פורום ג'יפולוג 4X4 - התרשמות: DTV Shredder בארץ

זה טנק! זה מכסחת דשא! זה אופנוע ים שאיבד את הברקסים ועלה לחוף! כל התשובות שגויות! DTV Shredder הוא ... ובכן... מכונת האקסטרים המקורית ביותר מאז המצאת הגלגל. יש לזה מנוע בנזין עצבני, מזקו"ם אורגינל, כידון ומשטח ממוסמר שהוא בעצם ההגה, וכדי לסחוט ממנו ביצועים צריך להזיע. לרגל תחילת היבוא לארץ הקודש, לקחנו את השרדר להתרשמות. חזרנו כשאנחנו יודעים מה הטעם והריח של חולות ראשון.

את סיבוב ההכרות עם DTV Shredder בחרנו לבצע בחולות ראשון לציון. חול זה טוב. מהסרטונים של הדבר הזה אנחנו מנחשים שהולכים להתרסק פה, והרבה. שליפת השרדר "הגורס" בתרגום לעברית - מתא המטען של הג'יפ היא מאמץ. מדובר על מאה קילוגרם בריאים של פלדה ואלומיניום, פלסטיק וגומי.

אחרי שמיקמנו את הכלי על החול הרך התחלנו לחקור. מנוע ארבע פעימות שותה בנזין בנפח 196 סמ"ק משחרר לשני הזחלים (פסי מתכת מצופים גומי) 14 כ"ס ברעש גדול, (85 דציבל מוצהרים). ארבעה ליטרים של בנזין במיכל הדלק אמורים להספיק לכ-100 ק"מ של רכיבה, או פחות אם נחבר אליו נגרר במשקל של עד רבע טון. למה שנרצה לגרור משהו? על פי הסיפורים אפשר לחבר אלונקה וזה בהחלט עשוי להיות שימושי, בשילוב עודף גרוויטציה, אם הדבר הזה ידע גם את הדרך לבית החולים הקרוב במידה והרוכב עליו הוא חסר קואורדינציה, כמוני למשל.

מבחינה עיצובית אין לי מושג מה להגיד, בחייאת אבוק, למי אכפת? זה חתיכת מכונת אקסטרים בלי יומרות של יופי או קווים זורמים של עיצוב. עלו עליו, תנו גז ואם תהיו מספיק אמיצים או טיפשים, תוכלו לעצב על הגבס כל דבר, אפילו בקווים זורמים!

החוק הישראלי אוכל את הגורס בתור "מכונה ניידת מיוחדת". או במילים אחרות, עזבו אותנו באמ'שכם, לא נמציא לזה קטגוריה ואין תקינה אזרחית לזלדה. בכל מקרה, אותו חוק יתיר למי שמלאו 18 שנים וברשותו רישיון B לנהוג/לרכוב/לשייט/לגלוש (מחק את המיותר) עליו לאחר שעבר 4 שעות הכשרה, חבש על ראשו קסדה ועטה על פרקי הידיים והרגליים ציוד מגן, מה שיתברר בעתיד כמעשה הגיוני, אפילו שהוא במסגרת החוק. מעבר לענייני רישוי, עלות הכלי כ45,000 שקלים. לא מעט, אבל גם לא הרבה ביחס לסכומים שאנשים מוציאים היום על כלי אקסטרים עם שניים או ארבע גלגלים - וזה הדבר היחיד שאתם יכולים לקנות שבה עם פאקינג זחלים!

בואו נדבר ת'כלס. הכידון עולה למעלה ומתייצב בנקודה שנראית לי נוחה. יש לעמודה 15 שיניים שמאפשרות לו להתכוון לכל גובה אפשרי או במילים אחרות, בחיים לא תגיעו לתנוחה שהייתה לכם נוחה בפעם הקודמת שניסיתם לנסוע על זה. אלא אם כן אתם חכמים יותר ממני ותטרחו לסמן את הנקודה.

מטפסים על הזחל. רגל ימין לפנים ורגל שמאל מאחור, ננעצות במסמרים הקטנים שעל משטח הסיפון של הכלי (לפקירים שבחבורה מומלץ לעלות יחפים), נקשרתי לרצועת הביטחון שמנתקת את המנוע במידה ואני עף מהכלי. בלי להקדים את המאוחר, הניתוק הזה עובד. וחשוב.

באגודל ימין נמצאת מצערת, כמו בטרקטורון. אגודל שמאל לוחצת על מתג ההתנעה ויחד עם קצת לחיצה על מנוף הגז הכלי ניעור ברעש מנוע בריא. המצערת נלחצת מעט, הרעש מתגבר אבל כלום לא קורה, עוד קצת לחץ מתון ואז זה מגיע. הווריאטור משתלב במכה והכלי משוגר קדימה בצורה מפתיעה!

