פורום ג'יפולוג 4X4 - השקה בישראל: סובארו פורסטר 2013

זה לא סוד שסובארו פורסטר היה הג'יפון החביב עלינו מבין כל בני מינו. אבל כאשר הגיעו הידיעות הראשונות על הדור הרביעי שלו שמשמש ובא, גם אנחנו חששנו שהפורסטר יתלפלף וישתכנז ויהפוך לעוד קרוסאובר מאוס שמשתין במכנסיים כשהכביש נגמר. במסיבת העיתונאים שנערכה לכבוד השקתו הבטיחו לנו שההפך הוא הנכון, אבל אנחנו לא נרגענו והעדפנו לחכות להשקה/נסיעת המבחן למכתש רמון ובחזרה שכללה הרבה נהיגת שטח, על מנת לקבל את הרושם הנכון.

צילומים: רונן טופלברג
כל ג'יפון חדש בשוק מבטיח ניסים ונפלאות בכל מה שקשור לנוחות, שימושיות, פינוק ועידון על הכביש, ובאותה נשימה מעורר אצלנו תהיות עד כמה אפשר, אם בכלל, לרדת איתו לשטח. ברוב המוחלט של המקרים – חבל לטרוח בכלל. כמעט כל הכלים בקטגוריה הזו הם פרייבטים מוגבהים בעלי עיצוב קרבי, שההנעה הכפולה שלהם לא בדיוק מאפשרת להם להיכנס עמוק לשטח, אבל יודעת גם יודעת בעיקר לבזבז דלק – זה עובד בכבישים חלקים או מושלגים, אבל בשטח – הם ייתקעו 100 או 200 מטרים רחוק יותר מגרסת ההנעה הקדמית המוזלת שלהם, שתמיד זולה יותר לרכישה וגם חסכונית יותר. בישראל מעוטת הגשמים והשלגים ג'יפון מוזל עם הנעה 4X2 הגיוני ונכון הרבה יותר עבור הרוב המוחלט של הלקוחות, שלא יורדים מכביש ושכל מה שהם רוצים זה לשבת גבוה ותו לא.

אבל סובארו פורסטר היה תמיד עוף מוזר בקטגוריה החלבית הזו. עיצוב

סטיישני תמים ולא קרבי בעליל לא בדיוק עזר לו באולם התצוגה, אבל מתחת לאפרוריות הויזואלית התחבאה מצויינות דינמית. הנעה כפולה קבועה שהעניקה לו התנהגות כביש מצויינת ויכולת שבילים אמיתית ואפילו קצת מעבר, הפכה אותו לחביבם של מביני הדבר, מה שגם עזר לו להפוך למבוקש דווקא בשוק היד השנייה. הדור הראשון והשני היו חדים ומהנים לנהיגה, אבל קצת צפופים. הדור השלישי של 2008 פנה לכיוון אמריקאי יותר – ריכוך מסוים וגידול במימדים שהפך את הפורסטר למרווח ונוח על חשבון חלק מאותה חדות שאפיינה אותו עד אז, לפחות בשטח הוא נשאר טוב כמו קודם. הדור הרביעי שמושק בימים אלה עורר לפיכך סקרנות גדולה וגם ציפיות.

קטלוג הכרומו המהודר שקיבלנו במסיבת העיתונאים הבטיח ניסיםונפלאות, במיוחד בשטח, כמו גם ליד משאבת התידלוק. הבטחות זה יפה, אבל כדי להשתכנע צריך לנסוע מהר ורחוק. בבוקר שמשי בתל-אביב, ברחבה שלפני הסוכנות הראשית של סובארו, אני עדיין עסוק בכוונון תנוחת הנהיגה – פורסטר החדש אכן מרווח יותר, ותנוחת הנהיגה בו גבוהה ושולטת יותר. יש מספיק מקום גם מאחור, ובבגאז' בנפח 505 ליטרים אפשר לזרוק את כל ציוד הקמפינג והפיקניקים של משפחה חובבת טיולים. על העיצוב הפנימי אין הרבה מה לספר – יעיל ופרקטי ואפילו נעים עם בחירת צבעים טובה, אבל לא מהפכני - סובארו הלכו כאן על בטוח. איכות הפלסטיק טובה, המושבים נוחים

