ספורט מוטורי: ראלי 24 שעות של אתונה - בוץ גשם ודמעות

[GodsFather]

לא זוכר שהייתי במירוץ הזה למרות הטענות שלך דרור

יופי של כתבה, עקבתי גם בפייסבוק אחר העדכונים. מהתמונות, נראה שהמקומיים ידעו למה הם מגיעים מבחינת קשיחות הרכבים ואילו אצלנו החבר'ה פחות... כל הכבוד על התעוזה.

[קיד]

דרור יקירי, יובל ואנוכי זינקנו אל הסטייג' השני, ואף סיימנו אותו בדיוק כפי ששאר הצוותים סיימו אותו, למען הסר ספק, הגענו בדיוק עד אותה החסימה בציר. אבקש לעדכן את הנדרש בכתבה. בברכה, קיד.

[דרור ברלי]

כנראה שהבילבול היה גם אצלנו, כי היינו בטוחים שלא זינקתם. שעה ארוכה אחרי שחזרנו בעקבותיכם לדיסטומו ראינו את הקומנדר עדיין עומד מתחת לסככה שלכם והסקנו מזה שויתרתם על הסטייג'. המשכנו לכיוון נקודת התדלוק וחיכינו שם עד 3 לפנות בוקר, תוך כדי קבלת רסיסי מידע על החסימה בציר ועל ביטול הסטייג'. כשחזרנו לדיסטומו ברבע לחמש לפנות בוקר, עוד צחקנו שיצא לכם לטובה שלא זינקתם כי הסטייג' מבוטל ואולי תוכלו לנוח ולצבור כוחות למחר...

לא נורא. תיקנתי.

[יובל (צ'ופלה) שרון]

לא מעט נכתב אודות המירוץ ממנו שבנו רק אתמול, אך נדמה שאף לא אחת מהן משקפת לעומק את אשר ארע ואת החוויה שחווינו. לפיכך ברצוני להוסיף מספר מילים המשקפות נקודת מבט פנימית על המירוץ ממי שחווה בו חוויה מדהימה ומרגשת.
כאמור, עם הגיענו ליוון ובשיתוף והתייעצות עם צוות המארגנים, החלטנו לעבור מקטגוריית הטרקטורונים אל קטגוריית הג'יפים הבכירה יותר. חשוב לציין שהמעבר לקטגוריה היה משום שאני והנווט המדהים, קיד אופיר, והצוות הנפלא שהיגיע (8 במספר), ספורטאים ותחרותיים מאוד. היות ובקטגוריה היה מתמודד בודד חשנו שאין בכך אתגר ספורטיבי אמיתי והחלטנו לעבור להתחרות באמת.
המירוץ החל בתקלה מקרית ונדירה של שבר במזרק הדלק. למרות הבעיה החמורה, הקומדר לא ויתר ונסע על בוכנה אחת עד לנקודת התדלוק, שם חיכה לנו צוות can-am יוון שהביא את החלק לשטח ישירות מאתונה (תודה רבה גם להם). החלק הוחלף וסיימנו את הסטייג'.
היות והיה עיכוב, צוות המארגנים אישר לצוות להתכונן היטב למקצה הלילה ולצאת באיחור.
היציאה לסטייג הלילה הייתה החלטה קשה מאוד היות והקומדר אמנם שוייך לקטגוריית הרכבים אבל נבדל מהם בכך שהוא היחידי שפתוח. המארגנים לא הזניקו בכלל רכבים פתוחים לסטייג' זה - לא טרקטורונים ולא אופנועים, מה שהותיר אותי ואת קיד לבד במלחמה מול פגעי הטבע הבלתי אפשריים ממש מקרוב.
למרות הקור הבלתי נתפס סיימנו את הסטייג' כולו ובזמנים מעולים. הסטייג' היה הקשה ביותר במירוץ והחוויה לבצע אותו ברכב פתוח הייתה קשה מעבר ליכולת הגופנית של שנינו. שנינו בעלי נסיון קודם במירוצים ומחוצה להם של התמודדות עם תנאי קיצון ואיננו מהנשברים ועל כן סיימנו את הסטייג' הבלתי יאומן הזה. ההתמודדות היחידה שלנו במירוץ היתה הקור העז. תנאי הדרך היו מאתגרים אך לגמרי אפשריים. המסלול היה מגוון ומתאים בצורה מושלמת לקומנדר הקשוח. ברור שהתמודדות עם תנאי המסלול ברכב סגור במסלול שכזה, כמו כל המתמודדים במירוץ, שונה ואולי אפילו לא ברת השוואה.
מה ששבר אותנו וגרם לנו לא לצאת לסטייג' האחרון הוא ביטול הסטייג' הכל כך משמעותי הזה (השני).
החלטנו לסיים את המירוץ בכבוד ובעזרת הלקחים שהופקו והנסיון הנוסף שצברנו- להגיע להתמודדות הבאה מוכנים ונחושים.
אני מברך את רז והלל ואת שישמעוני ומיקי יוחאי על הצלחתם והתנהגותם הספורטיבית לאורך כל הדרך. אשמח תמיד לצאת למירוצים שכאלו מלווה בחבורת ספורטאים מסוגם.
אני מודה לצוות הנפלא שליווה אותי בגשם, בקור, בקושי, בעצב ובחוויה - צדי מלר, חיים כהן, פיני זומרפלד, שחר גואטה, עדי (כפרה) שפרן, ניסים קצב, ערן ערבה ונחמיה זמוש ומעל לכל לנווט והחבר האמיתי שרכשתי בדרך - נמרוד קיד אופיר.
יובל (צ'ופלה) שרון

[איריס סגל]

דרור היקר, אני רוצה להודות לך על כתבה מעולה: גם מפרגנת, גם מלמדת, גם מסבירה ומסכמת והכל בניסוח מעניין ומרתק. יישר כוח ולהתראות במרוצים הבאים (מרחוק או מהשטח).