Close
  • מרצדס GLK280 ספורט במבחן דרכים

    במרצדס מותחים את גבולות המושג רכב שטח. מצד שני, הם יודעים לייצר מכוניות כביש, זה בטוח. האם GLK280 עושה כבוד לאות G שבשמה? מבחן (טיפ-טיפת) שטח. (Photographs: אסף קציר)

    ברשימת מבחני הדרכים שלנו יש לא מעט רכבי שטח. יודעים מה? אפילו הרבה רכבי שטח. בכולם יש סעיף המתאר את התנהגות הכביש, את ביצועי הכביש, או באופן כללי, איך הדבר הזה נוסע בכביש (העורך מכריח אותנו). כשאני מציין לטובה את התנהגות הכביש של ג'יפון כזה או רכב פנאי-שטח אחר, זה בדרך כלל יחסית לאיך שכלי רכב כאלו מתנהגים,   עם "הנחה" לא קטנה מראש, לרכב עם מרכז כובד גבוה, מתלים רכים ומשקל עצמי גדול. ולכן שום דבר לא הכין אותי לחווית הכביש עם מרצדס GLK. אמנם מדובר בגרסת ההנעה החלשה ביותר בהיצע, מנוע שלושה ליטרים ומשושה צילינדרים "בלבד", אמנם לא מדובר במכונית ספורטיבית אמיתית... אבל זאת וואחד מכונית מהירה. אני אתן לכם תיאור דמיוני של מה היה קורה אם בתחילתו של כביש מסוים, שכולל רצף של 3-4 עקומות רחבות בעליה, ועוד רצף כזה בירידה, הייתי יוצא לעקיפה ב 140 בערך. שתי לחיצות קצרות עם אצבע שמאל מורידות מחמישי לשלישי, לחיצה איטית עד סוף המהלך של רגל ימין, ולפני שאני מספיק לנסח לעצמי את מה שקורה, אני ב170, אחרי העקומה השלישית, ממשיך להאיץ...

    ברשותכם, זה הזמן לקטוע את התיאור, ולהסביר כמה עובדות. מרצדס GLK הוא גרסת סטיישן עם גג מוגבה של מרצדס C החדשה. הC היא ממכוניות הכביש המשובחות אי פעם, ויחסית לC, הGLK היא מכונית קצת "פרווה". הגובה הנוסף לא עשה לה טוב מבחינת התנהגות דינאמית, אך עדיין אין רכב פנאי-שטח או ג'יפון אחר שנוסע ככה. מכונית מהירה מאוד, כזו שתגרום לכם לעשות שטויות, אבל בלי הריגושים של מכונית ספורטיבית אמיתית בכבישים הרריים. פשוט מכונה שתעזור לכם להגיע ממקום אחד למקום אחר מהר יותר ממה שחשבתם שאפשרי ברכב פנאי-שטח, ובלי להזיע. העובדה שצחקתי לעצמי בקול רם בתוך הקבינה גם בכביש וגם בנסיעת שבילים מהירה, מסבירה הרבה. אני לא מכיר עוד מכונית שיכולה להיות כל כך מהירה בכביש, ואז להמשיך ולהיות מהירה, חדה ונשלטת, גם בשבילים. לא מעט מכך בזכות מערכת המתלים האקטיבית בעלת מקדמי הריסון המשתנים בהתאם לדרך, ובכך משכיחים מרכב ה"כאילו שטח" הרבוע והגבוה שהוא כזה.

