פורום ג'יפולוג 4X4 - מסלול ג'יפים קשה וקלאסי: ציר הנפט, מעלה זיק ומחמל

אי-אז בשנת 2003 יצאנו לטיול הקלסי לאורך ציר הנפט, מה שאז היה מקובל לקרוא לו "שיר המעלות", ואפילו כתבנו עליו בעידן הטרומי של סצנת ה4X4 האינטרנטית הישראלית. עשר שנים אחרי, רגע לפני שהחום הנורא של הקיץ מגיע ומסיים את עונת הטיולים במדבר עד לתחילת הסתיו, התאספנו, כמה מפליטי הטיול המצחיק ההוא ביחד עם כמה משתתפים חדשים, לשחזר את המסע ולתהות האם קסמו של טיול כיבוש המעלות הקלאסי, "זיק-מחמל", עדיין עומד בעינו. מידע שימושי וקובץ מסלול מצורפים בסוף הסיפור.

(צילומים: אמנון שקדי, יואב שמיר, דרור ברלי. לאלבום התמונות המלא של הטיול)

תראו לי מישהו שלא אוהב להתרפק על נוסטלגיה? במבט לאחור, 2003 הייתה באמת שנה נחמדה מאוד: תחביב הג'יפאות היה אז בשיאו: רכבי שטח ו-SUV היו שיא האפנה ונמכרו כמו לחמניות חמות. כל סוף שבוע השתרכו פקקי תנועה במסלולי הנגב. גם כלכלית היה לנו אז קל ונוח יותר - שלושת אבות המזון של הג'יפאי המטייל - דלק, בשר ואלכוהול, עלו חצי ופחות ממחירם כיום, וכולנו טיילנו הרבה יותר. אבל בעיקר, היינו צעירים בעשר שנים וזה מסביר אולי איך בימים ההם נסענו כולנו ברכבי שטח אמתיים אכלנו אבק לארוחת בוקר, לעסנו סלעים וברגים חלודים לצהריים וקינחנו בלגימת שמן מנוע משומש.

באותם ימים יפים היה מקובל לצאת לטיול שכונה "שיר המעלות". התמודדות אמיצה מול מעלות ציר הנפט המפורסמים: מעלה זיק, מעלה חווה ומעלה מחמל, שלושתם מרוכזים בתא שטח אחד לא ממש גדול, מהסוג שמאפשר להתחיל אותו בניחותא בשעת בוקר לא מוקדמת מדי, ליהנות מהפסקות ארוכות ואם אין תקלות, שבירות, תקיעות, חילוצים מורכבים ושאר בלת"מים – ניתן לסיים אותו אחר הצהריים ולחזור הביתה בשעת ערב סבירה ולגמרי לא מאוחרת. כמובן שתמיד היו תקלות, שבירות וחילוצים וזה מה שבאמת חרט את הטיולים האלו בזיכרון...

לפני עשר שנים בדיוק יצאנו לטיול בסיקס אחד, שתי סופות, צ'רוקי-ווגוניר אספנות קלאסי, דפנדר אחד וטנדר סיירה אימתני אחד על צמיגי 37 אינץ'. עלינו, ירדנו, שפכנו בנזין קדוש ממיכל הדלק הרקוב של הצ'רוקי לתוך הפודרה של הזיק ועל הטרשים של מעלה חוה, והצתנו אותו כמנחה לאלי המעלות. צחקנו המון, העלינו את הסיפור המצולם כאן בג'יפולוג בגרסתו הקדמונית, וכל השאר היסטוריה.

עשר שנים אחרי. חנן העלה הרעיון לשחזר את הטיול ההוא והתחלנו לחפש את המשתתפים של אז ולנסות לשכנע אותם להגיע. רון גל למשל, עדיין מחזיק באותו ווגוניר/צ'רוקי קלאסי ואפילו שיפץ אותו לתפארת, אבל אף אחד לא הצליח למצוא את הבחור. מאיר מכר כבר מזמן את הסופה ומתנייד כיום על גרנד צ'רוקי WK מצוחצח שמסע עינויים שכזה עלול לשרוט לו את הפוליטורה הנוצצת, וגם מזג האוויר שהיה צפוי להיות קר וסוער הפחיד אותו. לארז ונמרוד לא הסתייע, וכך נותרנו מאותו טיול מקורי רק חנן שכבר מזמן המיר את ה-CJ בטויוטה היילקס, צחי, עם אותו דיפנדר 110 ארוך פתוח מודל 94', אריק, הפעם נטול גלגלים, ואנוכי - לשמחתי עדיין עם סופה, לצערי לא הסופה הירוקה ההיא שנגנבה על ידי בני בליעל. אביגדור הצטרף לחנן בהיילקס, יואב ואמנון הגיעו עם ה-CJ המפלצתי, שי ויונתן בדיפנדר TD5 מדוגם ובוזי שה-CJ שלו לא בקו הבריאות אחרי החצץ והמרורות שאכל בטיול האחרון לשמורת נחל בזק עילי, הצטרף אלי לסופה.

