Close
  • סאנגיונג אקטיון 2009 במבחן שטח

    ססאנגיונג אקטיון הוסיף שני הילוכים והשיל שקלים רבים ממחירו, וזו סיבה טובה לתת צ'אנס נוסף לרכב השטח עם קוי העיצוב יוצאי הדופן. (Photographs: אסף קציר)

    את   השם ססאנגיונג אין צורך להציג לפני קוראינו הוותיקים. מדובר על יצרן קוריאני קטן המתמחה בג'יפים, מיני וואנים ו-SUV, עם שם שובר שיניים ("ססאנג-יונג", דאבל-סמך בתחילת המילה, ושום קשר לקטנועי סאן-יאנג, שבכלל מגיעים מטייוואן) ושורת דגמים שכולם בעלי עיצוב... אהם... יוצא דופן. זה התחיל לפני שנים רבות בייצור ברישיון של דגמי ג'יפ CJ, והמשיך עם שורת דגמים מתכנון עצמאי שהתבססו על יחידות כוח ותיבות הילוכים של מרצדס. בין לבין, הספיקה ססאנגיונג ליפול כפרי בשל לידי דייהו, שידוך קצר ימים שהתפורר עם נפילת דייהו והעברת ססאנגיונג לבעלותם של יזמים סינים.

    לפני שלוש שנים נחת בארץ מחליפו של הקוראנדו הוותיק, שענה לשם אקטיון והיה ג'יפון שונה מכל מה שהכרנו. לא שהיו לו בשורות טכנולוגיות יוצאות דופן, נהפוך הוא. בקבוצת הג'יפונים שרובם ככולם בעלי מרכב אחוד (מונוקוק או יוניבודי), ארבעה מתלים נפרדים קצרי מהלך וללא תיבות העברה בעלות הילוך כוח, (כלומר - פרייבטים מוגבהים בעלי יכולת תנועה זהירה בשבילים) הרי שאקטיון מבוסס על הקונספט הישן והמוכר של רכבי כביש-שטח של שנות ה90: שילדת סולם, סרן אחורי חי, מתלים קדמיים נפרדים ותיבת העברה אמיתית – כן, טרנספר עם LOW. כל זה לא כל כך עזר לו במכירות - הכלי המוזר למראה פשוט נפל בין הכיסאות.

    ראשית, הוא עלה לא מעט כסף. שנית, על הכביש הוא לא הצליח להתמודד מול הג'יפונים המודרניים ולא רק כי הוא התנהג כמו רכב שטח, אלא כי הוא נראה מוזר.  וזה לא רק המראה כמו גם חסרונות פרקטיים שונים שנובעים מאילוצים עיצוביים. בשטח היו לו מגבלות אחרות, חלקן נוגעות לאותו עיצוב עצמו, שגרעו מהפרקטיות שמהווה חלק נכבד מיכולתו של רכב שטח לתפקד כהלכה.

    שנתיים אחרי – ואקטיון עדיין נראה כמו אאוטסיידר. אבל הוא כבר לא ה"קופה-שטח" היחיד בשוק. אם בארזי ב.מ.וו אחזה הבערה, אז מי אנחנו שנלין על אזובי הקיר?  כן, ב.מ.וו בכבודם ובעצמם לוקים בסטייה הנ"ל עם ה-X6 שבעיני  נראה לא פחות אנדרוגינוס מהאקטיון...

    הגיגים על עיצוב

    כל עם והצד החזק שלו. כמו שמקובל לייחס מומחיות קולינארית לצרפתים, ונהיגת ראלי לפינים, כך עולם עיצוב הרכב שייך לאיטלקים. ברור שאפשר למצוא פה ושם  יינות מדהימים ומסעדות מעולות גם מחוץ לצרפת, ואלופי ראלי שאינם ילידי פינלנד הקרה, ועל כן אני משוכנע שאם נחפש ונפשפש היטב, אולי נמצא גם מעצב רכב מבריק אחד או שניים באנגליה. מה שבטוח, קן גרינלי אינו אחד מהם. כנראה שהבחור מוכשר ובעל דמיון יצירתי במיוחד, וזה כנראה הספיק לו על מנת להיות מעצב בססאנגיונג ולהיות חתום על יצירות כמו הרודיוס, הקיירון והאקטיון. כולם מעוררי מחלוקות וכולם – מוזרים או מכוערים או שלא, מיוחדים עד מאוד...