    הGLK שקיבלנו היא גרסת הספורט, בעלת צמיגים נמוכי חתך ומתלים נמוכים בכ50 מ"מ מגרסת השטח. בהתחלה אני מצטער שלא קיבלנו את גרסת השטח. מבט סביב הGLK "שטח" באולם התצוגה מגלה כי היא עטויה פלסטיקים שחורים במקום משטחי כרום-ניקל מבריקים ופגיעים, ובתוספת תשלום תכלול גם שלושה כפתורים שאמורים לעזור להתמודד עם תנאי השטח. אבל הנתונים ההתחלתיים בעיתיים. עם מתלים קצרי מהלך וללא הילוך כוח, הGLK לעולם לא יהיה יותר מרכב שבילים, ולא משנה באיזו גרסא. ואני מגלה זאת כבר בהצלבה הראשונה בה הוא נשאר עם שני גלגלים באוויר, בלי יכולת להתקדם, במקום בו ערכנו לפני מספר שנים מבחן עבירות למכוניות ליסינג. לפרטיות ההן לא הייתה בעיה להתקדם כאן, בהנעה קדמית בלבד, אך המתלים הספורטיביים של הGLK לא משאירים לי ברירה, ואני נאלץ לחזור אחורה ולבחור נתיב התקדמות חדש. מערכת בקרת האחיזה לא מבינה מה רוצים ממנה. בGLK יש את מערכת ההנעה 4matic המחלקת תמיד את הכוח ביחס של 45:55 בין הגלגלים האחוריים לקדמיים. בנוסף יש את רעשי ה"קחחח- קחחח" המוכרים מכלי רכב אחרים בעלי בקרת אחיזה, אך התוצאה הסופית היא צמיגי כביש יקרים מסתובבים חסרי אונים באוויר. חבל לי עליהם, צריך לדעת מתי לא להתעקש.

    בעיני יש כאן סוג של תרמית, כי בכל זאת מדובר במרצדס, ועל התחת שלו מופיע השם שמתחיל באות G. בצירוף הזה הייתה פעם הבטחה לרכב השטח הטוב בעולם, אך הGLK לא מתיימר אפילו להיות רכב שטח, בוודאי לא בגרסת הספורט. אמנם העיצוב רבוע, אמנם יש הנעה לכל הגלגלים, אבל כבר ממבט ראשון ברור שזה לא זה, ובבקשה, לא לפתח ציפיות.

    מצד שני, כל זמן שהשבילים רצים, מרצדס GLK מתקדם בנוחות ובמהירות, אני מעביר את תיבת ההילוכים למצב ידני ומשתמש בכפתורים שעל ההגה כדי לבחור כל הזמן בין המון ההילוכים - כי ההגה מספיק קצר כדי לא להוריד ממנו את הידיים. אם מדברים על ההילוכים, ויש הרבה כאלו בתיבה האוטומטית, שבעה עם לדייק, זה המקום לשבח את הגמישות של מנוע הבנזין משושה הצילינדרים המניע את הגרסה הבסיסית של ה GLK. המון מומנט, כבר מסל"ד סרק, מאפשר לנהג לטעות לחלוטין בבחירת ההילוך, ועדיין להיות תמיד עם יתרות של כוח. כמובן, רוב הנהגים בGLK לעולם לא יגלו זאת, כי  הם לעולם לא יעבירו את התיבה למצב ידני. זה גם המקום לומר כי לשתי הגרסאות הנוספות, הדיזל ומנוע הבנזין הגדול, יש אפילו יותר כוח על הנייר, ללא ספק דבר שכדאי לבדוק. הבורות בשביל נבלעים מתחת למתלים שהם אמנם קצרצרים אך מרסנים היטב את תחלואות השביל. דווקא במהירויות הנמוכות המתלים הנוקשים והצמיגים נמוכי החתך הופכים את הנסיעה לפחות נוחה, ואז יש צורך לזחול. גם כשעוברים את המכשולים שמתלי וצמיגי הGLK מרשים לעבור, שדה הראיה מצוין ואפשר להתקדם ברציפות בלי לצאת ולבדוק את המכשול ברגל. כל זה, כמובן, עם מוסיקה קלאסית מתנגנת דרך מערכת השמע המקורית המצוינת, מערכת בקרת האקלים שומרת על טמפרטורה מדויקת, ואם סוגרים את החלונות, גם לא שומעים שם דבר מבחוץ.

