Close
  • ג'יפ סופה 3 במבחן שטח

    יש רק מותג אחד שראוי למבחן כל כך מקיף מבחינתנו - ג'יפ סופה. הג'יפ שלנו, כחול-לבן-חאקי. קבלו את הדור השלישי של הסופה, ובשמו הבינלאומי J8 - אולי הJeep הטוב אי-פעם. רוצים סיבוב? תקבלו! במילואים. (Photographs: )

    (צילומים: אסף קציר)

    "אסאפה-תלאתה? וואלה? זה ג'דיד זה? אכבר-ג'יב זה אסאפה, לא רואה לנדר-קרוז ממטר. אנחנו בירדן היינו, שנה שעברה. עם אסאפה, נסענו עם בדואים משם, ירדנים. אלה באו בטויוטה. לנדר-קרוז, אכבר ג'יב זה הטויוטה, חזק. ארבע-תלפים חמש-מאות מנוע, אבל לא ספרנו אותו בכלל בחולות. בא אחד סעודי, מליאן. רצה לקנות האסאפה. הוציא בוכטה. התחנן. למה אין לו כזאת אסאפה בסעודיה".

    לא אני המצאתי את זה. נשבע לכם. רועה גמלים בדואי חביב הצטרף אלינו לקפה וסיגריה מתחת לעץ  בנחל דימונה, התבונן בעניין רב ובעיניים חומדות בשני הג'יפים שלנו: סופה 3  כתוב על דופן מכסה המנוע. אנחנו מוכנים לשלם עבורה לא מעט כסף טוב, כאן ועכשיו. והוא, כך הגזענים הקטנים שבינינו חושבים, בטח מתכנן "לקחת בהשאלה"...  אבל אנחנו, הוא ואתם יכולים כרגע להזיל ריר על המסך (נתנו לאסף להשתולל עם כמות התמונות). סופה סימן 2 אזרחית לא הייתה.  האם לשלוש יש תקווה?

     

    שלוש שנים חלפו להן ביעף, מאז כתבנו על ג'יפ סופה 2  בג'יפולוג. הדור השני של הסופה היה רחוק מלהיות מושלם, אבל אנחנו זיהינו את הפוטנציאל הטמון בו והכרזנו שזה הג'יפ העתידי שלנו. המציאות הישראלית טפחה על פנינו, שפכה את המים עם התינוק והרגה את הסופה 2 מיד עם לידתה -  מדיניות מיסוי מפלצתית שאין לה אח ורע בעולם, לא הותירה למפעל תעשיות רכב (תע"ר) בנצרת שום סיכוי וחתמה את הגולל על סופה 2 לאחר הספקת פחות מ700 ג'יפים צבאיים. קיווינו לראות אותן בשירות משמר הגבול והמשטרה - מה שהיה מגלגל אותן בבוא היום לשוק היד השנייה האזרחי על מנת לפתוח במחזור חיים שני וסימפטי יותר בידי גולשי ג'יפולוג. התקוות התבדו.

    סופה 2 התבססה על ג'יפ רנגלר TJ-L ועד שהוצגה רשמית, כבר ירד ה-TJ מפס הייצור, ומחליפו רנגלר JK יצא לשוק. רוב אלה שהתנסו בסופה 2  במסגרת הצבאית, הודו שלמרות שיפור ניכר באיכות החיים, זה לא היה זה. הדור הראשון המיתולוגי היה מוצלח ושלם יותר. בינתיים, עשו בקרייזלר את העבודה והציגו גירסה צבאית טהורה לרנגלר JK אנלימיטד – שמו של הרך הנולד הוא J8, וככזה הוא מתהדר במיפרט טכני משודרג בעיקר בכל הקשור ליכולת נשיאת משקל והתאמה לדרישות שכנראה משותפות לרוב הצבאות בעולם – שילדה, מתלים וסרנים מחוזקים, מנוע דיזל וגיר אוטומטי, ונמכר אך ורק כערכה להרכבה, מה שחסך לתע"ר את תהליך הפיתוח והותיר בידיהם רק את מלאכת ההתאמה וה"פיין-טיונינג" כדי לענות לדרישות צה"ל.

    מנסיון אנו יודעים שהצבא דורש מיפרטים שכעיקרון הופכים את הרכב ללא-ראוי לשימושם של בני אדם ב"אזרחות", אבל במקרה של הסופה 3 התרוצצו שמועות על תקינה אזרחית בעתיד הקרוב, ומכיוון שמדובר ברכב שאמור להגיע למשקל כולל של 3,500 ק"ג, הווה אומר שיהיה מוכר במלואו לצרכי מס ויציע שווי שימוש אפס, הרי שאולי, רק אולי, נראה אותו גם באולם התצוגה של "מכשירי תנועה"...

    אבל הסיכוי שנראה אותו משרת בצה"ל כמעט ודאי. ציפורים קטנות שמעופפות תדיר מעל למפעל תע"ר בנצרת ידעו לספר על ג'יפי סופה 3 בצבע קקה שיורדים מפס הייצור ומתנמנמים להם בשמש החורפית. אחרי המתנה לא קצרה עד שהכלים יהיו מוכנים וראויים למבחן, קיבלנו טלפון מתע"ר:  יש ג'יפ. לא אחד אלא שניים – "שני ג'יפים חדשים ממתינים לכם - בואו וקחו אותם כבר..."

