פורום ג'יפולוג 4X4 - פרויקט מצולם: מיגון סף לטויוטה פראדו ארוך

אחרי כמה טיולים הבנתי שהמדרגות המקוריות הן לא בשבילי. כל מפגש שלהן עם סלע גרמו לעיקום אלומיניום מכוער. אחרי מחקר רשת והרבה עצירות ליד כל ג'יפ ו4X4 ברחוב עם מדרגות שנראו מעניינות, החלטתי לייצר לבד את המדרגות לפראדו שלי. הסיבות היו לא רק המחיר אלא הרצון להכיר את רכב השטח שלי טוב יותר. עכשיו, אחרי כמה שעות טובות מתחתיו, אני יכול להגיד שזה עובד, וגם משתלם בכיס.

תחילה פניתי בטלפון לסדנאות וחברות שמשווקות מדרגות צד לטויוטה לנדקרוזר פראדו, לבירור המחיר. ראיתי שסדר גודל המחיר המבוקש הוא כ- 2000 ש"ח ויותר. בתי מלאכה ומסגרים קטנים יותר גובים משהו כמו 1300 - 1500 ש"ח. לאחר מכן ביררתי כמה עולים החומרים - צינור סקדיול 40 או 80 ופלאח פלדה 10 ס"מ על 5 מ"מ, ברגים, אומים וצבעים. תוסיפו לזה גם מתכלים כמו דיסקים לחיתוך ולשיוף והאלקטרודות לריתוך. בחישוב הראשוני שלי לא הייתי אמור לעבור את סף 500 השקלים ועוד להישאר עם שאריות מכל חומר.

צלצלתי לחברי מוטי מזרחי שהוא אומן בכל מה שקשור למסגרות ונגרות. שאלתי אותו אם הוא מוכן לעזור לי בסדנה שלו להכין כזה פרויקט. הוא כמובן הסכים ולא דיבר אפילו על מחיר לעבודה. נגיע לזה בסוף כדי לחשב עלות סופית. קבענו שאקפוץ אליו ואראה לו במה מדובר ונחליט מה עושים. אז כשנפגשנו הראיתי לו את הפרויקט והוא הציע לי ללכת לקנות חומרי גלם ולחזור אליו איתם.

נסעתי לתל אביב למחסן ברזל שמאי ברחוב הרצל בתל אביב. שם קניתי צינור סקדיול 80, ופלאח ברוחב 10 ס"מ ועובי 5 מ"מ.

בואו נתעכב לרגע בביקור במחסן הברזל. בפעם הראשונה בחיי למדתי שצול זה לא אינץ'! כן זה אולי נשמע מוזר וחלק מכם יגיד שזה לא נכון אבל במדינת "מחסן ברזל שמאי" ברחוב הרצל בתל אביב (ואולי בעוד מחסנים) צול זה לא אינץ'. כשעליתי למשרד לבצע הזמנה, ביקשתי לקבל צינור סקדיול 40 בקוטר צול וחצי. משירדתי למחסן כדי לקבל את ההזמנה קיבלתי צינור בעל קוטר ענק שבכלל לא התיישב עם התפיסה שלי שצול שווה אינץ'! הם נתנו לי הסבר שצול אחד זה בערך 33.7 מ"מ, והסבו את תשומת ליבי לטבלה שתלויה שם מעל לחותך פרופילים. המום ומבולבל ביקשתי לשנות את הזמנתי והם היו סבלניים מספיק פשוט לכוון אותי למדף עם ושאני אבחר במבט את מה שאני רוצה לרכוש ואחר כך לשלם את ההפרש או להזדכות עליו. אז בחרתי. בחרתי בצינור סקדיול 80 בקוטר צול. בפועל מדובר על צינור עם דופן של בערך 4 מ"מ (עבה מאוד) בקוטר 33.7 מ"מ.

(הערת המערכת - צול - Zoll - זה דווקא כן אינץ' - בגרמנית. צינורות לפי טבלת הצינורות הסטנדרטית, Standard Pipe Schedule, שמקורה דווקא אמריקאי, מוגדרים על פי שני מספרים, המידה הנומינלית והסקדיול, שעדיף להתייחס אליהם פשוט כאל שם ושם משפחה. הקשר בניהם לבין מידות הקוטר והעובי האמתיות הוא דרך הטבלה בלבד. מה עומד מאחורי הטבלה? סיפור ארוך ומעניין שזה לא המקום לספרו...)

