פורום ג'יפולוג 4X4 - כבאית מרצדס 1113 במבחן אש

לפני כמה שנים מישהו במערך הכיבוי הבין שכמו שאר כוחות הבטחון בארץ, יש מספיק פראיירים שישמחו לעשות עבודות שחורות במקום אלו שמקבלים משכורת. אסון הכרמל הבהיר גם הוא שמערך הכיבוי חייב חיזוק. אז התנדבתי להיות כבאי! זו ההתנדבות היחידה שמקבלים בה משאית - ועכשיו שדרגו אותנו! לקחנו את האקסית המיתולוגית של כל כבאי ותיק, מרצדס 1113, למבחן שיכלול מעט מאוד אתגרים, כלום טכנולוגיה, הרבה סנטימנט וכמובן, כמו שמקובל אצלי תמיד, גם סיפור שכל כולו אמת לאמיתה.

לפני כעשור מישהו התעורר בפיקוד העורף על צד שמאל. האיש החל לחפש מה לחפש ואחרי שחיפש לא מעט מצא שחסרות לו שש כבאיות מגירוס-דויטש צבאיות שהוסבו פעם לאב"כ ולאחר מכן חזרו להיות כבאיות. אותן כבאיות הושאלו למישהו מחוץ לפיקוד העורף. אבל למי?

האיש, בניגוד למקובל בצבא, לא התעצל ומצא, אחרי כחצי שנה של חיפושים, שהכבאיות שלו נמצאות אצלנו במועצה מוכת הטראומה מאסון הכרמל. ולא רק שהן נמצאות במועצה, הן פעילות באופן מבצעי אצל מתנדבים משועממים שרובם נוהגים במשאית רק במסגרת ההתנדבות.

חיש מהר, תוך כארבעה חודשים נוספים, ירדה הפקודה והמתנדבים נדרשו להחזיר מיד את הכבאיות, שמוגדרות כרכב חירום שניתן לנסיעה רק לאחר הפשרה או משהו בירוקרטי צבאי שכזה. אנחנו מצידנו שמחנו לנהוג על כבאיות יוצאות מן הכלל! הן גם אמינות באופן מדהים (אמיתי לגמרי), גם מניעות בנגיעה בלי כל בעיה ובעיקר, הן מספר שחור כך שאין כל צורך בטסט שנתי או יותר גרוע, פעמיים בשנה בגיל הכבאיות שיש לנו.

כך מצאנו את עצמנו נפרדים מהמגירוס-דויטש האהובה ומקבלים גרור כיבוי קטן ועצוב, כזה שמתחבר לוו גרירה ומספק כמה דקות של מים זורמים, כזה שאפילו רישיון נהיגה מיוחד לא צריך עבורו, כזה שאין לו מנורת חירום (צ'קלאקה) ואפילו סירנה אין לו, סתם גרור עם מיכל מים, משאבה על מנוע ארבע פעימות וזהו, בלי אופי ובלי כבוד. וכאן מתחיל סיפורנו.

"בוקר טוב אייל." זה סגן הקב"ט מהמועצה, זה שאחראי עלינו.
"תוכל לבוא למחסן מל"ח לקחת את ה-94? היא תעבור אליכם עכשיו."
"ה-94?" אני שואל בתימהון. "ה-94 התשעים וארבע?"
"כן. אנחנו מקבלים כבאית חדשה אז אתם תתחדשו ב-94. יותר חדשה ממה שהיה לכם ובטח יותר יעיל מהגרור." הוא עוצר רגע "זה בא לכם טוב, הצוות שלכם כוננים בל"ג בעומר אז זה בדיוק מתאים."

ה-94 היא כבאית חדשה יחסית למגירוס-דויטש שחנתה אצלנו במחסן החירום. מה זה חדשה? צעירה בכמעט 15 שנה. היא נוצרה אי שם באמצע שנות השמונים בתור מרצדס 1113 על מרכב 4X4 ועברה הסבה לכבאית במפעל "התכוף". היא נקנתה על ידי המועצה לפני אי אלו שנים ושימשה את סגן הקב"ט בערך כרכב צמוד. כל אירוע, שריפת יער, בית או כל דבר שהיה בו ניצוץ (אולי מישהו הדליק סיגריה והסגן פספס) הוא היה מתייצב שם יחד עם ה-94 ומכבה מיד. ההודעה שלו להעביר את המרצדס המיתולוגית אלינו כמוה כמתן הקוד הסודי לכספומט או הסיסמא למערה של חסמב"ה (אזהרת זקנים!).

