פורום ג'יפולוג 4X4 - מבחן דרכים: קדילק SRX

קאדילק הוא -ה-אייקון האמריקאי של שנות החמישים והשישים. מעמדו ותדמיתו נשחקו עד דק עם השנים, אבל מזה עשור הסמל המוזהב בתהליך קאמבק מרשים. קדילאק של היום מייצרת כמה מכוניות עתירות יכולת עם הרבה מאוד יומרות. האם גם דגם הקרוסאובר, הSRX הוא כזה? (תצלומים: אסף קציר)

בן 4 או 5 הייתי (מי זוכר בדיוק), כשקיבלתי במתנה מהדוד פולוס קדילאק אלדוראדו קונברטיבל. אוטו צעצוע מפח בצבע ברונזה מטאלי. האוטו ההוא נראה לי אז ענקי וכבד. כדי שייסע, וידליק אורות, ויצפצף, אבא היה צריך לפתוח עם מברג פיליפס מכסה פח ארוך בתחתית, ולדחוף לתוכו לא פחות משמונה סוללות 1.5 וולט הגדולות והשמנות, אותן חיסלה קדילק-הצעצוע באותו קצב בו בת דמותה המציאותית גמעה מיכלי בנזין. אינספור מכוניות צעצוע היו לי מאז, אבל הקדילאק אלדורדו קונברטיבל ההיא עלתה על כולן ללא ספק.

למי היה אז אוטו בכלל? אפילו רכב הת"ש של אבא, כולה כרמל דוכס, ניקרה לשכנים את העיניים. אם היית בורגני, נסעת בפיז'ו 404. וולבו 144 היתה כבר אוטו של אמידים. כולם ידעו שתוצרת גרמניה זה הכי טוב, אבל לא דיברו על זה מחמת העינא-בישא, הרי הניצולים עדיין הסתובבו ביננו בהמוניהם... רק הייקה-פוצים, הדוקטורים, נסעו בחיפושית. סמל העליונות הגרמנית, מרצדס, נחשבה לאוטו המשוקץ של האנשים הרעים. והעשירים, העשירים נסעו באוטו אמריקאי, סמל המעמד האולטימטיבי של ישראל, 1970.

לא משנה התוצר: GM, פורד, קרייזלר או סטודיבייקר – "אמריקאית" היתה מילת קסם. אוטו ארוך וגדול וכבד, המון פח והמון ניקלים. שבי נובה או דודג' דארט או פליימוט וליאנט "קומפקטיות". ואם באמת הולך לך בחיים אתה מתקדם ל"פול סייז", שברולט אימפלה או פורד LTD או פליימוט פיורי או אולדסמוביל קטלס. הרי כמה גדול יותר = טוב יותר? לא כך?... להאדרת התדמית תרמו גם סרטי המתח בטלוויזיה. מרדפי מכוניות בשחור לבן, בלשים קשוחים ומסוקסים עם משקפי שמש ואקדחי מגנום באמריקאיות ענקיות עם מנועי V8 רועמים ששורפות את הצמיגים בזינוק וחורקות אותם בסיבוב. כמה רצינו אוטו כזה.

לאמריקאיות הכי פושטיות, הכי ג'אנק-קאר כבר אז גם במולדתן, היו אז פיצ'רים מעוררי הערצה והשתוממות בקרב הנייטיבס כאן בלבאנט: גיר אוטומטי למשל. וגם רדיו אמיתי עם נגן קסטות, וכמובן פאוור-סטירינג שמסובבים באצבע, פאוור-ברקס, פאוור וינדוס שעולים ויורדים בלחיצת כפתור, אפילו אייר קונדישן... לישראלי המצוי שהזיע בסוסיתא היה קשה לתרגם ולבטא את המושגים הללו בעברית. באנגלית זה נשמע טוב יותר. מרשים יותר. ואם רצינו לתמצת לשתי מילים היינו אומרים "פול אוטומט" או "פול-חשמלית".

