איך מגיעים לנקודת ההתחלה: נוסעים על כביש 722 (בין צומת התשבי לצומת השומרים) עד לצומת כפר יהושע, בכביש המוביל לכפר יהושע פונים לעבר הכפר. נקודת ההתחלה נמצאת מטרים ספורים אחרי הכיכר הפונה לעבר כפר יהושע. נקודת סיום: מחצבות בית אלפא. נקודות בדרך: כפר יהושע, נחל הקישון, כפר ברוך, אגם ברוך, מושב היוגב, מנחת מגידו, כביש הסרגל, מושב מרחביה, עין יזרעאל, הר הגלבוע, כתף שאול עבירות: רוב המסלול נע על גבי שבילים מהודקים. בחורף, אחרי גשם, המסלול יהיה מאתגר מאוד. תחת הגשר של כביש הסרגל נתקלנו בבוץ אותו עקפנו דרך הכביש. ניווט: קל. כל המסלול נע על גבי שבילים מסומנים היטב ושטחים חקלאיים. כל בעיית עבירות ניתנת למעקף. השבילים משתנים בהתאם לגחמות החקלאים. הניווט נעשה בעזרת מפות טיולים וסימון שבילים, מכשיר GPS ותוכנת ניווט עמוד ענן. קובץ מסלול חוצה עמק יזרעאל. הצג מסלול בעמוד-ענן אורך המסלול: כ60 ק"מ. זמן משוער: 6-8 שעות, תלוי במספר ובאורך ההפסקות. עונה מומלצת: ג'יפאי מתחיל שמחפש טיול קליל ייהנה מטיול קל בקיץ. את החורף נשאיר להרפתקני הבוץ וחובבי השקיעות. ציוד הכרחי: רכב שטח, ציוד חילוץ בסיסי, ציוד עזרה ראשונה, מפות טיולים וסימון שבילים כרמל, מכשיר GPS, גלגל רזרבי תקין וכלי עבודה בסיסיים, מכשיר טלפון סלולארי, מים. מגבלות צה"ל: אין. תדלוק אחרון: תחנת "דלק" בצומת אלונים לבאים מצפון, תחנת "סונול" במחלף אליקים לבאים מדרום. יום אחד זה יקרה, פתאום לפתע זה יגיע. החמור הלבן יופיע, ועל גבו זה שבתחום אחריותו התעוררות המונית של צדיקים. הרבה עבודה כנראה שלא תהיה לו בארץ ההוללת שלנו, על צדיקות לא משלמים כאן ביד נדיבה. בין היתר הוא יעיר גם את אלו ששינו את פניה של ההיסטוריה, את אבות האומה. הפלגנו בדמיון, השקענו בחלום והצטרפנו אל פמלייתו של שאול המלך בדרך אל המקום בו הוא נוצח, בקטע של הפקת לקחים לפעם הבאה. יחד איתנו ברכב ישובים גם יהונתן בנו, עמינדב ואיגור המאבטח. בכל זאת מלך בימינו לא יכול להסתובב לבד סתם כך, ללא שמירה. מסענו מתחיל סמוך לכפר יהושע, שם שאול ביקש להתחיל את המסע. "בוא נבוא אל נחל הקישון," הוא הודיע, "משם יחל מסענו". מעט אחרי כיכר הכניסה לכפר יהושע אנחנו פונים דרומה ועולים על שביל רחב. הדרך לוקחת אותנו עד לגדתו הצפונית של הקישון. סמוך לנחל אנחנו מבחינים באיש ישוב על תל. "מי הוא האיש הזה?" שאול מתעניין ואנחנו נעצרים על ידו. "אתה שם!" המלך קורא לו, "אתה פלישתי?" "אני?" הוא מרים את ראשו, קם על רגליו, יורד מהגבעה בזהירות וניגש אל חלון הרכב. "שמי יהושע חנקין, מכנים אותי גואל אדמות העמק." הוא מנפח את חזהו: "שם," הוא מצביע לעבר כפר יהושע "זה על שמי!" "אנחנו בדרכנו לגלבוע," שאול מסביר. "הולכים להכות בפלשתים." "אתם מגיעים לכיוון מרחביה?" חנקין שואל ואנחנו מהנהנים לחיוב. "אצטרף אליכם אם כך" הוא נכנס למושב האחורי. "הצטרף אלינו ונכה יחדיו בפלשתים," שאול מכניס רוח קרב. סמוך לכפר ברוך, על הגשר שמעביר