"בסדר." אני מנסה להסתיר את ההתרגשות, "היום אחרי הצהריים אגיע למחסן."

מרצדס, למי שלא בקיא, ממספרת את דגמי המשאיות לפי שני פרמטרים. שתי הספרות הראשונות יגלו לנו מהו המשקל הכולל המותר למשאית ושתי הספרות הבאות יספרו לנו במאות ובעשרות על הספקו של המנוע בכוחות סוס. מרצדס 1113 היא בעצם משאית שמורשית ל-11 טון עם 130 כוחות סוס. פשוט לכאורה, נכון? לא תמיד. משאיות 1234 במסגרת כיבוי אש מורשות ל-15 טון. איך? לא יודע, אם מישהו מכיר את הנושא, אשמח לשמוע תשובה.

אחרי צהרים הגיע ואני שם פעמי לעבר מחסני המל"ח, השער פתוח ואני נכנס פנימה. כל המגירוסים שנאספו מסככות הקיבוצים והמושבים עומדים בצד, נתונים באמצע בין ויכוח בין הצבא למועצה, מי יממן את ההובלה לצריפין. הכי הגיוני לשלוח כמה חיילים שיביאו אותם בנסיעה אבל לך תמצא חייל סדיר שידע להתמודד עם משאית ידנית בלי מזגן. בנוסף, מדובר על רכבי חירום, כאלו שההפשרה שלהם מסובכת ובעיקר אף אחד לא מוצא את הניירות שלהם. אז נשארה האופציה השלישית, מובילית, אבל זה יקר. אז הן עומדות במחסני המל"ח מרוקנות מציוד ומים ומחכות לטרמפ שייקח אותם בדרכם האחרונה אל המכרז.

סמוך ל-94 המיתולוגית עומדת ה-91. סתם מרצדס 1234 גדולה ומרשימה, דאבל קבינה, צמיגים גדולים ואפילו העלייה לתא הנהג מחייבת טיפוס בשלוש מדרגות. אבל מי צריך כזאת כבאית גדולה, חדשה ונטולת נשמה? אני עוזב את המשאית המודרנית ועושה סיבוב סביב ה-94. 1113 משנת 1985, צעירה ממני בכעשור ונראית הרבה יותר טוב. משאית 4X4 עם סרנים חיים, קפיצי עלים נטולי בולמי זעזועים. העיצוב נראה קצת עצוב אבל כרגיל, בשנים ההם בארץ ההיא, בואו נדבר רק על מה שפונקציונאלי, אסתטיקה תשאירו לצרפתים אופי הבגט ואוכלי הצפרדעים, אנחנו בגרמניה, מאמינים בפרקטיקה מינימלית. החזית עגלגלה ומכילה שני פנסים פוזלים מעט החוצה ולפנים סמל גדול, שאף אחד לא יטעה. מכסה המנוע קצר ולא פרופורציונלי אבל כמו שציינו, למי אכפת מעיצוב. מעליו שמשה רחבה וגבוהה עם שלושה וישרים, זה משאית.

משני הצדדים תאי אכסון שנפתחים אחד אחד לבדיקת תכולה. הראשון מכיל תיקים עם חליפות צהובות לשריפות יער ושחורות לשריפות מבנים. תיקים אחרים מכילים נישמיות, מסיכות נומקס, כפפות ואביזרים נוספים. התא הגדול מכיל זרנוקים, אלו צינורות הבד הלבנים במידות שונות שמשמשים להעברת מים. בתאים האחוריים מזנקים, הרכיב שמתלבש בקצה הזרנוק ליצירת לחץ, שליטה בכמות המים וקביעת צורת ההשפרצה.

סגן הקב"ט מגיע "אני רואה שכבר עשית סיבוב." הוא פותח עוד דלת "בוא נבדוק את המנ"פים לפני שאתה יוצא לדרך." מערכת נשימה פתוחה היא מכלי האוויר שנושאים הכבאים על גבם בכניסה למבנים בעיקר. "רק שתדע." אנחנו מוציאים את הגלילים החוצה "שזה החלק הכי יקר בכבאית. בגלל זה היא חייבת להיות נעולה".