    איפה היפיפיות שלנו?

    סביון ואני, שני סופה-איסטים וותיקים טיפסנו בדחילו ורחימו לסופה 95' המרוטה שלי, טסנו לנצרת והתכבדנו בסיור קצר במפעל. מה נאמר? תע"ר היום הוא לא מקום שמח במיוחד, רק קומץ עובדים מאיישים את רצפת הייצור במפעל שפעם העסיק מאות רבות של פועלים והרכיב משאיות, קומנדקרים וג'יפים וגם מכוניות נוסעים אזרחיות מדגמי פורד טרנזיט ואסקורט. היום יש כאן כמה אבירים שמחכים למשלוח, סופות ממוגנות ישנות של מג"ב שעוברות שיפוץ ומספר סופות 3 על פס הייצור – חלק מהן עם הגה ימני ומיועדות לייצוא, אחת בצבעי משטרה ואחת בצבעי רשות שמורות הטבע – מי יודע, אולי הגופים הללו ישתכנעו ויקחו כמה לניסיון? (תיקחו, תיקחו. בכל צבע, העיקר שתיקחו). היתר – מהדגם הממוגן, המיועד בעיקר לייצוא.

    על הליין כמה שילדות ערומות, ואנחנו יכולים לבחון מקרוב ולהיווכח שהפעם קרייזלר לקחו את העסק ברצינות – לא עוד אלתורים על בסיס רנגלר.  שילדת רוביקון מחוזקת, מתלה קדמי עם זרועות ארוכות ומחוזקות, קפיצי סליל ומוט מייצב, סרני דנה 44 קדמי ודנה 60 אחורי עם יחסי העברה 4.10:1 וארבעה בלמי דיסק גדולים שהגיעו היישר מטנדר דודג' דקוטה, ובשל גודלם הם מחייבים שימוש בחישוקי 17 אינץ'.

    מנוע טורבו-דיזל בעל ארבע בוכנות בטור ומסילה משותפת מתוצרת VM האיטלקית משמש גם בליברטי וברנגלר בגרסתם האירופאית - לא אלתור מקומי אלא סט-אפ מקורי של קרייזלר שהוכיח את עצמו. למנוע הזה נפח של 2,766 סמ"ק והוא מנפק 158 כ"ס ב-3,800 סל"ד ומומנט שמנמן של 41 קג"מ ב-2,000 סל"ד. לא מדהים ביחס למנועי מסילה משותפת מודרניים מהשורה הראשונה, אבל גם לא רע בכלל למען האמת. דרישות צבאיות הכתיבו תיבה אוטומטית, והתיבה שנבחרה היא 545RFE של קרייזלר – תיבת חמישה הילוכים (בשונה מרנגלר בנזין בעל ארבעה הילוכים) אליה משודכת תיבת העברה NVG241 מוכרת, עם LOW ביחס 2.72:1, שאמורה להיות חזקה דיה לשימוש המיועד.

    הבדל טכני בולט ביחס לרנגלר JK אזרחי בולט במתלה האחורי – J8/סופה 3 חוזר לקפיצי עלים – פיתרון עתיק ומוכח לדרישות של עומס גבוה. אבל מכיוון שיצרנים אחרים כמו לנדרובר ומרצדס מוכיחים כבר 30 שנה שאפשר לבנות מתלה סלילים טוב וחזק דיו לצרכים כאלה בדיוק, אין מנוס מהתחושה שבקרייזלר חיפשו פיתרון קל ובעיקר – זול. הקפיצים עצמם נראים ארוכים דים, אבל מותקנים מתחת לסרן, הנדנדות שלהם תלויות נמוך מאחור ופוגעות בזוית הנטישה.

     