הדובדבן שעל הקצפת האמריקאית המתוקה היתה כמובן קדילאק. האוטו האמריקאי הכי-הכי, של האמריקאים העשירים שחיו את החלום האמריקאי. איך תיאר לי אבא את החלום האמריקאי של איזה חבר שלו מהצבא שעקר לארה"ב, עבד קשה באמת במשך כמה שנים עד שהתבסס ועשה חיל בעסקיו – "הוא נוסע בקדילאק". זה כבר ממש הרשים אותי, כי גם נשיא ארצות הברית נוסע בקדילאק. עצם איזכור השם המפורש עורר את הדמיון. פינטזתי איך זה לגור בוילה בפרבר מטופח בניו-ג'רזי, ללבוש בבוקר חליפת שלושה-חלקים ולהיכנס לאוטו הגדול והארוך והרחב, עם מרכב מרובע צבוע בשני גוונים מטאליים נוצצים, עם גג שמצופה וויניל, שהיו בו גם הטייפ-קסטות וגם האיירקונדישן וגם הפאוור סטירינג והפאוור-ברקס והפאוור-וינדוס ואפילו ריפודים מעור עם פופים כמו בברים של השרמוטות ברחוב הירקון, ודיפונים מקטיפה אדומה ודשבורד מצופה בעץ אמיתי וגלגלים עם שפיצים ועם צמיגים עם דופן לבנה ומלכותית, ולשייט מעדנות על ההייוויי בדרך למשרד במנהטן...

היינו צריכים רק עוד כמה שנים כדי להתבגר, להתחיל לקרוא מגזיני רכב ולהכיר חברים לתחביב, ואחר כך גם לקבל סיבובים פה ושם על כל מיני מכוניות, להתחיל להרגיש, להבין, להשוות ולהיווכח שהחלום האמריקאי הוא בעצם זיוף אחד גדול: העור האדום עם הפופים הוא בכלל סקאיי תעשייתי, ה"עץ" הוא פורמייקה שמתקלפת, השפיצים בגלגלים הם רק בכאילו, סתם טאסות. שצמיגי ה-WHITEWALL מאוד אלגנטיים אבל לא ממש אוחזים בכביש, ושמתחת לסמל המלכותי של האדילק מסתתרת עוד פלטפורמה ארכאית של GM ששוקלת כמו משאית, מתנדנדת בפניות כמו ספינת דייג בים סוער, וצורכת דלק כמו טיל סאטורן V, ובעצם האוטו ההוא של הרעים מהקולנוע שצורחים בגרמנית – הוא הרבה יותר טוב.לא רק אני התעוררתי עם זיעה קרה מחלום הקדילאק. גם במולדתה זה קרה. מותג הפאר לשעבר מצא את עצמו בשנות ה-80 וה-90 עם מכוניות איומות, שקרצו לשני סוגים של לקוחות – סרסורים מגורמטים ו/או קשישות עם שיער צבוע בסגול. הלקוחות האלו הלכו והתמעטו משלוש סיבות עיקריות - איפסון בבית הסוהר, או בבית האבות, או בבית הקברות... לצעירים עם כסף, אפילו כאלה בעלי טעם רע, זה כבר לא התאים.

לקח לקדילאק קצת זמן להתאושש ולשנות תדמית, אבל זה קרה ובגדול בראשית שנות האלפיים. למכונית הזו קראו CTS והיא כבר לא היתה ענקית, ולא מצופה בפורמייקה, והיא דווקא כן נראתה כמו מיליון דולר. אפילו כתבי הרכב הציניים נוכחו פתאום שכל מה שאמריקה צריכה כדי להתעורר ולהכות בחזרה זה רק להיות עם הגב לקיר, ולרצות. לרצות באמת. פתאום מצאנו את עצמנו באוטו אמריקאי עם הנעה אחורית שמאיץ, פונה, אוחז, מתנהג ומהנה כמו המיטב של אירופה, אוטו שמרגיש כמעט כמו ב.מ.וו, אבל עולה חצי. ואחר כך הגיעה CTS-V והיא היתה מלהיבה ופרועה ומרגשת ובעיקר מהירה מעבר לכל דמיון, והקיפה את הנירבורגרינג מהר יותר מהגרמניות הכי ספורטיביות והרבה לסתות נשמטו בתדהמה. קדילאק עלתה על הנתיב הנכון.