עשר שנים אחרי... כללי השחזור הכתיבו הגעה בשעות הערב המוקדמות של יום שישי לחניון לילה ליד שדה בוקר - ברור שמי שלא מפחד לקום בשבת מוקדם מאד בבוקר, יכול לישון בבית בנוחות ולחסוך לעצמו לילה קפוא באוהל, אבל בחיאת – בנוסף לשלושת יסודות הטיול המקודשים (אויר, אוירה ועבירות), כך גם חניון לילה מדברי שכולל זבח של הרבה מאוד קילוגרמים של בשר וליטרים רבים של בירה, הוא חלק בלתי נפרד מטיול שטח ראוי לשמו ואף בר דעת לא יוותר על התענוג.

לפני עשר שנים התקיימה החינגה בחניון הרועה על כביש 40, אבל מאז שופץ והורחב החניון הזה ומנקודת המבט הג'יפאית הוא השתנה ולאו דווקא לטובה – סלול, מסודר, עם מפרצי חנייה לפרייבטים, בקיצור, זה לא זה. אז הרשינו לעצמנו לחרוג מהדיוק ההיסטורי לטובת השיטה המלכותית של נחל נוקד, כמה דקות נסיעה צפונה. זו קיבלה אותנו בנדיבותה האופיינית, עם רוחות עזות וקור מקפיא עצמות. אבל כרגיל, עד מהרה שככה הרוח, הטמפרטורה התייצבה על נעים, האוהלים הוקמו, להבות אש כתומות ומחממות החלו לפצפץ בין קוביות העץ, ניחוח הבשר הניצלה עלה מהמנגל והבירה החלה לזרום כמים.

עשר שנים אחרי. כמה מגיבורי העבר עדיין נראים כמו ילדים, אחרים כבר עם התחלה של כרס, קצת פחות שערות על הראש והרבה יותר על הגב (ובנחיריים...), הרוב החליפו ג'יפ, חלק הספיק להחליף גם אישה – ואם פעם זיוני המוח אל תוך הלילה עסקו בעיקר בצ'יזבטים על ג'יפים, נעילות, מתלים ושאר ברזלים, הפעם שלטו באוויר דיבורים על ילדים, בתי ספר, משכנתאות ותוכניות בנייה, ובמקרה הרע הקיטורים על גרושות וגובה המזונות. אבל מהר מאוד חזרנו לצחוקים הרגילים, לבדיחות המילואים ולירידות ההדדיות המקובלות בין בעלי לנדרוברים וסופות. בסופו של דבר בשעות הקטנות של הלילה, יותר מדי בשר אדום והרבה יותר מדי אלכוהול וניקוטין חברו אל העייפות המצטברת והפילו אותנו חלל לשינה עמוקה.

בבית, קשה לי לפקוח עין לפני שמונה. אוהל במדבר זה משהו אחר, ולא משנה מתי אלך לישון, תמיד היקיצה תגיע בשש בבוקר. זה מבאס את התחת אחרי שנרדמים רק באחת וחצי, רבע לשתיים - ומבטיח עייפות ופיהוקים לאורך כל היום. אז מנסים לנמנם עוד קצת, עד שמגיעה חבורה גדולה של רוכבי אופניים בבגדי רכיבה צמודים שמדברים ביניהם בצעקות ומצליחים לשבור אפילו את שיאי הרעש שלנו (הנה עוד אופנה שצמחה בעשור שחלף). התארגנות מהירה ותנועה לעבר שדה בוקר, תדלוק, הורדת אוויר מהצמיגים וקדימה, לציר הנפט.

עשר שנים אחרי. כמו אותם ווטרנים של מלחמות שחוזרים לביקור מאורגן בשדות הקרב הישנים ומתווכחים ביניהם איפה בדיוק התרחשה הסצנה ההיא בקרב הגורלי מול המצרים בראס-בנדורה, אנחנו תרים אחרי הירידה של מעלה צין. אוי לבושה, אבל השנים שחלפו, מחירי הדלק המטורללים שקפצו לשמיים ודיללו את תדירות הטיולים שלנו, העייפות, העצלנות לתכנן או לפתוח מפה... וכך אנחנו תוהים ותועים כמו טירונים במשך כמה דקות. למרבה המזל הנתיב המיוחל נמצא סוף-סוף, ואנחנו מתגלגלים לכיוון מעלה זיק הנוראי.