    עיצוב רכב שטח במבנה של קופה הוא צעד מוזר. האם אמיץ או מטופש? – תחליטו אתם, כי הוא מקריב דווקא את אחת התכונות החיוביות והיותר אטרקטיביות של רכבי שטח – פרקטיות לשמה, שדה ראייה, יכולת העמסת מטען רב (החל מעגלות ילדים וסלים עמוסי קניות ביומיום וכלה בציוד הקמפינג והצידניות לטיולי השטח בסופ"ש). וכל זה לטובת מה? מראה מוחצן, כ-א-י-ל-ו דינאמי כאחד הערסמובילים, אך ללא גיבוי של ממש בביצועים על הכביש. אז קופה ושטח לא הולכים ביחד, אבל אי אפשר להכחיש שזה נראה נהדר מבחוץ, במיוחד באקטיון שכל החלק האחורי שלו יפה וחתיכי. זאת בניגוד מהמם לחלקו הקדמי שנראה... מוזר (אני נמנע מלצטט את שפע הנאצות שצלם המערכת לא מפסיק להטיח  לכל אורך המבחן. מצלם ויורק הצידה). קצת קשה לתאר במילים איך נראה האקטיון מלפנים – מין חרטום מחודד, מתעגל ומשתפל, מזכיר קצת חרטום של סירה, עם יחידות תאורה קדמיות מוזרות שלרגע נדמה שהודבקו נמוך מדי... כל העסק נראה  בוטה וביזארי, וגם אלה מילים שנבחרו בעדינות הראויה. כשהושק אחיו הגדול של אקטיון שנקרא "קיירון", טענו בססאנגיונג כי עיצובו שואל מוטיבים שמזכירים מגנים וקסדות מעולם האבירים של ימי הביניים, כנראה העולם הדמיוני ההזוי בו חי אותו מעצב אנגלי. אי לכך ומכיוון שבאותו מעצב ממש מדובר – דמיוני שלי שכנראה לא פחות מפותח, כבר לא צריך להתאמץ מדי כדי למצוא רמזים לקסדת אבירים גם בחרטומו של האקטיון... דומה למי או למה שנרצה – זה מחריד (לטעמם של רבים) או סתם מוזר (לטעמי האישי שבמיעוט), ומזל שהצדודית הדינאמית והזנב החטוב מצילים את המצב.

    תא הנוסעים פחות מוזר, תודה לאל. זה לא אומר שהוא בנאלי או סטנדרטי – כאן ניתן למצוא הרבה "עיצוב בריטי" בדמות המון עיגולים ומעגלים ומוטיבים מעוגלים בכל פינה. הפתעה - זה נראה טוב למדי, גם אם לא יוצא דופן. הוא מפתיע לטובה עם מושבים קדמיים טובים ונוחים, לא עניין טריוויאלי במכוניות מהמזרח הרחוק, אבל לא חסרים גם פאולים.

    ראשית, בורר ההילוכים. אחד החידושים של אקטיון ל2009 הוא תוספת הטיפטרוניק, ולמישהו ממעצבי הפנים, המשימה ההרואית של הוספת פונקצית השליטה לבורר ההילוכים, לא ממש הסתדרה עד הסוף... אני זוכר שפעם היה מקובל בססאנגיונג להציע בורר עם שליטה ימין-שמאל אה-לה-מרצדס. אבל מה זה בדיוק הכפתור הקטן שעל בורר ההילוכים? סתם חוש הומור גרוע או ניסיון מאוחר מדי לתקן פאשלה? כפתורי השליטה בהילוכים שממוקמים ברישול על גלגל ההגה לא מתקנים את המצב.