אחרי תדריך שכלל ריקון כל התאים, בדיקת כל הציוד והסבר על כל רכיב ורכיב אני מתפנה לבצע את המשימה אליה נקראתי, העברת המרצדס ממחסני החירום של המועצה לחנייה של כבאית החירום במושב והעברת ל"ג בעומר בשלום.

העלייה לקבינה עוברת דרך שתי מדרגות ואני מטפס מעלה, מתיישב על כיסא הנהג המתכוונן. קצת יכול לזוז לפנים, קצת בגב וקצת במושב עצמו. הכל במגבלות "על תגזים, נוח זה לא יהיה". מבט מהיר סביב מבהיר שפינוקים אין כאן. יש חלון ואפילו משולש בשביל "המזגן", יש פתחי איוורור ליד הרגליים ואחד בגג ויש אפילו מזגן בהתקנה מקומית שנראה כמו חוג נגרות של כיתה ח', אבל הוא עבד פעם אחרונה עוד ששנים נכתבו עם אלף תשע מאות בהתחלה.

לוחץ על המצמד ואז משעין עת כל הגוף עליו, בכל זאת, קלאץ' של משאית ישנה לא בדיוק נעזר במשאבות שמן להעברת הכוח. מסובב את מפתח ההתנעה ולוחץ על הכפתור השחור. המנוע, ה-OM352 המיתולוגי של מרצדס, ניעור לחיים. שישה צילינדרים בטור, לוגמי סולר, אחראי להפיק סביב 130 כוחות סוס ביום לידתו, עכשיו זה כנראה כמה סוסים פחות אבל מי סופר.

משלב להילוך שני כי הראשון הוא זחלן, מרים את הקלאץ' ומתחיל לזוז לעבר השער. המרצדס זזה אבל לאט. מהסככה רץ לכיווני הסגן קב"ט "אל תשכח תדריך בשעה שש." הוא אוחז את הטלפון בידו וצועק כדי להתגבר על הרעש של המנוע "אתם תחלקו את הגזרה עם החבר'ה של הכיבוי, אני עכשיו עם הקצין משמרת על הקו, הוא יפגוש אתכם שם, אני מציב אתכם."

עכשיו זה הרגע שהנסיעה הופכת מבצעית, זה השלב בו אני יכול לעקוף את כולם, לעבור באדום ולפנות את הכביש בברוטליות. אני טס החוצה מרחבת מחסני החירום של המועצה. עובר את הרמזור ועולה לכביש הראשי, יש לי תדריך על הראש וזה ממש בגדר חירום. ההילוכים עולים אחד אחרי השני עד שאני מתייצב על ההילוך החמישי בערך בחמישים קמ"ש. משם אני מטפס עד ל-75 ושם זה גם נגמר. זוכרים את העקיפות הברוטליות? אז אלו קצת פחות מככבות כאשר נוסעים על משאית משנות השמונים שבכלל תוכננה אי שם בשנות השישים. הצלחתי בקושי לעקוף מחפרון ושני זוגות אופניים שהתאמצו לעלות עלייה קטנה. גם ה-1113 התאמצה שם אבל הצליחה לבסוף לעבור אותה בלי להוריד הילוך. ברמזור עצרתי באדום כמו כולם, בכל זאת תחושת סולידריות.

בתחנת הדלק אני עוצר ושני חברי לצוות, גיל ואורן, מטפסים לקבינה. "אחי, איך שודרגנו!" יש התלהבות.

"סוף סוף זה קצת פחות פדיחה להגיע לשריפות." מישהו אפילו חיובי.