תמיד-תמיד, ולא משנה כמה כולנו כבר "זקנים", מנוסים, מקצוענים, נעולים קדימה-אחורה, יודעים את כל תורת הזיק בעל פה, בכתב ובמעשי ובעיקר - עשינו פיפי רק לפני רבע שעה בתחנת הדלק - וממש לא משנה שכל אחד מאיתנו כבר עלה בזיק פעמים רבות... תמיד כשמגיעים למרגלות המעלה רב ההוד והמפחיד, המסנוור בלובן הפודרה המכסה אותו, אנחנו עוצרים, מכבים את המנוע ודבר ראשון צריכים להשתין. כאן, כל הצחוקים והחיוכים והדאחקות תמיד מאולצים, הצגה חובבנית סוג ב'. עמוק בפנים אנחנו עדיין מפחדים מהזיק כמו בפעם הראשונה. לא משנה כמה יגידו שהמעלה היום "טוב" או "רע", ותמיד יגיע הגיבור התורן שיישבע שהוא "אוטוסטראדה"... הוא תמיד יישאר תלול ותמיד חפור עד מוות ותמיד רע ובעייתי ומפחיד, האריה שבמעלות הנגב.

אביגדור שמשחק עם הסמארטפון (עוד חידוש משמעותי של עשר השנים שעברו) באיזו אפליקציה שמודדת גבהים, טוען שאנכית, הגובה של הזיק מתחתית עד פסגה הוא "רק" חמישים מטר. זה נשמע ונראה לכולנו מעט מדי. אבל לא צריך שום אפליקציה כדי לראות ולהבין שהשיפוע רצחני ומי שמתגלגל אחורה יעשה המון סלטות בדרכו הארוכה למטה. הפודרה המפורסמת של זיק היא בדיוק אותה פודרה גם בסוף חורף 2013, ובדיוק כמו לפני עשר שנים היא מחביאה מתחתיה בולדרים ענקיים ובורות עמוקים ושני נתיבי עליה. בצד ימין יש את אותה מדרגה שמפילה בפח פעם אחר פעם וכולם מוכנים להישבע שבכל שנה היא גבוהה וחלקה יותר. בצד שמאל, הקוליסים עמוקים מאוד ויש גם בור אחד גדול ונבזי, צמוד לקיר גדול של פודרה דחוסה, שמאיים לבלוע את כל מי שייפול לתוכו. עשר שנים אחרי, הזיק עדיין קשה מאוד ומפחיד מאוד, אבל "נקודת אור" אחת לזכותו היא שלפחות הפעם, הוא לא מסוכן. כולנו כפולי נעילות, מקסימום מישהו לא יצליח לעלות וייתקע בבור, אז ימשכו אותו בכננת. אבל בשביל שזה יקרה, מישהו אחר צריך להצליח לעלות ראשון...

שחזור זה שחזור – אז כמו לפני עשר שנים, חנן עולה ראשון. בוחר בנתיב השמאלי. ההיילקס זוחל למעלה בראשון Low, זוחל וזוחל, נעלם מדי פעם בענן פודרה, הגלגלים השמאליים נופלים לאותו בור נוראי, חנן לא מתרגש וממשיך קדימה, רק הגלגל האחורי נשאר בבור, חרטום הטנדר מתרומם, גלגל ימני קדמי כבר גבוה באוויר... וכאן כבר לא עמד למנוע ההיילקס כוחו הצנוע מדי, והוא פשוט כבה. ניסיון שני, חנן נותן חזק בגז (עד כמה שאפשר לתת בהיילקס) והטנדר העתיק אוזר את שארית כוחות סוסיו הצנומים ומתנשף כלפי מעלה. אחד הצליח, יש לנו עוגן לכינון.

השני בתור הוא צחי בדיפנדר האפור, שהיה צהוב לפני עשור. בדיקת היתכנות לטיפוס מצד ימין ללא תוצאות, וצחי משנה את דעתו וחותך לנתיב השמאלי. משום מה לא נראה כאילו יש לו אחיזה, אבל הוא מפמפם בגז שניות ארוכות והדיפנדר העמוס לעייפה מקפץ ומתקדם, נופל לבור, יוצא ממנו, מניף גלגלים גבוה באוויר, פעם שמאל ופעם ימין, לפחות מבחוץ זה נראה מפחיד, כאילו עוד רגע הוא יזדקר ויתהפך אחורה, אבל זה רק בכאילו. הוא מתקדם בנחישות, חצי שנייה של דפיקות לב מואצות וגם הוא מתייצב למעלה. נקסט.