אם כי לא הכי תומכים בעולם, שטח החלונות הגדול תורם לתחושה אוורירית בתא הנוסעים ובדגם ה-XS אותו קיבלתי יש גג שמש עצום מימדים שעושה לי לפחות – טוב על הנשמה. יש כאן חישוקי סגסוגת, מחוונים בעלי רקע לבן ובקרת אקלים דיגיטלית-מפוצלת, מסך צבעוני למחשב הדרך ומצלמת רוורס ואפילו חימום למושבים הקדמיים, מערכת SI-DRIVEבעלת שני מצבי נהיגה (רגיל וספורטיבי שמשנה את ניהול המנוע ותגובת תיבת ההילוכים לחדים ונמרצים יותר) ומנופי החלפת הילוכים מאחורי ההגה. ואהה - גם לחצן מערכת ה-X-MODE אליה נגיע מאוחר יותר. לעומת זאת, רמת הגימור X הבסיסית קצת פחות נדיבה: אמנם גלגל ההגה מצופה עור ושולט על מערכת השמע, דיבורית בלוטות' ובקרת השיוט אבל כאן אין מנופי החלפת הילוכים, בקרת האקלים מכנית, המחוונים פשוטים יותר והג'נטים עשויים מברזל. גם מבחוץ אין הרבה מה לספר – הצללית האופיינית קצת כבדה, קצת

בולבוסית, עם חרטום סובארו המקובל בעל סרח העודף הקדמי האופייני ויחידות התאורה שאנחנו כבר מכירים מה-XV. אין בעיצוב הזה טעויות, אבל גם אין בו נשמה יתרה – מצד אחד הוא רחוק מלהיות חתיך נועז כמו הקיה ספורטאז' למשל, וגם לא בעל חמוקים אלגנטיים כמו המאזדה CX5. מצד שני גם אין בו את המקוריות הבוטה של ה-XV. מה לעשות, פורסטר תמיד היה ג'יפון צנוע בהופעתו וגם הדור הרביעי שלו נשאר כזה. יש שיאמרו שטוב שכך, אני סבור שבקטגוריה הזו, ל"שופוני" יש חלק לא קטן בשיקולי הרכישה של לא מעט לקוחות, ועבורם זה עלול להיות חיסרון.

אנשי סובארו מחלקים לנו תיבת הפתעות מלאה בשתיה ובחטיפים לדרך, תדריך קצר של עופר אוגש, המוביל שלנו, לגבי מסלול הנסיעה - ואנו יוצאים דרומה. בירידה לאיילון דרום אין הפתעות – מנוע הבוקסר המוכר בנפח 2 ליטר מסדרת FB החדשה מספק 150 כ"ס ו-20.2 קג"מ סבירים שזורמים לתיבה אוטומטית רציפה. המנוע מוותר על רצועת תזמון לטובת שרשרת אמינה וטובה כמו פעם שלא דורשת תחזוקה, וגם בגיר הרציף נמצא שרשרת במקום חגורה, עוד יתרון באמינות

ובתחזוקה. אבל בכל מה שקשור לאופי פעולה – מעולם לא השתגעתי על תיבות רציפות והפורסטר (וגם ה-XV שמשתמשת בגיר זהה) לא ישנו את דעתי עליהן. נכון שכל עוד נוהגים רגוע, זה נפלא – הגיר עובר חיש קל ליחס ההעברה הגבוה ביותר והנסיעה חלקה מאוד, שקטה מאוד וגם חסכונית כמובטח, אבל כשלוחצים או רוצים לעקוף, המנוע רץ לסל"ד גבוה ורועש ונשאר שם, ונשאר שם, ונשאר שם... והדחיפה בגב, אפעס, לא בדיוק עוצרת נשימה. לפחות לא בתחושה. 0-100 קמ"ש ב-11.8 שניות זה לא נתון שמפיל מהכסא, אבל הוא גם לא כזה חשוב. חשובה יותר סימולציית העקיפה - האצה מ-80 ל-120 קמ"ש ב-9 שניות זה אולי סביר, אבל באמת שלא יותר מזה. בכל מקרה, כדי לטוס שקט ונמוך על כביש 6 במהירויות שאסור לדבר עליהן, המנוע מספק את הסחורה בסך הכל, ומחשב הדרך מראה מספרים מחמיאים מאוד – אמנם זה רחוק מ-15.3 הק"מ לליטר שמבטיח היצרן, אבל עדיין ממש לא מדובר בנהיגה מתונה וחסכונית ולפחות לפי מה ש מראה המחשב, אנו שורפים הרבה פחות דלק ממה שאנחנו רגילים ברכבי כביש-שטח. טוב נו, היום שלנו באמת רק מתחיל, ואת צריכת הדלק נבדוק בערב, אחרי כ-500 ק"מ של נסיעה שיכללו גם הרבה מאוד שטח ולא בעדינות...