ברגע שמתחילים לשייט במהירות הסופית שיחות בקבינה של הכבאית כבר יותר מאתגרות, צריך להתגבר על רעש המנוע והרוח, לנסות להאזין לקשר ולהתאמץ לשמוע את מה שאומרים. אז אנחנו עוברים לשתיקה.
"חוף מחדרה 94" גיל במכשיר קשר.
"המשך חדרה 94"
"איפה התדריך שלנו? מול מי עולים?"
"חדרה 94 כאן 402, אנחנו נפגשים במוקד המועצה." קצין המשמרת עולה מולנו "נפגש שם עוד שעה, אגיע לתדרך אתכם"
"אנחנו עולים לסיור במושבים בסביבה." גיל מודיע "נגיע למוקד עוד שעה"

המושבים אצלנו במועצה מתחלקים לאלו שבגובה פני הים ואלו שעל הכרמל או בעגה שלנו, נוהגי הכבאיות העתיקות, אלו שמגיעים אליהם בקלות ואלו שצריכים לטפס בעלייה. אנחנו שמים פעמינו לעבר מושב סמוך, אחד הגבהים באזור עם עלייה ארוכה ועקלתונית בדרך אליו.

"בחייאת אחי, זה הרבה לטפס." אורן הופך להיות הסנגור של המרצדס. אנחנו מתחילים לעלות, התנופה שתפסתי לקראת העלייה עוזרת מאוד בעשרים מטרים הראשונים, אנחנו מתחיל לאבד אותה ואני מתחיל לערבב הילוכים. הגיר קצת פחות משתף פעולה, בכל זאת הוא בערך בגילי ולשנינו קשה לסחוב בעלייה. הורדות הילוכים עוברות חלק יותר עם דאבל קלאץ' וגז ביניים ואני נאלץ לדרוך חזק על המצמד בכל לחיצה. אני מתייצב על הילוך שלישי בניסיון לעבור את הסיבוב במהירות נמוכה אבל לשמור מספיק כוח כדי להגיע למעלה. עוד דאבל קלאץ' עם גז ביניים כי בלי זה לא נכנס ההילוך ואני כבר בשני, מטפס לאט. זה לא שהיא לא תגיע, בסוף היא מגיעה למעלה, אבל בקצב שלה.

"אנחנו נגיע." אני זה שאמור להגן על הכבאית, לא אורן.

"השאלה מתי נגיע, אם זה יקרה במשמרת שלנו." אורן לא מרפה "כבר התחילו להדליק מדורות, יש ריח של שרוף."

"זאת לא השריפה." גיל מצטרף לשיחת הצעקות "זה אנחנו מריחים ככה, זה מהכבאית."

הסיור ביישוב עבר בשלום. מצאנו את כיתה ב' עושים מדורה יחד עם ההורים, בדקנו שיש צינור מים בהישג יד. בכיתה ד' תפוחי האדמה כבר היו מוכנים והתיכוניסטים שראו אותנו ברחו עם הסיגריות מאחורי בית הכנסת כי לא בדיוק הבינו שאור אדום זה כיבוי וכחול זה משטרה. "יאללה זזנו." אורן מביט בשעון "צריכים להיות במוקד עוד חצי שעה ויש לנו נסיעה של שמונה קילומטר, זה יהיה בדיוק." אנחנו יוצאים מהשער ועכשיו המצב הוא הפוך, יש ירידה חדה ואני משתמש ברגלית הקטנה שליד רגל שמאל, האגזוז ברקס. הכבאית מטרטרת ברעש גדול והסל"ד של הכבאית בירידה נשמר במקום הנכון. אנחנו יורדים לאט לאט בהילוכים הנכונים.

לפני הכניסה למוקד יש עלייה חדה של כ-30 מטר בזווית ממש חדה, זה הזמן לצבור תנופה, לקחת סיבוב ולקוות שנצליח להגיע למעלה מבלי שהזקנה תיחנק בדרך.

"אני רוצה להתחיל את התדריך." קצין המשמרת מוציא ניירת "תרשמו את השמות שלכם..." הוא מגיש לנו דף ובדיוק נכנסת בסערה לרחבת המוקד מכונית לבנה, היא נעצרת, מתוכה יוצא גבר גדול ממדים ונסער מאוד "הם שורפים לי את הבננות!" הוא צורח "עוד דקה בית הרשת שלי עולה באש ואף אחד לא עושה כלום!" הוא ממשיך "אתם יושבים כאן ומגרדים את הביצים כמו חבורה של קוקסינלים בזמן שהמפגרים האלו שורפים לי את השדות! ארבע פעמים כבר התקשרתי ואף אחד לא עונה!"