ה-CJ החבוט למראה של יואב לא רק נעול כפול אלא גם נמשך קדימה ע"י מנוע אימתני, והוא מפלס את דרכו למעלה בענני פודרה. הבור מנסה להפיל גם אותו בפח וכמעט מצליח. היסוס קל, ניסיון שני ובחירת קו נכונה יותר - כאן ממש אין בעיית כוח אלא נהפוך הוא, זו הרבה יותר בעיה של איפוק ועדינות עם דוושת המצערת העצבנית ושליטה בפרצי הכוח הפראי שהמנוע משחרר... הזיק שכנראה נבהל מהעדר העצום של סוסים משתוללים נכנע וגם ה-CJ מתייצב בגאון למעלה.

דפנדר TD5 הלבן של שי הוא הרכב הכי מדוגם בחבורה, לכאורה אמור להתגבר על המעלה בלי שום קושי, אבל הבור העמוק שמשמאל חושב אחרת. היסוס של חלקיק שנייה, הגלגל האחורי שמאלי נלכד בתוך הבור והדיפנדר הכבד שתול היטב במקומו בזוית לא סימפטית בעליל. היה קצת קשה לשכנע את הכננת של שי לשנות סטטוס מקישוט לפגוש הקדמי לכלי שמיועד לעבודה מאומצת, אבל אחרי דקה שתיים של איומים היא נעתרת לעבוד, נקשרת לוו הגרירה של ההיילקס ומתחילה למשוך... את הטנדר. אחורה. על מנת לספק עיגון יציב, נאלצו צחי ויואב להשתרשר עם רצועות להיילקס ורק אז מתורגם כוח המשיכה של הכננת לתנועה קדימה של הדיפנדר מתוך הבור, וגם הוא מסיים את הטיפוס בהצלחה.

נשארתי אחרון ועכשיו תורי. נועל את הבולסטר הקדמית. אופס, היא דולפת אויר. הקומפרסור נותן טרטור קצר אחת ל-15 שניות בערך, אבל הנעילה עצמה פועלת היטב. ראשון Low והסופה הקשישה מתחילה לזחול למעלה. מי שמטפס אחרון צריך להתמודד עם בורות עמוקים וחפורים יותר. מצד שני הוא יכול – וצריך – ללמוד מהטעויות של אלה שטיפסו קודם. אני נכנס לבור, מוכן נפשית לגלגל אחורי שמאלי שיישתל שם עמוק, מושך קצת ימינה, נופל לבור קצת פחות עמוק, אבל הסופה לא מתרגשת ופשוט ממשיכה קדימה, חלק, בלגימה אחת, בלי לפרפר ובלי להחליק. האמת? גם אחרי שלאורך 24 שנות ג'יפאות עליתי את הזיק עשרות פעמים, כל כיבוש מחודש שלו מתבטא באותן שניות מזוקקות של נחת שמורחות חיוך דבילי על הפרצוף וגורמות לי להרגיש צעיר כמו בפעם הראשונה. רק בשביל פיסות האושר הקטנטנות האלה אנחנו שופכים אלפי שקלים ואינספור שעות עבודה וליטרים של זיעה לתוך הגרוטאות החבוטות שלנו ובאותו רגע אם תשאלו אותנו אם כל זה שווה, התשובה תהיה ברורה כשמש.

צהריים ברחבת המרפסת של מערות נחש צמא. עוד פעם מנגל, בשר ושתייה... וצחי שולף – שומו שמיים – קופסה עם סלט קינואה.... ותכף ומיד יש לחבורת זוללי הנבלות מה לומר. קינואה?!!!!.... "קינואה זה בשר לאומואים מתל-אביב". "אוכל של ירוקים". "נישנוש למחבקי עצים", הדבר הכי רחוק מנתח בשר מדמם שיאה לגבר-גבר ג'יפאי מסוקס עם פרצוף מאובק ומבט קשוח שנוסע בדיפנדר עם ברזנט! אחרי שכולם זרקו בתורם איזו הערה עוקצנית על חשבון סלט הקינואה האומלל, התברר שהוא דווקא טעים ושיש חיים גם מעבר לשיפודי פילה.

