פורום ג'יפולוג 4X4 - מבחן: ריינג' רובר איווק Si4 2012

משהו קורה בלנדרובר, לא בדיוק מתיישב עם התדמית המאוד-מסוימת שהמותג הזה דאג לטפח במשך שנים, ואת זה אנחנו יודעים כבר לא מעט זמן. אחרי שחיסלו את הסרנים החיים, הם מכווצים גם את הגודל הפיזי של המכוניות שלהם ומציגים את האיווק - אוטו קטן אבל ממוצב גבוה, תחת הסמל של ריינג'-רובר. וזה ממש לא אומר שריינג' רובר יורדת אל העם, כי האיווק עדיין עולה המון כסף. יצאנו לבדוק מה מקבלים תמורת כמעט חצי מיליון שקלים, מה נשאר מהמסורת המפוארת של הריינג'ים המוכרים, מה בדיוק האיווק יודע לעשות ולמי הוא בכלל מיועד. וכן, יש הפתעות.

תצלומים: אסף קציר

אני עוצר את האיווק בצד הכביש בצומת קטנה שבשיפולי הרי יהודה, כדי לסיים קפה בכוס קרטון ולעשן סיגריה אחרונה לפני שאני נכנס לנוהל קרב שהפעם לא כולל חיבור לוקרים, ניתוק מוט מייצב וריקון אוויר מהצמיגים, כי הוא לא מתבצע מול איזה מעלה תלול ומלא בבולדרים, אלא מול כביש.
הכביש המתפתל שמטפס מהצומת הזו מסתיים בסופו של דבר בעיר בירתנו הנצחית, והוא אחד הכבישים המהנים לנהיגה בזכות אינספור פיתולים ונוף מרהיב, אבל הוא גם אחד המסוכנים, אם בשל אספלט חלקלק, ואם משום שהוא עמוס בתנועה – במשך השבוע מזדחלים כאן משאיות ואוטובוסים וסתם משפחתומטיות שנהגיהן המבוהלים עומדים על הבלמים לפני כל עקומה קלה... ולהבדיל, באים לפה כמה מדריכי נהיגה ספורטיבית שמעבירים כאן את החלק המעשי בקורסים שלהם. בסופי השבוע הכביש עובר לבעלותם הבלעדית של רוכבי אופניים. בשבת בבוקר למשל, זה כבר כמעט לא פוליטיקלי-קורקט לנסוע כאן במכוניות שמתוייגות כ"אויבות הציבור והסביבה" כגון רכבי שטח, מכוניות ספורט או לחילופין מכוניות יוקרה...
ועכשיו אני כאן במכונית שהיא שילוב של כל אלה גם יחד – גם יקרה, גם ספורטיבית, וגם שומו שמיים - ארבע על ארבע, והיא אפילו מקושטת בלוגו הכי נהנתני בעולם רכבי השטח. אבל עכשיו יום חמישי בצהריים, רוכבי האופניים יבואו לכאן רק מחר ואפילו זרם המשאיות והאוטובוסים בהפוגה זמנית של כמה דקות, וזה זמן טוב ללחוץ על הדוושה הימנית ולצאת לטיפוס מהיר עד בית הקפה שנמצא פחות או יותר באמצע הדרך לירושלים, שם נפרסס ונשחיז את הפיתולים בכיוון ההפוך, בירידה. על האוטו שאני יושב בו עכשיו כתוב "ריינג' רובר" ואתם שואלים את עצמכם מה לרכב כביש-שטח מהודר ולהשחזת צמיגים בכביש נהיגה מפותל...