    אנו סוקרים את הג'יפים המורכבים שבחצר המפעל – במבט ראשון הכלי נראה אחד לאחד רנגלר אנלימיטד, אבל מהר מאוד ניתן לזהות את ההבדלים. הגריל שחור, פגושי הפלסטיק נעלמו ובמקומם יש פגושי פלדה, אחורי מסיבי וקדמי שנראה קצת דק – זהו השלד שעליו מונח פגוש הפלסטיק האזרחי המיותר. על הפגושים מותקנות ארבע אוזני גרירה מסיביות בקצות השלדה. הפרופילים שמחזיקים את מסגרת החלון הקדמי מחוזקים במין ריתוך חיצוני גס. על מכסה המנוע יש פלולה גדולה, מין קופסת פח מוזרה – זהו פתח יניקת האוויר לתיבת סינון האוויר. אמנם מדובר בפתח גבוה יחסית, אבל זה לא נראה אסטטי במיוחד... שלוש אופציות גג מוצעות: ברזנט מקורי של רנגלר אנלימיטד (נראה נהדר), גג הפלסטיק הקשיח/פריק המקורי של האנלימיטד (גם הוא נראה מצוין, ואפשר לפתוח אותו!) ואחרונה חביבה – סגירת פיברגלס מוגבהת המזכירה את זו שבסופה 2. פחות אסטטית אולי, אבל התוצאה הסופית עוברת איכשהו. אנחנו אוהבים את ההופעה העניינית, הגברית ונטולת הפלסטיקים של הסופה 3 שפשוט נראית טוב יותר מהרנגלר. ככה צריך להיראות ג'יפ אמיתי! לסיכום פרק ההופעה – הנושא שכולנו אוהבים לדוש בו: הגלגלים. לסופה 3 חישוקי פלדה מחוזקים בקוטר 17' שמיועדים כנראה לעומס גבוה ועל כן הם כבדים בטירוף, ולבושים בצמיגי BF -TA במידה 245/70R17 (קוטר 31 בחישוב מהיר) או גודייר AT-S במידה 265/70R17 (שקול ל32 אינץ' מכובדים). בפינה עומד ג'יפ אחד עם הצמיגים הגדולים שנראה פצצה, אבל הג'יפים "שלנו" נועלים דווקא את המידה הקטנה יותר... בעסה קלה, אבל לא נורא.

    מאחורי ההגה קשה שלא להרגיש שקפצנו כמה וכמה כיתות באיכות החיים.  הריהוט נלקח כמות שהוא מרנגלר. אמנם החומר השולט הוא פלסטיק מחוספס באיכות די בסיסית, אבל  מדובר בדשבורד מודרני בעיצוב עדכני, ההגה מתכוונן לגובה, שתי כריות אוויר (במקום ארבע ברנגלר) והמזגן באמת מקרר היטב ולא סתם מרעיש כמו בסופות סימן-אחד האהובות שלנו! המושבים הקדמיים הם מושבי רנגלר לכל דבר – חסרי תמיכה צידית מספקת אבל נוחים, ומושב הנהג אפילו מתכוונן לגובה... אמריקה! קצת פחות אהבנו את בורר ההילוכים – זה נלקח כמות שהוא מהרנגלר, אבל מכיוון שב- סופה 3 מותקן גיר אוטומטי בעל חמש מהירויות, הרי שהבורר המקורי של הרנגלר (בעל ארבע המהירויות) פשוט לא מתאים – הבורר מציע מצבי D, 2 ו-1 בלבד. לחצן אוברדרייב? יש, אבל כמו ברנגלר, הוא ממוקם באופן שערורייתי ואינו מאפשר למעשה תפעול ידני נוח תוך כדי נהיגה מהירה, כך שבכל מקרה – ההילוך השלישי אינו ניתן לתפעול ידני כלל. ואיך אפשר בלי לקטר על איכות הגימור? מין המפורסמות שבתע"ר לא מקפידים יתר על המידה בפינישים, ולא הופתענו לגלות גם בסופה 3 כל מיני פאולים קלים – לא שאנחנו מצפים מג'יפ צבאי להצטייד בבידוד רעשים מרשים במיוחד או בשטיח עבה מקיר לקיר שמודבק  לרצפה, אבל דחילקום – בשנת 2009 יש בעיה לרסס את המרכב בצבע ללא נזילות פה ושם? ואולי גם למרוח מעט יותר דבק בזמן הדבקת השמשה הקדמית, כדי שמי הסבון מהמתיזים לא ידלפו פנימה לתוך הג'יפ בנסיעת מבחן?

    מבט מאחורי הכתף אל המושב האחורי מגלה שיפור משמעותי יותר לעומת הרנגלר – המושב האחורי הנורא של קרייזלר הושלך לאנחות לטובת מושב רחב ונוח על פי כל קנה מידה מייצור עצמאי של תע"ר – רחב ונוח דיו כדי לאכלס שלושה חיילים אמיצים לסיור מפקדים. מחירו של המושב המשופר-  באי יכולת לקפלו. דווקא תא המטען פחות מרשים – בדומה לסופה 2, גם כאן בתי הגלגלים הממוקמים קרוב לקצה הרכב, שזה טוב מאד בשטח, אבל יחד עם מנשא מסיבי למכשירי הקשר הצבאיים, לא מותירים יותר מדי נפח שימושי. לצידנית ולקלקר המים של המ"פ/מג"ד זה בטח יספיק. לציוד הטיולים המקובל אצל גולשי ג'יפולוג (המפונקים, ראו דיוני המזרונים בפורום...) היוצאים לשלושה ימים במדבר? בקושי.

    שתי הסופות שקיבלנו היו מצוידות בגג הפיברגלס הפריק הנהדר של הרנגלר המקורי – פיצ'ר מגניב לגמרי בג'יפ האזרחי, אבל מעלה סימני שאלה גדולים ברכב הצבאי, שבו אין בכלל היכן לאחסן את חלקי הגג הפריקים. כמו שאנו מכירים את שיטותיו של צה"ל האמיץ – כדי למנוע מהנהגים לפתוח את הגג חלקיו הניתנים להסרה בוודאי יושחתו ויאובטחו היטב למקומם בהוראת הרס"ר האחראי על הסדנא, באמצעות קדיחות גסות, חלקי בזנ"טים, ברגים גדולים, הרבה סיליקון ושכבה עבה של צבע-קקה שתימרח בנדיבות באמצעות חתיכת ספוג שתיתלש בפראות ממזרון שנסחב מהאפסנאות...

