פורום ג'יפולוג 4X4 - מסלול ג'יפים בהרי ירושלים: משלט 21, נחל כסלון, נחל שורק

הימים הם ימי סוף החורף והאלרגיה לקיץ מתחילה להראות את סימניה. בקרוב כל הירוק הזה יתחלף בצהבת ים-תיכונית והסבלנות תפנה מקום ללחות. אבנר וחבריו בחרו להפרד מעונת החורף המוצלחת בהרי ירושלים, שלוחותיהם והנחלים שבינהם. אזור מוצלח לטיול בכל השנה, ובמיוחד בימים אלו.

צילום: אבנר ברוך

המסלול שנבחר מתחיל בשביל השיירות -דרך בורמה - עובר דרך נחל כיסלון המחורץ, ממשיך בנחל שורק, אחד היפים שבנחלי ארצנו ומסתיים במפגש עם להקת תנים במחצבת שמשון בואכה כביש 38. כמובן שלא פסחנו על המרכיבים החשובים: מידה מסוימת של פירוטכניקה, תפאורה נעימה לעין וזמן איכות עם הדיפנדר.

נקודת ההתחלה: אנדרטת מח"ל מזרחית לכביש 38 פינת שער הגיא.
נקודת סיום: מחצבת שמשון, חיבור עם כביש 38 כקילומטר וחצי דרומית לצומת שמשון.
אורך המסלול: כ 35 ק"מ.
נקודות בדרך: אנדרטת מח"ל, שלוחת השיירות, מעלה משלט 21, משלט 21, עין לימון, נחל צובה, נחל שורק, תחנת בר גיורא, עמדות שמירה (פילבוקס) מתקופת המנדט.
עבירות: תחילת המסלול (שביל השיירות): עבירות קשה המחייבת הכוונה מקצועית והילוך כח (נעילות מומלצות). אין לנסות לעלות את שביל השיירות לבד! ניתן לעקוף את שביל השיירות מדרום – הסבר יובא בהמשך.
למעט שביל השיירות רוב המסלול ברמת עבירות קלה אולם ישנם נקודות ברמת עבירות בינונית. יש להשים לב להופעת חריצים עמוקים ושינוי תוואי השטח לאחר ירידת גשמים מרובים, תופעה היכולה לשנות את רמת העבירות ומחייבת משנה זהירות.
ניווט: בינוני. רוב המסלול נע על גבי שבילים מסומנים. הניווט נעשה בעזרת מפת טיולים וסימון שבילים מספר 9, מכשיר GPS ותוכנת ניווט עמוד ענן. מומלץ להעזר במצפן-יד פשוט. נ
זמן משוער: כ-8 שעות (תלוי במיומנות הנהגים ובאורך ההפסקות).
עונה מומלצת: כל השנה.
ציוד הכרחי: רכב שטח, ציוד חילוץ בסיסי, ציוד עזרה ראשונה, מפת טיולים וסימון שבילים מספר 9, מכשיר GPS, גלגל רזרבי תקין וכלי עבודה בסיסיים, מכשיר טלפון סלולארי, מים.
מגבלות צה"ל: אין.

קישור למסלול הטיול על גבי עמוד ענן

קישור להורדת המסלול בפורמט twl

סיפור הדרך

יצאנו אל הדרך חמושים במיטב הכלים ומבטים מסוקסים ופנינו מזרחה על כביש 1. במחלף שער הגיא פנינו דרומה לכביש 38 המוביל לבית שמש ולאחר נסיעה קצרה (1000 מטר בקירוב מתחילת היציאה) פנינו שוב שמאלה לחניון "דרך הג'יפים" (שביל השיירות, דרך בורמה).
מקום המפגש מספק תנאים נאותים לתדרוך או להמתנה מורטת עצבים לאלו שפספסו את הפניה שמאלה לחניון והמשיכו מעט קדימה לפנית פרסה במסילת ציון. זהו זמן טוב להזכיר את יהודי התפוצות שהתנדבו להגן על המדינה הטריה ולכבודם הוקמה האנדרטה בחניון (מח"ל – מתנדבי חוץ לארץ).

לאחר תדרוך קצר והורדת אוויר בחניון שמנו פעמינו מזרחה על השביל האדום המטפס מעלה. לאחר נסיעה קצרה של כ 100 מטר הגענו למפגש עם שביל השיירות הפונה שמאלה (צפונה). רכבים אשר אינם מצוידים בהילוך כח או נהגים אשר אינם מעוניינים לאתגר את רכבם או כיסם יכולים להמשיך על השביל האדום עד להגעה לחניון ומפגש עם כביש 3955.