אני מיטלטל על הכלי, מנסה להחזיר את שיווי המשקל ואפילו מצליח. למשך כמה מטרים בודדים, בקו ישר. ההיגוי מתבצע על ידי הרגליים, כמו בסנו-בורד. דוחפים את הרגליים קדימה, הכלי זז שמאלה, שוכבים לאחור, הוא זז ימינה עד ששרירי התאומים מתחילים לצעוק ואז מסתובבים והסיפור מתהפך. הבעיה הגדולה עם הכלי הזה, לפחות למאותגרי שיווי משקל שכמוני, שכל ניסיון לייצר איזון על הכלי גורר תנועה מוגזמת של סיפון השרדר ותנועה לצד שני, שוב ניסיון לתקן עם הרגלים וגם הפעם זה יותר מדי, וכך אני מוצא עצמי נוסע בזיג זג מצחיק ומעייף.

הזמן עובר (זוחל?) ואני מרגיש שהשגתי שליטה כלשהי על הכלי. אני מתמרן אותו בין הדיונות, מצליח לכוון ואפילו להגיע למחוז חפצי. זה בדיוק הזמן להתחיל ולחטוא בחטא העתיק, היוהרה. שנייה של חוסר תשומת לב, הרמה מהירה מדי של האגודל מהמצערת והעונש מגיעה מהר וחד. אני מוצא את עצמי עוקף את השרדר מלמעלה, מקבל חיבור חם מהמשטח הצהוב, מבין כמה מנתק החירום חשוב בשל העובדה שהוא מנע מהכלי להמשיך בדרכו ולהטביע עקבות זחל על גבי. אבל בעיקר, שמחתי מאוד על הבחירה בחול הרך כמקום ללמוד בו. אין שכל אין דאגות, אני לא אומר נואש, עולה על הכלי, מחבר שוב את תפס הביטחון ומנסה שוב. לוקח לא מעט זמן והרבה כאבי שרירים עד שמצליחים להשתלט על הכלי הזה.

עוד נסיון ועוד אחד, המלחמה בשרירים אומנם לא פוסקת אבל פתאום זה מתחיל להיות כיף. הגוף מתחיל ללמוד את הכיוונים והכלי מתחיל להיות מאולף יחסית. יחסית, כי השרדר לא סלחן בגרוש, כל טעות קטנה נגמרת מחוץ לשביל וכל תנועה לא נכונה מזכירה שאת הכלי הזה מכוונים עם הגוף. בקיצור, זה כלי אקסטרימי לטיפוסים אקסטרימיים, על כל המשתמע מכך, אבל אחרי שתצליחו ללמוד אותו הוא יעלה על פניכם חיוך שרק האוזניים יעצרו ויתפוס לכם את השרירים גם סביב הנחיריים של האף!

וזו עוד הגרסא החלשה.... יש אח עם מנוע גדול יותר, בנפח 250 סמ"ק וארבע כוחות סוס נוספים ובונוס קריטי - שקט הרבה יותר, רק 50 דציבלים הוא ישמיע לכם אחרי שתסכימו להיפרד מ-54,000 שקלים. באופן תיאורטי יש גם אפשרות לחבר לו שלט רחוק שישלוט ממנו במרחק של עד 100 מטר, גם לדגם הנבחן וגם לאחיו הגדול. למה רק בתיאוריה? כי בישראל זה עדיין לא מאושר, בטח נופל בדיוק על תדר צבאי חיוני לביטחון המדינה.

השוואה מתבקשת לSegway המוכר לנו כבר כמה שנים. למרות ששני הכלים נוצרו למטרות דומות לכאורה של תחבורה אישית בעמידה, ההשוואה נגמרת כאן. ה- DTV Shreder קשה לשליטה, ממש לא אינטואיטיבי וסלחן כמו סגווי. בשביל התמונות גייסנו מדריך סנובורד מקצועי, וגם לו לקח זמן לא קצר להתחיל לסחוט מהכלי ביצועים.

השרדר הוא לא מכונה לטיולים, זה הרבה יותר מדי מאמץ לשלוט עליה. מעבר לסיפורים על שימושים טקטיים בשדה הקרב הדמיוני של היצרן מדובר פשוט על כלי שכל תכליתו זה פאן על טהרת האקסטרים והאדרנלין.

השרדר מיובא לישראל על ידי חברת "דשן צמ"ה טכנולוגיות" מאשקלון. תוכלו להתרשם עוד באתר היבואן - dtvshredder.co.il

*תודה לרוכב המבחן, צחי עוזר, מדריך סנובורד ונגר...