    כביש נצרת – עפולה – ואדי ערה

    אחרי שנים שבהן התרגלתי לשאגה המלבבת של מנועי הבנזין הנפלאים בעלי 6 בוכנות בטור, קצת מוזר לי לשבת מול גלגל הגה עם לוגו JEEP ולשמוע טירטור של דיזל ארבע-בוכנתי. מביך אפילו, כמעט כמו לשבת בלנדרובר. אבל כבר ברמזור הראשון ביציאה מתע"ר לכיוון מרכז הארץ, אפשר להתחיל לחייך – יש כאן הרבה מומנט שמוגש מוקדם, הגיר חלק מאד, מעלה הילוכים מהר ושומר על המנוע בסל"ד נמוך יחסית, קרוב לשיא המומנט ולמעשה אין צורך ללחוץ עליו חזק כדי לקבל ביצועים טובים. למרות משקל יבש של יותר מ-2300 ק"ג, המומנט הזמין מאפשר לצמד הסופות לברוח  מהתנועה הכבדה ולטפס מהר למהירות חוקית וגם מעבר לה – רק אימת שוטרי המחוז הצפוני מחזירה אותנו לתלם (טמבל,  משוטרים צבאיים הייתה אמור לפחד! המערכת). הביצועים באמת טובים בזמן האצה, אבל חלוקת יחסי ההעברה בתיבת ההילוכים (שלישי ביחס ישיר 1:1, והילוך רביעי שהוא אוברדרייב ביחס 0.75:1 וחמישי שהוא אוברדרייב מוגזם – 0.67:1) מסרסים את תגובת הדוושה ויציאות לעקיפה מחייבות קיקדאון נמרץ – לזכותו של הגיר ייאמר שהוא צייתן להפליא, הוא מוריד בששון שני הילוכים והג'יפ מאיץ חזק לכיוון מהירותו המרבית המוגבלת אלקטרונית – 140 קמ"ש בלבד. לא שיש צורך מעשי במהירות גבוהה יותר, בממלכת מתנדבי מתנ"א הששים ללחוץ על הדק הלייזר.

    בפיתולי ואדי-ערה הסופה 3 מרגישה מצוין. ההגה אמנם אינו מתקשר במובן המקובל היום בכל מכונית פרטית, אבל הוא מדויק לא פחות מזה שברנגלר, וזה לא רע בכלל בשביל Jeep. כל שיבוש קל מזכיר לנו שיש למטה סרנים חיים כבדים וקפיצי עלים מסיביים, אבל היציבות הכיוונית לא פחות ממצוינת, אחיזת הכביש מפתיעה לטובה והג'יפ הצבאי שומר על מהירות יפה ומפתיעה גם בפניות. מה עם הברקסים, תשאלו,  נושא כאוב בכל סופה ישנה? תשכחו מכל מה שהכרתם. כאן לא צריך יותר מליטוף קל של הדוושה השמאלית כדי שארבעת הדיסקים עצומי המידות ישתלו את הסופה 3 במקומה. מרשים.

    הר חורשן בקטנה

    הכיוון הוא תל אביב, את המבחן נתחיל רק מחר. אבל הנה הגענו לצומת מג"ב והפיתוי להיכנס לציר המוביל ולשוטט קצת בהר חורשן גובר על ההיגיון. דקה אחר כך אנחנו כבר דוהרים על הציר המאובק. צבע הקקה החדש הופך לבנבן, ואנחנו שועטים לא לאט בכלל – בין 70 ל-100 קמ"ש. לא שממהרים לאן שהוא, אבל המתלים קשים מאוד ונסיעה במהירויות של טווח ביניים לא ממש נוחה. עבודת הקפיצים והבולמים משתפרת ככל שהמהירות עולה, ומכיוון שבסיס הגלגלים הארוך מעניק יציבות טובה והבלמים מצוינים כאמור – הג'יפ משרה ביטחון ומתחנן שננעץ בו דורבנות. והיי - זה אפילו כיף! כל כך כיף, שאני לא שם לב שהרדיו-דיסק הסיני (בטח קנו אותם לפי משקל) המותקן בג'יפ החדש שלי, נפח זה עתה את נשמתו האחרונה...

