פורום ג'יפולוג 4X4 - 4X4 בעולם: מפגש מועדון סוזוקי בנורווגיה

באמצע הקיץ הוזמנתי ע"י נשיא מועדון סוזוקי הנורווגי להצטרף למפגש השנתי של המועדון בדרום נורווגיה. החברים בג'יפולוג התעניינו בכמה נושאים, הנה התשובות ועוד כמה תובנות אישיות - ואתחיל דווקא מהסוף. אין לנו על מה להתבכיין. כשהתכוננתי למפגש חשבתי שאני הולך להפיל אותם מהכיסא עם החוקים בישראל שלא מאפשרים שינויים ושיפורים לרכבי השטח, המס על הרכבים, שטחי אש המגבילים את התנועה בשטח ועוד. מהר מאוד הסתבר לי שטעיתי, המצב בנורווגיה חמור הרבה יותר.

הכל התחיל משיפוץ טנדר סוזוקי סמוראי ישן...

את שיפוץ טנדר הסמוראי שלי התחלתי במחקר אינטרנטי. שעות על גבי שעות בפורום האוסטרלי, בריטי, אמריקאי ובכל מקום בו מצאתי תמונה או סיפור מעניין הקשור לטנדר. החלטתי להקים דף אינטרנט הקורא לבעלי טנדרים מכל העולם להוסיף את עצמם לרשימת הבעלים העולמית. לפרויקט קראתי Project SJK. כיום ברשימה 35 רכבים, מרחבי הגלובוס. ברשימת בעלי הטנדרים של סוזוקי תמצאו נציגים מקוסטה ריקה, קנדה, ארה"ב, יוון, נמיביה, אוסטרליה, ניו זילנד ועוד מדינות רבות. אחד הבעלים הוא בחור בשם מאס מנורווגיה המשפץ סמוראי טנדר.

מאס, מכונאי במקצוע, הוא הבעלים הגאה של 3 טנדרים, 3 רכבי LJ80 (הדגם שלפני הסמוראי שמעולם לא יובא לארץ), 2 סמוראים ארוכים, 3 קצרים, ג'ימני אחד ועוד מלא רכבים וטרקטורים נדירים שלצערכם לא רלוונטיים כרגע לכתבה. מאס ואני שמרנו על קשר וקשקשנו מידי פעם על הטנדרים תו"כ התקדמות הפרויקט שלי. באחת השיחות מאס זרק לי שהמפגש השנתי מתקרב ואם אצטרף למפגש והוא ידאג לסוזוקי פתוח שישרת אותי בשלושת ימי המפגש (Cab זה הכינוי לדגם הפתוח). מפתה ככל שזה נשמע, התלבטתי לא מעט, אך לבסוף החלטתי לנצל את ההזדמנות ולצאת למסע צילום בסקנדינביה שיתחיל במפגש הגמדים, ימשיך לרוד-טריפ בצפון נורווגיה ויסתיים בסופ"ש בקופנהגן בירת דנמרק.

המפגש עם מאס התחיל בסיור בשטחים הנרחבים שבבעלות המשפחה שלו באזור Gjerstad, Norway. במשך שעה וחצי, עברנו ממחסן אחד לאסם אחר. בכל חלל כזה הופתעתי מחדש. דלת הזזה ענקית של האנגר עצום נפתחה ובפנים ערימה של הפתעות. פעם אחת מחסן חלפים של סוזוקי ובפעם השנייה מוזיאון של טרקטורים וכלי עבודה ישנים. הליכה של כמה דקות בתוך היער בחצר האחורית הובילה אותנו לקרחת יער. מסביב לקרחת היער 10 סוזוקים לדורותיהם ממתינים לשיפוץ. מרכבי LJ80 נדירים משנות ה-70 ועד לרכבי הסמוראי המוכרים (בכל הגרסאות - ארוך, קצר וטנדר).

$מחסם חלפים 4X4\$

התחנה האחרונה והמפתיעה ביותר, הייתה בגראז' הקרוב לבית המגורים של המשפחה. מאס פתח את דלת הגראז' ולפני נגלה LJ80, משופץ ברמות הגבוהות ביותר. ההפתעה האמיתית הייתה צרור המפתחות שנזרק לעברי "אמרנו שאתה מגיע למפגש בסוזוקי פתוח, לא?". ואכן, זה היה הרכב שלי בשלושת הימים הבאים.