    שנית – כפתור השליטה בתיבת ההעברה. בסדר, בסדר, התרגלנו כבר שיצרני הרכב מתייחסים לטרנספר כאל חטוטרת מציקה שרצוי להעלים לטובת סביבת נהג פרייבטית למראה. כבר הסברנו חזור והסבר שהפעלה חשמלית לטרנספר מועדת לפורענות. דיברנו, צעקנו, הזלנו דמעה, והשלמנו עם רוע הגזירה – העיקר שיהיה שם למטה טרנספר אמיתי והילוך כוח. אבל בחיאת, למה להגזים בכיוון ההפוך, המצניע – עם מתג סיבובי כל כך קטן, בגודל של מצית?

    שלישית – מושב אחורי. אין טענות למרווח הרגליים המדוד ולמושב עצמו שמתגלה כנוח למדי ויאכלס שני מבוגרים וילד  או שלושה בני נוער צנומים בלי שום טענות... בעצם יש טענות - התנאי לישיבה מאחור הוא גובה ממוצע ומטה. הרבה למטה, כי עיצוב הקופה מכתיב גג משתפל שמקצץ באכזריות במרווח הראש. על תא הכפפות האחורי ( שם הולם יותר לתא המטען) מיותר להכביר מילים. הוא קטן ורדוד מכדי להכיל ציוד למשפחה היוצאת לטיול של יומיים. למען האמת, גם דחיסת מעט הפרודוקטים לפיקניק חד יומי קצרצר לתוך הבגאז'ון הקטן הזה תהווה משימה מאתגרת. לפחות היה מתחתיו גלגל רזרבי אמיתי, אבל לא – יש שם גלגל חירום, קטן וצר שכזה, לא טוב ברכב שטח שפנצ'רים הם חלק בלתי נפרד מהשגרה שלו שמעבר לאספלט.

    לסיום – זה ברור שמדובר בג'יפון מהצד העממי, ותמורת המחיר האטרקטיבי בו מוצע האקטיון כיום, אנחנו לא מצפים לקבל יותר מדי אבזור שמעבר לסטנדרט של משפחתית ליסינג ממוצעת. לי המורגל בסופות ספרטניות, באמת שלא חסר כלום באקטיון – מחשמול מלא דרך מזגן (מכני) ושש כריות אוויר. גם ריפוד הבד המחוספס והיעדר פינוקים כמו בקרת שיוט, בקרת אקלים וגלגל הגה שמתכוונן גם לעומק ולא רק לגובה - לא מפריעים לי יותר מדי. אני גם שבע רצון באופן יחסי מאיכות ההרכבה, אבל הייתי שמח לפלסטיקה באיכות גבוהה יותר – הכל אמנם בנוי היטב ושום דבר לא רועד או מרשרש, אבל הפלסטיק נראה דק, זול ופשוט – כמעט כמו בדיהטסו למשל, כלומר פשוט מאוד, בסיסי מאוד וזול מאוד למראה ולמגע – ומכיוון שהאקטיון עדיין אינו מכונית מיני ב-90K שקלים אלא SUV קטן ב-165K שקלים, זו אינה מחמאה.