    חיש קל אנחנו מתחת לנקודת גובה 186, חוצים שביל בוצי כאילו לא היה שם. נכנסים ל"חריץ" ההצלבות המפורסם, ולא, מהלך המתלים לא מרשים. כלומר הוא לא רע בכלל, מאחור. מלפנים הוא מוגבל לחלוטין על ידי המוט המייצב המסיבי שבניגוד לרנגלר – אינו ניתן לניתוק. ניסיון להתקדם מהמקום כאשר שני גלגלים תלויים גבוה באוויר, מפתיע ביותר – אין שום פרפור, הג'יפ פשוט מתקדם ממקומו ומטפס החוצה מהחריץ כאילו אנחנו על כביש. האם יש כאן נעילות דיפרנציאל? מה פתאום. הרי בתע"ר הבטיחו לנו שמלבד שמן-גיר אין שום דבר מיוחד בתוך ביצי הדיפרנציאלים הללו. גם בתיקולי מדרגות סלע נוספות אנו מגלים יכולת טיפוס יוצאת דופן המזכירה את הג'יפים משופרים שלנו, נעולי שני דיפרנציאלים. "אין מצב שהדיפרנציאלים האלה פתוחים" קובע סביון בביטחון ומתקשר שוב לתע"ר, כדי לשמוע בשבועה שוב שאינם יודעים מה הוא רוצה מהם (וגם לא יודעים כנראה מה באמת יש בתוך הסרנים הללו). חצי שעה אחר כך, אייל ידידנו מגיע במיוחד כדי לעשות סיבוב קצר, וגם הוא נשבע בחיי ספר התורה: "הרגע עברתי במקומות שג'יפ לא נעול בחיים לא יטפס" ויש לו את אותה שאלה – " נעול או לא? כי אין מצב שלא... "

    הבנתי. אני רושם לי לברר את הנושא לעומקו אצל גדעון המהנדס הראשי, כולל הפעלת לחץ פיזי מתון אם אצטרך, כשנחזיר את הג'יפים ביום ראשון – כי אני מוכרח לדעת מה יש בדיוק בתוך הדיפרנציאלים, והאם יש כאן בקרת אחיזה ממוחשבת, האם נעילות אוטומטיות מדגם מסתורי ושקט במיוחד שאינו משפיע כלל על ההיגוי? או סתם איזה קסם נצרתי שנשגב מבינתי? שעות אחר הצהריים חולפות מהר, ואנחנו כבר לחוצים להגיע למרכז. סביון משלב בחזרה ל-2X4 וידית השילוב נשארת לו ביד, מדולדלת, מנותקת לגמרי מהטרנספר... רכב חדש, פחות מ-300 ק"מ על השעון, וכבר אנחנו בתיקון שטח מאולתר... נזכרנו שוב בסופה הישנה.

    למחרת, שוב בזירת הפשע בחורשן. הפעם אני בג'יפ אחד עם צמד צלמים אמיצים וקשוחי ישבן. מוש ורפי בג'יפ השני. את רפי אתם מכירים מפורום הספורט המוטורי -  עושה חיל בליגת העבירות על גבי הצפרדהונדה החדשה של ברוך טולדאנו, וכל  ג'יפאי ותיק בטח מכיר גם את האבא שלו:  מוש כהן, מכונאי מיתולוגי, ומדריך נהיגת השטח הוותיק של "המרכז הישראלי לסיור". הם הגיעו לפנינו, וכבר הספיקו לתקן שוב את ידית הטרנספר הסוררת... התיקון של מוש ורפי רציני יותר ויחזיק מעמד עד סוף המבחן. מוש לוקח אותנו לכמה נקודות נסתרות היטב בסבך המיוער, ומכוון אותי לתוך חריץ אימתני. גלגל שמאל קדמי וימין אחורי מתנופפים מטר וקצת באוויר, הסופה מתנודדת לצדדים בחוסר ישע, באופן שאינו משתמע לשתי פנים – מתהפך או עובר. אין אמצע. מוש מפשפש מתחת לג'יפ, מקשיב לדיפרנציאלים בסבלנות וברגישות של קומפוזיטור וצוחק, "אם הג'יפ הזה לא נעול או לפחות מוגבל החלקה – אני צנצנת". למה להגזים? אם הוא לא נעול הוא פשוט לא יעלה כאן. נקודה.

    ומה אתם חושבים? קדחת. הסופה 3 יוצאת מהפוזיציה המביכה כאילו היא על כביש... מוש קובע בביטחון מלא שמה שיש לנו כאן אלה דיפרנציאלים מוגבלי החלקה כלשהם וגם בקרת אחיזה, מערכות שמגבות זו את זו בצורה מושלמת. טוב, נו, בכל מקרה, מי אנחנו שנתלונן?

    ניסוי שיפוע הצד (שפ"צ) מעלה תוצאות דומות ברמתן יוצאת הדופן – מעט הצבע שעל פני האשכנזיות-לבנבנות הולך ואוזל, אבל הג'יפ הזה יציב בתוך השפ"צ האימתני כמו סלע. מעטים מאד הם רכבי השטח שאני מכיר, שישרדו בזוית צד כזו – וישארו על גלגליהם. בלי להתנדנד אפילו. גם המתלים שעד עכשיו קיללנו אותם, מפתיעים בנהיגה טכנית איטית בגמישות יוצאת דופן – הג'יפ מגלה יכולת פיתול טובה, צולח פני שביל משובשים ועתירי בורות בזחיחות נינוחה, ומבטי הזלזול של מוש ורפי מהבוקר מתחלפים בהרבה פליאה והערכה: "שמע, זו חתיכת בהמת שטח".