לפני כמה חודשים הושק האיווק ברעש גדול וחובבי לנדרובר נוכחו לדעת שפניו לכיוונים חדשים. קרוס אובר במימדים קטנים יחסית, עם מנועים קטנים, ושומו-שמיים - אפשרות לדגם כביש חסכוני בעל הנעה קדמית בלבד(!)... זה לנדרובר זה?... לא, זה ריינג' רובר. אם ממש תתעקשו, לריינג'ים החדשים יש עדיין יכולות שטח גבוהות, אבל כבר מזמן הם לא באמת מעוניינים לנסוע שם. אם פעם אמרתם "ריינג'" והתכוונתם לרכב שטח בעל יכולות גבוהות ויחד עם זאת מפואר ומפנק, היום הדגש הוא על נימוסי כביש ברמה גבוהה מאוד. האיווק הוא איפא ה"בייבי-ריינג'" שעליו דיברו המון זמן, והוא ממש לא מזכיר את הפרילנדר למי ששואל, והוא גם הרבה יותר GTI מאשר דיפנדר, או אפילו דיסקברי.

חמוש בדעות קדומות כאלה אני מתייצב מול האיווק, וכל האנטי שלי מתחיל להתפוגג – האוטו הזה פשוט יפה. כן, הרבה מכוניות מודרניות מוגדרות אצלנו כ"יפות", אבל אין מאחוריהן שום מסורת עיצובית מפוארת. כל הסובארצובישיונדאיוטה האלה, שמוכרים מכוניות עממיות במאסות לפי משקל, מחליפים שפה עיצובית כל ארבע-חמש שנים, והם תמיד בעיצומו של תהליך החיפוש האינסופי אחרי קו עיצובי מאפיין שיוביל אותם לקראת הדורות הבאים של המכוניות שלהם. אם אתם שואלים אותי? הם לעולם לא ימצאו.
בריינג'רובר, ממש כמו במרצדס, פורשה, ב.מ.וו, אסטון-מרטין, יגואר ואפילו רולס-רויס, זה לא ככה. כי זה שם עם מסורת. יש לו קו מנחה ושפה עיצובית איקוניים שנשארים לאורך דורות ומכתיבים את צורתם של הדברים שעתידים לבוא. למרות שהוא ממש קטן בהשוואה למה שהתרגלנו עד היום מריינג' רובר ואורכו 4.36 מטרים בלבד, קל מאד לזהות באיווק את הריינג' קלאסיק המיתולוגי, אבל הוא גם עמוס בפרטי עיצוב קטנים אולטרא-מודרניים וכמעט עתידניים, שניכר עליהם שהושקעה בהם מחשבה רבה. שימו לב היטב לחזית עם הפנסים הקדמיים הצרים והמאיימים, ש"נמשכים" אל מעבר לקשתות בתי הגלגלים הקדמיים. לשטח החלונות שהולך ו"מתחדד" אחורה ולגג המשתפל, לכל מיני תאורות קטנות כמו במפתנים והאלומה העגולה שנשלחת מכיוון מראת הצד לכיוון הריצפה, כדי לסמן לבעל הרכב את דרכו...

עיצוב תא הנוסעים פחות דרמטי אבל עדיין "ריינג'י" מאוד-מאוד, בוודאי בדגם הדיינמיק המאובזר והיקר ביותר במבחר שהועמד לרשותנו. זה מתחיל עם המון עור איכותי ואלומיניום מוברש, מושבים ספורטיביים מעוצבים היטב, תומכים ונוחים עם חימום, כוונון חשמלי וזכרונות, ושפע של גאדג'טים. אז נכון שפנסי קסנון ו-LED, הנעה ללא מפתח, החלפת הילוכים מ"פאדלים" מאחורי ההגה, מחשב דרך, קרוז קונטרול ודיבורית בלוטות' מובנית במערכת הקול, וגם בלם יד חשמלי, כבר יש בהרבה מכוניות מהשכונה המעושרת הזו. אבל בורר הילוכים סיבובי עגול שעולה ויורד מתוך הקונסולה המרכזית איפה יש? בינתיים רק ביגואר, אחותה של לנדרובר לקבוצת LRJ. ומה עם תאורת תקרה שמופעלת ע"י חיישן קירבה? ויש גם גג זכוכית פנורמי, ומערכת הקול שהיא מתוצרת Meridian Sound בהספק של 825 וואט וכוללת 17 רמקולים, וחיישנים היקפיים לחנייה, ומערכת לחנייה אוטומטית, ודלת תא מטען שנפתחת ונסגרת בלחיצת כפתור, וכן הלאה וכן הלאה. קצרה היריעה מלפרט אצת כל רשימת הגאדג'טים, שמרשימה לא רק את מי שמגיע לאיווק היישר מסיפונו ה"מפנק" של ג'יפ סופה ברזנט...

