פורום ג'יפולוג 4X4 - משומרון לדותן - טיול ג'יפים בהרי השומרון

שניים, אולי שלושה אנשים הולכים במורד השלוחה. נראים כאילו הם מחפשים משהו. הנער על החמור לא מתרגש מהמחזה, ממשיך בדרכו. עוברות כמה דקות והוא חוזר, כמה עשרות בני צאן סביבו, הוא מביט שוב לכיוון השלוחה ועוצר במקום. נראה די מופתע. ג'יפ יורד מההר בשלוחה הטרשית, ג'יפ צהוב מדברי ואחריו עוד אחד, שחור. הצהוב נושא על גגו מסילות אלומיניום, בשחור נוהג עבדקן צחקני. הנער וכנראה גם החמור לא רואים מן הסתם מחזה כזה בכל יום, ואחרי כמה דקות הוא מתחיל להנות מהמחזה. השלוחה תלולה, אבל ממש תלולה, וטרשית, ממש טרשית, ואם צריך לנחש - אף רכב מעולם לא נסע עליה - לא בעליה ולא בירידה.

והנה, מעשה כשפים, מגיע עוד ג'יפ ועוד ועוד. העדר מתחיל להתפזר והנער נשען על החמור, מחייך. מצביע מדי פעם ומנסה לכוון את נהגי הג'יפים - סע מפה, סע משם. אני חושב שאני יודע על מה הוא יחלום הלילה. במקום כבשים, הוא יספור ג'יפים.

כשדרור וגיתאי הזמינו אותי להצטרף לטיול של חבורת הפלינט-סטורמס, שמעלליה כבר סופרו כאן בהרחבה, היה לי ברור שהפעם בניגוד לפעמים קודמות אענה להזמנה. וכך מצאתי את עצמי בבוקר יום חמישי, בעצם 3 בבוקר זה יותר לילה מבוקר, מטפס לג'יפ של דרור בשעה שבה על פי כל הגיון אנשים אמורים או לישון או להיות בסופו של ליל בילוי פרוע - ונוסעים לכיוון קדומים.

בקדומים הקבוצה מתכנסת, גיתאי מעביר תדריך לקראת היום הארוך שלפנינו, ואחריו סמח"ט מנשה שילווה אותנו כל היום מקרוב. יוצאים לדרך כדי להגיע לפני אור ראשון לכפר סבסטיה - העיר העתיקה שומרון - ממנה ניכנס לשטח. עוברים דרך שערי שומרון המרשימים ושדרת העמודים העתיקה, מתמרנים בסמטאות הכפר שעדיין ישן, ובקצהו כשהכביש הסלול נגמר ממשיכים בשביל עפר שהופך לדרך חקלאית משובשת בין עצי הזית. הנווטים ישי ומאיר צופים לכיוון הר אבו יזיד שמולנו והיישובים שתחתיו, מנסים לאתר מה תהיה הדרך המתאימה לרדת מכאן ולעלות על ההר שממול.

היום עולה לאיטו, נראה שגם לו אין כוח לחום של אוגוסט. ערפילי הבוקר מוצאים אותנו מתמרנים בירידה ואז מתחילים לטפס בכרמי הזיתים בין בית-אמרין לברקא לכיוון עין א-רשרש. לאורך כל הטיול הרצון להמנע מכניסה ליישובים בפרט ולשטח A בכלל, מניע את חבורת החוד לבחור ב"אין דרכים" שבין היישובים, וכאן, בין הכרמים אנחנו מצליחים להתחמק מהיישובים. במעיין הסגור במבנה בטון אנחנו מוצאים נביעה חזקה ויציבה של מים טובים וקרים, וממנו ממשיכים בטיפוס לכיוון האוכף.

עד כאן הכל על גבי שבילים ושרידי שבילים אבל השביל נגמר בשלב מסוים, ובג'יפ המוביל מצביעים על פסגתו הקרובה של ג'בל אבו יזיד. בינינו לבינה אוכף, ואליהם לא מוביל שום שביל. כדי לרדת לאוכף יש לעבור שיפוע צד לא נעים, טיפוס על שלוחה קצרה, ואז טראסות - אבל שביל כאמור אין, ואני מתחיל להבין את הראש של החבורה הזו - שביל או לא שביל, נוסעים. טראסות? יורדים אחת אחת. עליה להר? על שיא השלוחה, כמובן. לאט, מתגלגלים, עוקפים את הפסגה הראשונה וממשיכים לפסגה הרחוקה יותר, לשייך אבו יזיד.