באמצע הדרך בין זיק למחמל ממתין מעלה חווה. מעלה שאינו הכרחי על מנת להמשיך לנוע על ציר הנפט, או נכון יותר – הוא תלול ודרדרתי ומסוכן עד כדי כך, שלפני שנים רבות הוכשר לו שביל עוקף מקביל, שבתורו הפך לדרדרתי ומסוכן עד כדי כך שהוכשר לשניהם מעקף שני, מפותל ותלול (שעם השנים הפך למשובש ואתגרי בפני עצמו... מעניין מתי יגיע השביל העוקף-עוקף-עוקף-חווה). אנחנו מתאספים בתחתית המעלה, ואם לפני עשר שנים, שלושה ניסו לטפס (רון בצ'רוקי ניסה וכשל, חנן ב-CJ וצחי בדיפנדר ניסו, נלחמו והצליחו) הפעם רק משוגע אחד נענה לאתגר... מעלה חווה מורכב משני שבילים מקבילים. כדי להמחיש לנו כמה השביל הימני "סתם" תלול ודרדרתי, חנן עלה בו עם ההיילקס די בקלות. אבל השמאלי כבר מתהדר במדרגה בגובה של מטר בערך, תשתית רעועה, שפ"צים נקודתיים מפחידים וסיכויים גדולים להתהפך. זה ממש לא הכרחי. מעלה של עובר או שובר ללא שום אמצע. יואב מתקוטט עם המדרגה שוב ושוב במשך דקות ארוכות עד שלבסוף מוצא את אותם מילימטרים דרושים של אחיזה, המנוע הבריון שואג ומעיף את הג'יפ מעל למדרגה הראשונה. ההמשך כבר יותר מפחיד, כאשר הג'יפ בורח ימינה ועוצר בשפ"צ זווית מאוד לא נעימה. קצת קדימה ,קצת אחורה, קצת עצבים וקצת לחץ, אבל בסופו של דבר יואב וה-CJ מנצחים ומתייצבים למעלה, לא לפני שדפקו לנו ברנאאוט קצר של ניצחון...

לכל היתר הספיק כנראה הזיק, הראש עבר למצב של טיול סתלבט נינוח. עד כדי כך נינוח, שאני עובר למושב הימני על מנת ליהנות מהנוף ובוזי מתיישב מול הגה הסופה. עננים מתאספים בשמיים ומשנים לאט לאט את צבעם לאפרפר, קונטרסט מרהיב לצהוב של המדבר, מה שמוסיף הרבה קסם לנוף. האם הגשם הסוחף מהמרכז יגיע גם לכאן?

בראש מעלה מחמל יש לנו כמה דקות להתפעל מנוף המכתש הנשקף דרך ה"V" המפורסם החצוב בסלע, שבתחתיתו השביל התלול של המחמל. השיפוע כאן תלול מאוד, יורדים בהילוך ראשון Low ומדי פעם גם צריך לעזור טיפה עם הברקסים. במסגרת העבודות על קו צינור הנפט לפני כמה שנים, שופץ המעלה, הורחב ויושרף אבל לשמחת כל המודאגים, המדרגה הישנה והמפורסמת בשני שליש הגובה כבר התעוררה משנתה ארוכת השנים, החלה לזקוף ראש בגאווה ולבצבץ מחדש, מוכנה ומזומנה לעצור ג'יפים מטפסים שנהגיהם לא בחרו קו נכון או הגיעו אליה ללא מספיק תנופה... בכל מקרה, תמיד כשיורדים במחמל, מי שיושב בצד ימין, במיוחד אם אינו ג'יפאי, מתחיל לשקשק ולהיבהל – והיום, במושב הימני של הג'יפ שלי, אני אולי לא נבהל אבל בהחלט מתחיל להבין אותם. האמת היא שאין מה לחשוש כי בוזי מנוסה מספיק וכבעליו של CJ, בהחלט יש לו מושג מה עושים עם סופה במקומות שכאלה והוא רגוע לגמרי. ואם הוא רגוע אז גם אני רגוע - אבל השיפוע הנוראי ותחושת האין שליטה במה שקורה בהחלט יכולים להוציא משלוותם את אותם מטיילים לא מנוסים שמצטרפים לטיול ג'יפים.