    רק כשאני מסתכל אחורה, אני מפנים מה טיפסנו זה עתה, היכן עברנו בלי להתרגש בכלל, וכמה זה היה קל באופן כמעט מרגיז. עם אף רכב מבחן, כולל היותר מסוקסים, לא היינו מנסים. ברור לי שהאמר H3, דיפנדר או רנגלר JK חדש היו עוברים, אבל החשש מנזקים לרכב מבחן חדש ויקר היה מונע מאיתנו להסתכן. לעומתם הסופה 3 על צמיגיה, פגושי הפלדה, המתלים הנוקשים, מעבירה לנהג מין תחושה שהכול אפשרי. כולל חציית נחל דליה באחת הנקודות היותר עמוקות שלו. מפלס המים עובר כבר את גובה הפנסים – אני מתפלל שרק לא יגיע לפתח יניקת האוויר שעל המכסה. רק נעילה הידרוסטאטית של המנוע חסרה לי היום... אבל צמד הסופות עובר גם את זה, (לא בלי מים עכורים שחדרו לתא הנוסעים והציפו את הרצפה)  וממשיך הלאה.

    האמת? עכשיו אנחנו כבר מוקסמים, וממהרים לדיונה בקיסריה. אולי כאן תתגלה ערוותו של הג'יפ הזה. דיזל, אוטומטי, כבד... שום כלום. תוציאו קצת אוויר מהגלגלים, והמנוע הבשרני, הגיר הזריז ויחסי ההעברה הנכונים לדיונה כבר עושים את כל היתר – הסופה 3 לא רק משוטטת, גולשת ומטפסת בזחיחות מפליאה על פני כל סכיני החול, אלא גם שועטת בברוטאליות באותם מקומות בדיוק בהם מנוע הבנזין V6 האנמי של הרנגלר זורק את המגבת בייאוש או סתם מסרב לשתף פעולה בכל סל"ד בו אין לו די מומנט כדי לדחוף את הג'יפ קדימה. איזה הבדל לעזאזל... הבנזין מת?...  יחי הדיזל?.... במקרה של הסופה 3 – כן. בהחלט.

    נשארו יומיים עד לפרידה, ועכשיו אני כבר מאוהב וממש לא רוצה להחזיר את הג'יפים האלה לתע"ר. איך אני משכנע את מנכ"ל תע"ר לקבל את גרוטאת הסופה הירוקה שלי כתשלום ראשון בעסקת טרייד-אין? קאט. חזרה למציאות. הזמן טס כשנהנים, וצריך לנצל כל רגע. יומיים במדבר יעשו לנו רק טוב.

    בביתה, במדבר

    אסף לא התאפק, וירד עם הילד  והג'יפ לבלות את הלילה במדבר. אנחנו מצטרפים למחרת, יום שישי. הדהרה בפיתולי ערד-סדום מפתיעה אותי מחדש -  הג'יפ יציב ואוחז היטב, בולם חזק, מתנהג פשוט יפה. עד שאני מגיע לצומת זוהר אסף הספיק כבר להתעורר מוקדם ולתפור את ציר פרצים-עליון מדרום לצפון. אבל בלי לעקוף את המכשולים שטובי בחורינו מותחים בהם את ההאמרים שלהם לכיוון קצה גבול היכולת. איך היה? אסף, שכבר מכיר קצת את הסופה 3, רק מחייך. "הנה - אתה רואה". חתיכת ג'יפ זה.

    נעלה את מעלה יאיר? קדימה. מצב המעלה רע מתמיד. בפעם האחרונה הייתי כאן עם הדיפנדר 90 בספטמבר. הדיפנדר, עם מתלים ארוכים ובקרת אחיזה יעילה, לא באמת התאמץ בטיפוס, אבל זה רק הדגיש כמה תשתית המעלה מפורקת. שלא תטעו - כל רכב שטח עם הילוך כוח יכול לנסות להתמודד היום עם מעלה יאיר, אבל קל זה לא יהיה. אם אתם לא נעולים, תזדקקו לרגל איתנה על הגז, יכולת קריאת שטח ובחירת קו נכונה, ואז יש סיכוי שתגיעו למעלה. טעות קטנה, שנייה של היסוס, ותתחרבשו כהוגן. אלא אם אתם מגיעים בסופה 3. תדמיינו איך זה - טיול נינוח במעלה הציר שמעולם לא היה כה דרדרתי, עתיר הצלבות וחפור.  תוך כדי, אני מצית סיגריה,  מביט בנוף המרהיב של מה  שנותר מים המלח. רגע אחד – זו המדרגה שם למעלה?... מה, זהו? אני משלב לרברס וגולש אחורה כדי לטפס את המדרגה שוב, למען הצילומים...  הקלות שבה הג'יפ הזה מטפל בפני שטח משובשים פשוט מרגיזה. קחו את הסבתא שלכם לפסק זמן מבית האבות, תנו לה לנהוג בו והיא תעשה את זה לא פחות טוב מכל נהג שטח מיומן.