אבל לא הכל מבריק ומדהים בתא הנוסעים של האיווק – ראשית, למרות כל החומרים המשובחים, הרי שעדיין יש כאן המון פלסטיק והאיכות הכללית לא משתווה לזו שמציעים

הריינג'ים הגדולים. פה ושם הקונסולה המרכזית אפילו הפגינה מעט חופש מציק, ואני תוהה כיצד ייראה וירגיש האיווק כשיהיה בן חמש-שש שנים. גג זכוכית פנורמי זה נפלא ביום חורף שמשי, אבל הוא לא נפתח ומי יודע איך ילהט בקיץ ישראלי טיפוסי... תשכחו גם ממרחב פנימי של ריינג' פול-סייז. כי כאן אתם יושבים באוטו קטן. מלפנים הכל בסדר, אבל מאחור? המושב האחורי מציע מרחב מדוד מאוד, בטח לאנשים גבוהים. וכמוהו גם תא המטען, שדף הנתונים משוויץ שנפחו 575 ליטרים, אבל בפועל הוא נראה ומרגיש קטן יותר ממה שמציעות כמה מכוניות סופר-מיני, ולא – אין לאיווק גלגל רזרבי בגודל מלא שתופס נפח יקר בתא המטען. האמת? ברוח התקופה האחרונה, מסתבר שאין לאיווק גלגל רזרבי כלל.. מה כן יש לו? קומפרסור קטן ובלון של דבק לתיקון תקרים (עם תאריך תפוגה, שימו לב להחליף אותו בזמן), שמזכיר לכם באותיות קידוש שהוא מאפשר לנסוע רק 80 קמ"ש ולא יותר מ-200 ק"מ, עד לפנצ'ריה הקרובה... נו באמת. זה רכב שטח?...

לנדרוברים קלאסיים של פעם לא הצטיינו במנועים מדהימים. אבל בריינג'ים של השנים האחרונות יש מנועים שהם פנינים טכנולוגיות, והאיווק לא יוצא מכלל זה. מכיוון שברכב קטן מדובר, ובימים טרופים של פוליטיקלי-קורקט והעמדת פנים של "דאגה לסביבה", הרי שהבחירה הטבעית תהיה ביחידות כוח קטנות וחכמות, הווה אומר- נפח צנוע לטובת צריכת דלק נמוכה, והזרקה ישירה+גדישת טורבו נדיבה, שיעזרו למנוע ארבע בוכנות בנפח שני ליטרים, לחלץ תפוקה שעד לא מזמן היתה שמורה רק למנועים בעלי שש ו/או שמונה בוכנות בנפח כפול. במקרה של האיווק (שפיתוחו החל עוד בימים שלבעל הבית קראו פורד ולא טאטא), אנחנו מוצאים את מנוע ה-EcoBoost שמגיע מהפורד מונדאו האירופאית, ובקרוב יאכלס גם את תא המנוע של ה-EDGE האמריקאי. שני הליטר המוגדשים מספיקים כאן ל-240 כ"ס ב-5,500 סל"ד ול-34 קג"מ כבר ב-1,750 סל"ד

