשל ואייל לוקח את הזמן. אנחנו נכנסים לקטע המנהלתי האחרון של הראלי.

    על ציר המערכת - סביון

    בעוד אני מתדלק את הסופה מהג'ריקנים של דרור הראל לפני הזינוק בנאות הכיכר, אייל מסב את תשומת ליבי לסופה של ניר בן ארי. הוא מחליף אותי בתדלוק ואני ניגש לבדוק מה קורה. מרחוק זה נראה לא טוב ומקרוב זה נראה עוד פחות טוב.

    "מה המצב?" אני פונה לאייל בן ארי, צוות הסיוע והבן של ניר. "חיישן גל ארכובה מת לנו" אייל מציין באוזני "פעם שנייה במהלך הראלי." "וואללה..." אני מריץ מחשבות בראש: האופציה הראשונה והתחרותית היא להביע השתתפות בצער ולהגיע לפניהם לאילת.  מאוד קורץ, בכל זאת, הזדמנות להיות הסופה הראשונה בסיום, ועוד לנצח את ניר בן ארי.  האופציה השנייה היא להציע להם את חיישן גל הארכובה שמונח אצלנו בארגז. דילמה...

    "בוא תיקח חיישן!" אני מפתיע את אייל בן ארי. אני נזכר בעצות שקיבלנו מניר לפני התחרות שכללו רשימת 'חלקים משביתים' - חיישן הקראנק כמובן בינהם. החלק החליף ידיים, אני חוזר לעזור לאייל בסידורים אחרונים, ואנחנו מזנקים לקטע האחרון של הראלי, לציר המערכת.  אחרי עשרים קילומטרים של נסיעה אני מבחין בענן אבק מאחורי, מפנה את הדרך ומאפשר לניר בן ארי לעקוף ולעוף קדימה.

    "מה הרעש הזה?" אייל מטריד את מנוחתי. "איזה רעש?" אני מנסה להתעלם אבל הדפיקות מתעצמות. "הרעש הזה!" אייל מצביע כלפי מטה. אני עוצר בצד הדרך, אנחנו מזנקים מהסופה, שמחים לנשום קצת אוויר. מאוד חם בחוץ אבל פחות מאשר בפנים.

    אייל שולף את הבנדולרה ואני, הקורבן הקבוע, זוחל מתחת לסופה ומגלה שבין צינור האגזוז לדוד היתה מחלוקת והם החליטו להיפרד מיד ללא דיחוי וללא הסכם גירושין מסודר. אני מחבר בעזרתו האדיבה של חוט ברזל מארגז החומרים את שני הניצים ומשכנע אותם, בעזרת קשר סבתא, להישאר שם עוד קצת, לפחות עד אילת. אנחנו אוספים את הכלים, אוספים את עצמנו וחוזרים חזרה למסלול, הפעם לקטע קצת פחות נוח מגדר המערכת.

    רואים את הסוף - אייל

    "קולה בבקבוק זכוכית." אני מצהיר אי שם על דרך המערכת כשהחום בחוץ עובר את הארבעים מעלות בצל ובתוך האוטו הוא כבר מזמן מעל לשישים.

    "מה?" סביון לא מבין. "לכשנגיע לאילת" אני מסביר "אני רוצה קולה בבקבוק זכוכית." "למה דווקא זכוכית?" סביון מתעקש לא להבין. "ככה," אני ממשיך לפנטז, "זה הכי טעים בזכוכית".

    "שתוק ותפעיל חימום" סביון מבקש, שובר לי את הפנטזיה ההולכת ונבנית על הבקבוק המיוחל ואני מפעיל חימום שוב כדי להקל קצת על המנוע ולהפוך את החוויה המזוכסטית מראש לעוד יותר מזוכיסטית. "אולי נכבה את החימום" סביון נוזל לידי אחרי כמה דקות "המנוע כבר בסדר, אני חושב," הוא נכנע...

    ..."השעה שבע וחצי" אני מודיע "אנחנו עוברים לנתיב החלופי.אתה רואה את השביל שם?" אני מצביע.

    "איפה?" סביון לא רואה והאמת, גם אני ממש לא סגור שמדובר בשביל. "אולי שם?" החושך מתחיל לרדת, השבילים מתחילים להתחבא, כל בור קטן נראה כמו מכתש וכל סיבוב נראה חסר סוף. החושך עוטף אותנו, האורות של כביש הערבה נראים מרחוק ומעוררים קנאה. מתחילים להצטער על זה שלא לקחנו את גשר התאורה ונוסעים לאט, הרבה יותר לאט ממה שנסענו באור. עוקפים בדרך כמה רוכבי אופנוע שנאלצים, בגלל החושך, להאט אפילו יותר מאתנו.

    "עוד חצי קילומטר שמאלה." אני מודיע לסביון. "עוד שש מאות מטר יש לך מארשל" אני מכריז.

    "וואללה" סביון מאשר, "כמה עוד לסיום?" הוא עוד לא הבין. "עוד שש מאות מטר" אני מחזק את דברי מקודם. "מה?" סביון קצת המום "זה הסוף?" אני מהנהן.

    "אההה" כנראה שסביון מאשר. "אתה רואה את המארשל?" אני חוזר על המשפט הלעוס. "לא" סביון הורס לי את הגראנד-פינלה. "נקודת האור שם" אני מצביע לעבר החושך.

    "אה, כן" סביון מאשר סוף סוף.

    "תשתדל לא לדרוס אותו" אני מסיים את המוטיב החוזר והמיותר בפעם האחרונה.  

    רשימת הספונסרים שלנו שהפכו את ראלי גולן אילת מחלום למציאות:

    • מוסך מרום-טל - פלוטיצקי 3 א.ת ישן ראשון לציון 
    • אתר ג'יפולוג www.jeepolog.com
    • פיט סטופ – יבואני מותג המרוצים OMP לישראל www.pitstop.co.il
    • ינוביץ' – יבואני חלקי חילוף לג'יפים ולנד-רובר www.jeepland.co.il
    • אוברלנד – שיפורי רכב שטח  www.overland.co.il
    • א.ב. שירותי הדברה וחיטוי - 1.800.285.000  www.ab-risus.com
    • איציק פרונט - כיוון פרונט ממוחשב, איזון גלגלים אלקטרוני, יישור שלדות ומתלים ממוחשב, הרכבת בולמי זעזועים "ראנצו" ו-"קוני", תיקון מערכות היגוי. גרשון 31 שכ' מונטיפיורי תל אביב. 035625511.
    • הפלד – יבואני כלי עבודה SIGNET לישראל www.peledtech.com
    • פטרוטק – יבואני מוצרי BG, שמנים, ציוד אבחון, ציוד למוסכים, כלי עבודה וחומרי אחזקה www.petrotech.co.il
    • פטוריז -  הצללה וקירוי www.paturiz.co.il

    תודות חמות:

    • צוות הסיוע שלנו שכלל את גלי וברק שעקבו אחרינו באדיקות לכל אורכו של המסלול, תודה גם לקובי ה-GPS האלקטרוני שהביא אותם לכל הנקודות.

    • אמיר ענבל שעזר למנוע שלנו לנשום טוב יותר.

    • גל שחם, צוות דרך הים, על הבולמים שכבר נקנו אך עוד לא הותקנו.

    • דרור הראל שדאג לנו לג'ריקנים בהתראה קצרצרה והציל אותנו!

    Untitled Document