    ומושבי העור, בחום הזה של תל אביב

    כמה עור יש בתוך ה..GLK. נראה שהתרגלנו כבר לכמויות עור כאלו ברכבי הפנאי-שטח-יוקרה, ובכל זאת, עיצוב הפנים של הGLK מצליח להגדיר מחדש את המושג "סולידי". המילה "סולידי" היא מונח שכתבי רכב משתמשים בו כדי לתאר עיצוב משעמם אך מוקפד, כזה שבו אין הפתעות או חידושים, כזה שנופל היטב לתוך הקונסנזוס. עיצוב סולידי יש בהרבה מכוניות, אבל כאן האפרוריות גדולה עוד יותר, ובכל זאת, פרדוקס- תא הנוסעים מרגיש נעים מאוד. זה בעיקר בגלל שהוא מרווח ומואר, וכשמתיישבים במושב ומתחילים לתפעל את המכונית, כל מתג, כל לחצן, כל כפתור מגיבים במידת ההתנגדות המדויקת הצפויה מהם. אין כאן אלתורים של מתגים או מחוונים ששכחו להכניס וברגע האחרון התווספו, ואין כאן מקומות ריקים לגרסאות אבזור או כיפתור אחרות. הכל בנוי בדיוק כמו שצריך. התפעול של הג'ויסטיק האחראי על הפעלת מערכת השמע, הדיבורית ומערכת הניווט קצת תסכל אותי בעבר, במרצדס אחרת, וכאן לוקח לי שוב זמן לא מועט להיזכר איך מתפעלים את הסלקטור המוזר הזה. כשמבינים את השפה, הוא מתגלה כיעיל מאוד, אפילו ידידותי יחסית לI-drive של BMW, השוואה בלתי נמנעת, בגלל הצורה והמיקום. חשוב להבין שבמכוניות האלו, עם כל כך הרבה דברים להפעיל ולבחור, יש בעיה אמיתית של כמות פקדים שאפשר לדחוס בתא הנהג, ואז שיטת התפריטים מתחילה לעבוד, עם כל מיני "מולטי-סלקטור"ים כאלו ואחרים, ואת המכוניות האלו כבר צריך ללמוד. צריך לפתוח ספר ולקרוא. עוד בתא הנהג, האלתור היחיד, לוח המקשים של איתוראן, ואני מוצא צורך לכתוב עליו כי כלמוביל מפעילים שירות, בלחיצת כפתור, המאפשר לבעלי מרצדס לקבל סיוע של המוקד במגוון נושאים. עוד משהו שיגרום לך להרגיש מיוחד.

    פרחה במרצדס, רק שלא יתחילו להציק

    לא קל להסתובב במרצדס בכבישי ארץ הקודש, כך למדתי. כביש דו מסלולי מהיר אי שם בואכה גבעות השומרון. לפני, בשמאלי, מזדחלת נהגת ב 80 קמ"ש. אני קצת יותר מהיר, מתייצב מאחוריה, איתות שמאלה פועל, ומחכה שתזוז ימינה, תיתן לי לעקוף. מימיני משאית. המשאית נוסעת גם כן 80 קמ"ש. הנהגת לא מזיזה את המכונית שלה לימני. אני עושה דבר טבעי ומאותת לה באורות. אני רואה את המבט שלה ננעץ בי דרך המראה, ואז בפרצוף מתריס היא מאיטה. עכשיו היא נוסעת 70, המשאית עוקפת אותה מימין, ואני מבין שאין ברירה, מאותת ימינה ומתחיל גם לעקוף מימין. הנהגת המדוברת ממשיכה לנעוץ בי מבטים מתריסים, כאילו אומרת "אתה, אדוני, במרצדס, מה אתה חושב? תראה מה זה, אני יכולה לעכב אותך, כאן, בכביש, אתה לא יכול לעשות מה שבא לך", ומאיצה. היא לא תיתן לי לעקוף, לא משמאל ולא מימין. הבנתי. סצנה דומה מזדמנת לי בעיר, בערב, כאשר אני יוצא מרחוב צדדי ומאותת כדי להשתלב בתנועה. מדובר במצב שבו בכל הזדמנות אחרת היו נותנים לי להשתלב, אבל כאן עשרות נהגים מכווצים גבינים, חושקים שפתיים, מישירים מבט ונצמדים פגוש לפגוש, "אתה, אדוני עם המרצדס, לא תעשה כאן מה שאתה רוצה", ולא נותנים לי להשתלב. אחרי יומיים כאלו אני מתחיל להבין למה נהגים במכוניות יוקרה מסוימות מתפרצים ולא משתלבים בחכמה. הם התרגלו שלא נותנים להם ממילא, אז למה לנסות ולאותת או להיות אדיבים?