היום יש לקדילק היצע מעודכן לגמרי – CTS סדאן וקופה וסטיישן, ואת שלושתן גם בגרסת V למופרעים, ויש STS גדולה למבוגרים העשירים, ויש אסקלייד שזה בעצם יוקון מצוייץ לראפרים ושאר בעלי טעם אנין במוסיקה, בגדים ותכשיטים, ויש XLR שזו רודסטר פתוחה בעיצוב מהמם למי שמרצדס SL המונית מדי בשבילו, ו-BLS קומפקטית יותר (מבוססת על פלטפורמת סאאב 9-3) שמתאימה לטעם האירופאי. ועכשיו יש גם SRX שזה קרוסאובר אופנתי למי שמוכרח "רכב פנאי" יוקרתי וב.מ.וו, מרצדס, אודי, אינפיניטי או לקסוס לא מספיק מרשימים את השכנים שלו.

SRX הוא קרוסאובר יוקרתי טיפוסי – הוא כפול הנעה וזה כבר מעניין אותנו. וכמובן - הוא גדול, מפואר ובעל נוכחות מרשימה. עד כמה מרשימה? תראו, עיצוב זה עניין של טעם, ואני הגעתי ל-SRX עם הרבה דעות קדומות. זה לא שאני לא אוהב את קו העיצוב הנוכחי האגרסיבי של קדילאק – נהפוך הוא. הצללית המזוותת בחדות, הפנסים המאיימים, החזית והצדודית שמזכירה מפציץ חמקן, כל אלה בהחלט עושים לי את זה. אבל השימוש העודף בניקלים ממש לא. בעיניי המאוד סטריאוטיפיות, עודף הנוצצים הזה יאה יותר למי שמסתפר בדוגמת קוצים מחומצנים, עוטה גורמטים ושרשרים מוזהבים ומוצא את פרנסתו בענפי הכדורגל ו/או המוסיקה הים-תיכונית. אין צורך להזכיר שבעיר מגוריי העיצוב הזה מסובב ראשים וסוחט מבטי הערצה. אני מודה שאחרי שמתרגלים לניצנוץ המסנוור מהג'נטים עצומי הקוטר, הגריל, ידיות הדלתות, מסגרות החלונות ועוד אלף ואחד פרטים ופריטים מצופי כרום במרכב ה-SRX, מוצאים שזה בעצם אוטו די יפה. עמוס בפרטים קטנים ומושקעים שכל אחד מהם הוא הומאז' לימים הגדולים והיפים של קדילאק. שימו לב לטיפול הקפדני בקצות יחידות התאורה האחוריות, לחרטום המגושם והכוחני, להשתפלות החלק האחורי של הגג ולצמד המפלטים. מרשים.

גם תא הנוסעים מרשים עם חומרים משובחים ובגרסת הפרימיום הנבחנת גם עם הרבה מאד איבזור מותרות – לא רק גג שמש חשמלי ולא רק "פאוור" לכל דבר, פול אוטומט ופול חשמלי ופול ממוזג ופול מתכוונן – יש כאן מושבים נהדרים מתכווננים חשמלית, וכוונון מלא (ידני) לגלגל ההגה וגם כוונון חשמלי למרחק הדוושות, ויש חימום לכל המושבים (וגם אוורור לקדמיים), ומערכת בקרת אקלים נפרדת למושב האחורי, ויש חיישני לחץ אויר לצמיגים ומערכת DVD מקורית עם מסכים לילדים מאחור ומסך קדמי שעולה ויורד חשמלית ומערכת ניווט, וכונן בנפח 40 ג'יגה לאחסון אינספור קבצי מוסיקה, ומערכת קול משובחת עם 10 רמקולים של BOSE ומצלמה מקורית לנסיעה לאחור שיודעת להמשיך לעבוד עוד כמה שניות כשאתם מתמרנים בחנייה ולא רק ברוורס אלא גם קדימה, והכל מצופה בעור וכל כך מפנק ושקט וכיף. וכן, אפילו האיכות גבוהה. לא כמו אצל הגרמנים המקבילים, עדיין לא, אבל הקדילאק בסך הכל רק אמריקאית ולמרות שהיא בהחלט לא זולה, היא עדיין לא יקרה כמותן. אז סולחים לה. אפילו על מרווח הרגליים מאחור שמתגלה כסביר בלבד.