אחרי ארוחת בוקר מפוצצת של שקשוקה לוהטת, סלטים טריים וגבינות משובחות בחוות פיליפ, כביש 40 חולף מהר תחת גלגלינו, ואחרי הפנייה שמאלה בצומת טללים, הוא סוף-סוף מתחיל להיות גם מפותל ומעניין. הפורסטר לדורותיו תמיד אהב כבישים כאלה, קצת יותר בדורות הראשונים, קצת פחות בדור האחרון. אבל הדגם החדש מחזיר את אמון והחיוכים – אחיזת הכביש גבוהה מאוד, היציבות הכיוונית מצויינת והמתלים הקשיחים (בעיר הם טיפה קשיחים מדי) שומרים על זוית גילגול מזערית ומאפשרים להיכנס לפניות מהר מאוד ובבטחון מלא ולתפור כבישים מסולסלים בקצב נאה. חבל רק שההיגוי נכנע לצו האופנה שמחייב תגבור חשמלי שמאופיין בתחושה מלאכותית ודלות בתקשורת, אני יודע שזה טוב לצריכת הדלק, אבל לא – אני לא אוהב את הסינון המוגזם של מה שמתרחש בין הצמיגים לאספלט.

מצפה רמון. אנחנו מקיפים את הכיכר ליד תחנת הדלק ופונים לכיוון מזרח. כמו שאנחנו אוהבים להצהיר – כביש הוא רע הכרחי בדרך לשטח, והנה הוא נגמר - והגיע הזמן לנשום אויר מדבר צלול. מסלול השטח שלנו יכלול הפעם את ציר המצוק, גבעת געש, ירידת מעלה נוח (וגם עלייה אם יספיק הזמן) ארוחת צהרים מתחת לשיטה בנחל ארדון, ולפינאלה –טיפוס מעלה דקלים בואכה עין סהרונים. שום דבר להתרגש ממנו כשנוסעים ברכב שטח אמיתי עםצמיגים ראויים והילוך כוח, אבל עבור ג'יפונים מהסוג הזה מדובר במסלול רציני ומאתגר. להבדיל מההשקות בחו"ל, שפרק נהיגת השטח בהן נערך בכלים נעולי צמיגי שטח בתוך מתחמים סטריליים עם "מכשולים" מהונדסים היטב שנתפרים מראש על מעטפת היכולות של כלי הרכב על מנת למנוע פאדיחות, כאן יצטרך חתן השמחה להתמודד בתנאים אמיתיים של מסלול טיול ישראלי קלאסי. בלי הנחות.

תחילתו של ציר מצוק המכתש מאפשרת לתת לפורסטר לרוץ מהר. המתלים הקשיחים תורמים גם כאן לתחושת הביטחון ואנחנו נוסעים מהר. מהר מאוד אפילו, גיהוץ המהמורות מרשים והריסון מצוין. השביל נבלע במהירות תחת גלגלינו וקצת אחרי גבעת געש הופך להיות איטי, מסולע וטכני יותר. קצת חריצים, קצת הצלבות, פה ושם בולדרים בולטים. כאן פחות או יותר, היה מסתיים הטיול עבור מאזדה CX5, הונדה CRV, יונדאי ix35 וקיה ספורטאז'. נמוכים מדי, בעלי זויות מרכב פחות טובות ומערכות הנעה שמחלקות את הכוח באופן שלא בדיוק מתאים לתנאים שכאלה. ברור שאם תתעקשו ותאנסו אותם בכוח – הם ייסעו, אבל ישדרו לכם בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שהגזמתם – ושזה הולך לעלות הרבה כסף... הפורסטר לעומתם, בעל מרווח גחון של 22 ס"מ והנעה 4X4 כמעט "אמיתית", מרגיש כאן מצויין. זו עדיין לא הזחיחות הנינוחה על סיפונו של ג'יפ אמיתי, אבל לחלוטין לא הזהירות המהולה בפחד שאנחנו מכירים מכל נסיעת שטח בג'יפון.