לפני היציאה למפגש פתחתי שרשור בו שאלתי את חברי הפורום מה מעניין אותם לדעת לגבי עולם הג'יפים המקביל בנורווגיה. חלק מהשאלות אכן נשאלו ועל חלקן האחר אנסה לענות מהחוויה האישית שלי.

לפני שאפרט את התשובות אספר קצת על הבדלי העולמות. תרבותית-חברתית הם שונים מכל דבר אחר שראיתי. הנורווגים אנשים מאוד נחמדים אך אינם חמים כל כך. לא אחד כלפי השני ולא כלפי זרים. החוויה שלי הייתה מאוד טובה, כולם הכירו את פרויקט הטנדר שלי מהפורומים השונים והתלהבו שבאתי מישראל, אך בניגוד לטקס הכנת הקפה המזמין אצלנו, הנורווגים הרבה יותר סגורים, כל אחד לעצמו. כמה יותר? ברמה שמישהו מדליק גזייה, מכין לעצמו קפה ולא מציע לאף אחד מסביב וזה נראה לכולם בסדר. ככה זה עובד, לא מרוע לב או שנאה, פשוט ככה זה. כל אחד אכל כשהיה רעב ולא הכינו ארוחה משותפת כמו שנהוג אצלנו. כשדיברתי עם מקומיים בהמשך הטיול, אמרו לי שזו התרבות בעיקר בדרום המדינה וככל שאתקדם צפונה אראה שאנשים יותר ויותר חמים. למי שרוצה להבין קצת יותר לעומק את כללי ההתנהגות בנורווגיה אני מציע לקרוא קצת על Janteloven rules.

למפגש הגיעו גם נציגים מדנמרק. האמת שהחיבור איתם היה הטוב ביותר. כשהגעתי לקופנהגן בהמשך הטיול, פגשתי את אחד החברים. תפסתי סופ"ש מדהים עם שמש חזקה ושמיים כחולים. לא הייתה ברירה אלא לצאת לסיבוב בעיר עם הסמוראי הפתוח ובהמשך לסיבוב פאבים...

ועכשיו לשאלות שעניינו אתכם...

איך הפקח הנורווגי ?

אין בו צורך. אחד הדברים המפתיעים ביותר הוא שבנורווגיה, כמו ברוב מדינות אירופה וסקנדינביה, אסור לנסוע בשטח. לא קיים דבר כזה לרדת מכביש לשביל ולנוע בשטח. חוקי השמירה על הסביבה מאוד נוקשים והמדינה מעודדת תיירות ברגל ולא בכלי רכב. מותר לפתוח אוהל בכל מקום מלבד בתוך הערים והכפרים. ואכן, בשעות הערב, בהמשך הטיול כשנסעתי לצפון המדינה, לאורך הכבישים עומדות מכוניות במפרצי החניה ומטיילים רבים עושים קמפינג. גם לאורך הטרקים בהרים ניתן לעצור בכל נקודה, לפתוח את האוהל ולבלות את הלילה.

לטייל בסטייל. המפלצת הסגולה בבאגאז'
איזה סוגי טיולים הם עושים?

העובדה שאסור לנסוע בשטח, גרמה לכך שהם לא יוצאים לטיול ג'יפים. הם נפגשים לאירועים מוטוריים, ומקיימים תחרויות על אדמות פרטיות.

בנורווגיה כמו בנורווגיה, הכל מסודר וממוסד. כל משתתף בתחרות כזו, וגם במפגש בו השתתפתי, צריך לשלם אגרת ביטוח כדי להיכנס (כ-200 ₪ ליומיים). בנוסף לאגרה כל רכב צריך לעמוד במבחן קצר אותו הנהגים מבצעים אחד לשני: בלימת חירום (מוודאים שכל ארבעת הבלמים ננעלים), בדיקת תקינות חגורות הבטיחות והבדיקה האחרונה - וידוא שקוטב הפלוס במצבר מבודד היטב (כדי שלא ייווצר קצר במקרה של התהפכות ומגע של הקוטב עם גוף הרכב).

כל אחד יכול לארגן תחרות כזו ולגבות את האגרה עבור הביטוח (החבר'ה ישבו עם שובר קבלות של הרשות הממונה). בתחרויות משתתפים נהגים בכל הרמות עם כל סוגי הרכבים. רובם כאמור מביאים את הרכבים על נגררים. אגב, אין רישוי לנגררים קטנים, כך שאין צורך לגשת איתם לטסט.