שיירת ג'יפים צבעונית, נראית כאילו לקוחה היישר משנות ה90 של המאה הקודמת. בראשה הסופה האדומה של גיתאי, ובה חגית זוגתו והנווטים - ישי ומאיר רוטר מ"עמיתים לטיולים". במאמר מוסגר, עבור משתמשי "עמוד ענן", מאיר הוא לא פחות מאושיית שטח - כמות אדירה של נקודות עניין עם שמו מופיעות על המפה, ולמי שתמה איך זה יכול להיות, אני מקבל בזמן הטיול הדגמה חיה - אף בור מים, כבשן סיד או חורבה לא חומקים מעיניו, והוא עוצר לרגע את הג'יפ, מעלה נקודת עניין ל"עמוד ענן", וממשיכים בנסיעה. זה גם הצוות שעשה לילות כימים, מכינים את מסלול הטיול ולומדים את השטח, נאלצים לשנות שוב ושוב את המסלול לאור דרישות הגורמים הרשמיים - ממש עד הרגע האחרון. אחרי הסופה האדומה צביקי ב CJ משופץ ויפה, שפאלות אימתניות על הגג, והגה קצר תנועה שמאלץ אותו לעשות המון רוורסים בכל הזדמנות בה נדרשת פנייה הדוקה.

הג'יפ הצהוב הבא הוא הסופה של דרור, בה אני מתארח. הסופה הצנועה בשיירה, על קפיצי הגבהה עייפים וצמיגי 31" - בלי הגבהות של 4 אינצ' ובודיליפטים וצמיגי 33" כמו שאר החבורה. אבל דרור והסופה לא סובלים מרגשי נחיתות. הסופה הזו ראתה מספיק כדי לדעת ששום דבר לא גדול עליה כפי שאנחנו נוכחים לראות שוב ושוב בהמשך היום. מספר 4 בשיירה, הפתעה! ג'יפ מודרני לחלוטין, צבוע חום צבאי, ככל הנראה הג'יפ הטוב ביותר אי פעם - סופה 3 של חטיבת מנשה, ובה סמח"ט מנשה, קצין החימוש החטיבתי והקמב"צית.

הם מצטרפים אלינו, מבחינתם, לשילוב בין סיור בשטח עליו הם אחראים - בבחינת עד שלא הרחת את החרא של העזים אתה לא באמת שולט בשטח - ואבטחת הטיול שלנו, אבל נראה שיותר מכל הם פשוט נהנים מהטיול. הסופה-3 נראית קצת נמוכה וקצת פלסטיקית בהתחלה, אבל כמו שכבר למדנו בעבר, אין לה מה להתבייש, ובידיים הנכונות - והיא בהחלט בידיים הנכונות - ובעיקר עם כיוון זהיר היכן שצריך, היא מפתיעה לטובה, לא מתרגשת מכלום, ועוברת הכל כמו גדולה.

בגובה של 725 מטר, התצפית מכאן מהממת. היום כבר עלה, יש המתפללים שחרית, יש המברכים ברוך מצית תערובות, ויש המכינים את הקפה השני של היום. או השלישי. עדיף לא לספור ביום שמתחיל כל כך מוקדם. הרכס של ג'בל יזיד רם ונישא ומחלק בין דרום השומרון לצפון השומרון - ולכן מכונה גם "המחיצה השומרונית". על ראש ההר שרידי מבנה - מקאם לזכרו של השייח' אבו-יזיד, צדיק שהתבודד על פסגת ההר, ואפילו עזר לתושבי ג'בע להתגבר על שדה שהרגה את גברי הכפר.

מאז הבוקר מלווים אותנו ריחות עזים של צמחי התבלין שצומחים מכל עבר. ריח מרענן שמתגבר גם על ריחות הפליטה של ה CJ של צביקי שלפנינו. יחד עם הריח העז של השטח, מלווה אותנו שקט. מהסוג שקשה למצוא, אפילו בשטח. פשוט שקט. כשהמנועים מדוממים, אין רעש מכוניות, מטוסים. שומעים עדרי צאן במרחק, שומעים את הציפורים, וזהו. שקט. יורדים בזהירות מההר, עוד כמה טראסות שצריך לדלג בירידה, ומגיעים לדרך סלולה, רק לזמן קצר ואז חוזרים לשטח.