צינור סקדיול, על פי מה שקראתי כאן בג'יפולוג, הוא הצינור המומלץ לעבודות כאלה בג'יפ. הוא צינור חזק מאוד עם דופן עבה במיוחד, ואין לו תפר. מה שהופך את הצינור לאידיאלי לעבודות מסגרות ברכב שטח כמו מגנים וכלובי התהפכות. הדרגות שלו הן למשל 10, 40, 80 והן נוגעות לעובי הדופן. אני קראתי שמומלץ להשתמש בסקדיול 40 אבל גם 10 מספיק אולם כאשר ראיתי את הצינור בעיניים החלטתי לקנות אפילו סקדיול 80. הצינור נמכר באורך של 6 מטר מינימום (שזה בדיוק התאים לי למדרגות ול"רגליים") והמחסן יכול לחתוך את הצינור בתוספת של 15 ש"ח על פי דרישת הלקוח.

בנוסף קניתי פלאח פלדה בממדים האלה: 10 ס"מ על 5 מ"מ. הפלאח נמכר במינימום 3 מטר ואני ביקשתי לחתוך אותו ל12 חתיכות של 12 ס"מ. זה השאיר שארית לטעויות ומשולשי חיזוק. החיתוך של הצינור והפלאחים נעשה במסור ענק שעובד במהירות נמוכה אבל יש לו כח אדיר, והוא משומן כל הזמן בתערובת שמן ומים המכונה "אמולסיה".

אחרי החיתוך נסעתי ישירות לסדנה של מוטי והתחלנו לתכנן ולמדוד. התכנון והמדידות היו תוך כדי עבודה. כמובן שמדדנו פעמיים וחתכנו פעם, כמאמר הפתגם. המדידות החלו במדידות של הפלאחים. בשלדה של הפראדו ובעוד שלדות יש חורים במרכז השלדה שבהם ניתן להכניס בורג בדיוק לשימוש הזה. התכנון היה להכניס בורג בחור כעיגון עליון ולמטה לעגן עם 2 ברגים מחוץ לשלדה. מצאתי 3 נקודות בהן ארצה לקבע את ה"רגליים" של המדרגה לשלדה. ואז שידכתי בין כל זוג פלאחים בעזרת מדידה וסימון בטוש חזק. על כל פלאח רשמתי את מיקומו. למשל ימין אחורי או שמאל אמצעי. מאותו רגע, בגלל שזה לא מפעל וכל זוג פלאחים נמדד לבד והונח על השולחן על פי מיקומו,חשוב לא לערבב אותם כי אחר כך זה סלט למצוא אותם ולהתאים למיקום הנכון.

לאחר מכן צריך לקדוח חורים מרכזיים עם מקדח קטן יחסית במקדחת עמוד. אחר כך כמובן קדחנו עם מקדח 11.5 מ"מ את החורים לברגים. בגלל שבתחתית כל זוג פלאחים נקדחו זוג חורים לברגים הכוונה הייתה שברגים אלו יהיו צמודים לשלדה. לכן הנקודה הכי גבוהה המקשרת בין 2 חורים היתה קו שהיה נקודת יחוס קבועה בכל הפלאחים כדי לרתך ולקבע את הרגל לפלאחים. כל פלאח חיצוני קיבל רגל מצינור שנשאר לאחר חיתוך המדרגות. הרגל נמדדה והוחלט על אורך של 29 ס"מ. זה כולל חיתוך פרופיל בקצה הרגל כדי ליצר נקודת השקה בריאה בין המדרגה לרגליים. אותו פרופיל מוריד חצי ס"מ מאורך הרגל. נחתכו 6 חתיכות של 29 ס"מ מהצינור, מלבד 2 חתיכות של 158.5 ס"מ של המדרגה עצמה. האורך הזה נבע ממדידה שלי ממגני הבוץ שהורדתי פעם וחשבתי לאפשר מצב שאתחרט ואחזיר אותם. זה גם נראה לי בעין הכי יפה. חשוב לציין שהרבה בפרויקט הזה הוא על פי התחושה ועל פי העין, וזה חלק מהכיף. הרגשתי כמו בערוץ דיסקברי באחת התוכניות המגניבות של מעצבי האופנועים או הוט-רודים!

כל רגל רותכה לפלאח חיצוני, בדיוק בנקודת הייחוס שנקבעה בכל פלאח. הריתוך נעשה לאט-לאט בסיבוב על כל שטח המגע בין הפלאח לצינור. אחר כך מוטי חתך משולשי חיזוק קטנים מהפלאח שנשאר. המשולשים שווי שוקיים של 5 ס"מ. זה מקום שלא היינו צריכים ממש למדוד את הגדלים. כל משולש רותך לחלק העליון של כל רגל. המשולשים לא רותכו במאונך אלא רותכו במיקום כזה שלא יפריעו לבורג, לחור או לשייבה שישבו שם מאוחר יותר.

בגמר כל ריתוך נצבע איזור הריתוך בספריי אבץ,ספריי גילוון קר שמגן על נקודת הריתוך מפני חלודה. עם משחזת זווית ועם המון זהירות נחתך פינוי (מכונה fishmouth - המערכת) בכל רגל על מנת ליצור נקודת מגע טובה בין המדרגה לרגל.