מקדימה יש ל-SRX מנוע אמריקאי טיפוסי – גדול, חזק ובעל פעולה שקטה וחלקה. עד כמה גדול? פחות מחצי הנפח שהיה למנועי קדילאק של פעם – "רק" 3 ליטרים. רק 6 צילינדרים, והם מוצבים בכלל לרוחב בסגנון יפני ואירופאי. לפחות הם מסודרים ב-V ונהנים ממבנה מודרני – כל אלומיניום, 24 שסתומים בעלי תזמון משתנה (VVT) ושני גלי זיזים עיליים בכל ראש. חוץ מזה יש כאן גם מצתים מצופים פלטינה ומערכת פליטה מנירוסטה. שיהיה. כל זה מספיק כדי לחלץ 265 כ"ס מכובדים, וכמעט 31 קג"מ – תפוקה מכובדת ביחס לנפח המנוע ולמשקל העצמי הנכבד (1981 ק"ג) אבל מעוררת חששות מסוימים בשל הסל"ד הגבוה מאד בו היא מוגשת (5,100 סל"ד לשיא המומנט, 6,950 סל"ד להספק) שזורמת דרך תיבת הילוכים אוטומטית טיפטרוניק חלקה וזריזת-תגובה לגלגלים הקדמיים במשך כל הזמן, וגם לגלגלים האחוריים כשהיא מחליטה שצריך, והכל מפוקח על ידי בקרת יציבות ובקרת אחיזה, כמקובל בכלים מודרניים מהסוג הזה. הגלגלים מצידם מציעים חישוקי אלומיניום מוברש עד ברק מסנוור בקוטר 20 אינץ' עצומים, ונועלים צמיגים ספורטיביים בתכלית מתוצרת קונטיננטל במידה 235/55R20. הזריזים מביניכם חישבו ומצאו שזה מקביל לקוטר כללי של 30 אינץ' – לא רע בכלל. אבל כדי להרגיע (או אולי להדאיג) אנחנו מסתכלים מתחת לגחון. מילא ארבעה מתלים נפרדים עם קפיצי סליל, כאשר האחוריים הם רב חיבוריים. מילא גחון חשוף למדי שלכשעצמו לא כזה נורא כי הוא שומר על מרווח סביר מהקרקע. הבעיה שלנו היא הפגוש הקדמי, עם "חצאית" קדמית עמוקה ונמוכה, בעלת שפה גמישה מגומי שמאיימת להיקרע ולהיתלש בכל מפגש עם נמלה, אבן חצץ או סתם שפת מדרכה.

המנוע חרישי, שילוב ל-D וה-SRX השמנמן מתחיל להתגלגל קדימה. תגובת הדוושה הראשונית מייצרת את גרגור ה-V6 הנעים שאנחנו אוהבים, אבל חושפת כבדות מסוימת ומעוררת תהיה היכן כל עדר הסוסים המובטח. הסוסים שם, אבל הם מתעוררים רק באיזור 4,000 סל"ד ודוהרים קדימה בפראות ב-5,000 סל"ד ומעלה, היכן שהמנוע כבר נותן קולו בשאגה מלבבת וגומע בנזין כאילו אין מחר. במספרים מוחלטים? הברושור של קדילאק לא נוקב בנתוני תאוצה ומהירות סופית רשמיים – אני האצתי למאה קמ"ש בטיפה פחות מתשע שניות, מ-80 ל-120 קמ"ש במצב "ספורט" תוך כ-7 שניות, כאשר לתיבת ההילוכים המצוינת שבקיקדאון נמרץ לא מהססת להוריד גם שלושה הילוכים, יש חלק נכבד בזריזות הזו. נתוני צריכת דלק רשמיים דווקא יש, והם כצפוי תלושים מהמציאות - היצרן מדבר על 7.5 ק"מ לליטר בתנועה עירונית ועל 10.6 ק"מ לליטר בתנועה בינעירונית – ובכן, בנסיעה ארוכה ורגועה למדי הצלחנו לסחוט מה-SRX כמעט 7.35 ק"מ לליטר. יום קודם, בנסיעת המבחן שהיתה מעט יותר אגרסיבית וספורטיבית, הוא גמע 5.2 ק"מ על כל ליטר בנזין. כמו בימים הטובים של קדילאק או לא?