במפגש שבו הייתי הקדישו חצי יום לתחרויות. האמת שזה היה יותר משחקי חברה מתחרויות. כל נהג נדרש לבצע כמה משימות עליהן הוא קיבל ניקוד. בהמשך הכריזו על מנצח וחילקו פרסים מהספונסרים השונים. איזה משימות ביצעתי? נסיעה בעיניים עצמות בדרך המלאה בכדורי טניס כאשר המטרה לדרוס כמה שפחות כדורי טניס. נסיעה רציפה במעגל בתוך מחצבה כאשר המטרה לצאת בדיוק אחרי 3 דקות נסיעה. עליה על גבעה עם מפתח ברגים תלוי בחבל מהפגוש הקדמי כאשר המטרה לעצור בדיוק שהמפתח מעל נקודה מסומנת על הרצפה. חוויה מוזרה בהחלט. בהתחלה זה היה נראה לי מגוחך וילדותי, אך כשהגיע תורי ממש רציתי לנצח.

מהן המגבלות בחוק לגבי שיפור הרכבים?

את איסור הנסיעה בשטח כבר הזכרתי. להפתעתי, חלות עליהם מגבלות דומות לשלנו. הגדלת מידת צמיגים לא אפשרית והם מחליפים לצמיג סטנדרטי לפני מבחן הרישוי (כל שנתיים). החבר'ה גם הזכירו הלבשת רכב על שלדה ישנה כדי לקבל הקלות לקראת האספנות. הם באותה בעיה כמונו עם הגדלת נפח המנוע. מה שמפתיע הוא שיש להם מאכערים שמשנים מידת צמיגים ברישיון, מאשרים החלפת נפח מנועים ועוד. נשמע מוכר. אגב, רכב חדש מקבל 5 שנות אחריות והמסים על רכבים חדשים עומדים על משהו כמו 220%.

רכב זכאי להיחשב אספנות בגיל 35. בדנמרק זה מקנה הקלה במבחן הרישוי. במקום פעם בשנתיים יש לגשת כל 4 שנים. לא הצלחתי לקבל תשובה לגבי נורווגיה. כמובן שהיתרון הגדול בחוקי התחבורה בנורווגיה לעומת ישראל, מסתתר בעובדה שכל החוקים האלה לא חלים על אותם רכבים שנרשמו כרכבים שנעים בשטח בלבד. עליהם אין שום ביקורת, אך ניתן לעשות ביטוח.

עבודה עצמית אל מול סדנאות?

הכל בעבודה עצמית. עבור כולם מדובר ברכב שני או שלישי. רוב האנשים אתם דיברתי החזיקו בבית סמוראי נוסף ששימש לחלקים. באופן גורף, כולם ביצעו את כל הטיפולים בעצמם. מהדברים הפשוטים כמו החלפת שמנים, ועד פירוק וכיוון המנוע והגיר.

סמוראי-הוט רוד של מאס

מה רמת תחזוקת הרכבים?

הרכבים ככלל היו במצב לא טוב. ככל הנראה המלח מהכבישים בחורף מנצח. נראה שהם פשוט ויתרו על המלחמה בחלודה. רוב הרכבים הראו סימני ריקבון רבים (מלבד הג'ימני המעט יותר חדשים). לרכבים המשופרים מאוד היו לא מעט כשלים טכניים. שוב, צריך לזכור שאופי המפגשים שלהם מאוד שונה, ככל הנראה כשיש לך נגרר במרחק כמה ק"מ בודדים מהנקודה ואתה לא נתקע באמצע הנגב, החשש מתקלות נמוך בהרבה.

איזה שיפורים פופולריים, מה מתאים לשטח ולאנשים?

רמת השיפורים גבוהה מאד. לפני שאבהיר את הנקודה אציין שבנורווגיה ניתן להגדיר את הרכב כרכב שטח בלבד. משמע, אין צורך במבחן רישוי, ניתן לשפר איך שרק תרצה - אך אסור לך לנוע על הכביש הציבורי בכלל. לערכתי 50% מהרכבים במפגש הגיעו על נגררים כיוון שהיה להם רישוי שטח בלבד. איך זה משפיע על אופי הרכבים? היו רכבים עם מנועי וולוו מוגדשי טורבו, צמיגי בלון ענקיים וכלובי התהפכות משוריינים. מנגד, היו רכבים כמעט בלי שיפורים. נעילה אוטומטית אינה נפוצה ורוב הרכבים מהקטגוריה של בעלי רישוי כביש כלל לא היו נעולים או מוגבהים.

