Close
  • מסע בכדור פורח - סוכות 2007 בתמנע

    גיא וההילקס ליוו צוות כדור פורח אמריקאי במסגרת פסטיבל כדורים פורחים שהתקיים בפארק תמנע בחול המועד סוכות. חוויה של פעם בחיים. (Photographs: )

    חברת "טיול אחר"  שמארגנת ארועים בשטח (איתה אני עובד גם בפרוייקטים אחרים) קיבלה אחריות על נושא הליווי הרכוב והעזרה בהקמה, הפרחה ושינוע של הכדורים הפורחים בפסטיבל הכדורים שנערך בחול המועד סוכות 2007 בפארק תמנע. כשבוע לפני הארוע קיבלתי טלפון שבו נישאלתי אם אני מעוניין להצטרף. מיד כששמעתי את המילה "כדור פורח" ידעתי שאני פשוט חייב להגיע ולכן הסכמתי מיד. גם מקבלים משכורת וגם להיות מעורב בכזה פרוייקט? איך אפשר לסרב ?!

    התאספנו כ 14 רכבים ביום שבת בבוקר במפעל העתיק של מכרה הנחושת בתמנע, שם פגשנו את צוותי הבלונים מרחבי העולם והעמסנו את הציוד על הרכבים. כל צוות מונה טייס ועוזר כשבחלק גדול מהצוותים היו אלו בני זוג.  נהג ישראלי עם טנדר ועגלה קטנה לכל בלון,  ושני עוזרים נוספים שדרושים רק לשלבים של ניפוח וקיפול הבלון. לכדור של יטבתה היה צוות גדול יותר מפאת גודלה של המעטפת (מעטפת = הבלון עצמו לאיטיים שביננו).

    הצוותים האמריקאים היו מופתעים מהטנדרים הקטנים פה בארץ הקודש אבל הבטחנו להם ש"יהיה בסדר". בזמן השינוע ממדינה למדינה, במדור המטען של טיסה מסחרית, כל מערכות הצנרת, בלוני הגז והמבער, יחד עם המעטפת עצמה נימצאים בתוך הסל ולכן זאת חבילה לא גדולה מאוד. בארץ הכנסנו את הכל בעגלות, הסל עם הבלונים בתוכו והמבער מחובר מלמעלה ולידם המעטפת בתוך מארז. זה מדהים כמה שזה גדול ולמרות זאת כל כך קל.

    לאחר מכן נסענו לתדלק את המיכלים של הכדורים בגז. מערכת תידלוק שלמה ניבנתה כמיטב המסורת הישראלית. לפי ציטוט של אחד הטייסים, super over kill... בשביל מה לעזאזל צריכים 3 שסתומים על כל צינור ? מעודף שסתומים והשתדלות, נוצר מצב שלחץ הגז היה נמוך והתידלוק לקח שנים... המבער של הכדור הפורח מוזן בגז בישול, 80 אחוז של בוטאן ו 20 אחוז של פרופאן.  מיכלית גדולה של 6 טון גז היתה צמודה אלינו לכל אורך ימי הפסטיבל. אם תשאלו אותי, וואחד פצצה ענקית ומפחידה. כל אתר התידלוק היה מלא בריח ניחוח של גז בישול.

    כמובן שכבאית היתה נוכחת כל הזמן. מפקד צוות הכיבוי הפחיד אותנו לא לדבר בסלולריים ליד אזור התידלוק מחשש לניצוץ-סלולארי שיגרום לפיצוץ. וכמובן שמיד ענה לטלפון האישי שלו שצלצל...

    משם להתארגנות ומנוחה לפני הארוע המרכזי - הפרחת הכדורים הפורחים שהתבצעה בפרק תמנע, ממש מול עמודי שלמה. הבלונים המריאו משם ועפו עם הרוח לעבר באר אורה, שם נחתו בפאתי הישוב. קופלו והוטענו שוב על הרכבים ואז נילקחו בחזרה לעמודי שלמה להקמה בערב על מנת לבצע את מופע ה night glow.

    כל התורה כולה של הפרחת כדור פורח על קצה המזלג

    אז איך עובד כדור פורח? מבער גז כפול ששורף גז בישול, מחמם את האויר בתוף המעטפת. ( לדיברי אחד הטייסים, הספק החום מגיע למליון וחצי btu )  האויר החם עולה למעלה ולוקח איתו את המעטפת שמחוברת לסל נצרים שבתוכו נימצאים הטייס והנוסעים. מעטפת הכדור עשויה מבד מצנחים, סוג של משי עדין ודק למעט חלקי הבד שקרובים למבער ולעמוד האש, הם עשוים מנומקס, ממש כמו לבוש של שיריונאים. כדור גדול עשוי מבערך שלושה וחצי דונם של בד! משקל המעטפת כ300 ק"ג ומשקל סל נצרים לשלושה אנשים מזווד בשני מיכלי גז כ200 ק"ג נוספים.

    ניהוג הכדור מתבצע על ידי שינוי גובה וחיפוש זרמי רוח שנעים בכיוונים שונים בגבהים שונים. תן גז תעלה למעלה, אל תיתן ותרד למטה. זהו.

    לצורך נחיתה מהירה במקרה חירום שבו אין זמן לקירור האויר בבלון, ישנו שסתום ענק בחלק העליון של המעטפת. משיכה בכבל שמגיע עד לסל, פותחת את השסתום הענק ומשחררת כמות עצומה של אויר חם. הבלון בתגובה, מאבד גובה במהירות רבה מאוד.