מה שממש לא מזכיר את הימים המתנדנדים ההם, הוא התנהגות הכביש של ה-SRX. אני מודה שלמראה הכבד יש אפקט שלילי על הנהג הנלהב, וזו טעות, כי מתחת לקימורים המזוותים ולניקלים מסתתרת פלטפורמה עם שורשים אירופיים (אופל אינסיניה) שאינה רק נוחה לנסיעה ברוב הזמן, אלא גם ממש אוהבת להתנהג יפה בכבישים מפותלים. SRX משכך היטב, מרוסן מאוד, מגלה רמת אחיזה גבוהה במיוחד, האלקטרוניקה שלו לא ממהרת להתערב ולהפריע לי להינות, הגיר קשוב לגחמות רגל ימין שלי. אפילו ההגה, קליל ומנותק לגמרי במהירויות שפויות, משתף פעולה כאן ולא מפריע כמו רוב ההגאים המודרניים. במילה אחת – הפתעה! כן, לטובה. בהחלט. אחרי שלוקחים סיבוב באחות הסאלונית, ה-CTS, מבינים שהתנהגות כביש מלוטשת הולכת והופכת לאחד מערכי המותג המובנים במכוניות של קדילאק. זה לא רק מצויין, אלא לנוכח רמתן של היריבות בקטגוריה, בהחלט גם מתבקש.

בשטח לעומת זאת אין הפתעות. למען ההגינות ולנוכח אותה חצאית קדמית נמוכה, גם לא היו ציפיות. ראשית יש בהחלט צורך להבהיר, שבקטגוריית הקרוס-אוברים פרימיום היוקרתיים, לשטח אין כמעט משקל וכל הלקוחות ללא יוצא מהכלל לא מעיזים להוריד גלגל מהכביש אפילו לא לשבילי קק"ל (כנראה בגלל האבק שילכלך את הניקלים). אותו פגוש קדמי מילא אותנו בחששות, אבל בכל זאת זה רכב פנאי בהגדרתו, אז החלטנו לנסות, מה שיהיה יהיה. וכצפוי אין הרבה מה להוסיף, מעבר לעובדה שה-SRX התאמץ לא מעט ואפילו כמעט הזיע בניסיונותיו לעבור בשלום קטעי שביל תמימים למדי שכמעט כל משפתומטית (עדיף בליסינג) עמוסת צידניות ומנגלים צולחת מדי שבת ללא קושי מיוחד. למען אותה הגינות אציין שמלבד אותו קצה תחתון של הפגוש הקדמי, ה-SRX בסך הכל בסדר גמור בתנועה בשבילים, הוא בולע את רוב המהמורות באורח משביע רצון, ואפילו מטפס לא רע בקטעים מהמורתיים, כל עוד לא התפתיתם לעצור – אז מערכת ההנעה תמהר להתבלבל - גלגלים קדמיים יפרפרו במקום ועד שהמערכת תחליט לשלב גם את האחוריים לחגיגה, הרכב כבר ימאן לזנק ממקומו, ויניח ל-265 הסוסים לשחוק ולשרוף את הצמיגים היקרים... חבל. בשורה התחתונה – קדילאק SRX הוא אחד המתמודדים על התואר "ה4X4 הכי פחות רכב שטח" מבין כל אלה שנבחנו אי פעם בג'יפולוג. עצם העובדה שרכב הפנאי הזה, למרות הנעתו הכפולה, כמעט ולא מסוגל לנסוע בשום "שטח", ומתקשה גם לטפס על מדרכה פה ושם מבלי לנגוף את קצהו התחתון, בהחלט יש מצב שפוסלת אותו לחלוטין עבור גולשי ג'יפולוג. מצד שני, יש מי שרוצה רכב פנאי רק בשביל הרושם והפוזה, יש כאלה שסתם אוהבים פינוקים ויש כאלה שהאופי האמריקאי מדבר אליהם. עבורם, המחיר ההתחלתי של התענוג הוא 330,000 שקלים עבור גירסת Luxury הבסיסית, ו-380,000 שקל עבור גרסת Premium הנבחנת. לא מעט כסף, אם כי מול המתחרים מאירופה ויפן (אודי Q5, ב.מ.וו X3, אינפיניטי EX37, לקסוס RX) הוא בהחלט אטרקטיבי. גם איכויותיו הדינמיות של ה-SRX בהחלט ברות-השוואה לאלה שמציעים השמות הגדולים הללו.