    דיבורים על מספרים

    הרומן של ססאנגיונג עם מרצדס הוא עתיק כמעט כדברי ימי תעשיית הרכב. טוב, ברור שאנחנו מגזימים, אבל זהו שת"פ ארוך שנים שמבוסס על ייצור ברישיון של מנועים ותיבות הילוכים ותיקים של מרצדס, ובמקרה אחד אפילו של מכונית שלמה - ה"צ'יירמן", מכונית סאלון-פאר שהייתה העתק מושלם, ברישיון כמובן, של מרצדס E קלאס מדור לפני-לפני-הקודם. במקרה של האקטיון, הקשר למרצדס הוא מנוע הבנזין ארבע-בוכנות בנפח 2.3 ליטר ששימש בעבר בדגמי מרצדס 230 לסוגיה. נתוני ההספק  (150 כ"ס ב5,500 סל"ד) והמומנט (21.8 קג"מ בין 3,500 ל4,600 סל"ד) כבר לא מרטיטים, ולמען האמת גם במרצדס המנוע הזה נחשב לאורך שנים לסוס עבודה אפור, לא משהו אקזוטי שעליו נבנתה תהילת ביצועיהן של של המכוניות הטובות בעולם. החידוש של אקטיון ל2009 הוא נטישתה לאנחות של תיבת ארבעת ההילוכים הישנה לטובת תיבה אוטומטית בעלת שישה יחסי העברה וטיפטרוניק. בנוסף לתיבת העברה עם שלושה מצבים (2X4 לכביש, 4X4 HIGH ו-LOW), יש גם מערכת בקרת ירידה במדרון HDC, מערכת בקרת יציבות ESP ומערכת בקרת אחיזה TCS. כל העסק נשען על ארבעה קפיצי סליל, מאחור רתומים לסרן חי ומלפנים למתלים נפרדים במבנה עצמות עצה כפולות, והכל מחובר לשילדת סולם כמו פעם, מה שבעינינו עכברי השטח, בהחלט נחשב לנקודת זכות. כל המכאניקה הזו מסובבת חישוקי סגסוגת בקוטר 16 אינץ' שנועלים צמיגים במידה 225/75 (קוטר כללי של 29'). קוטר החישוקים הלא מוגזם וחתך הצמיגים הגבוה הם בהחלט נקודות זכות, בייחוד כשמסביב כולם עוברים לחישוקי ענק פגיעים ולצמיגי כביש עדינים בחתך היפר-נמוך שלא שורדים נהיגת שטח.

    בתנועה

    "מנוע בנזין של מרצדס" זה משהו שנשמע ונראה טוב על הנייר ובאולם התצוגה. בפועל הוא לא חלק ומשיי כמו שזכור מהמכוניות עם סמל הכוכב המשולש. אבל פרט לצליל מחוספס מעט, אין טענות למנוע. אין כאן מומנט עוקר אספלט ונתוני הביצועים דומים לאלה של משפחתיות-ליסינג עם מנוע 1.6 ליטר, אבל האקטיון מפגין ערנות וחיות סבירים ביותר. הזינוק מהמקום נחוש, המהירות נצברת בקצב נאה ואין שום בעיה לשייט בנעימות גם הרבה מעבר למהירות המרבית המותרת. אלא שבנהיגה יומיומית ניתן היה לצפות שעם שישה הילוכים, פעולת המנוע והגיר יחד תהיה נינוחה ונעימה ובו זמנית גם ערנית מאוד, עם הילוך מתאים לכל דרישה והיענות גבוהה לאורך כל טווח הסל"ד. בפועל, התיבה לוקה בחריצות יתר ו"נודדת" ללא הרף בין ששת הילוכיה – היא ממהרת לעלות להילוכים הגבוהים, כנראה על מנת להחמיא לתצרוכת הדלק, אבל כל נגיעה במצערת גורמת לה להוריד הילוך, לעתים שניים, בברוטאליות ותוך טלטלה לא נעימה. הוסיפו לקוקטייל הזה את רעש המנוע שאינו מבודד עד הסוף, ותקבלו התנהלות מוזרה ועצבנית של יחידת הכוח ומערכת ההינע שעלולה להיות לא נעימה ללקוחות רבים, במיוחד כאלה שרגילים לפרייבט אוטומטי עצל ונינוח ורוצים רכב עם מראה של ג'יפ, שיתנהג קרוב ככל האפשר לאותו פרייבט. זהו עניין שקשור בכיול פעולת תיבת ההילוכים על ידי היצרן ומוטב שישופר בהקדם, בטרם יצטברו תלונות של לקוחות ובדגם ידבק כתם של "בעייתי". מבחינת הנהג הפיתרון המיידי הוא להחליף הילוכים ידנית. אלא שרוב אוחזי ההגה הישראלים נחרדים עד אימה למשמע עצה שכזו, וממילא לחצני ההילוכים שעל גלגל ההגה אינם בדיוק דוגמא ומופת לארגונומיה, שלא לדבר על אותו כפתור מוזר שעל בורר ההילוכים. אותה נדידה מופרזת של התיבה בין ההילוכים גורמת לנהיגה לא נינוחה, להורדות הילוך תכופות ומוגזמות ובעקבותיהן גם לצריכת דלק שאינה מהנמוכות: כ7 ק"מ לליטר בממוצע שכלל לא מעט שטח (סלעים וחולות) אבל גם הרבה כביש מהיר במהירות חוקית.