    ביום שלישי בבוקר משטר הרוחות היה כזה שהכדורים לא טסו לבאר אורה, אלא הצליחו לטייל לאורכו ורוחבו של עמק תמנע. מחזה מרהיב וגם הזדמנות לכל מי שעוד לא טס, לקבל סיבוב על הכדור הפורח.

    חווית הטיסה בכדור הפורח

    הכניסה לסל לא פשוטה בכלל. מדלגים פנימה ודורכים על מישהו או על בלון גז ענקי... מבט למעלה ניתקל במבער הענק המפיץ עמוד של אש שנימתח לגובה שניים-שלושה מטרים. החום שמוחזר למטה, בזמן החניה על הקרקע כשהכדור מנופח הוא כזה שחייבים כובע, אחרת הפדחת נהיית ורודה. ברקע ישנו רחש קבוע של פססס של מבער הצתה קטן שבוער כל זמן הטיסה. ממתין לטייס שיפתח את השסתום של המבער ויחמם את האויר שבכדור. בערה ארוכה של בערך 10 שניות והפסקה. פתאום נהיה שקט. שוב הבערה של כמה שניות ופתאום הטייס אומר לחבר'ה שמחזיקים מבחוץ לעזוב. הסל מתרומם כמה ס"מ מעל לקרקע. עוד מכת אש ואנחנו מתחילים לעלות בקצב מהיר. מידי כמה שניות נשמע שוב רעש המבער. תוך שניות הגענו לגובה 500 מטר לפי מכשיר הניווט-קשר המשולב של רון הטייס ( מכשיר מדליק המשלב GPS ורדיו FRS ... אגב בגובה חצי קילומטר מכשירי הרדיו-שק הזעירים שלי עבדו לטווחים של 10 קילומטר ויותר בקלות ). מכשירי ה FRS  משמשים לתקשורת בין הטייס ונהג רכב האיסוף שדוהר בכבישים בעקבות הבלון על מנת להגיע יחד איתו לאתר הנחיתה.  בזמן טיסה באויר לא חם כלל גם בזמן ההבערה. הכדור עצמו נע עם הרוח ולא מתנגד לה כך שגם לא מרגישים כלל בתנועה. חצי דקה ללא הבערה והכדור מתחיל לרדת. בלי לשים לב עברנו כמעט חצי קילומטר ! הכל ניראה קטן, ההיילקס שלי באורך 5 מילימטר, אוטובוס בגודל של משחק ילדים. הכדורים האחרים מתחתינו, הרי אילת פרושים מלוא האופק. אפשר להפליג עוד בתיאורים ציוריים, אבל תכל'ס .. באמת אין מילים! (אבל יש תמונות)

    בסוף צריך גם לנחות.  הבערות קצרות על מנת לשמור על קצב ירידה איטי. פתיחה מידי פעם של השסתום למעלה ואנחנו יורדים ממש מהר. רון אומר להתכונן לנחיתה וזה אומר ברכיים גמישות. מכה בקרקע,  הכדור יורד עלינו לשניה ושוב קופץ למעלה, הסל עולה לגובה של כמה מטרים ושוב יורד. בפעם השנייה הנגיעה עדינה יותר. העוזרים תופסים את הסל מבחוץ. וזהו .. ניגמר. הטיסה עצמה היתה יחסית קצרה בגלל שהטייסים ניסו להספיק להטיס כמה שיותר מהח'ברה. אבל הזיכרון ישאר איתי שנים רבות.

    זה המקום להודות  לרון פרשר ולאישתו בקי, זוג מדהים. רון הוא מקצוען וותיק בעסקי הכדורים הפורחים, מעל 23 שנה ומעל 1600 שעות טיסה בכדור. רון עובד בחברה בשם קורבס כטייס של כדור פורח עם פרסומות (וזאת אחלה עבודה שבעולם) ובעבר שימש כטייס ניסוי בחברה שמפתחת כדורים פורחים. הם גרים  בטקסס בעיירה קטנה בשם וואקו.

    Night Glow

    בערב הכדורים מנופחים אבל קשורים לקרקע (לרכבים או  לקוביות בטון במשקל 2 טון שהוכנו מראש על ידי ההפקה). מידי פעם, על מנת לשמור את הכדור מנופח ועומד זקוף, הטייס מבעיר. ידית הפעלת המבער היא בעצם סתם ברז כדורי עם ידית ארוכה אבל המערכת עצמה מכילה מספר שסתומי פריקת  לחץ למיקרי חירום וכמובן הכל כפול בשביל היתירות.

    במבער ישנן שתי אפשרויות, יציאה אחת מעבירה גז שנימצא במצב נוזלי דחוס במיכל לעבר הפיה, שם יש אש שדולקת ומבעירה את זרם הגז. ממש כמו בכל פקל קפה שלנו. אפשרות שניה היא תערובת נוזלית שעוברת בצנרת מסביב ללהבה, מתחממת, הופכת  למצב גז ובוערת בלחץ הרבה יותר גבוה. ההבדל באש הוא שבלי לחץ מקבלים להבה מפוזרת קרה יחסית וצהובה שמאירה חזק מאוד את הכדור מבפנים, וזה מה שיוצר את האטרקציה במופע הלילי... האפשרות השניה, של גז מחומם, מספקת להבה קשה, ארוכה, כחולה ובעיקר חמה מאוד.

    ולבסוף, תשובה לשאלה שהטרידה אותי תמיד - בכדור הפורח אין מצנחים!

    מבחר תמונות מפסטיבל הכדורים הפורחים של יוטבתה, סוכות 2007 (צילומים: גיא אברהם)

    Untitled Document