השביל מתפתל במעלה ואדי אל-וידיין, ואז אנחנו יוצאים ממנו ביובל יבש, בראשו בנויים ארבעה מבנים חקלאיים חדשים - התיישבות בדואית שלא מסומנת באף מפה. ממשיכים ושוב אנחנו בשטח, מעלינו הר חורייש. גיתאי עוצר, מצביע על השלוחה ומכריז שכאן מטפסים.

השיפוע, אם מסתכלים במפה, מטפס 100 מטר בגובה בפחות מ400 מטר. תיאורטית אנחנו לא אמורים לטפס על שלוחות כאלו. גם מעשית לא. הגישה לשלוחה היא בשיפוע צד קצר, אבל גיתאי אמר - אז מטפסים. הסיירים יורדים מהג'יפ ומוצאים את הנתיב המדויק לעלות מדרגה אחר מדרגה, סלע אחר סלע, עד למעלה. כמובן שחוץ מגיתאי כמעט אף אחד לא מקשיב להם, ותוך כמה דקות הג'יפים מפוזרים בזוויות משונות בתחתית השלוחה, מתחילים לטפס בגינת הסלעים התלולה.

בג'יפ החמישי בשיירה, סופה שחורה מוגבהת ולא נעולה, חנן, גם הדוקטור של החבורה שדואג מהפולניות של דרור שמתפרצת באדום בוהק על פניו, וגם אדם חיובי באופן כללי. הוא מאמין בג'יפ שלו גם כשהוא עם שני הגלגלים הלא נכונים באוויר, רגע לפני התהפכות, אז הוא עוזב את הגז חוזר לאחור ומנסה שוב ושוב עד שעם כיוון מדויק הוא גם מצליח לטפס.

אחריו, שובר את הגמוניית הג'יפים, עומרי וההיילקס, צוחקים על כולם. הילוך ראשון? שני? שלישי? לא משנה. זה זוחל. לאט לאט הם עולים או יורדים בלי שום מאמץ כל דבר שנראה מאתגר לג'יפים. לא מורידים את החיוך מהפנים, נהנים מהחיים והורסים את המומנטום למי שמאחוריהם. ומאחוריהם גל, בסופת דאווין משופרת, עם דגל שנראה כמו דגל דעא"ש אבל הוא לא. ג'יפ מוגבה, על צמיגים גדולים, נראה מליון דולר, וגל בתוכו צוחק כל היום.

מספר שבע הוא אריק, בג'יפ CJ חסר צבע. בעצם הוא כן צבוע, במספר שכבות של ספריי... אפור? לא ברור. זה הג'יפ של מוישה אופניק, מהכנפונים המאולתרים ועד מכסה סיר הג'חנון על פילטר האויר. ואריק נכנס לתפקיד האופניק למרות שלכולם ברור שזה רק תפקיד. במאסף שי ויקי, גם הם ב"לא ג'יפ", הדיפנדר הותיק של שי, גם הוא מתגלגל לאיטו בטרטור דיזלי, וצוחק על כולם בקשר.

בראש ג'בל חורייש, בגובה 770 מטר, הרוח נהדרת. מקאם לזכר שייח' חורייש, ותצפית מהממת על עמק סאנור שתחתינו וצפון השומרון. אנחנו צופים על השטח, מצטלמים, ובשלב מסויים מתחילים להתמקד בעובדה שלמטה למטה, יש דרך. אליה צריך להגיע. לא ממש יודעים מהיכן אבל יודעים שלפי תצלומי האוויר אין מצוק מכאן עד למטה. יש מחשבה לרדת דרך הואדי אבל נראה שהסיכון גדול מדי ומחליטים לנסות ולרדת בשלוחה.

כאמור, המידע מתמצה בניתוח תצלומי אויר, והידיעה הברורה שלמטה יש אדמה מוצקה. זה אמור להספיק.. השלוחה יורדת מ750 ל 350 מטר ב2 קילומטר. על פניו זה סביר, אבל השיפוע לא אחיד ויש נקודות תלולות מאוד - ודווקא בנקודות האלו יש מדרגות סלע. גיתאי נאלץ לחזור אחורה מעט, נזהר לא לשבור ציריות ברוורס בשיפוע התלול, ואנחנו מסיירים לרוחב השלוחה, מחפשים את הנתיב.