איכשהו, המחמל תמיד התקבע בתודעת הג'יפאים כמעלה קשה הרבה יותר מהזיק. למוניטין הזה שלו בהחלט היה בסיס מוצק ב-2003. לא להאמין, אבל נכון לרגע זה המצב נראה הפוך בתכלית. כל מה שצריך כאן זה שתי נעילות, רגישות ונחישות. נאמנים לרוח השחזור, רק חנן וצחי מסתערים על המחמל שלפני עשר שנים גבר על שניהם. חנן עולה ראשון, מגיע למדרגה, קצת אבק, כמה קפיצות באוויר וההיילקס מתייצב למעלה בגאווה. אצל צחי הניסיון פחות מוצלח. עד המדרגה הוא מפמפם בגז ומגיע בסדר גמור, אבל כמו ב-2003, גם הפעם הדיפנדר לא מצליח להרים את עצמו מעבר למדרגה וצחי מזדחל אחורה ברוורס. עד שהוא מגיע למטה, כבר נפלה החלטה להמשיך הלאה לארוחת אחר-צהרים מאוחרת וקפה בחניון בארות.

החניון הזה, המוני וצפוף בדרך כלל, עבר שדרוג מקיף לטובת המטיילים וגם אם אתם מעדיפים כמונו חניון לילה נידח ושקט באוהלים מאובקים, חניון בארות הוא היום יופי של מקום לעצירת התרעננות – כולל אפילו מקלחות חדשות ומסודרות. יפה מאוד!

האפור הכהה השתלט כעת מאופק עד אופק וטיפות גשם ראשונות מתחילות לצנוח. זה לא משהו נפוץ כאן במכתש רמון, בוודאי לא באפריל. עוד חמש דקות והטיפטוף הקליל הזה יהפוך למבול פראי, טיפות ענקיות בגודל של ג'ולה ממוצעת שממש מתפוצצות על השמשה, משולב במכות רוח צד אימתניות שזורקות את הג'יפים מהכביש ומאלצות אותנו לנסוע לאט ובסבלנות במעלה כביש 40 למצפה רמון, לניפוח אוויר בצמיגים, כוס קפה, תידלוק. לרגע חשבנו שאם לפינאלה של יום מהנה כל כך מקבלים גשם בסדר גודל כזה, אולי נתפוס שיטפון במרפסת של הצין, אבל למרות שהגשם היה חזק, הוא היה קצר מכדי לייצר זרימה, ואנחנו מתקפלים צפונה, הביתה.

אז איך זה לחזור לציר הנפט ולשיר המעלות אחרי עשר שנים? טיפוסים מעשיים יותר מאיתנו, כאלה שנוסעים במשפחתומטית כסופה ותחביבם העיקרי הוא איסוף קופונים וקריאת מחירון לוי יצחק בזמן ישיבה בשירותים, טוענים ש"להחזיק ג'יפ ישן זה לא הגיוני ולא כלכלי". הם לא יוכלו להבין למה אנחנו נוסעים למקומות האלה גם אם יתאמצו עד שייצא להם עשן מהקרחת... "מדבר זה סתם חול, אבנים ואבק. כבר היית בעליה הזו עם השם המצחיק - זק? זקי? נו, זיקה? זיק?...כן! זיק! וכבר טיפסת שם, בעליה עם השם העוד יותר מוזר - נחמן?... נחמל? אהה... כן, מחמל אתם קוראים לזה... אז מה מעניין בזה שוב ושוב? אולי תתבגרו כבר?"

אתם אולי תתפלאו, אבל יש גם לא מעט "ג'יפאים חדשים" שכאלה. נוסעים ב-SUV מצוחצח אבל כשהם כבר יוצאים מתל אביב, הם ישנים מקסימום בצימר, אוכלים רק במסעדות. לרובם המונח "ציר הנפט" כבר לא אומר כלום, מעבר לעובדה שכשמדברים על נפט אז כנראה שמחירי הדלק עומדים שוב לעלות. האם רק הוותיקים וההרדקור של התחביב נשארים נאמנים למסלולים הקלאסיים בעומק המדבר? עדיין מתפעלים ומתרגשים מטיפוס מוצלח של מעלה מיתולוגי או מהנוף שנשקף מהרחבה של נחש צמא?

אנחנו מין הסתם נהנינו מאוד, כי הפעם הצליח לנו. כלום לא נשבר, גם מה שלא עלינו - זה רק כי לא ניסינו, ולא ניסינו סתם כי התעצלנו לטפס במחמל באמצע הקפה שאביגדור הכין. בכל מקרה הרגשנו צעירים וגיבורים.

מעובדה נוספת אי אפשר היה להתעלם – בניגוד משווע לשנים עברו, בטח ל-2003, עשר שנים אחרי, כבר לא פוגשים קבוצות אחרות של ג'יפאים בדרך. אולי רק כמה מטיילים רגליים סמוך למחילות נחש צמא. זה לא מפליא למצוא את המדבר ריק היום, פחות ופחות ג'יפאים יוצאים אליו בשל המרחקים הגדולים ועלויות הדלק. ג'יפאים צעירים שאינם משופעים בממון מחפשים את האתגרים מפמפמי האדרנלין שלהם בקילומטראז' קרוב יותר למרכז - בתל חדיד, מעלה שש, מעלות בית שמש והר טוב וכו', והנגב נשאר ריק, שקט ונקי. וזה כל הקסם, ממש חזרה למקורות!