וזה ממש לא רע על רכב לא גדול ששוקל 1,650 ק"ג. תיבה אוטומטית/טיפטרוניק עם 6 הילוכים מעבירה את הסוסים לארבעת הגלגלים דרך מערכת הנעה כפולה קבועה וכמובן שברוח עדות הקרוס-אובר, אין כאן הילוך כוח. אבל בכל זאת שם המשפחה של האיווק הוא לנדרובר, ולכן יש כאן מערכת בקרת ירידה במדרון ומערכת עזר לזינוק בעליה, וגם מערכת Terrain-Response דומה לזו שבדיסקברי ובריינג' לסוגיו, עם מצבי "כביש רגיל", "דשא/חצץ/שלג", "בוץ" ו"חול". בדגמים שמצויידים במערכת המתלים האדפטיבית האופציונלית בעלת בולמי זעזועים מגנטיים שיודעים להתאים את עצמם לתנאי הנהיגה באמצעות חיישנים עד 1000 פעמים בשניה, יש גם מצב "דינמי" ספורטיבי לכביש. למי שלא מכיר, מערכת Terrain-Response משנה את כיול המתלים, מערכת ניהול המנוע ותיבת ההילוכים בהתאם למצב הנהיגה הנבחר, כאשר במצב הדינמי מתקשחים המתלים ומערכת ההיגוי בדיוק לכבוד נהגים כמוני שעומדים בעוד רגע להסתער על כביש נס-הרים המפותל ונכון לאותו רגע הרה גורל, לא מעניין אותם שום דבר שקשור לנוחות ולנינוחות.

כמה שעות מוקדם יותר, בדרך לצילומים ולקצת נהיגת שטח, קל לי להתרשם מנימוסי כביש ברמה גבוהה ביותר, אבל גם מעצבנות לא קטנה. הזינוק מהמקום מיידי, תגובות המנוע והגיר מהירות כברק, קל ביותר לעבור את המהירות המותרת בכל מצב ובכל כביש, וקשה מאוד לזהות איזו שהיא תחושה מלכותית כפי שמצופה מריינג' רובר. הצליל שבוקע מצמד המפלטים ספורטיבי ונעים רוב הזמן, אבל כל עלייה לסל"ד שמעבר לבינוני, מיתרגמת מיד לרעש מנוע שחודר היטב פנימה. התחושה המיידית היא של GTI כסחנית ולא של ריינג' שקט ומלטף. המתלים עוקבים לא רע בד"כ אחרי חלק משיבושי האספלט, אבל כל מכסה ביוב בולט או חריץ בגודל שאינו מינימלי, מועברים היטב למרכב ולגב ופעולת המתלים לא תמיד שקטה. איפה השקט והנוחות המוחלטים המפורסמים?...

רמזור. לידנו ערסמוביל מקומי. ב.מ.וו 325 שחורה מהניינטיז, מונמכת, גלגלי מגנזיום מוגזמים, ספוילר אלומיניום אחורי ענקי בסגנון עדות הטוקיו-דריפט ומדבקות של "שיפורים" על הדלת הקדמית. בפנים, בפוזת חצי-שכיבה ולפחות מטר וחצי מההגה, שני בחורים צעירים לא מגולחים, עטורי שרשרים וחובשי קסקטים לבנים. בפרובינציה שלי יש המון חבר'ה מהדגם הזה. שום דבר יוצא דופן.
צהוב, ירוק, זינוק. הגלגלים האחוריים של הבימר מפרפרים, אני מתקתק את ההילוכים בפדלים שמאחורי ההגה. הב.מ.וו השחורה לא פראיירית, אבל האיווק לוקח. די בקלות.
7.6 שניות למאה זה נתון פסימי וזהיר ובמציאות מרגיש קצת יותר מהר, או שזו באמת רק תחושה. בכל מקרה, התנועה הכבדה מאלצת אותנו להאיט והקסקטים סוגרים עלי. אבל ברגע שעדר המשפחתומטיות הזחלניות זז ימינה, אפשר להמשיך להשתעשע. קיקדאון ב-80 קמ"ש, ואחרי חמש שניות וקצת אנחנו חוצים 120. זה זמן יפה ומהיר שמעיד על יכולת עקיפה מרשימה. ברמזור הבא המבטים המאיימים מכיוון הקסקטים מתחלפים בהתעניינות.