     

    מעלה יאיר אם כן  לא אתגר אותנו. אולי סכיני דימונה? אולי נמרוד וזאביק שהצטרפו אלינו יצליחו לתקוע את הסופות האלה על איזה אבן, או להיעצר בטיפוס דרדרתי זה או אחר. נעליים. שום דבר לא באמת הטריד את מנוחת הסופה 3 גם כאן. לא הטיפוס במפלי האבן, לא העליות הארוכות והדרדרתיות, לא ההצלבות ולא המורדות התלולים. שום כלום. איזה יופי של אוטו. הכול כאן מכויל היטב לנהיגת שטח – יחס זחילה מצוין, בלימת מנוע מעולה, גיר נהדר שלא מעלה הילוכים תחת עומס אלא רק אם הנהג ייתן חזק בגז, בלמים שבמצב LOW הופכים להדרגתיים מאוד, מאפשרים שליטה מדויקת על המילימטר גם ברגל שמאל. ניכר שהושקעה כאן מחשבה מעמיקה – הרי אי אפשר לסמוך על חייל צעיר שידע בדיוק מתי להפעיל ולנתק נעילות  נשלטות של ARB. ומצד שני לתת לו לנהוג בכביש בג'יפ עם שני דטרויטים זה הימור מסוכן. הפיתרון של שילוב צמד דיפרנציאלים מוגבלי החלקה עם בקרת האחיזה הוא פשוט, יעיל ומרשים כאחד – כמו שהמערכת הזו מתפקדת, מי צריך נעילות בכלל? מרגע לרגע אני מעריך את המכונה הזו יותר ויותר, הולך ומקנא בקצינים הצעירים שיקבלו אותה בקרוב לידיהם.

     

     

    יום ראשון. סיכום ביניים מהורהר, בדרך לנצרת

    1300 ק"מ הרבצנו על כל אחד מהג'יפים. מבחן השטח הכי ארוך, הכי עמוק והכי יסודי שערכנו אי פעם. אנחנו מרגישים שההיכרות שלנו עם זוג הסופות כבר אינטימית ממש. מה יש לדבר, סיפור אהבה. מי חלם שבשנת 2009, בצילו של משבר כלכלי, עולם שהולך ומתחמם, עתודות נפט שהולכות ומתדלדלות, יעז מישהו לייצר ג'יפ אמיתי כל כך טהור, ישיר ובוטה.

    טוב נו, ברור שאנחנו נוטים להתעלם מהמגרעות. ברור שסופה 3 לא מושלמת: הנדנדות האחוריות של קפיצי העלים נמוכות בעליל וניגפות בסלעים פה ושם. עם רכבת כוח כה חסונה הגלגלים בהחלט יכלו להיות גדולים יותר. בדרך הביתה, מים עדיין מטפטפים פנימה סביב החלון הקדמי, קצת קרקושים. זאביק, פולני נרגן שכמותו, אפילו מצא התחלה של חלודה קלה על אחד הברזלים החיצוניים. זה כל כך צפוי בג'יפ ישראלי עד שאנחנו מקבלים את זה בהבנה ואף ובחיוך. אבל הפעם לא כי זו ממש חובה להסתלבט על תע"ר, אלא  משום שהפעם החבר'ה מנצרת וקרייזלר שיחקו אותה, ובנו חתיכת מכונת שטח ראויה, שגם בתצורתה המקורית המעט מוגבלת, לא רואה ממטר את רוב המכשולים וגם לא סופרת את רוב המתחרים.

    אני חולם בהקיץ. מנסה לדמיין איך ייראה ג'יפ כזה בידי הפרטיות, עוד כמה שנים. מה אני צריך לשפר בו? נעילות? כל עוד ה-LSD הללו תקינים, לא ממש צריך. מה שיש עובד כל כך טוב. אולי קפיצים? ברור. צריך לרכך אותם קצת – קפיצי עלים שבנויים לסחוב שלושה וחצי טון של הדגם הממוגן לא ממש ידידותיים לגב המזדקן שלי. אבל זו לא בעיה בכלל – ל"מתלם" יש קפיץ עלים פרבולי ייעודי לג'יפ הזה, שיתאים כאן יופי. טלפון אחד לג'ינג'י ואני מסודר. מוט מייצב קדמי מתנתק? כן. צמיגי 33? בקלות. מילימטר אחד לא פחות. כננת? יאללה. שיהיה - וזהו חברים. שום דבר נוסף. ג'יפ הטיולים האולטימטיבי.

    אני יודע שכמעט ולא היה כאן פיתוח של תע"ר, ושכמעט הכול מגיע ככה ממפעל קרייזלר במצרים. מה אכפת לי. יש לי גם הרגשה שבתע"ר לא מבינים ולא מפנימים שזה הג'יפ הכי טוב שיצא מנצרת מעולם. עד כדי כך, ואני באמת רוצה כזה. כזה בדיוק – אפילו לא אכפת לי שהוא אוטומטי ובצבע קקה, ושכדגם חדש לגמרי בעולם, הוא עוד לא הוכיח את אמינותו.