    העיצוב החיצוני מנסה לרמוז כי מדובר ברכב שטח. הוא רבוע, תכליתי יחסית למכוניות אחרות. אבל הרושם בסופו של דבר אינו של רכב שטח. בבוקר המבחן הייתה לי פגישה אי שם בואכה ירושלים. יצאתי מוקדם מאוד, ולפני הפגישה עצרתי לקפה מצוין ומעורר ב"שביל עיזים" שבטל-שחר. מין בית קפה נחבא אל הכלים שמכניס אותי לאווירת חו"ל. בדרך אספתי אותה מהבית, קפה של בוקר לפעמים שותים לבד ולפעמים לא, והיא פסקה בנחרצות כי לGLK אין דאווין של ג'יפ, אלא פוזה של מכונית של עשירים. האמת היא שהמספרים לא משקרים, ועם אורך של 4.52 מטרים, ה GLK קצרה מהמכוניות האחרות בסגמנט ג'יפוני הפאר. כשישבתי במרפסת, עטויה הגפנים, הבטתי בGLK החונה למטה, והבנתי. פתאום היא נראתה לי שייכת לתמונה הזו, לקוחה מטיול לדרום צרפת או למרכז איטליה, לקפה בין הכרמים. להגיע מהכביש המהיר דרך שבילי השדות לבית קפה נחבא ומקסים, ואז להמשיך בשגרת היום הממהרת.

    אם בדרך כלל אני לא מוצא שום טעם בכל סגמנט הג'יפונים, הנמוכים וחסרי הילוך הכוח, שביצועי הכביש שלהם נעים בין "סביר" ל"מחפיר" וביצועי השטח שלהם נעים בין "לא" ל "ממש לא", דווקא הרכב שאמור להיות המופרך מכולם עושה לי את זה. לא, אני לא אקח מרצדס GLK לטיול שטח, אבל את ביצועי הכביש שלו אי אפשר להפריך, ויכולת השבילים היא בונוס מרענן. בשביל 400 אלף שקלים, מחיר הגרסה הבסיסית, גרסת השטח, אפשר לקנות יופי של מכונית ספורטיבית למהר איתה במשך השבוע ובעודף עוד רכב שטח משומש לטייל איתו בסופי השבוע. אבל מרצדס GLK מציע גישה שונה, שמוותרת מראש על יכולות השטח האמיתיות, אלו שבדרך כלל חשובות לנו, ובתמורה נותנת לכם חבילה של מכונית מהודקת ומהירה בכביש, עם אפשרות להרפתקאות קטנות על יד הכביש. מצד אחד המון, מצד שני לא כלום. למי שיוצא לקניות עם 400 אלף שקלים ומעלה, מתברר, יש בחירות קשות.

    מרצדס GLK280 Sport, מפרט טכני

    מנוע: בנזין, V6, 2996 סמ"ק, 24 שסתומים

    הספק מרבי: 231 כ"ס @ 6000 סל"ד

    מומנט מרבי: 30.6 קג"מ @ 2500 סל"ד

    תיבת הילוכים: אוטומטית, 7 מהירויות

    בטיחות: הכל. אם יש לזה 3 אותיות באנגלית, זה שם.

    אבזור: הכל. מה לא הבנתם?

    משקל עצמי: 1830 ק"ג

    משקל כולל: 2480 ק"ג

    אורך/רוחב/גובה: 1525/1840/1690 מ"מ

    מרווח גחון: 200 מ"מ

    בסיס גלגלים: 2755 מ"מ

    זווית גישה: 25 מעלות

    זווית נטישה: 25 מעלות

    צמיגים: 255/45R19

    תאוצה 0-100 קמ"ש: 7.6 שניות

    צריכת דלק  (מבחן): 6.25 ק"מ לליטר

    מבחני דרכים למתחרים בקטגורית רכבי השטח-פאר

     

    Untitled Document