    להבדיל מהג'יפונים המודרניים שעושים כל מאמץ כדי לדמות לפרייבט, ההתנהלות הכללית של האקטיון על הכביש מחזירה אותנו לימים ש"רכב שטח" היה באמת כזה ללא שום בושה, וגם לא נתן לנהגו לשכוח זאת בשום מצב. אקטיון נוסע בכביש בהנעה אחורית, ולכן ההיגוי שלו ניטרלי יחסית, אבל תשכחו מעינוגים... הנעה אחורית בכביש ברכב שכזה יכולה להיות מתכון בעייתי על כבישים רטובים או חלקלקים, אבל כאמור יש בקרת יציבות שלא חוסכת ממכם צפצופים מעצבנים בכל פעם שתנסו להשתובב קצת. פעולת הקפיצים והבולמים רכה ונעימה ומעניקה נוחות נסיעה והתנהגות סבירים בדרך כלל, כל עוד לא לוחצים חזק מדי בפניות – אז מתגלה זווית גלגול לא קטנה ותחושת קהות וסרבול - מה שמאפיין כלי רכב בעלי שילדה ומרכב נפרדים וסרן אחורי חי, סוג ההתנהגות שכבר עבר מהעולם בג'יפונים המודרניים בעלי מרכב מונוקוק וארבעה מתלים נפרדים מכווני כביש. הוסיפו למתכון גם את ההגה האיטי, ותקבלו רכב עם העדפה בלתי מוסתרת לשיוט רגוע על כביש ישר והסתייגות כללית מפני כבישים מפותלים – אבל ככה זה בדרך כלל עם רכבי שטח אמיתיים, לא?

    הפתעה בזחילה

    "האוטו שאתה מקבל עדיין לא ממוגן, ואם אתה שובר אותו בשטח אני הורגת אותך". רוויטל, מנהלת אולם התצוגה של ססאנגיונג היא בחורה קטנה וחייכנית, אבל הפעם מבטה היה חודר וכולו ביזנס... ואני, כל מה שנותר לי זה רק להבטיח לה שלא נגזים. מצד שני – מלבד הסוזוקים, גראנד ויטארה וג'ימני – אקטיון הוא הג'יפון היחיד בעל הילוך כוח. מלבד ג'ימני הוא היחיד בעל שילדת סולם וסרן אחורי חי, ובאופן כללי, ביחס למחירו וביחס לכל מתחריו אין ספק שהוא הכי רכב שטח שיש – וצריך לזכור זאת היטב. נכון שאין מה לדרוש ממנו ביצועי עבירות של דיפנדר, סופה או היילקס, או אפילו ג'ימני. אבל מול ג'יפונים משפחתיים המתחרים בקטגוריה, הוא זורח.