שביל השיירות מתחיל באווירה אופטימית. השיירה שלנו כוללת שמונה ערכות קפה ונציגות דלה של המין היפה. אנו מטפסים בהנאה על שביל העפר הירוק ומידי פעם השמש החורפית קורצת לעברנו מבין צמרות העצים. די מהר צצות הסיבות לבחירת המסלול בתצורת מדרגות וסלעים שהולכים וגדלים ככל שאנו מתקדמים במעלה השביל. כעת מתברר כי הורדת האוויר הייתה אכן מוצדקת ותרמה רבות לשימור האיברים הפנימיים במקומם הטבעי.

מדהים לדמיין כיצד טיפסו השיירות לפני 70 שנה ללא בולמי פוקס, נעילות דטרויט או משקפי רודי. והנה אנו היום מטפסים את אותן המדרגות עם בקרות החלקה, טרקשיין ושמקשיין כזה או אחר, מדחסי אוויר, לוקרים וכל מה שהכיס או האישה מאפשרים.

ואז, לקראת סוף השביל בואכה משלט 21 זה מגיע במלוא הדרו ועוצמתו – טיפוס סלעים איכותי, הצלבות ושיפועי צד. ראשון מטפס הדיפנדר. בקלילות יתרה ועם קצת עינטוזי ישבן מדלג לו הטרקטור המגמגם מעל משוכות הטבע ומפנה מקומה ליפניות, קוריאניות ושאר מיני כלאיים משופרים.

נעולים ולא נעולים טיפסנו את דרכינו באיטיות ובהכוונה מקצועית ולאחר כשלוש שעות התמקמנו במשלט לארוחת בוקר מאוחרת. חשוב לציין כי אין לנסות לטפס את מדרגות השביל ללא הכוונה מקצועית, קשר עין וקול. רצוי להצטייד מראש במכשירי קשר ולתאם שפת סימנים ברורה וקלה בין הנהג ולמכוון.

לאחר הפסקת אוכל קצרה אנו ממשיכים מזרחה על השביל הירוק לכיוון משלט 16. הדרך מתפתלת לה בקלילות ולאחר מספר דקות שוברת חזק דרומה אל עבר כביש 3955. שם אנו פוגשים את הנהגים הפחות-מסוקסים שהחליטו לוותר מראש על התענוג הלא כל כך כלכלי שבעטיו רובינו כנראה לא ירכוש דירה בקרוב. ארשת פניהם של הממתינים מסגירה סוג של כניעה לאישה או לכיס אך מתוך כבוד לכלל וללו"ז אנחנו לא מתעכבים לשאול לשלומם אלא מבקשים לזרזם להצטרף אל שורותינו בכיוון כללי דרומה.

אנחנו עולים בזהירות על כביש 3955 ולאחר פניה שמאלה אנחנו מוצאים את הירידה לשביל העפר מימיננו. לאחר נסיעה קצרה של כ 300 מטר בכיוון כללי דרומה אנחנו מתמזגים עם שביל נוסף החוצה אותנו ממערב למזרח הנע במקביל ומדרום לכביש 3955. אנחנו פונים שמאלה ומתפתלים עם השביל מזרחה ומגלים להפתעתנו כי באיזה שהוא שלב השביל בורח לו צפונה מהתוואי במצויין המפה.

ללא חשש טבל וערלה, אנחנו מחליטים לא להלחץ וממשיכים בכיוון מזרח על השביל הממזרי שנולד לו כך פתאום. בהמשך אנו מגלים כי השבילים המחברים את שביל העפר מצפון ונחל כסלון מדרום נסגרו במחסומי בטון עקב "סכנת דלק" או הנחת צינורות. אנחנו ממשיכים מזרחה על השביל הסורר ומקווים כי בקרוב יימצא השביל היורד דרומה אל נחל כיסלון (שביל ישראל).

ולאחר נסיעה של כ 3000 מטר מאז ירדנו מכביש 3955 אנו משתלבים סוף סוף עם השביל המוביל אותנו דרומה אל נחל כיסלון. נסיעה קצרה בנחל עם הפנים מזרחה אל עבר עין רפה וקיבוץ צובה ושוב אנחנו מוצאים לנכון להודות לעצמנו על ההחלטה לשחרר נפיחה מוקדם יותר הבוקר. הגשמים המרובים של החורף המבורך חרצו את פניו של נחל כיסלון כפניו של אריתראי מתבגר. האבנים העיקשות ששרדו את הגשמים הרבים נותרו עומדות איתן ואיימו על טחולנו ומטלטלנו. לו רק היה אפשר לקשור את הכליות לריאות ברשת מטען...דיינו...