כאשר היו לנו 6 רגליים מוכנות הלכתי לקנות ברגים. הברגים נקנו במ.נ.מ בכפר סבא. שם יש ברגיה עם כבוד. המון תאים עם המון ברגים ואיש שנותן שירות רק לברגים. קניתי 20 ברגים 8 מ"מ עם שייבות רחבות ושייבות צרות, ואום ניילוק לכל בורג - אום עם אבטחה של פלסטיק. הבורג באורך 12 ס"מ שזה הספיק לחבוק את השלדה ביחד עם פלאח כפול ושייבות.

חזרתי עם הברגים לסדנה והרכבנו בצורה זמנית את הרגליים בפעם הראשונה לשלדה. הרכבתי 2 רגלים בכל צד עם 2 ברגים ואת הרגל השלישית עם ג'בקה לריתוך. כזאת שיכולה לתפוס קורה רחבה. עכשיו היינו מוכנים למדידה האחרונה. מירכוז הצינור הארוך וההחלטה על איפה הוא ישב. כעת סימנו עם טוש עבה את נקודות ההשקה של הרגליים והמדרגה. שימו לב, חשוב גם כאן לסמן מספרים או כל סימון אחר שיראה לכם את המיקום של הרגל יחסית למדרגה והאורינטציה של הרגל יחסית למדרגה. חוסר סימון יכול להוביל לבלבול וריתוך הפוך של הרגל למדרגה. תשקיעו הרבה בסימון כדי לחסוך לכם עבודה כפולה ומעצבנת.

לאחר הסימון הורדתי את הרגליים מהשלדה ואפסנתי את הברגים חזרה בשקיות שלהם. מוטי בינתיים התחיל לרתך את הצינור הארוך לרגליים על פי הסימונים. עבודה מדוייקת ועדינה בהתחלה כדי לא לפגוע במדידות.

אחרי כל עבודת הריתוך של הרגליים, מוטי הכין 4 סופיות לצינור הארוך של המדרגה. 2 לכל מדרגה. הוא הכין אותם מפלאח מלבני שמכיל את כל קוטר הצינור וריתך אותו לקצה הצינור. אחר כך כמובן עם משחזת זווית הוריד את כל מה שנשאר מהמלבן והשאיר גימור יפה לכל סופית של צינור. אני העדפתי לסיים כל צינור בצורה ישרה ולא לתת זווית. זה נראה לי יותר קל לביצוע, יותר יפה וגם, אולי, יותר בטיחותי. כלומר אם משהו ייתקע בשפיץ של הצינור, אם הסופית היתה בזווית אז זה יכול להיות יותר בעייתי מאשר אם הוא ייתקע בצינור שהסופית שלו איננה שפיצית. אבל אולי אין לזה כלל משמעות.

אחרי שהמדרגה היתה גמורה היא נצבעה באבץ, שוב שכבה בריאה של החומר הזה. בשלב הזה שאלתי שאלה בפורום ג'יפולוג על אופן החיבור של הפלאחים לשלדה. על אף שראיתי אין ספור מדרגות מחוברות לשלדה בלי שום בידוד לא הייתי בטוח שבאמת לא צריך בידוד. הפלאח יכול להתחיל להחליד מתישהו והחשש שלי הוא שהוא יעביר חלודה לשלדה טפו טפו טפו. על השאלה קיבלתי תשובה שכדאי לי לקנות זפת ולזפת את הפלאחים וככה ליצור בידוד בין הפלאחים לשלדה. קניתי ספריי זפת וצבעתי את הפלאחים שהיו מחוברים לרגליים ולמדרגה וגם את הפלאחים הפנימיים שהיו כרגע מנותקים. שימו לב שוב לשמור טוב טוב על הסדר ואוריינטציה של כל פלאח.

בשלב הזה גם קניתי ספריי שחור מבריק וצבעתי את הצינור הארוך בשתי שכבות נדיבות. אחרי הייבוש הגיע השלב הסופי שבו רק חיפשתי את הזמן הנכון להרכיב את המדרגה על האוטו. ואכן מצאתי והרכבתי. בגלל שהייתי לבד המצאתי שיטות מוזרות וביליתי הרבה זמן לבד מתחת לשלדה. אתן לכם את השיטה המוצלחת ביותר והיא גם ברורה מאליו. פשוט להכין ברגים עם שייבות ואומים מוכנים מתחת לכל חור וביחד עם זה גם את הפלאח הפנימי מוכן להתקנה. ואז להרים את המדרגה עם הרגליים ועם הידיים לקבע רק עם הבורג העליון שנכנס דרך השלדה. למזלי עשינו הרבה מדידות והן היו מאוד מדויקות ולכן לא נזקקתי ליותר מידי כוח כדי להתאים חור מול חור.