    גם אני וגם הבדואי הצעיר מנחל דימונה יכולים להמשיך לרצות – כמו שזה נראה כרגע, לא תהיה סופה 3 אזרחית. 30,000$ עולה ערכת ההרכבה, סכום שתופח מהר ל-45,000$ בשער המפעל עבור ג'יפ מושלם, מוכן למסירה. זה לפני מס קנייה, מס ערך מוסף, מס עננים ושאר זנבות שרק הראש היהודי יכול להמציא. בחישוב זהיר, סופה 3  אזרחית תעלה יותר מ-300,000 שקלים. זה הזוי לחלוטין, לא מעשי ולא הגיוני.  במחיר כזה, אף אחד לא יקנה. איך יכולה המדינה לעזור למפעל הזה? בתע"ר מנסים להיות מציאותיים. הטבת מס על תוצרת ישראל כפי שהייתה בתור הזהב של סופה סימן אחד, לא עומדת ככל הנראה על הפרק. אולי הכרה בהוצאות? אולי רק כשירד אלינו  משיח הציריות, רכוב על סופה 3 לבנה, רק אז זה יקרה. אולי.

    תקוות אחרונות וספקולציות

    תקוותינו האחרונות תלויות במג"ב, במשטרת ישראל וברשות שמורות הטבע – תקנו חברים, תקנו. אנחנו כבר נרשמים לתור שישתרך במכרזים שלכם בעוד כמה שנים....מתחייבים לקנות מכם את נבלות סימן שלוש, בכל מצב. כמו שעשינו עד היום. נשבע לכם, בחיי. תרשמו.

    ומי מביניכם גולשינו והיקרים, שלא יכול לחכות עד אז ורוצה סיבוב? לכו לצבא חברים, תבקשו להיות נהגים. או יותר טוב – לכו לקורס קצינים. תגדילו ראש, תשקיעו. תעשו קורס מ"פים. ואז יש סיכוי טוב שתקבלו אחד כזה צמוד, כולל צידנית וקלקר מים בבגאז', ופקידה פלוגתית עם ארגז סנדביצ'ים. מה עוד צריך כדי לפתות אתכם לחתום קבע?

    ג'יפ-תע"ר סופה 3 (J8) - מפרט טכני

    מנוע: VM-MOTORI טורבו-דיזל מסילה משותפת, 4 בוכנות בטור.

    נפח: 2,766 סמ"ק

    הספק: 158 כ"ס/3,800 סל"ד

    מומנט:  41 קג"מ/2,000 סל"ד

    תיבת הילוכים:  RFE545 אוטומטית, 5 מהירויות

    תיבת העברה: NVG241

    יחס העברה קצר: 2.72:1

    סרן קדמי: דנה 44, מוגבל החלקה

    סרן אחורי: דנה 60, מוגבל החלקה.

    יחס העברה סופי (בסרנים): 4.10:1

    מתלה קדמי: זרועות רדיוס, פנהרד, קפיצי סליל, מוט מייצב

    מתלה אחורי: קפיצי עלים

    צמיגים: 245/70R17 בי.אף.גודריץ' T/A

    בלמים קדמי/אחורי: דיסק מאוורר/דיסק

    עזרי עבירות/אחיזה: בקרת אחיזה אלקטרונית

    אורך/רוחב/גובה/בסיס גלגלים: 4,450 מ"מ/1,876מ"מ/2,012 מ"מ/2,946 מ"מ

    משקל עצמי: 2,305 ק"ג

    נפח מיכל דלק: 85.2 ליטר

    תאוצה 100-0 קמ"ש (יצרן): -

    מהירות מירבית (יצרן, מוגבלת אלקטרונית): 140 קמ"ש

    צריכת סולר (מבחן): 6.8 ק"מ/ליטר

    תודה גדולה על העזרה בהפקת המבחן מגיעה לאודי עציון, עורך הרכב של "ידיעות אחרונות". ולחברי מוש ורפי כהן.

    תגובות 5 תגובות
    1. landY's Avatar
      landY -
      במחיר של 300,000 רוביקון, סופה 3 או דיפנדר חדש?
    1. מאיר רוטברג's Avatar
      תחלום תחלום זה מה שנשאר
    1. elro's Avatar
      elro -
      לא נפתחת הכתבה, נפתח לי רק העמוד הראשי...
    1. elro's Avatar
      elro -
      עכשיו היא נפתחת, אבל כל הקצה שמאלי של הכיתוב חתוך וצריך להשלים את הממשפטים ע"פ ההגיון...
    1. sos4u's Avatar
      sos4u -
      לאחר שזכיתי לבחון [ מעט מדי ] את הרכב המדובר, אני רק יכול להצטרף לתשבחות.
      מדהים בכביש, ממש כמו פרייבט, הרבה יותר נוח מכל דיפנדר שרכבתי עליו, שקט, ובשטח מתגלה דמותו האמיתית
      , משהו בין זאב ערבות לנמר אימתני !

      חוויה לא רגילה למי שרגיל ברכבי עבירות ושטח מסוגים רבים.
      פשוט תענוג!!
    Untitled Document