קיבתנו המקרקרת מרמזת כי הגיעה השעה לפרוק עול ולהניח גזיה על איזו אבן של פינה. ובעודנו מפנטזים על לאטה כפול מגיח לו מימין הדרך מעיין עין לימון. ביום חול נטול יומרות ותיירים לא היינו מהססים לעצור פה ולשכשך רגלינו במימי המעיין. אולם שיירת המכוניות בסמוך למעיין לא משאירה הרבה מרווח בתהליך קבלת ההחלטות ומהר מאוד מתגבש לו קונצנסוז להמשיך הלאה ולחפש פינת צל חילופית.

אנחנו ממשיכים עם נחל כסלון (שביל ישראל) בכיוון כללי דרום-מזרח עד למפגש עם כביש 395 בואכה קיבוץ צובה. בטרם נמשיך על שביל ישראל דרומה, החלטנו לעצור ולקיים את מצוות ארוחת הצהריים. במפגש כביש 395 ושביל ישראל ישנה חניית רכבים מסודרת ונוחה לעצירת קפה וכריך חפוז.

אנחנו ממלאים את קיבתנו בכל טוב ומחפשים את השביל היורד מחניון זה אל נחל צובה. מקום הירידה ממוקם ומסומן בסמוך לכביש ולאחר נסיעה קצרה של כ 500 מטרים דרומה (סמ"ש שביל ישראל) אנחנו מגיעים לצומת דרכים: שביל ישראל ממשיך חזק שמאלה, שביל נוסף ישר ומערבה ושביל נוסף שובר מעט למעלה ואז ממשיך מערבה.

אנחנו לוקחים את השביל הימני ביותר שמוביל אותנו מיד אל תוך נחל צובה. אימות קצר במכשיר ה-GPS מאשר כי אנו אכן נעים על המסלול הצפוני ביותר מבין שלושת השבילים. נחל צובה עשיר בצמחיה וחורש והנסיעה לאורכו עונה על הציפיות, הצ'אקרות נפתחות והעיניים דומעות מאושר או אלרגיה לפריחה.

פה ושם צצות להן מדרגות סלע, סיבובים חדים ועצים שבורים שלא עמדו בנטל הגשמים והרוחות העזות שפקדו את הנחל עד לא מזמן. את רוב המכשולים שהציב הנחל בפנינו עקפנו ללא קושי מסויים למעט גזע עקשן אחד שטעם מנחת זרועינו וכובד גרזננו...

אנו ממשיכים רגועים ושלווים כשלושה קילומטרים עד למפגש עם כביש 386 מדרום. בנקודת מפגש זו אנו מטפסים בשביל הנגלה מימין ומושך צפונה באופן המזכיר במעט את הטיפוס למשלט 21. בסוף הטיפוס הקצר אנחנו משתלבים עם מסלול עפר בסימון שבילים ירוק. עם הפנים מערבה לכיוון השמש אנחנו ממשיכים במסלול הירוק המתעקל לו דרומה ומתחבר לנחל שורק בנקודה המצויינת במפה כ "גשר רפאים".

במקום המפגש עם נחל שורק ישנו גשר עם שלט המזהיר מפני זרימת מים חזקה בעונת הגשמים. אותנו הדאיגה יותר כמות הביוב שזרמה במים, עובדה שדי בלטה לעין בזכות הקצף הלבן שעטה את מי הנחל לאורכו ולרוחבו.

אנו מתפתלים בין כתליו של הקניון הירוק והעמוק שמחבק את נחל שורק בכיוון כללי מערבה. הנסיעה קלה וזורמת וגם רכבת ישראל השכילה לנצל את היתרון הגאוגרפי וסללה את הדרך לירושלים בסמוך לפיתולי הנחל. לאורכו של הנחל מזכרות הסטוריות רבות מתקופת המנדט, הבולטות שבהן הם עמדות ההגנה (פילבוקס) הנראות היטב לאורך המסילה.

לקראת סוף המסלול מקבלת את פנינו להקת תנים סקרנית. לאחר חילופי מבטים קצרים הם נעלמים שוב אל תוך החורש ואנו מסיימים את דרכינו במחצבת שמשון בה שביל העפר הופך לאספלט והנוף הירוק הופך למצולק. בפתח המחצבה דוממנו מנועים כדי לומר מילות פרידה בטרם נחזור על דרכינו בכביש 38.