"איפה?" קצין המשמרת מתקרב "איפה השריפה?"

"כאן במושב ליד!" הוא צורח "אתה לא רואה את העשן?" הוא מצביע לכיוון צפון מערב.

"התקשרתי חמש פעמים! אתה סתום?"

"אחי, בוא נרגע." קצין המשמרת מתחיל לאבד סבלנות "לאן התקשרת?"

"מה זה חשוב?" הוא צועק "אתם באים או לא?! כבאים עלאק..."

"אני מנסה להבין לאן התקשרת כדי לתחקר את זה!" גם הקצין עובר לצעקות.

"לא יודע, אשתי התקשרה. עכשיו אתה בא או לא?"

"רגע, אני מנסה להבין מה קורה!" קצין המשמרת מתחיל לאבד את זה.

"יאללה מה אתה חושב שתבין? למה מה אתה? סמי הכבאי? אתה סלב? כולה נהג משאית שהוא גם אינסטלטור, כל חקלאי יודע לעשות מה שאתה עושה!"

"אז אם אתה יודע לעשות את זה..." נגמרה הסבלנות לגמרי "אז לך תכבה את האש ועל הדרך גם תלך לעזאזל!"

"רגע!" אורן קופץ באמצע הדיון האינטליגנטי "איפה השריפה?"

"סעו אחריי!" החקלאי המנומס נכנס לאוטו, קצין המשמרת מסמן לנו להמשיך אחריו "עזבו תדריך, תתקשרו אליי בסוף האירוע, אתדרך אתכם טלפונית. ואל תתעמתו אתו בשום אופן." הוא מבהיר לנו משהו שהוא כנראה לא הבין.

אני מטפס לכבאית, אורן מכוון אותי בנסיעה לאחור ואנחנו יוצאים ממוקד המועצה. לפנינו נוסע הבחור הכועס מבלי שכנראה דמיין שרכב חירום זה משהו שנוסע מהר. אבל הזקנה שלנו מאיצה לאט לאט ואנחנו מאבדים אותו עוד לפני שהגענו לצומת. בכניסה לישוב אנחנו מבחינים מרחוק בהילה של המדורה ובעשן. מתקרבים לנקודה ומגלים שדה חקלאי ריק ובתוכו 8 מדורות ענקיות. מגלגלים את הכבאית פנימה אל תוך השדה ויוצאים להערכת מצב מגובה הקרקע.

"אתה רואה שם?" הבחור החביב קופץ מהאוטו "שם הבננות שלי, לך תכבה דחוף לפני ששורפים לי הכל! יאללה זוזו כבר!"

"רגע" אני מרגיע אותו "הכל מטופל" אני יורד מהקבינה, צועד לתוך השדה ופוגש שם מישהו ששהה איתי בבית ספר כי להגיד "למד" יהיה מוגזם משני הצדדים "מה העניינים?"

"לא מספיק מדורה אחת?" אורן שואל.

"לא אחי," הוא מסביר "זו המדורה של הגנים," הוא מצביע לעמוד אש ענקי עם שני הורים סביבו ומלא ילדים במרחק של 20 מטר משם מגינים על פניהם מהחום "זו המדורה של כיתות א' שם ליד" גם כיתות א' קיבלו כבשן של משטחי עץ בוערים מבלי לחשוב על המזהמים שהם פולטים "שם..." הוא מצביע לעוד מדורת ענק.

"רגע." אני קוטע אותו "שלושת המדורות שצמודות לבננות, אנחנו מכבים אותן."

"אההה... זה הבננצ'יק השכן בה להתלונן? הכלב הבכיין הזה שלא יכול שאנשים ישמחו קצת בחג, הוא בא לבכות לכם?"

"עזוב, זה לא משנה, יש שם שלוש מדורות שקרובות מדי לבית הרשת, אנחנו מכבים אותם, את השאר תשאירו."

"יאללה בסדר" הוא מסכים ואנחנו ניגשים למלאכה אותה אנחנו מכירים הייטב.