אז נכון, זה קצת יותר רחוק מהבור, אבל בכל זאת, פרגנו לעצמכם סופ"ש פנוי לפני שהקיץ פורץ לחיינו וסעו לכם לציר הנפט. בלי למהר, בלי לחץ. לא רק בשביל לסמן V על המעלות, אלא כדי ליהנות מהקסם הישן. סעו ותיווכחו. אנחנו לא נחכה שוב עשר שנים.

מסלול טיול ג'יפים ציר הנפט, זיק-מחמל - מידע שימושי

נקודת ההתחלה: שדה בוקר

נקודת סיום: כביש 40, מכתש רמון

תחנות דלק: לפני תחילת המסלול - "דלק" משאבי שדה. סיום הטיול - "דלק", "אלון", "סונול" במצפה רמון.

נקודות בדרך: שדה בוקר, מעלה צין, מעלה זיק, מעלה חווה, מעלה מחמל, חניון בארות.

עבירות: קשה! שלושת המעלות, זיק, חווה ומחמל, דורשים כלי רכב נעולים ומוגבהים וניסיון נהיגה משמעותי. מעלה זיק מבוצע בעלייה והוא חלק בלתי ניתן לעקיפה במסלול, ולכן אין הנחות. מי שלא מוגבה/משופר/נעול ורוצה לחוות את קסמו של ציר הנפט בעבירות בינונית, יעשה אותו הפוך, מדרום לצפון: עליית מעלה נוח (שהוא קל ונוח), עליה מהשביל העוקף את מעלה חווה וירידת מעלה זיק.

ניווט: קל. חלק מהמסלול בלבד מסומן, אבל ציר הנפט באופן כללי בלתי ניתן לפספוס בשטח.

זמן משוער: יום אחד מלא.

עונה מומלצת: סתיו, חורף, אביב, כמו כל טיול מדברי.

ציוד הכרחי: ציוד חילוץ, ציוד עזרה ראשונה, מפת טיולים וסימון שבילים , מכשיר GPS, גלגל רזרבי תקין וכלי עבודה בסיסיים, מכשיר טלפון סלולרי, מים. זה כמו בכל טיול. בנוסף, לטיול כזה רצוי ביותר כננת אחת או יותר!

בטחון/מגבלות צה"ל: חלק מהמסלול עובר בשטחי אש, על כן המסלול מתאים לסופי שבוע או חגים בלבד. תיאום הכניסה לשטח מול מתא"מ פיקוד דרום בטלפון 08-9902927.

קישור למסלול ציר הנפט זיק-מחמל באתר עמוד ענן

קישור להורדת המסלול ציר הנפט זיק-מחמל יתר בפורמט TWL

30 תגובות

zviki - 25-04-13, 19:38
- תגובה
אח,אח, הג'יפאות האמיתית. ברזלים, נוגחות לסלעים, אבק, קישקושי פאלברות סביב מדורה
ריח הדרך ניחוח הציר.
שאפו ענק על הטיול, הכתבה,הצילומים.

נמרוד - מערד - 25-04-13, 20:05
- תגובה
נקניקים
תמשיכו להרגיז אותנו עם הטיולים האלה.
נמרוד

אלכסמוראי - 25-04-13, 20:23
- תגובה
אחלה כתיבה , תמונות מעולות , גורם לי לרצות לעזוב הכול ולנסוע למדבר לכמה ימים.... הלוואי והייתי יכול. תודה לכם על השיתוף ועל זה שאתם שומרים על הגחלת

liontamer84 - 25-04-13, 20:46
- תגובה
יצאו לי העיניים מהמקום... לצרף את הכתבה הזו לערך של ג'יפאות בויקיפדיה.

סחטיין!

אבנר ברוך - 25-04-13, 22:23
- תגובה
חכו חכו....

elro - 25-04-13, 23:33
- תגובה
סחתיין על הכתיבה, נהניתי לקרוא, בערך המסלול שעשיתי לפני שלושה שבועות...