"בוא'נה, חזק הג'יפ הזה. מה זה, טורבו?"... - כן, זה טורבו.
"איזה סוג זה? מה זה אה-בו-קיו-אה?" (הופה, הם אשכרה קוראים אנגלית. שאפו גדול למורה בבית הספר הבת ימי שבכל זאת נתנה עליהם עבודה) – זה איווק אחי. ריינג' רובר איווק.
"אבוק? אינעל אבו-אבוק! כמה עולה זה"? - אתה לא רוצה לדעת.
"יאללה יאללה, זרוק מחיר, נו" - קצת פחות מחצי מיליון, אחי.
"חצי מיליון? דולר או ג'ובות? למה מה זה, זהב?" - לא זהב, אבל ריינג' רובר. אתה יודע, אוטו של עשירים.
"למה אתה יש לך פרצוף של עשיר?... יאללה! במחיר הזה אני קונה רק ב.מ.וו!.. שמע, דוד שלי יש לו סובארו טורבו. משופרת. ייתן לך בראש" – וואלה (האמת? זה נכון, אני כל כך רחוק מלהיות עשיר ואימפרזה WRX או STI באמת מהירה יותר מהאיווק ואני אקבל ממנה בראש, אבל עכשיו אסף מחכה לי לצילומים). יאללה ביי.

עזבו אתכם מהרייסים למרות שזה ממש הקטע של האוטו הזה. אני מוכרח לשכנע את האיווק לנסוע קצת בשטח כדי שיקיים את ההבטחות שגלומות בשם המשפחה שלו. הכי קרוב לנו זה החולות, אותו שטח שבעלי לנדרוברים לדורותיהם נמנעים ממנו בבעתה כמו מפני צרעת, ודווקא שם אני רואה את האור.
טריין-ריספונס על "חול", בקרת יציבות מכובה, אני לא מוציא אוויר לא רק כי זה קטלני לצמיגי הספורט האלה, אלא גם כי אני מתעצל. אבל לא נורא, הכביש קרוב. מקסימום נשקע, מישהו ייתן לנו משיכה. אסף תופס עמדה ויאללה, תן לו בגז!... חברים יקרים, ככה זה צריך להיות! 240 סוסים דוהרים בלי הפרעה לגלגלים ומעיפים מיליוני גרגירי חול לכל הרוחות, והאיווק מפזז להנאתו, מייצר סחיפות כוח והחלקות לכל הכיוונים. מזמן לא נהניתי ככה להעיף חול. אלמלא אותו פגוש קדמי עמוק ומוגזם, לא הייתי מהסס להיכנס איתו ראש בראש במעלה סכיני חול תלולות.

ומה עם שבילים, שטח "טכני" (יחסית)? כן, זה אפשרי, אבל בניגוד למה שכמה קולגות בעיתונות הרכב יספרו לכם בהתלהבות, זה ממש לא מומלץ. נכון, שוב בגלל כל אותן סיבות ידועות שמגבילות וממאיסות עלי כל ג'יפון או קרוס אובר – מרווח גחון מוגבל, סידור מכלולים פרייבטי חשוף ופגיע מתחת לריצפה, זוית גישה בעייתית וכמובן צמיגים ספורטיביים בחתך היפר-נמוך שלא רק אסור לרוקן אותם מאוויר, אלא שהם בהחלט עלולים להתרוקן מעצמם בבת אחת תוך שיסוע פתאומי של הדופן שלהם ע"י אבן קטנה או משהו דומה, ואל נשכח שכאן אין לנו גלגל רזרבי... עם המנוע והגיר האלה, ועם בקרת אחיזה שעובדת לא פחות ממצוין, האיווק יכול ורוצה לנסוע גם בשטח קל עד בינוני, אבל כדי לשמור על בריאותו ושלמותו אני מגלה שהדרך הנכונה לבצע את זה עם איווק שאינו שלי, היא בסגנון מעשה אהבה של קיפודים, כלומר לאט ובזהירות. אפילו זהירות מופלגת. בקיצור – חבל על הזמן. כבר אמרתי שזה יותר בן דוד של GTI מאשר האח הצעיר של הדיפנדר, ואת הסיפור שלו הוא רוצה לספר לי במקום אחר.

חצי שעה אחרי, ואני במקום האחר הזה. סיימתי את הקפה, משיכה אחרונה מהסיגריה ואפשר להיכנס לאוטו ולהתחגר. מושב טיפונת קדימה, טריין ריספונס על "דינמי". והיי, זה מגניב - תאורת לוח המחוונים משתנה מכחול רגוע לאדום שטני, קרניים קטנות מבצבצות לי מהמצח, ריר מתחיל לדלוף לי על הזיפים מזויות החיוך המרושע ורגל ימין מדביקה את הדוושה הימנית לשטיח...

