פורום ג'יפולוג 4X4 - רז והלל בדקאר 2012

במירוץ בסדר הגודל של הדקאר, המנהלות, הניירת ושאר "בירוקרטיות" ומריחות זמן שחלקן נובעות לא רק מהקפדה מוטרפת על חוקים ותקנונים אלא גם ממניעים כלכליים טהורים, הן חלק בלתי נפרד מהמשחק, מה שמצריך את המתחרים להפגין הרבה מאוד סבלנות ואורך רוח. צוות פוינטר-נגב דווקא מסיים חלק ובשלום את כל טרטורי המנהלות ומתקדם אל קו הזינוק. היום, יום ראשון, 1.1.12 בזמן שאתם קוראים את השורות הללו, מזנקים רז והלל לסטייג' הראשון במרוץ הדקאר 2012. קבלו את הדיווח השני של גלעד בנאי מדקאר 2012

מאת: גלעד בנאי
צילומים: טל זהר

יום שישי, 30.12.2011

החלק הקריטי בהכנות למירוץ, קרי הבדיקות המינהלתיות והטכניות כבר מאחורינו ולפנינו עוד יומיים שנמרחים כמו מסטיק עד לזינוק. ב-2007 הכל היה הרבה יותר זריז - אז, בתוך יומיים קצרים השלמתי את שחרור האופנוע, הכנות אחרונות, בדיקות ואישורים, פודיום זינוק זריז בבוקר בתחילת הקישור הראשון ולדרך. את ההסבר ראוי לחפש, לדעתי, לא בכך שהמארגנים שכחו איך להזניק דקאר כהלכתו אלא באינטרסים הכלכליים האדירים שמאחורי המפעל הענק הזה - הסכומים שמשלמות המדינות המארחות ל-ASO עבור הזכות לארח את המירוץ נאמדים בעשרות מיליוני דולרים וממילא, כשמדובר בסכומים בסדר הגודל הזה, ישנה נטייה להאריך ככל היותר את משך שהייתם של אלפי המתחרים, המארגנים, העיתונאים ושאר הקהל המלווה את קרקס הדקאר (מיום הגיענו המסעדות במר דל פלאטה מלאות עד אפס מקום ואין להשיג חדר מלון ראוי לשמו) ובכך למקסם את התוצאות העסקיות באותה מדינה ידועה ומובנת.

היום הזה, בכל אופן, עובר על צוות פוינטר-נגב במנוחה, ועלינו, העיתונאים, בהשלמת הליכי הרישום שלנו עצמנו - בין השאר אנו מעמיקים בהיכרות עם אנשי הקבוצה הצ'כית-פולנית KM Racing שברכב העיתונות שלהם נבלה את המירוץ במרדף אחר המתחרים. מדובר בקבוצה ותיקה שזה לה הדקאר הרביעי ברציפות בהנהגתו הרמה של מרטין מאסיק, משתתף ותיק ואלוף הדקאר בקטגוריית המשאיות בעבר שאשתו, מרטינה, רשומה כנהגת רכב העיתונות שלנו. במירוץ הנוכחי מריצה הקבוצה שתי משאיות מירוץ שמספרן 530 ו-551 ונהג טרקטורון אחד, ג'וזף מצ'אסק מס' 251, מנצח הדקאר בקטגוריה זו חמש פעמים, הפעם האחרונה ב-2009, על ימאהה רפטור שחור לבן יפהפה. ברכבי המירוץ תומכות שתי משאיות סיוע ורכב מכונאים והאופרציה כולה נהנית מאמצעים כספיים שמתחרים ישראלים יכולים רק לחלום עליה - החל מסט ביגוד מלא ואחיד המקושט כולו בלוגואים של נותני החסות של הקבוצה ובראשם יצרן משקאות אנרגיה בשם SHOCK, דרך תיקי נסיעה תואמים, אספקה שוטפת של ציוד, מזון ומשקאות, משאיות סיוע מדוגמות ומצויידות למשעי, תיק מסודר בכל רכב ובו, בנוסף למסמכי הרישוי והביטוח גם כרטיס אשראי ומזומן לצורך תידלוק - הצ'כים אינם משאירים דבר ליד המקרה. רכב העיתונות משמש גם את פיטר לאסק, צלם מירוץ מנוסה, רב מוניטין בעל גוף וטוב מזג המלווה את הקבוצה מזה מספר שנים המעביר לידינו ספר תצלומים מהודר שלו מדקאר 2011 - את תשומת ליבנו מושכת במיוחד תמונה אחת שבה מצולם הרכב בלב הדיונות באמצע הלילה. לשאלתנו בעניין מסביר פיטר בטבעיות שהוא נוהג לצאת לשטח באמצע הלילה, לפתוח אוהל ולהמתין לראשוני המתחרים. ברגע האחרון מונע ממני טל (שחייך באושר עת שמע את ההצעה) מלהבהיר לו בדיוק מה דעתי על סוג כזה של פעילות לילית. ובניסוחו הקולע של רז – "הוונט דה ג'ואיש פיפל סאפרד אינאף?". ותקרית דיפלומטית ראשונה נמנעת.