הוא הרשים במיוחד בכמה מדרונות תלולים בדרך למעלה נוח שמשובצים מדרגות אבן שלא יפחידו את נהגי הדיפנדרים והסופות, אבל לג'יפונים פריכים באמת שאין מה לחפש כאן. בפורסטר לעומת זאת – מערכת X-MODE מופעלת, ומכניסה לפעולה את בקרת הירידה במדרון – יעילה אם כי רועשת מעט. על פי סובארו, מערכת X-MODE אמורה "לאפשר לכל

נהג ממוצע וחסר נסיון שטח להפגין ביצועי שטח מרשימים של מקצוען", בזמן ירידת מדרון, המערכת תשמור על מהירות מבוקרת, בין 5 ל-20 קמ"ש, בהתאם לעוצמת הלחיצה על הבלמים. מנסיוננו אנו יודעים שבהרבה מקרים 5 קמ"ש זה הרבה יותר מדי מהר, וגם הפעם נעזרנו קצת בבלמים על מנת לזחול בצורה מבוקרת יותר. מצד שני, אף חלק בגחון לא נגע בקרקע בשום מצב, ואפילו הצמיגים ( יוקוהמה גיאולנדר בפרופיל כביש, אבל בעלי דופן עם 2 שכבות, במידה 225/60 על חישוק 17, שווה ערך ל-27 אינץ' בקוטר) הפגינו עמידות מרשימה ואף פורסטר בשיירה שלנו לא חטף פנצ'ר. עליה תלולה עם הצלבות חושפת מהלך מתלים לא מרשים וגלגלים שמתנופפים באוויר – זה ממש לא מפריע לפורסטר להמשיך לעשות קסמים.

בקרת האחיזה עובדת נפלא, ולחיצה אחת על מתג כיבוי בקרת היציבות מאפשר למנוע להעלות טורים ולנשום חופשי, והפורסטר הצנוע למראה מטפס בשקט מדרון שנהגי רכבי טח שלכאורה בריאים וגיבורים ממנו, אם לא מצויידים במהלך מתלים מכובד, נעילה אחורית או בקרת אחיזה, יצטרכו לבחור קו התקדמות נכון או סתם לנקוט ב"קצת" אלימות על מנת לטפס במכה ראשונה. אחרי התלאות הללו, מעלה נוח ששופץ לפני כמה שנים, כבר לא היווה אתגר של ממש וגם נסיונות לעלות בו הם די מיותרים כי לא יאתגרו באמת את הפורסטר וכבר אין לנו יותר מדי זמן. בשביל החולי שהולך דרומה לכיוון ארוחת הצהריים המאוחרת שהפיקו עבורנו מתחת לעץ השיטה המפורסם בנחל ארדון אנחנו לוחצים. ושוב – כיבוי חלקי של בקרת היציבות מאפשר למנוע להתבטא, המתלים הקשיחים מרסנים היטב, המהירות גבוהה והחיוך גדול.

אחרי הרבה סטייקים וסלטים מצויינים וגם קצת יין, נשאר אתגר אחרון – טיפוס מעלה דקלים. דווקא בדרך אליו, על השביל האדמדם המתפתל בין המצוקים של נחל ארדון היפהפה, מתחבאת באמצע השביל מדרגת אבן קטנטנה, שעל סיפון רכבי שטח אמיתיים היא לא קיימת, אבל כשיורדים אותה עם ג'יפון, משהו בסביבת הפגוש האחורי בכל זאת עלול ללטף ולהיתחכך תוך השמעת רעשי ריטוש לא נעימים בעליל. לא, לא נמלטנו מזה – אחרי שנוהגים יום שלם בשטח בפורסטר ומתפעלים מיכולותיו, קל לשכוח שבכל זאת הוא ג'יפון, ושעם ג'יפונים, צריך לקחת מכשולים כאלה באלכסון ולא בדוך... התנחמנו בעובדה שמה שליטף את הסלע היה עשוי מתכת ולא פלסטיק ושבעצם לא נגרם שום נזק. דקה אחרי, אנחנו פונים ימינה בעליה המתפתלת והנה הוא לפנינו – מעלה דקלים. ההגינות מחייבת להודות שגם המעלה הזה, שבעבר נחשב לא קל, כבר עבר כמה וכמה טיפולים והוא רחוק מלהיות מאיים כמו פעם, אבל אותו מדרון מאיים עדיין פעור מצידו הימני, ועדיין מדרגת אבן קטנה נמצאת במרכזו, ממתינה למעוך גחונות של ג'יפונים שנהגיהם אמיצים, תמימים או טיפשים – או שלושתם גם יחד. גם כאן, שיירת הפורסטרים עברה בקצב יפה – אמנם כאן מרווח הגחון של הג'יפון היפני כבר די מדוד ובמקרה של נהגים לא מנוסים בהחלט תידרש הכוונה מבחוץ.