השורה התחתונה של כל הסיפור המייגע הזה נמצאת בעוד סיפור קטן - נציג היבואן תיאם לנו את ה-SRX לבוקר. לאחר התנהלות זחלנית בלתי נגמרת לאורך הפקקים של איילון-צפון, מחולון עד לאולם התצוגה בהרצליה פיתוח, התבררה כי נפלה אי הבנה קלה והרכב נמצא בעיצומן של נסיעות הדגמה ללקוחות ויימסר לי רק אחר הצהריים. למראה רוחי שנפלה מיהרו אנשי קדילאק לפתור לי את הבעיה והעניקו לי את ה-CTS לכמה שעות, עד שה- SRX יתפנה עבורי. וזו חברים יקרים, היתה הטעות הגורלית שלהם. מכונית הסאלון בעלת ההנעה האחורית הזו היא לא רק מבריקה ומהנה, ולא רק הזכירה לי שהיה שווה לחכות כל כך הרבה שנים לשובה של קדילאק - אלא בעיניי לפחות, היא עולה על SRX למרות שהיא שייכת לקטיגוריה אחרת לגמרי. נכון שכאן זה ג'יפולוג, ומה שמעניין אותנו זה הנעה כפולה ושטח, אבל לנוכח יכולות השטח הדלות של ה-SRX, כשמתברר שבכל מקרה אנחנו נשארים על כבישים והוא לא ירחיק בשבילים הרבה מעבר לאותה CTS, הרי שהבחירה הטבעית מבחינתי באותו אולם של קאדילק ובאותו כסף פחות או יותר, היא דווקא במכונית הסלון... ג'יפ אמיתי מברזל כבר יש לי בבית.

קדילאק SRX 2011, מפרט טכני:

מנוע: בנזין, V6, רוחבי,
נפח: 3,000 סמ"ק
הספק: 265 כ"ס/6,950 סל"ד
מומנט: 30.9 קג"מ/5,100 סל"ד
תיבת הילוכים: אוטומטית/טיפטרוניק 6 מהירויות
הנעה: AWD כפולה קבועה
מתלה קדמי: נפרד, קפיצי סליל.
מתלה אחורי: נפרד, רב חיבורי, קפיצי סליל
צמיגים: 235/55R20
בלמים קדמיים: דיסק מאוורר
בלמים אחוריים: דיסק מאוורר
אורך/רוחב/גובה/בסיס גלגלים: 4,834 מ"מ/1,910 מ"מ/1,669 מ"מ/2,807 מ"מ
מרווח גחון: קטן מדי...
משקל עצמי: 1,981 ק"ג
נפח מיכל דלק: 76 ליטר
בטיחות: ABS, ESP, 6 כריות, פגושים הידראוליים
תאוצה 100-0 קמ"ש (מבחן): 8.9 שניות
מהירות מירבית: 201 קמ"ש
צריכת דלק ממוצעת (מבחן): 5.2 ק"מ/ליטר
פליטת CO2: -
ציון ירוק: קבוצה 15
מחיר בסיס: 329,900 שקל.
מחיר רכב מבחן: 379,900 שקל

בעד: נוחות, פאר, אבזור, התנהגות כביש, גיר
נגד: יכולות שטח לא קיימות, צריכת דלק
סיכום: קרוס אובר יוקרתי לאוהבי הטעם האמריקאי

4 תגובות

Tourist - 21-07-11, 20:41
- תגובה
כתיבה מצויינת, תודה.(ואהבתי את התמונה ליד 770)