בהמשך אנו מוצאים את ג'וזף בחניית הקבוצה במצב רוח ירוד - מגבלות נפח המנוע בטרקטורונים שונו לקראת המירוץ הנוכחי, שינויים שדרשו, בין השאר, את חיזוק השילדה והארכתה, עניין שלא עבר בשלום אצל הבוחנים הטכניים - היות ומדובר בשינוי שאיננו בר-תיקון בתנאים הנוכחיים הרי שזינוק הטרקטורון ורוכבו למירוץ מוטלים, ככל הידוע לנו ברגעים אלה, בספק. בבעיות נתקל גם צוות המירוץ ההולנדי שמשאית הסיוע שלהם תומכת גם בצוות פוינטר-נגב - בבדיקות הטכניות התברר שפג תוקף האישור של מיכל הדלק שלהם, וכעת הם נאבקים להביא מיכל חדש מבואנוס איירס ולהתקין אותו לפני סגירת מתחם הבדיקות מחר בערב, לצורך הכשרת רכבם לזינוק למירוץ.

עם סיום הליכי ההרשמה ותדריך הקבוצה אנחנו חוזרים למפקדת הראלי בעיר ומצטרפים לטקס הפתיחה הרשמי של המירוץ בדיוק עם סיום שלב הנאומים המשמים ותחילת הקטע המעניין - מצעד דוגמניות ממיטב התוצרת המקומית שלבושה המינימלי של כל אחת מהן נושא את דגלה הלאומי של אחת המדינות המיוצגות במירוץ - כצפוי מאירוע גברי ברובו זכתה גם תצוגה זו להצלחה מרובה, אם כי בעיני מדובר בעוד תוצאת לוואי של המעבר לדרום אמריקה - קשה לי להאמין שבאירופה המהוגנת והפוליטיקלי-קורקטית סוג כזה של מופע היה עובר בשקט. נציגתנו בתצוגה היתה, בכל אופן, אחת המוצלחות ואף היתה זוכה לתשואות בהתאם אם חברי צוות פוינטר-נגב ונספחיו היו מצליחים להרים את הלסת התחתונה שלהם מהרצפה לצורך כך.

בהמשך אנו אוכלים ארוחת ערב בחברת צ'ארלי גוטליב - מעיין שופע של חביבות, סיפורי גבורה מדקארים קודמים ואינפורמציה שימושית, כולל שליטה מלאה בספרדית (ותשע שפות נוספות) שבפעם הראשונה מאז הארוחה עם זוהר בבואנוס איירס איפשרה לנו להזמין ולקבל בדיוק את מה שהתכוונו אליו (טעויות מצערות בעניין נרשמו בעבר). בדרך חזרה לדירתנו הצנועה (שפתרון בעיית המים החמים שידרג ללא היכר את חווית השהייה בה) רז עוד מספיק לעקוץ את הקזינו המקומי ב-35 פזו שלמים והיידה, למיטות.

יום שבת, 31.12.2011

עוד יום ארוך של מנוחה למעט פודיום הזינוק הרשמי אחר הצהריים, עניין מייגע המחייב את המתחרים להגיע במיוחד לפארק פרמה בבסיס הימי, להוציא את הכלים, להמתין במשך שעות לתורם ואז לחזור לפארק למשך הלילה - סך הכל כמה שעות טובות בשביל דקה וחצי על הבמה. קהל האלפים שמסביב צוהל ושמח, כרוז צועק בספרדית, רעם המנועים (הצוללת הצהובה, נאמנה לעצמה וליוצרה, היא הכלי הכי שקט בסביבה) השמחה וההתרגשות מחזירים אותי לליסבון 2007, רז מנצל את ההמתנה הארוכה לצורך מיתקון המצלמה שתאפשר את תיעוד צוות פוינטר נגב מתוך הצוללת במהלך המירוץ, ראיון טלויזיה חפוז, רז והלל משלבים ידיים מעל הרכב לקול תשואות הקהל וכבר הם נחפזים בחזרה לפארק פרמה.

זהו, המסע שלקראת המסע הסתיים - הרכב וצוותו מוכנים, ערוכים, מצפים, מחר יום מירוץ ראשון ארוך ארוך - 820 ק"מ לסנטה רוזה דה לה פמפה, מתוכם 57 ק"מ ספיישל סטייג' חולי לאורך החוף האטלנטי, טל ואני יוצאים לדרך עוד הלילה על מנת לצמצם את המרחק ולהתמקם לקראת המתחרים בתקווה ללכוד תמונות ראשונות של מתחרה מס' 376 מסחרר גלגלים במירוץ השטח הארוך, הקשה והיוקרתי על פני הכדור - ההצגה הכי טובה בעיר בעונה זו של השנה מתחילה וצוות פוינטר-נגב ואנחנו גאים, שמחים, נרגשים להיות חלק ממנה - שאו שלום.

רז והלל, צוות פוינטר-נגב, מודים לנותני החסות שבזכותם התממשה היציאה לדקאר 2012:

מדינת ישראל, משרד התרבות והספורט, הרשות לנהיגה ספורטיבית
פויינטר
נגב
טלפארמה
Gilat Satcom
קבוצת אורתם מליבו
למטייל
Outdoor
מ.מ.ס.י
ליוגב
תנועה מערכות מחשוב וניווט