גם בהמשך המעלה, היכן שהשביל פונה בחדות 90 מעלות ימינה ומצריך קו פנייה רחב ואולי גם הכוונה על מנת לא למעוך את הדלתות הימניות על סלע בולט, אבל שוב – האלקטרוניקה היעילה של הפורסטר עושה את העבודה וכולם מטפסים בלי דרמות, עם חיוך גדול שמשלב השתאות והערכה. מכאן החוצה דרך נחל גוונים זה כבר באמת לא משהו לכתוב עליו...

אבל לפנינו נמתחים עכשיו מעל 200 ק"מ של כביש ומשמרת ערב בעיתון ממתינה לי – צריך למהר כדי לא לאחר יותר מדי. גלאי הרדאר (של דור אהרונוביץ שנסע איתי) מופעל ואנחנו גומעים את כביש 40 וכביש 6 בקצב מזורז שלא בדיוק עושה חסד עם צריכת הדלק.
אז כמה הוא שתה?מחשב הדרך מתעקש על 10 ק"מ לליטר. וזה להזכירכם, ביום טיול של כמעט 450 ק"מ עם הרבה עקיפות, הרבה שטח, ובאופן כללי נהיגה לא רגועה או חסכונית במיוחד. בשימשו יומיומי שפוי ורגוע, אפשר לצפות לצריכה טובה ב-15-20 אחוז בלי להתאמץ. וזה כבר יפה בהחלט – ג'יפון לא קטן, עם מנוע 2 ליטר, אוטומטי והנעה כפולה קבועה, שצורך לא הרבה יותר דלק ממשפחתומטית רגילה. זה לא רק יפה מאוד אלא גם מטיח בפרצופם של ירוקים למיניהם את העובדות המציאותיות – רכב שטח לא מוכרח להיות שתיין ומזהם.

סיכומים
אנשי סובארו בישראל הלכו רחוק עם הפורסטר. הם הבטיחו הרים וגבעות, והוציאו את חבורת כתבי הרכב הצינית שכבר ראתה הכל, טעמה הכל ויודעת הכל למסע-השקה לא מבוים ולא סלחני בתנאי אמת, שלא עשה שום הנחות לכלי רכב חדשים ויקרים. זה ממש לא טריוויאלי – לא בקרב יצרני הרכב בהשקות שנערכות בעולם הרכב וגם לא בקרב היבואנים בישראל, ועל כך תודה רבה. נהנינו מאוד – וגם חתן השמחה – הפורסטר, הוכיח שיש לו כשרונות מרובים. למעשה, עבור משפחות רבות שאוהבות לטייל בשטח אבל לא באקסטרים, אלא ברמות שעד בינוני, הפורסטר יהיה תחליף ראוי וחסכוני ל-SUV גדול, שתיין ומזהם.