    נותרו לי שעתיים-שלוש עד תחילת הצילומים ופרק השטח הטכני ובינתיים יצאתי לתפור קצת שבילים ודיונות. השבילים מכל הסוגים עוברים תחת גלגלי האקטיון בנעימות, כל עוד לא תדרשו ממנו קצב מהיר מדי, אז ייכנעו הבולמים וייסגרו בתדירות גבוהה. אבל נוחות הנסיעה בהחלט סבירה, גם הודות לצמיגיו גבוהי הפרופיל. בכניסה לחולות הקפדתי לדמות את עצלנותו המובנית של נהג הג'יפונים הישראלי הממוצע ולא הפחתתי לחץ אוויר. ESP במצב תק, את חפירה, קומפרסור נייד, מפתח ונטילים ורשימת מספרי טלפון של חברים, מחלצים פוטנציאליים,  וצללתי לתוך החול... והפתעה! אקטיון על צמיגים מנופחים לגמרי עדיין נוסע היטב, מטפס מצוין על גבעות החול הקטנות. שישה הילוכים נשלטים ידנית מאפשרים לשמור על סל"ד אפקטיבי, המימדים הלא גדולים מאפשרים לתמרן היטב, והכלי מתמודד בגבורה עם החול היבש של סוף הקיץ בלי חשש ונוסע טוב. ממש יפה למען האמת. לא נכנסתי ראש בראש בסכינים הגבוהות והתלולות  מפחד פגיעה בפגוש הקדמי המעוצב... אבל  אין ספק שלעומת הקטגוריה הרכרוכית אליה האקטיון משתייך לכאורה, הפעם יש לנו עסק עם רכב שטח של ממש שגם מתנהג ככה ולא מפחד מחולות. וזה יפה. באמת יפה.

    אסף הצטרף אלי בחניון מעל מחלף בת שלמה, ומיד שמנו פעמינו לכיוון שבילי החורשן. ושוב -  עם מרווח גחון צנוע של 19.5 ס"מ בלבד וצמיגים בקוטר 29', הפלגנו אל השבילים המאובקים בלי לטפח אשליות להתעמת עם המדרגות הגבוהות, ה"קערות" ושאר אתרי העלייה-לרגל של ג'יפים משופרים, אבל גם שביל סובב-פסגה הידוע הוא אתגר לא קטן לכלים מסוגו של האקטיון. שוב קיבלנו תצוגת תכלית משכנעת. במגבלות הגחון הנמוך והשמירה על הפלסטיקה, הכלי מפגין חוסן משרה בטחון. כל המכלולים הפגיעים מסודרים לא רע בין קורות השילדה , הילוך הכוח בעל יחס העברה נמוך ויעיל דיו כדי לזחול לאט ובזהירות ולטפס היטב, ותמיד יש הילוך מתאים מתוך השישה. מהלך המתלים לא מדהים אבל מספק, בוודאי הרבה יותר טוב מההיצע העלוב של מתחריו לקטגוריה שעבירותם תלויה בעיקר בעזרים אלקטרוניים. זוויות המרכב של האקטיון סבירות, מערכת בקרת האחיזה מתערבת ומסייעת היכן שצריך, ומערכת בקרת הירידה במדרון יעילה בהחלט. טיפסנו בעליות, התגברנו על מדרגות והצלבות, גלשנו במורדות, והאמת? נהנינו. מבלי להתיימר להיות רכב עבירות, אקטיון לא מפחד משוטטות בשטח של ממש! עם צמיגים בפרופיל שטח, גחון ממוגן והגבהה קלילה של 3-5 ס"מ, זה יהיה בפירוש רכב טיולים שלא צריך להתבייש בו.

    סיכום, דווקא חיובי

    המבחן הזה מדגים שוב שמבחני דרכים למכוניות אינם מדע מדויק אלא עניין סובייקטיבי. בסופו של דבר כל אחד מאיתנו שופט את הרכב על פי קריטריונים אחרים ודרישות אישיות. לפני כמעט שלוש שנים נבחן אצלנו האקטיון שלפני מתיחת הפנים, עם ארבעה הילוכים בלבד, וחטף קטילה רבתי ישר לפרצוף. השווינו אותו לטנדר ניסאן נבארה שעד היום הוא הטנדר המועדף עלינו מבין בני מינו, כדי לדעת מה עדיף לג'יפולוג המצוי – טנדר מודרני או SUV קטן ובסיסי. פער המחיר לטובת האקטיון לא היה גדול מספיק, והוא יצא מהמבחן ההוא כשידיו על ראשו – תא מטען קטנטן שלא מאפשר העמסת ציוד טיולים, ביצועים ועבירות טובים פחות... ואולי הנבארה היה פשוט רכב טוב יותר. אבל שוק הרכב הישראלי הוא דינאמי ודברים משתנים בו חדשות לבקרים – ובאמת כמה וכמה דברים מהותיים השתנו.