אותנו לגדה השנייה של הנחל אנחנו פוגשים איש מבוגר מטייל עם כלבו. "כה אמר יהווה אלוהי ישראל," שאול מכריז, "קומו והכו את הפלשתים." "אבא רוצה שתצטרף אלינו להכות בפלשתים." יהונתן פותח את החלון האחורי ומבאר את דברי אביו. "סלחו לי," האיש מביע דברי התנצלות, "לא אוכל להצטרף אליכם." "אחי, חבל" עמינדב מנדב משפט. "יהיה סבבה. מי אתה?" "ברוך כהנא" מסביר האיש, "אני נתתי את הכסף לכפר ברוך, אני הבאתי לכאן כורדים, בולגרים, קווקזים ורומנים עוד לפני קום המדינה. זה היה באמת מזמן," הוא נאנח ומנופף בידו לאחור, "בשנת 1926." "אז אתה לא פלישתי?" זה מה שמעניין את שאול. שבילי העמק המהודקים מאפשרים ללחוץ ואנחנו אחרי מספר דקות חולפים קרוב לבתי מושב היוגב. המושב עלה לקרקע העמק בשנת 1949. מקימיו, חניכי בני עקיבא מאירופה, הקימו בשנת 1943 את בית אשל בנגב כדי לבחון את החקלאות באדמת המדבר. בית אשל נותק על ידי המצרים במלחמת העצמאות ולאחר מצור ממושך ומותם של שמונה חברי היישוב, הקבוצה פינתה את המקום והמצרים החריבו אותו. לאחר שחרור באר שבע חזרו המתיישבים למקום כדי לגלות שכל עמל כפיהם אבד. הם החליטו לעבור לעמק והקימו את מושב היוגב, שפירושו חקלאי. "מה לה לציפור הזאת כי תעוף כה נמוך?" שאול זועק בהיסטריה וטומן ראשו תחת הדש-בורד. מעלינו חולף מטוס קל ועושה את דרכו מטה, אל מנחת מגידו. אנחנו נוסעים בסמוך למסלול ונזהרים לא לעלות עליו. "אבא תרגיע," יהונתן מושך את אביו לתנוחה סבירה יותר. "זה רק מטוס." למי שיגיע בסוף החורף או תחילת האביב מומלץ לסטות קצת מהמסלול לעבר חורשת האקליפטוס בכניסה למנחת. מרבד של כלניות בשלל צבעים הופכות את החורשה התמימה למראה ששווה שליפת מצלמה והערת צמצם משנתו. החצייה תחת כביש הסרגל היא הנקודה הבעייתית היחידה במסלול מבחינת עבירות. השמש של סוף החורף אמנם יבשה את שבילי העמק אולם אל המתחם המוצל תחת הגשר קרני השמש לא הגיעו. הבוץ הדביק והעמוק שנח שם גרם לנו לבצע מעקפון דרך הכביש ולהימנע מתקלות מיותרות בדרך לכיבוש הגלבוע. "אתם רואים שם?" חנקין מצביע צפונה לעבר מושב מרחביה, "בשנת 1910 קניתי את אדמות הכפר פולה, עשרת אלפים דונם קניתי." הוא מנופף בידיו. "לקחנו את המודל של פרנץ, פרנץ אופנהיימר. הקמנו קואופרציה בה כולם עובדים ומקבלים שכר, כל אחד לפי תרומתו. חשבנו שזה יצליח. חלק החליטו שזה לא מתאים להם ואחרי מלחמת העולם הראשונה הקימו מושב עובדים" הוא מביט סביב. "אפילו מתל אביב הגיעו כדי להיות חקלאים!" שאול נעמד על סלע סמוך לבריכה, הניף ידיו באוויר, הרים את ראשו בגאון והכריז בקול גדול "התקבצו נא בני ישראל, בואו איתי ונכה בפלשתים שוק על ירך." "וואלה," עמינדב סיים לגלגל עוד מעט מעשבי העמק, השיק אותם אל פיו והדליק. "הוא קצת מאבד את זה אבא שלך..." "מכאן בעין אשר ביזרעאל," שאול לא עוצר "מכאן יצא צבאי הדגול ויכה את הפלשתים!" מהגבעה הסמוכה למעיין אנחנו מבחינים בדמות רצה ומתקרבת אלינו. "עזרו לי," הוא מתחנן, "אני