למוניטין האמינות של סובארו מצטרפת כעת אחריות מלאה ל-5 שנים שנותנת שקט נפשי ומהווה יתרון בזמן המכירה ליד השנייה, אבל נשארה רק בעייה אחת "קטנה": תג המחיר שמוצמד לפורסטר ממש לא צנוע. פורסטר החדש עם תיבה אוטומטית/רציפה מתחיל במחיר של 189,000 שקלים עבור גרסת הבסיס X שדי קמצנית באבזור, או 217,900 שקלים עבור רמת גימור XS. תיבת הילוכים ידנית מוזילה את המחירים הללו ב-5,000 שקלים ובהחלט יש מצב שאפילו תקטין עוד קצת את צריכת הדלק. מי שיחשוק בדגם הטורבו החזק (240 כ"ס, 35.7 קג"מ, אבל יגיע רק עם הגיר האוטומטי) והמאובזר, כבר יצטרך להכניס את היד עמוק מאד לכיס – 264,000 שקלים. זה יקר אפילו בהשוואה מול כלים גדולים יותר בעלי 7 מושבים כמו יונדאי סנטה פה ושברולט קפטיבה, ובכל מקרה פונה לקהל ממוקד מאוד (ובהתאם גם קטן יחסית) של חובבי SUV בטעם
ספורטיבי.
אבל השורה התחתונה, העקרונית, קובעת שסובארו פורסטר דור רביעי פרע את השטר וקיים את ההבטחות במלואן - הוא מרווח ונוח, חסכוני, מתנהג היטב על הכביש ומצטיין בשטח, יחסית לג'יפונים מהקטגוריה שלו. למעשה, בכל מה שקשור ליכולות שמעבר לכביש סלול, אין לפורסטר תחרות אמיתית בקטגוריה למעט מצידו של הסוזוקי גראנד ויטארה שמצויד בהילוך כוח, אבל מרווח הגחון שלו קטן יותר, ותיבת ההילוכים המיושנת שלו מבטיחה שיהיה גם פחות חסכוני. האם מבחן השוואתי מתבקש? כנראה שכן.

קישור לאלבום תמונות המל א

סובארו פורסטר 2013
מנוע: בוקסר, בנזין, אורכי
נפח: 1,995 סמ"ק
הספק: 150 כ"ס/6,200 סל"ד
מומנט: 20.2 קג"מ/4,200 סל"ד
תיבת הילוכים: אוט'/רציפה 6 מהירויות
הנעה: כפולה קבועה AWD סימטרית
מתלה קדמי: נפרד, מקפרסון, קפיצי סליל
מתלה אחורי: נפרד, עצמות עצה כפולות, קפיצי סליל
צמיגים: 225/60R17
בלמים קדמי: דיסק מאוורר
בלמים אחורי: דיסק

מידות ומשקל:
אורך/רוחב/גובה/בסיס גלגלים: 4,595 מ"מ/1,795 מ"מ/1,735 מ"מ/2,640 מ"מ
מרווח גחון: 220 מ"מ
משקל עצמי: 1,545 ק"ג
נפח מיכל דלק: 60 ליטר

בטיחות:
7 כריות אוויר, ABS, בקרת יציבות, בקרת אחיזה, סיוע לבלימת חירום

עזרי עבירות:
בקרת אחיזה, מערכת X-MODE (ברמת גימור XS)

ביצועים:
תאוצה 100-0 קמ"ש (יצרן): 11.8 שניות

מהירות מירבית: 192 קמ"ש
צריכת דלק ממוצעת (יצרן): 15.3 ק"מ/ליטר
צריכת דלק ממוצעת (מבחן): 10 ק"מ/ליטר
פליטת CO2 (גרם לק"מ): 150 גר'
ציון ירוק: קבוצה 4

מחיר:
דגם X: 189,000 ש' (ידני – 184,000)
דגם XS: 217,900 ש' (ידני – 212,900)

3 תגובות

עידו לוריה - 27-02-13, 20:04
- תגובה
" פורסטר תמיד היה ג'יפון צנוע בהופעתו וגם הדור הרביעי שלו נשאר כזה. יש שיאמרו שטוב שכך, אני סבור שבקטגוריה הזו, ל"שופוני" יש חלק לא קטן בשיקולי הרכישה של לא מעט לקוחות, ועבורם זה עלול להיות חיסרון."

איזה מזל שלקוחות "שופוני" לא קונים את הרכב הזה , זה מה שחסר לנו ערסים בסובארו רחמנה ליצן

דרור אחלה כתבה .

עידו

ronen7k - 03-03-13, 16:37
- תגובה
נכתב במקור על ידי עידו לוריה

" פורסטר תמיד היה ג'יפון צנוע בהופעתו וגם הדור הרביעי שלו נשאר כזה. יש שיאמרו שטוב שכך, אני סבור שבקטגוריה הזו, ל"שופוני" יש חלק לא קטן בשיקולי הרכישה של לא מעט לקוחות, ועבורם זה עלול להיות חיסרון."

איזה מזל שלקוחות "שופוני" לא קונים את הרכב הזה , זה מה שחסר לנו ערסים בסובארו רחמנה ליצן

דרור אחלה כתבה .

עידו

++1