ומוצאים. החבורה מעלינו, אנחנו מסמנים להם לבוא, אבל נראה שיש מי שחושש. בצדק, האמת, ואנחנו מפזרים מכוונים לכל אורך הדרך, מנתבים את הנהגים בג'יפים מאבן לאבן, בזהירות הראויה. טוב, את אלו שמקשיבים בכל מקרה. חנן מפיל ממש לפני סוף הירידה את הג'יפ לתוך בור, ומצליח לחלץ אחרי מספר נסיונות עיקשים ועם מעט עזרה. לג'יפ הצבאי כמעט וקורה אותו הדבר אבל הנהג זהיר ומקשיב למכוונים, נאלץ לתמרן יותר מכולם בגלל מרווח הגחון המוגבל, אך מאידך נהנה מיציבות מרשימה בשיפועי צד שמרשה לו לתמרן בין הסלעים ולא עליהם. בחלקה התחתון של השלוחה, וזה אנחנו כבר מכירים, כרם זיתים דליל נטוע בטראסות, שגם אותם צריך לרדת, לאט ובזהירות, ובסיוע רועה הצאן הצעיר.

כשמגיעים לתחתית השלוחה כולם נאנחים אנחת רווחה. מנוחה קצרה בצל עץ האורן הענק, וחייבים לזוז, אנחנו קרובים מדי ליישוב. השיירה עולה על הכביש. מוסך מקומי קטן, אנחנו מאיטים כדי להסתכל על פיאט 127 משופרת וספורטיבית ועל חיפושית בירוק זוהר מזעזע, אני מצביע על הפיאט המכונאים מסתכלים על הג'יפ ומחייכים, אחד מתפעל בקול רם. "איזה יופי יש לכם" הוא אומר. צודק. לגמרי צודק.

מטפסים לנבי ירוב - מקאם מרשים מאוד כפול חדרים ועם כיפה מרשימה, מגינה עליו אלה אטלנטית עתיקה וענקית, מוגנת בזכות קדושתו של הנביא. מטפסים לתצפית מנ.ג.549, מעל שרידי בסיס הצנחנים סנור שהתפנה ב2003 והיה הנוכחות הישראלית האחרונה באזור. מאז הנוכחות הישראלית כאן כמעט ולא מורגשת, ויש לא מעט ילדים בצפון השומרון שלא ראו מעולם ישראלי, גם לא שמעו עברית.

ממש ממול אפשר לראות את השלוחה שבה ירדנו מג'בל חורייש. מכאן, הירידה בשלוחה שירדנו לא מזמן נראית כמו שגיאה, אבל כמו שלמדנו - את המושג "בר בשטח" אפשר להרחיב ככל שדמיונם הפרוע של חברי החבורה הזו מרשה - ושם דבר אינו "לא הגיוני". זה גם ההר האחרון להיום. אמנם עדיין צהריים אבל מרגישים שהטיול מתקרב לסופו, ומכאן אנחנו במגמת ירידה, דרך שבילים חקלאיים לכביש 60 ועליו לתל דותן, בו אנחנו רואים את בורות המים הזכורים משיעורי תורה בבית הספר, אל אחד מהם הושלך יוסף על ידי אחיו.

חוזרים לשבילים החקלאיים ונוסעים לכיוון גדר ההפרדה כשמולנו תנועה ערה של המקומיים שחוזרים מיום עבודה. כשמגיעים לגדר השער נפתח לכבודנו ואנחנו ממשיכים על כביש הפטרולים, נאלצים לחכות מדי פעם בעליות להיילקס, עד ליציאה במרחק די גדול משם- בסאלם בואכה צומת מגידו.

בג'יפים הפתוחים זה הזמן להרים את החלון הקדמי, הקומפרסורים נותנים עבודה וממלאים את הצמיגים ללחץ מתאים לחזרה לציביליזציה. זה סוף הטיול ובתחנת הדלק עוד יש זמן לקפה וגלידה ושיחת סיכום. לשם שינוי לא מחכה כאן גרר לאף אחד - ועצם העובדה שהטיול עבר ללא תקלות ובלי לשבור שום דבר, היא בהחלט שינוי מרענן עבור חבורת הפלינט-סטורמס.