עם איזה אבזור יוצאים לשטח, אורזים את כל המטבח והסאונה או זורקים בארגז מימית פח ?

קליל מאוד. אפילו המינימום הנחוץ. רובם הגיעו עם אוהלים פשוטים, צידנית בינונית וחלקם עם נגרר שעליו אוהל (מאוד נפוץ ולא צריך רישוי). מארגני האירוע הביאו גריל גז שעמד במרכז המחנה וכל אחד בישל לעצמו כשהיה רעב. רובם היו מצוידים בארגזי כלים מרשימים ולא מעט חלפים (שוב יש לזכור שלרובם רכב שירות החונה בקרבת מקום).

מה שמביא אותנו לשאלה הבאה, מה מבשלים?

אין בישול מסורתי. רובם הביאו איזה המבורגר או נקניקייה מהסופר. כל אחד ניגש למנגל כשהיה רעב, והכין לעצמו מנת אוכל. את ההמבורגר דוחפים ללחמנייה עם קטשופ וחרדל ונגמר הסיפור. בניגוד לחבורות ארוכות טווח אצלנו (צבא, ילדות לימודים וכו'), מועדון סוזוקי הנורווגי הם לא חבורה שמטיילת באופן קבוע יחד. הם נפגשים בפעם בשנה באירוע המועדון וחלקם אולי מתראים פה ושם בתחרויות. רוב המשתתפים הגיעו לבד עם הרכב ולא עם 'החברים מהבית'.

האם הפורומים זלגו לוואטסאפ ולפייסבוק?

כן ולא. יש להם קבוצת פייסבוק רשמית פעילה מאוד באופן יחסי, אך הם פחות בקטע של צ'טים קבוצתיים כמו וואטסאפ. אחד הערבים הוקדש לישיבה של חברי המועדון. בישיבה התקבלו החלטות בהצבעה דמוקרטית. רוב ההחלטות היו קשורות לניהול המועדון ואפיו. מי יהיה נשיא המועדון, מי הגזבר, מהי רוח המועדון, מהו מיקום המפגש הבא. אחת ההצבעות קבעה איזה פורום רשמי יארח את המועדון. כך שעדיין הפורום היא הפלטפורמה השולטת לשיתוף פרויקטים, התייעצות וניהול המועדון.

בערב האחרון חילקו פרסים לשלושת המקומות הראשונים בתחרות. בהמשך הערב העניקו גביעים מחלקי רכב ומתנות מהספונסרים לכולם, כשכל משתתף מקבל איזה טייטל. הנזק הכי גדול לרכב, הרכב שנתקע הכי מוקדם, הרכב הכי שבור, הרכב הכי מושקע ועוד...

מדבקות וכובעי ג'יפולוג מסתובבים גם בנורווגיה!

סיכום - יש לנו ארץ נהדרת! לפחות מבחינת טיול בג'יפ.
אם לסכם את החוויה, בהחלט היה מעניין לפגוש את העולם המקביל. מלבד הנופים המשגעים לא חושב שהייתי מתחלף עם החוקים המוטוריים שלהם. בעיני העובדה שאני יכול לצאת לכמה ימים למסע במדבר מנצחת הכל. בהחלט הייתי שמח אם גם בארץ, היה אפשר להחזיק, באופן חוקי כמובן, רכב לשטח בלבד ולגרור אותו בקלות לתחילת המסלול. הכוונה באופן חוקי, מתייחסת בעיקר לעובדה שניתן יהיה לבטח את הרכב במחיר שפוי ולשדרג אותו לטיולי שטח אינטנסיביים.

לאחר המפגש יצאתי לרוד-טריפ מדהים צפונה (עד Geiranger). אזור מדהים ומומלץ ביותר. אזרוק כמה שמות חובה למי שמתכנן לצאת לאזור ו2-3 תמונות נבחרות להתרשמות.

נורווגיה: Geiranger, Flֳ¥m , Stavanger, Lindesnes Lighthouse.
דנמרק (קופנהגן): Nyhavn Christiana, Copenhagen Street Food, Meatpacking district