    מעבר לדעה הפרטית שלי שאין מקום להשוואה בין תפוזים לתפוחים, הרי שאותו טנדר התייקר עד מאוד, ואילו האקטיון שעלה אז מחיר מופרז בעליל, לא רק התעדכן במפרט הטכני אלא גם חזר למחיר שפוי. כמה שפוי? 165,000 שקלים (והרבה פחות מזה לעמיתי "חבר" ולא רק הם) הוא סכום אטרקטיבי ומפתה עד מאוד בגזרת הג'יפונים. זה מחיר שמציב אותו בשכונה של יונדאי טוסון בדגמיו הפחות מאובזרים למשל, שאולי נוח ומעודן יותר בכביש, אבל נחות  בשטח בסדרי גודל לא נתפסים. הג'יפון היחידי בעל מפרט שטח ונתונים דומים/קרובים הוא סוזוקי גראנד ויטארה הארוך שעם כל יתרונותיו המוכחים ועדיפותו על האקטיון בלא מעט פרמטרים, פחות טוב בשטח מהאקטיון וגם יקר ממנו  בפער משמעותי. היום, אחרי שבעיית המחיר המופרז תוקנה, המגבלות הגדולות היחידות של האקטיון נשארו מנוע מחוספס, תא מטען מטופש שהוא בעיה אמיתית (שעלולה לפסול את הרכב לגמרי אם יש לכם תינוקות ועגלות למשל), והמראה המוזר שבסופו של דבר הוא עניין של טעם אישי נטו. דווקא אלה שאינם מטופלים בילדים קטנים ולא יוצאים כל שבוע למסעות ארוכים אלא בעיקר לגיחות שטח קצרות יחסית, יכולים ליהנות ממנו לא מעט.

    ססאנגיונג אקטיון A230, נתונים טכניים:

    מנוע: בנזין,4 בוכנות אורכי

    נפח: 2,295 סמ"ק

    הספק: 150 כ"ס ב5,500 סל"ד

    מומנט: 21.8 קג"מ בין 3,500-4,600 סל"ד

    תיבת הילוכים: אוטומטית, 6 מהירויות, טיפטרוניק

    הנעה: אחורית + כפולה

    תיבת העברה: PART-TIME ללא דיפרנציאל מרכזי, עם הילוך כוח LOW

    מתלה קדמי: נפרד, עצמות עצה כפולות, קפיצי סליל

    מתלה אחורי: רב חיבורי, סרן חי, קפיצי סליל

    עזרי עבירות: בקרת אחיזה TCS, בקרת ירידה במדרון HDC

    עזרי בטיחות: 6 כריות אוויר, ABS, בקרת יציבות ESP , מערכת למניעת התהפכות ERP

    אורך/רוחב/גובה/בסיס גלגלים (מ"מ): 4,455 / 1,880/ 1,735 / 2,740

    מרווח גחון: 19.5 ס"מ

    זווית גישה: 26 מעלות

    זווית נטישה: 29 מעלות

    משקל: 1,892 ק"ג

    בלמים קדמי/אחורי: דיסק מאוורר/דיסק

    צמיגים: 225/75R16

    תאוצה 100-0 קמ"ש (יצרן): -

    מהירות מרבית (יצרן): 164 קמ"ש

    צריכת דלק ממוצעת (מבחן): 7 ק"מ/ליטר

    מחיר: 165,000 שקלים

    Untitled Document