|
ערב המרוץ, אחרי שסיימתי לטעון את מכשירי הניווט, אני מפנה לעצמי רגעים יקרים כדי לחשוב. צלול, על המסלול. במחשב הוא מופיע כקו אווירי, ואני מנסה לחשב את אורך המסלול במציאות. האם נצטרך דלק באמצע? עד כמה יהיו הנ.צ. קרובים לשבילים מרכזיים ומהירים, אלו שהפורסטר טורבו שלנו אוהב? ואולי שוב יהיו מיליון פיצולים ושבילי בדואים קטנטנים שיסחבו לכל מיני כיוונים?
למרות כל האופציות שהעברתי בראש, את מה שהכין עבורנו מרוץ באחה שיקמה לא הצלחתי לדמיין. המרוץ התחיל בתחושה אמיתית של שימחה, כמות המשתתפים הגדולה שהתייצבה בנקודת הזינוק במצודת יואב בהחלט רוממה את מצב הרוח. כן, מה לעשות אפילו בתור מתחרה אני לא יכול לנתק את עצמי לגמרי מהסתכלות בעיניים של מפיק ומארגן. ולא רק כמות המשתתפים רוממה את מצב הרוח, ניראה היה שלקחי העבר נלמדו ע"י המארגנים והבוקר תיקתק "על השעון". ניגמר שלב ההתארגנות והתדריכים והמתחרים יוצאים לדרך. אופנועים טרקטורונים, קטגוריות הרכב הבחירות, ואז תורנו... יובל ואני חגורים במושבי הספארקו שלנו, על קו הזינוק, לפנינו כ170 ק"מ של שבילי לס שלא ראו מים כבר חודשים רבים. שולי, אני חושב לעצמי, האבק יהיה בחוץ, אנחנו בפנים. ( לא אוהב אותו, את האבק. כנראה שזו אחת הסיבות שמעולם לא התחריתי על אופנוע או טרקטורון). אומנם בלי מזגן, אומנם אנחנו עדין בעיצומו של הקיץ, אבל התרגלנו. לא האבק בחוץ ולא החום בפנים ימנעו מאיתנו לעשות את המסלול הכי מהר שאנחנו יכולים. די מהר הסתבר לנו שהמציאות עולה על כל דמיון. חום בפנים, בסדר, אבק בחוץ, בסדר, אבל אותה כמות של אבק גם בפנים ? לזה לא הייתי מוכן. כבר אחרי קילומטרים בודדים, ניראנו יובל ואני וכל המכשור האלקטרוני באוטו כאילו עמדנו בתוך סופת חול ואבק, ללא כל מגן, באמצע המדבר.
ממשקפי השמש כבר מזמן נפרדתי, אין לי איך לנקות אותם, וממילא אחרי שנייה הם יהיו מלאים שוב באבק. אז מה נישאר ? להתמודד ! לאכול חול תרתי משמע ולהתמודד. אבל האבק היה רחוק מלהיות הקושי העיקרי... צוות קוני–קקטוס וצוות ג'יפולוג , מתחרינו בקטגורית הסטנדרטים, נתנו לנו פייט רציני. התוצאות מדברות בשם עצמם, כששלושתנו סיימנו בהפרשים זעומים אחד מהשני. את הסופה האדומה של ג'יפולוג הקדמנו למקום השני בשנייה בודדת! כל הכבוד רון וגיא, סביון ומוניק - אתגרתם אותנו לאורך כל הדרך, ובסוף, רון, גם ניצחתם. ואם להיות כנה, אתגרתם אותי גם אחרי שהכול הסתיים. תוך שאני עדיין משפשף את העיניים מכמויות החול האדירות שנכנסו אליהם, מצאתי את עצמי תוהה, איך זה יכול להיות שלא סיימנו ראשונים ? איפה לכל הרוחות טעיתי? בשבילי השדות המהירים אמור היתרון של הרכב שלנו לבוא לידי ביטוי... האם האבק שהעיק עלינו כל הדרך זו הסיבה ? או שאלי זה רק התירוץ? האם היו לי טעויות קריטיות בניווט שעלו לנו בזמן יקר? הרי אני מכיר את יכולות הנהיגה של יובל ואת המהירות הרבה בה הוא מסוגל לנהוג את הרכב. שעות בזבזתי על השוואת המסלול שנרשם ב GPS עם המסלול על המפה, בחקירה ותהיה לגורמים למאבק הצמוד. אני חייב להודות, פה ושם היו לי טעויות, זה לא היה ניווט מבריק אבל שום טעות, לא הייתה כזאת בה איבדנו המון זמן. המסקנה היחידה שאליה אני מצליח להגיע היא, שאולי פשוט חברו להם יחד גורמים, שהמציאות סיפקה, אבק באוטו שהעיב על היכולות של יובל ושלי והצוותים המתחרים שפשוט נתנו קרב משובח. ועוד מילה לסיום, כל הכבוד לנועם היימן ולצוותו שהפיקו מרוץ מעולה! (קראו את הסקירה המלאה, באחה שקמה 2008)
(לחצו לצפייה, כפתור ימני להורדה. קובץ ASX בגודל 8 מגה. באדיבות קרוס-קאונטרי הפקות מוטוריות)
(צילומים: אסף קציר, ג'יפולוג) |
תפריט ראשי
ניווט לפי מותגי 4X4
פורום 4X4 הודעות אחרונות