אחרי כתיבה כמו שלך מה שכתבתי נראה כמו הכנה לשיעור חיבור בבית ספר יסודי...

shay_love_off_road - 25-04-13, 23:47
- תגובה
איזה תענוג! אם הייתי עשיר ונעול קדימה אחורה גם הייתי מצתרף אליכם עם 4 גריקנים של 30 ליטר כל אחד ספייר לדלק

boaz avrahami - 26-04-13, 02:03
- תגובה
קראתי בשקיקה.
הצלחת להעביר את החוויה בצורה מדוייקת שזה פשוט תענוג.

Ronyo - 26-04-13, 03:42
- תגובה
יפה,
עושה חשק לחזור לארץ.

hadtomer - 26-04-13, 05:53
- תגובה
כמו תמיד-משובח-אבל הפעם עם טוויסט קל בעלילה שכולל גם הסתכלות מנקודת מבט מפוכחת של עשר שנים קדימה. אהבתי

Scrusher - 26-04-13, 05:56
- תגובה
מהכתבה של 2003:
"לאות תודה לאלי המעלה, ארז מבעיר מעט בנזין קדוש כחלק מטקס פגאני עתיק."
דהיינו,מה שהשתנה בעשר שנים האלה הוא החלפת הבנזין בקינואה. מה עלה בגורלה של הסיירה המפלצת אגב?

yes1952 - 26-04-13, 07:37
- תגובה
אני כבר בטח נקרא נדוש
קראתי בשקיקה כל מילה
התרווחתי על הכסא ודימיינתי את עצמי איתכם
כרגיל דרור מצייר הכל במילים
יואב ראיתי אותך מחייך שם בתמונות או נדמה לי?
לא יודע מה כואב לי יותר
התפרים או הקנאה
כל הכבוד
ותודה על השיתוף
יוסי

ishc - 26-04-13, 07:48
- תגובה
דרור,
כמו תמיד כתיבה מענגת

savyon - 26-04-13, 08:25
- תגובה
נכתב במקור על ידי elro

אחרי כתיבה כמו שלך מה שכתבתי נראה כמו הכנה לשיעור חיבור בבית ספר יסודי...

אלרואי,
ככה מתחילים, אתה תכתוב, אנחנו נערוך, ובסוף תהיה טוב, לא כמו ברלי, אבל טוב...

zviki - 26-04-13, 08:38
- תגובה
נכתב במקור על ידי ishc

דרור,
כמו תמיד כתיבה מענגת

משגל ללא בושה את השפה העברית

yuly - 26-04-13, 09:45
- תגובה
בשבוע הבא אנחנו באזור, עם רודיאו מוגבה ללא נעילות ופראדו. לפי הכתבה אין לי מה לעשות שם...נכון או שאפשר לתת נסיון?

יצחק מ - 26-04-13, 10:12
- תגובה
נראה ממש מהנה. אכן אזור יפה.
מצטרף לקביעה שאין הרבה ג'יפים מטיילים בנגב, גם בחול המועד רובו הגדול של המדבר היה ריק למדי. פה ושם מעט אנשים, אבל כנראה שזהו בדיוק סוד הקסם ליחידי הסגולה.

אפרים - 26-04-13, 10:45
- תגובה
שאפו לדרור.
אני כל כתבה מצליח להתפעם מחדש מיכולת הכתיבה שלך שמעבירה את החוויה בצורה מעוררת התפעלות.
אם אתה מכנה את עצמכם קשישים מה נגיד אנחנו ? ((צביקי YES 1952 אנוכי ובוודאי עוד כמה מהאתר).
זכורה לי עוד התקופה שנסענו ב SIX אבל זאת הייתה משאית ממלחמת העולם השנייה כמדומני שהילוכים היינו מעבירים עם פטיש והגג ברזנט .וכשנסעתי עם זחל"מ ומיביבינו היו זוחלים השרמנים.

XDR - 26-04-13, 11:04
- תגובה
אהבתי את הסיפור. מאוד. יופי של כתיבה. ואכן, כבר לא פוגשים בנגב עדרי ג'יפים כמו פעם. לא בטוח שזה חבל.

נמרוד - 26-04-13, 11:39
- תגובה
נכתב במקור על ידי yuly

בשבוע הבא אנחנו באזור, עם רודיאו מוגבה ללא נעילות ופראדו. לפי הכתבה אין לי מה לעשות שם...נכון או שאפשר לתת נסיון?

במעלות המוזכרים עצמם באמת אין מה לחפש, אבל זה לא אומר שאתה לא יכול לטייל באזור, אם זה באגן נחל צין למרגלות מעלה זיק. או להגיע לציר הנפט מעל מעלה זיק דרך נחל נפחה, לבקר בנחש צמא, בגבי חווה, ולרדת למכתש אפשר בנוחות במעלה נוח במקום מעלה מחמל.