גם כאן ביצועי המנוע מגניבים, אבל מגניבה יותר היא השפעת תוכנית הנהיגה ה"דינמית" על פעולת המתלים וההיגוי. לא שבמצב הרגיל מדובר בסמרטוט או ברכות מופתית נוסח ריינג' רגיל, אבל עכשיו הוא באמת נוקשה-בטון, וההגה – אחח ההגה!... במצב נסיעה רגיל זה סתם הגה מהיר (פחות מ-2.5 סיבובים בין נעילות) וטוב יחסית לג'יפונים ולקרוס-אוברים מודרניים שמערכות התגבור החשמליות שלהם מכויילות למקסימום רכות וניתוק כדי לרצות את קהל היעד העיקרי שמורכב ברובו מנשים... אבל במצב דינמי ההגה מתקשח, ופתאום אתם מגלים שהוא בעל משקל גדול ומירכוז, והוא פטפטן ותקשורתי ומעביר שפע יחסי של אינפורמציה מהצמיגים הקדמיים בסגנון שכבר הפך לכמעט לא חוקי במכוניות חדשות, פן מישהו חס וחלילה ייהנה לנהוג בהן!... ההגה המצויין הולם לגמרי את המתלים הקשוחים, האחיזה הסופר-גבוהה ואת המנוע העצבני והרעשני שלא מהסס לטרוף את העליות התלולות. כאן, בכביש שדורש מהצמיגים, ההיגוי, השילדה, המתלים והבלמים וכמובן מהנהג - את המקסימום ועוד קצת, איווק מתגלה כאחד ה-SUV/קרוס אוברים התובעניים ביותר לנהיגה, אבל גם אחד היותר מהירים מנקודה לנקודה שבהן נהגנו, וללא ספק הכייפי שבהם. זה SUV זה? מה פתאום. ואולי סוג של כמעט GTI? כן. בגדול!

וזו בדיוק הבעיה של האיווק. בסעיפי הנהיגה הוא טוב עד מצוין, אבל יש גם כמה קריטריונים שבהן הוא לא בדיוק מבריק, כמו מרחב, נוחות, עידון ובידוד רעשים וגם צריכת הדלק האמיתית שלו רחוקה מלקיים את ההבטחות הגלומות במנוע טורבו קטן, חזק וחכם – אבל כשמדברים על אוטו שעולה סכומים כאלה, לא ממש אכפת שהיצרן מבטיח 11.5 ק"מ לליטר משולבים ובפועל אתם מקבלים משהו כמו 6 ק"מ לליטר בממוצע, וגם זה בקושי...
השאלה היא האם כל זה באמת ראוי לשם ריינג'-רובר ובעיקר האם מצדיק מחיר שמתחיל ב-368,000 שקלים עבור גירסת PURE הבסיסית מופחתת האבזור ונטולת המתלים האדפטיבים-דינמיים (שאחראים לחלק ניכר מהמחמאות בכל הקשור להתנהגות) אבל בעלת צמיגים הרבה פחות קיצוניים שמתאימים הרבה יותר לשטח, ועד ל-448,000 שקלים לגירסת פרסטיג' המאובזרת, כאשר רכב המבחן היה בגירסת דינמיק היקרה אפילו יותר שמגיעה בהזמנה מיוחדת, ושמחירה נושק לחצי מיליון מזומנים ותקילין...

גודל, נוחות ויכולות שטח מוכחות, תמצאו בתוספת מחיר לא גדולה באותה חנות של האיווק, בדמות דיסקברי 4 (שלא לדבר על SUV יפניים זולים יותר אבל נטולי אותה פרסטיז'ה של יוקרה בריטית). ומי שרוצה דווקא האצ'בק ספורטיבית חמה, ימצא יכולות דומות מאוד (אם לא מעט טובות יותר) ושימושיות עדיפה, בחצי המחיר - בדמות פולקסווגן גולף GTI שהיא באמת הדבר האמיתי למי שאוהב את אותם כבישים זדוניים...