אחר כך המשכתי לברגים התחתונים ולקיבוע הסופי של כל רגל. השתמשתי בפטיש קילו כדי להצמיד את הברגים לשלדה, כי הרי זאת היתה נקודת הייחוס שלי במדידות, כאשר לא יכולתי להשתמש בפטיש השתמשתי בג'ק של הרכב כדי להצמיד את הברגים ואז חיזקתי. שמתי בכל צד שייבה בנוסף לאום. בפראדו השלדה באיזור הקדמי, ממש לפני שהיא מקבלת זווית ושתי הקורות מתכנסות, השלדה מתעבה קצת כנראה לחיזוק. ואז הצטרכתי לוותר על השייבות בצד אחד כדי שהאום יקבל אחיזה וחיזוק משמעותי. אם אתם יכולים, מצאו ברגים ארוכים יותר לרגליים הקדמיות.

נתקלתי בעוד כמה בעיות. הראשונה היא בקורה השמאלית של השלדה, יש מאוד קרוב לחור של המדרגה גם קיבוע של 2 צינורות בלם לשלדה. נאלצתי להוציא את הקיבוע הזה ולהגביה אותו מהשלדה בעזרת בורג ארוך יותר וכמה שייבות. ממליץ לכם גם לעבוד עם משקפי מגן מתחת לרכב, גריז וטינופת נופלים על העיניים וזה לא נעים במקרה הטוב.

בעיה שנייה היא בקורה הימנית בנקודה הכי אחורית של המדרגה שם האגזוז קרוב מאוד לשלדה ובורג ארוך מאוד לא ייכנס שם ואם ייכנס הוא ייגע בדוד של האגזוז. שם עדיף לעבוד על האוטו כשהוא קר ולהשתמש בבורג הכי קצר שאפשר, ואז להכניס את היד עם אום ולהבריג את הבורג..

אחרי שמדרגה אחת היתה במקום התרחקתי טיפה מהאוטו והסתכלתי. משהו לא נראה לי. התבאסתי. ואז ביררתי כמה עולה משטח דריכה מחוספס והתברר לי שזה לא סיפור יקר כל כך. מה שיקר זה החיתוך. נסעתי שוב למחסן ברזל שמאי וקניתי שני סטריפים באורך המדרגה (158.5 ס"מ) על 10 ס"מ. בגלל שכבר הייתי בסוף הפרויקט ורק רציתי לגמור אותו כבר לא היה לי אכפת להתפשר על המשטח שקניתי אבל דעו לכם שיש המון סוגים של חספוס וחירוץ במשטח ויש גם המון חומרים. יש מפח ויש מאלומיניום ויש מנירוסטה ועוד.

אחרי שקיבלתי את הסטריפים חזרתי שוב למוטי והוא ריתך לי אותם למדרגה. נקודת הריתוך היתה כמעט ממרכז הצינור כך שמלמעלה ניתן יהיה לראות חלק גדול מהצינור. ואז קיבלתי את התמונה שרציתי לראות. שוב מצאתי זמן והרכבתי סופית את המדרגות על האוטו. עכשיו ביצעתי חיזוק רציני לכל הברגים. אחרי החיזוק הדבקתי עיתונים מעל המדרגה ועל האוטו והשארתי חשוף רק את הצינור וצבעתי אותו שוב ב2 שכבות של צבע שחור.

אחרי כל העבודה הזאת אני מאוד מרוצה מהתוצאה. המדרגות יצאו כמו שתכננתי. יותר מיגון סף מאשר מדרגות כי רגל של מבוגר לא כל כך נכנסת בין המדרגה לפתח הדלת אבל רגל של ילד כן וזה בהחלט עוזר לילדים שצריכים מדרגה לטיפוס. בעין זה נראה עבודה יפה, ועם משטח הדריכה המחוספס זה עושה את זה למשהו מקצועי ומעוצב. הכי חשוב - למדתי המון. על מתכת (ועל יחידות מידה), על שלדה, על הרכב ועל עצמי. היה כיף ויצא מעולה.

עלויות:
6 מטר צינור,3 מטר פלאח, חיתוך, אלקטרודות, ספריי אבץ, דיסקים: 435 ש"ח
משטח דריכה כולל חיתוך גליוטינה 150 ש"ח
ברגים ואומים 70 ש"ח
צבע וזפת 50 שח
עבודת מסגרות 250 ש"ח (וכובע ג'יפולוג צ'ופר)

סה"כ: 955 שח - יותר ממה שתכננתי, עדיין פחות משמעותית ממוצר מדף - אבל העיקר הסיפוק שבבניה עצמית.

(תודה לגרוספלד, על כתבה שבהחלט ראויה, ואולי תזכה אותו בדיסק 4.5 אינץ' צהוב של סטנלי. רוצים לשתף ולהשתתף? פרטים נוספים כאן - המערכת)