זקוק לעזרתכם!" "מה לך כי תזעק לעזרה?" שאול יורד מהסלע. "מי אתה ומאיין באת?" "שמי נבות היזרעאלי," הוא מתנשף, מתכופף ושותה ממי המעיין. "אני בורח מאחאב מלך ישראל, משפט שקר שפטו אותי ועכשיו רוצים להמיתני בסקילה." "מי שפט אותך?" שאול קורא בקול גדול, "הבו לי אותו ואעשה עימו צדק!" "הנה הם באים..." נבות מצביע לעבר הגבעה, "אני חייב לרוץ!" הוא נכנס ונעלם במעבה השיחים שנמצאים, למרבה האירוניה, בנחל נבות. רעש ממלא את העמק ומכל הכיוונים עולים ובאים גברים רבים כנחיל ארבה. קבוצות קבוצות הם נעמדים סביב המעיין, חלקם לובשים בגדי מלחמה, אחרים בגדי איכרים בלויים. "שתו מהמעיין," מכריז מי שנראה כמנהיג אחת הקבוצות, "הרוו את צימאונכם כי קרב גדול עומד בפתח." לאחר מספר שניות הוא עובר בין האנשים וממיין אותם. המיעוט, אילו ששתו מתוך ידם לצד אחד והרוב, אילו ששתו תוך שהם כורעים ברך לצד השני. "אתם" הוא מצביע על הקבוצה הקטנה, "אתם הנבחרים, אתם תבואו איתי." "האם מצטרפים אתם אלינו להכות בפלשתים?" שאול ניגש אל המנהיג. "פלשתים?" הוא פותחו עיניו לרווחה, "אני גדעון בן יואש הולך להכות במדיינים!" "לא פלשתים ולא מדיינים" עוד אחד עולה מתוך הקהל הרחב, "אני ברק בן אבינועם הולך להכות ביבין מלך חצור ובשר צבאו סיסרא." "מידיינים?" עכשיו תורו של שאול להתפלא, "בפלשתים נכה שוק על ירך!" "אוי ואבוי" יהונתן ממלמל, "לא מספיק אבא, יש עוד כמוהו..." "לא ולא!" שאול מניף את ידיו, "אני שאול בן קיש מלכם של בני ישראל מורה עליכם לצאת איתי לקרב נגד הפלשתים." "אתה שאול המלך?" שני השופטים פוערים את עיניהם. "אני שאול המלך." הוא מרוצה. "אם כך מלכינו" גדעון מתעקש, "צא איתנו לקרב כנגד המידיינים!" "הצטרף אלינו לקרב נגד סיסרא!" גם ברק לא מרפה. יהונתן ועמינדב גוררים את אביהם מתוך הויכוח ואנחנו משאירים את שני השופטים להתווכח, כנראה הויכוחים בין השופטים הוא לא נחלתם של העליון והמחוזי בלבד. אנחנו מתחילים את העלייה לגלבוע בשביל המסומן בשחור. תחילת הדרך מהווה אתגרון עבירות ולאחריו אנחנו ממשיכים את דרכינו בשביל נוח על קו הרכס של ההר. לאחר מספר קילומטרים פוגשים דרך אספלט שמאלה (בסימון אדום) ועולים לכתף שאול. כאן, על פי התנ"ך, הפיל עצמו שאול על חרבו כדי להימנע מנפילה בשבי הפלשתים. הדרך עולה למעלה ואנחנו נעצרים בחניון. "הכול השתנה כאן כל כך," שאול ממלמל. "האם כאן נפלתי על חרבי? אולי שם?" "זה היה שם" עמינדב מצביע - "שם הלוחם הפחדן סירב לדקור אותך." "לא נכון," יהונתן מתקן ומצביע למקום אחר "זה היה שם!" המשפחה ממשיכה להתווכח ומתרחקת מאיתנו. אנחנו מנצלים את ההזדמנות, חוזרים לרכב וממשיכים את הטיול שלנו, הפעם בשקט, בלי ויכוחים, ללא היסטוריה ונטול תנ"ך. סופו של הטיול מעיף אותנו 4,000 ק"מ צפונה ומערבה לנופיה הקסומים של אירלנד. האביב בגלבוע צובע הכול בירוק עז והירידה למטה משרה אווירה בריטית תוך רצון עז לתה. אז שתינו תה. לא מפחיד אתכם קצת שיבוא המשיח? |