18 תגובות

גיא - 01-09-16, 09:05
- תגובה
מדהים.

יצא לי לטייל באזורים ש .. יש לעבור מחסומים בדרך אליהם ...
באמת ארץ מדהימה.

תודה על השיתוף.

boaz avrahami - 01-09-16, 09:28
- תגובה
נכתב במקור על ידי גיא

מדהים.

יצא לי לטייל באזורים ש .. יש לעבור מחסומים בדרך אליהם ...
באמת ארץ מדהימה.

תודה על השיתוף.

כן... ארץ ישראל

אמיר ב.א - 01-09-16, 09:59
- תגובה
עושה טוב לעיניים לראות את זה על הבוקר ...!

ASIS - 01-09-16, 10:01
- תגובה
תמונות יפיפיות, מטובלות בכתיבה משובחת שמעבירה את החוויה
לאלה שרק יכולים לחלום לצאת לטיולים כאלה.

יקי יצחקי - 01-09-16, 10:21
- תגובה
אכן טיול מיוחד וחריג מהטיולים שאני רגיל בהם.
היה מאורגן למופת, כולל הדרכה מקצועית.
אנשים מיוחדים.
היה כיף

גיתאי נוה - 01-09-16, 10:32
- תגובה
שק ענק של תודות לאלה, שבזכותם זכינו - ועוד נזכה - להניח טביעת צמיגים בגיזרת no man's land כהגדרת אחד מחברי החבורה (המכיר את השומרון מהלבן של העיניים):

* מח"ט מנשה חזי, מאו"ג איו"ש ליאור, ק. הגמ"ר איו"ש מקי, קמב"צית מנשה עילית, וק. הגמ"ר מנשה פאבל – על אישור הטיול המדהים הזה, על האמון לאורך כל הדרך, על השת"פ היוצא מן הכלל כן ירבו
* שלושת הקצינים זאהי, עילית ואלעד, שהתלוו אלינו וזכו להכיר את הגזרה שלהם מזוויות לא שגרתיות, יפות מהרגיל – היה ממש תענוג אתכם
* מאיר רוטר חבר הכנופיה – על ההדרכה ועל הסיוע מול הצבא
* דויד סעייד ויוסי דגן – על הסיוע לאישור הטיול בעבודת אחורי-הקלעים שקטה

שגיא S - 01-09-16, 10:47
- תגובה
כתיבה מדהימה ותמונות מטורפות!

בהחלט איזור מהיפים שיש....אך מאוד לא טריוויאלי לטיול.

גיא - 01-09-16, 10:53
- תגובה
1QUOTE=boaz avrahami;712865]כן... ארץ ישראל[/QUOTE]

לא מכחיש .. רק נמנע מדיון/ויכוח/נעילה/חסימה/ ..... של הדיון
אני אישית בעד.

אגב, גם הדאסטר היתה שם

katsirz - 01-09-16, 14:43
- תגובה
לג'בל חורייש (מה שנקרא בצנחנית: קבר השיח') וגם לטריג של סאנור עולים רק בריצה עם שני קיטבגים וגם זה בזמנים. לעשות את זה בג'יפים - גובל בחילול הקודש.

גיתאי נוה - 01-09-16, 16:34
- תגובה
נכתב במקור על ידי katsirz

לג'בל חורייש (מה שנקרא בצנחנית: קבר השיח') וגם לטריג של סאנור עולים רק בריצה עם שני קיטבגים וגם זה בזמנים. לעשות את זה בג'יפים - גובל בחילול הקודש.

ריצה עם שני קיטבגים זו גרסת הלייט.
מי התרשל בתיזוז שלך עם המיטה?

katsirz - 01-09-16, 16:36
- תגובה
מיטת קומותיים ומסדר אמריקאי למעלה על הקבר. אבל לא חשבתי שמישהו כאן עשוי להאמין לזה...

Sent from my SM-G900F using Tapatalk

tamir128 - 01-09-16, 17:01
- תגובה
נכתב במקור על ידי katsirz

לג'בל חורייש (מה שנקרא בצנחנית: קבר השיח') וגם לטריג של סאנור עולים רק בריצה עם שני קיטבגים וגם זה בזמנים. לעשות את זה בג'יפים - גובל בחילול הקודש.

תרגום לשאר האנושות: אני חטייאר.