נמרוד - 22-07-11, 22:53
- תגובה
גם לי יש נוסטלגיה לקדילק... כשהייתי בן 12 נסענו כל המשפחה לגור בארה"ב שנתיים. זו היתה גם הטיסה הראשונה לחו"ל (אם לא סופרים טיסות לבקר את אבא בסיני). באמריקה מי שקלט אותנו וגרנו אצלו כמה שבועות עד שהסתדרנו היה הדוד סימון. הדוד סימון גר בבית הכי גדול שראיתי עד אז, לבנים אדומות כמו בצילום של אסף, עם חצר ירוקה וענקית, ולמרות שהוא גר רק עם אשתו (השנייה או השלישית...) וכלבה זקנה, ננה, היו להם לא מכונית אחת, לא שתיים, אלא שלוש! הבכירה שבהם היתה קדילק קופה בצבע זהב או איזה חום בהיר שזכור לי כמוזהב. השנייה פונטיאק גראנד ספארי מודל 73' שזה סטיישן אדיר בגודלו עם מנוע של "7,000 סמ"ק" ככה סימון סיפר, היום אני יודע שזה היה ביג-בלוק 454. השלישית היתה מכונית קופה ענקית, כמו הקדילק, עם פנסים מסתובבים, שלא זיהיתי... פונטיאק וקדילק הכרתי - בתור ילד הכרתי את כל החטיבות של GM כי היה לי איזה ספר על הנושא, אני זוכר את הציור עם כל הסמלים, וגם היתה לי אלדורדו קונברטיבל אדומה גדולה באוסף המכוניות - אבל לא היה לי מושג שיש כזה דבר "הקדילק של פורד" - המכונית השלישית של דוד סימון היתה לינקולן קונטיננטל, מרשימה אפילו יותר מהקדילק, שתי דלתות בלבד אבל משפחה של חמש נפשות נבלעה בפנים בקלות, ואת החלונות האחוריים העגולים (או אליפטיים?) אני זוכר עד היום. במהלך השנתיים הדוד סימון החליף את הלינקולן בקדילק נוספת חדשה ואת הגראנד-ספארי בסבארבן עצומה. אבא שלי היה רופא עני, וקנה פונטיאק פניקס לבנה משומשת, האוטו הכי פושט שהיה באמריקה, אבל כמו שדרור כתב - "פול חשמלית!" ועשרים רמות מעל הרנו 5 שהיתה לנו בארץ לפני והאופל אסקונה כשחזרנו.

Tom Bril - 25-07-11, 16:40
- תגובה
כתיבה יפה מאוד .דבר שני,צר לי אך ג'יפולוג בדיוק כמו עולם רכבי השטח הולך ומתרכך עם השנים.כשאני מגיע לג'יפולוג אני פותח את דף אינטרנט כדי לקרוא כתבות העוסקות בנהיגת שטח, ורכבי שטחומשם אני לומד.אני לא מבין למה הנטייה היא להתאים את עצמכם לקהל יעד רחב יותר ולהתרחק ממה שהופך את ג'יפולוג לאקסקלוסיבי .מה היה לנו במבחן ה"שטח" של הקדילאק? בעיקר כביש, לפי זיכרוני אתם אנשיי שטח ולא עכברי כביש.אם הייתי רוצה לקרוא מבחן על קדילאק CTS הייתי פותח את אתר הבית של אוטו או הגה.נכון שצורת הכתיבה בג'יפולוג שונה בתכלית אבל היא מפספסת את המטרה.לפי דעתי אין מקום למבחן דרכים של הרכב הנ"ל בדיוק כמו שאין מקום למבחן דרכים על CTS.

asafk - 25-07-11, 19:06
- תגובה
כבר היינו בדיון הזה, לא?
מה לעשות, הרכב הזה משווק בתור רכב פנאי-שטח, ואנחנו מנסים לבחון כל רכב כזה, ולהתייחס באופן ספציפי ליכולותיו בשטח, על מנת שמי שבאמת רוצה לנסות להיכנס עם מכוניות כאלו לשטח, ידע מול מה הוא עומד. במקרה הזה - פחות או יותר 0.
אבל יש לנו בעיה (לנו זה לא לג'יפולוג, אלא לכל חובבי השטח). את הרנגלר כבר בחנו, את הסופה 3 בחנו. את הדיפנדר כבר לא מייבאים, גם לא ג'ימני. את המאסיף הפסיקו לייצר חמש דקות אחרי שגמרנו לכתוב את המבחן. תומקאר וRZR בחנו. בזה נגמרו רכבי השטח האמיתיים שמיובאים לארץ. תחשוב על זה - אנחנו מפרגנים ליכולות השטח הגבוהות של לנדקרוזר ופג'רו. מעורר רחמים, אבל זה מה שיש היום בשוק. כבר אין רכבי שטח אמיתיים. אז אנחנו בוחנים את כל המתחזים, כל מי שכתוב לו 4X4 על התחת, ולפעמים נאלצים להנות מהנהיגה בכביש...
אבל תראה את הצד החיובי שבזה - רק כאן תמצא התייחסות אמיתית ועם יד על הלב ליכולות השטח של כל הג'יפונים והמתחזים בגודל מלא. אנחנו מחוייבים לאמירה שלנו, שרכב המשווק כרכב שטח - אנחנו נבדוק אותו גם בשטח.
מבחנים של מכוניות עם הנעה לשני גלגלים לא תמצא בג'יפולוג. בינתיים. (סתםם... )

אסף.