האיווק הוא אם כן, משהו אחר ושונה – הוא קרוס אובר אבל גם ספורט וגם יוקרתי וגם קצת שטח וגם קומפקטי, ובפני עצמו הוא יפהפה, מסובב ראשים ומהנה לנהיגה ברמות שלא הכרנו עד היום בקטגוריה שלו. וכן – הוא יקר. יקר מספיק כדי לא להפוך לנפוץ מדי... לי אין חצי מיליון שקלים מיותרים וגם אם היו כנראה שהייתי שם אותם על משהו בעל גלגלים במידה הרבה יותר גדולה...
אבל לקוחות אחרים – מעושרים ממני, שחצי מיליון עבורם זה כסף לא גדול, ושמחפשים רכב יוקרתי שני או שלישי לגראז' המשפחתי ורוצים משהו מיוחד באמת – כדאי לכם מאוד מאוד לבדוק גם את ההצעה הזו.

ריינג' רובר איווק Si4 2012
מנוע: EcoBoost, בנזין, 4 בוכנות בטור, רוחבי, טורבו, הזרקה ישירה
נפח: 1,999 סמ"ק
הספק: 240 כ"ס/5,500 סל"ד
מומנט: 34 קג"מ/1,750 סל"ד
תיבת הילוכים: אוטומטית/טיפטרוניק 6 מהירויות
הנעה: 4X4 AWD קבוע
יחס העברה סופי בדיפרנציאלים: 3.75:1
מתלה קדמי: נפרד, קפיצי סליל
מתלה אחורי: נפרד, קפיצי סליל
צמיגים: 245/45R20
בלמים קדמי: דיסק מאוורר
בלמים אחורי: דיסק מאוורר
בטיחות: 8 כריות אוויר, בקרת יציבות DSC, בקרת גילגול ARM, בקרת אחיזה ETC, בקרת ירידה במדרון HDC

אורך/רוחב/גובה/בסיס גלגלים: 4,365 מ"מ/2,125 מ"מ/1,605 מ"מ/2,660 מ"מ
מרווח גחון: 215 מ"מ
זוית גישה: 25 מעלות
זוית בטן: 22 מעלות
זוית נטישה: 33 מעלות
משקל עצמי: 1,650 ק"ג
נפח מיכל דלק: 70 ליטר
תאוצה 100-0 קמ"ש (יצרן): 7.6 שניות
מהירות מירבית: 217 קמ"ש
צריכת דלק (מבחן): 5.8 ק"מ/ליטר
פליטת CO2: 199 גרם/ק"מ (קבוצה 14)
מחיר: 368,000 – 448,000 שקל (דגמי "דינמיק" ו"דינמיק +" יקרים יותר).

בעד: עיצוב, התנהגות, היגוי, ביצועים, מנוע, הנאה מנהיגה, איבזור
נגד: מרחב פנימי, רעש, חסר עידון, צריכת דלק, מחיר
סיכום: ריינג' רובר אחר

4 תגובות

omri_t - 23-12-11, 10:23
- תגובה
ניראה כמו הכלאה (רעה) בין קאיה לראב 4 - איך אבדו גיבורים.....

Tom Bril - 23-12-11, 12:42
- תגובה
רכב מדהים, לא הייתי מתנגד לאחד כזה בגרסת ראלי רייד

zviki - 23-12-11, 23:55
- תגובה
לא מחליף סיקס טוב בהיי טק הזה, כמו שלא מחליף נובלס בסיגר הוונה משובח ,לא יודע למה זה לא מדבר אלי ,רכב שמתאים לבית המלוכה הבריטי ,למצלעות לא הייתי נכנס איתו ,מתאים לליווי כלה וחתן לחופתם ,לא הייתי מנפץ עליו יין נתזים ,ולא הייתי משתין לו על הצמיג [כדרכי בקודש]כתבה , מקיפה, איכותית. צילומים מרשימים.