דרור ברלי - 01-09-16, 17:48
- תגובה
מיטה זה לחלשים. נראה אותך מעלה לשם ג'יפ.... בטירונות שלנו ב-84' היה מה שנקרא "מסע ג'יפים". חילקו אותנו לזוגות - אחד הוא ה"ג'יפ" והשני "הנהג". כמו שאתם מבינים, הג'יפ היה צריך לסחוב את הנהג, עם הנשקים, האפודים והפקלים של שניהם - על גבו במעלה דיונות, הרים וגבעות....

קאט. 2016. הטיול הזה היה כל כך מתוקתק, לפי הספר ממש. שום דבר לא נשבר, אף צמיג לא התפנצ'ר, אף רכב לא נתקע, אף כננת לא נפתחה, ארגז כלים לא נשלף (מכסה המנוע של אריק שנפתח בכל עצירה זה לא נחשב) . לרגע התגנבה למוחי התחושה שהטיול הזה כמעט משעמם... מה עם איזו ציריה שבורה למנה ראשונה?... מתי יגיע "קרב הבקעה" למנה העיקרית?... איפה ה"מאה-מטרים הקצת-קשים שאחריהם זה יתמתן" לקינוח?...

צחוק בצד, זה היה הכל חוץ ממשעמם - זה היה טיול מהסרטים! מסלול שנרקח בקפידה, איזון מושלם בין נופים, היסטוריה, הדרכה מקצועית לעילא של מאיר רוטר, מזג אוויר מושלם (מין נובמבר שכזה באמצע אוגוסט), אווירה טובה וכמובן, איך לא, גם עבירות. והכל בתא השטח שלטעמי הוא היפה, המעניין והמאתגר ביותר בארץ, עם כל הבעיות והסיכונים המובנים בו.

לתכנן, לבנות ולהוביל טיול כזה אינו משהו מובן מאליו. מי שקורא את ההרפתקאות שלנו חושב שאנחנו סתם ככה עולים לג'יפים באישון לילה ויוצאים לשבור ולחלץ אותם בואדיות נידחים. אבל זה רחוק מלהיות כך.
מאחורי הטיול הזה חודשים של תכנון, קריעת עיניים על מפות ותצ"אות, טרטורים, ריצות, טלפונים, פגישות ותיאומים מול הצבא וכמובן הנידנוד הסיזיפי בטלפון, בווטסאפ ובדוא"ל לכולנו יחד ולכל אחד לחוד - למהר ולהשלים את התיקונים והשפצורים היקרים הדרושים בג'יפים, לוודא תקינות מכשירי קשר, לצוות את האורחים הג'יפלסים לכלים.... והכל, הכל על כתפיו של גיתאי.

אבל הניג'וס הזה הוכיח את עצמו בטיול בצורת אפס תקלות, ניווט, נהיגה מצויינת וכיוונים מקצועיים, עמידה בזמנים וביעדים. פשוט טיול משובח. וזה המקום לומר לגיתאי שוב - תודה גדולה על ההשקעה הרבה. אספת סביבך חבורה משובחת ומובחרת ובנית מסורת של טיולי איכות. יש לך במה להתגאות.

וכמובן תודה לכל אחד ואחד ממשתתפי הטיול הזה.

yoav21 - 02-09-16, 13:52
- תגובה
אסף יופי של כתיבה פשוט מעביר את החוויה בצורה קרובה למציאות!
היה פשוט מדהים!

Mor Gurevich - 04-09-16, 07:36
- תגובה
וואוו! פשוט וואוו!

מעבר לעובדה שנופי השומרון מהיפים בארץ, אין זה ברור מאליו שגם הכתיבה תצליח להעביר את החוויה בצורה כזו.

פשוט מעולה!

wood - 09-09-16, 22:40
- תגובה
נראה ונשמע מהנה מאוד, גם הטיול וגם הכתיבה. מרגיש בזכותה כאילו הייתי קצת שם בעצמי. ואפילו למדתי משהוא חדש. לא ידעתי שבתל דותן האחים של יוסף עשו לו את התרגיל המסריח ...
נראה לי אחד המקומות הבתוליים בארץ מבחינת טיולים וסחתיין על הצבא שאפשר וסייע. לא ברור מאליו עם כל הפוליטיקה והביורוקרטיה.

אני מקנא בכם ...