אורן מכוון אותי, נסיעת לילה תמיד מורכבת הרבה יותר בעיקר ברכב קשיש שבו עזרים כמו מצלמת רברס או חיישנים מאחור הם חלום רחוק, אפילו תאורה ראויה לאחור אין. אנחנו מתמקמים, שולפים את הזרנוקים (אלו הצינורות הלבנים), מתקינים עליהם את המזנקים (האביזר בקצה ששולט בכמות המים, הלחץ, התפשטות וכיוון ולרוב נקרא בטעות זרנוק). אני משלב את המשאבה בעזרת ידית השילוב שממוקמת בקבינה בין הנהג לנוסעים. הידית משלבת PTO שמחובר למשאבת המים הממוקמת באחורי הכבאית. לאחר מכן אני יורד ומושך בידית הגז שנמצאת מאחור כדי לעלות את סל"ד המנוע ולהאיץ את עבודת המשאבה. הרעש עולה ויחד איתו מחוג הלחץ. אני פותח את הברז, שעון הלחץ עולה ל-5 אטמוספירות והמשאבה, שיודעת לתת 1300 ליטר לדקה מזניקה את המים החוצה. הזרנוק מתמלא מים ומשתולל כמו נחש שדורכים לו על הזנב. גיל, שעומד באמצע ביני לבין אורן שמחזיק את המזנק, מסמן לי שהכל בסדר. אורן מושך את ידית המזנק והמים ניתזים החוצה בלחץ ומכבים את המדורה.

עוברים עוד מדורה ועוד אחת, מוסיפים עוד זרנוק ועוד אחד ולאחר זמן לא ארוך מדי אנחנו משאירים מאחור את העשן הסמיך, מוודאים עוד פעם אחת שהכל כבוי ומתחילים להתקפל חזרה. אורזים את הציוד, מחזירים למקום את המזנקים, מגלגלים את הזרנוקים ונכנסים לקבינה.

"94 שומעים?" זה הקצין משמרת.

"שומעים"

"יש דיווח על מדורה ליד התותח, אתם מכירים את האזור?"

"מכירים. אנחנו בדרך לשם." גיל מכריז.

"אחי, זה לא שטח קשה מדי עבורה?" אורן מפקפק ביכולתה.

"בסוף נעבור." אני מגן על כבודה.

הדרך לתותח מתחילה בשביל כורכר רחב ונוח אך בשלב מסוים היא הופכת די מורכבת. לא משהו שמאתגר באמת רכב שטח עם הילוך כוח אבל משאית עם זנב ארוך כבר תעבוד קצת על הסלעים. רגע לפני שאנחנו מגיעים למכשול אני נעצר. במשאית הזאת אין הילוך כוח או נעילות, יש שילוב הנעה קדמית, הילוך ראשון ארוך מאוד והרבה שטח מגע בין הגומי לאדמה.

הילוך ראשון נכנס בעצירה מלאה, אחרת הוא יתלונן בקרקוש ברזלים. הקלאץ' עולה ואני מתחיל לגשש את דרכי בין האבנים הגדולות. יש משהו נוח בלשבת גבוה מאוד, רואים קדימה ולמטה רק שבחושך, עם הפנסים העצובים והעכורים, זה הופך מאתגר יותר. המרצדס מטפסת באיטיות, הגלגל הקדמי עובר סלע וכמה דקות אחרי גם הגלגל האחורי נמצא אחרי המכשול. זוויות הגישה מפנים קרובה למושלמת, בטח בממדים של רכב שטח אבל זווית הבטן וזווית הנטישה הם משהו שאפילו בעלי טנדרים לא מכירים. לזכותה של המרצדס עומדת שלדה די גמישה וכשהיא כל כך ארוכה, מהלכי המתלה באים לידי ביטוי ולא בזכות הקפיצים. ואם בקפיצים עסקינן, נספר שוב שאלו לא ממש באים לטובתנו. נוחות הנסיעה במרצדס היא טיפה יותר נוחה מטרקטור.

קטע העבירות הסתיים ואנחנו מטפסים בעלייה ארוכה ודרדרתית עד למעלה. שוב אנחנו נהנים מהרבה גומי והמון משקל שיוצר אחיזת שביל סבירה והכבאית מגיעה למעלה באדישות.
בנקודה שבה דווחה הדליקה המסוכנת מצאנו קבוצה של ג'יפאים. בלי לציין שמות, רק נרמוז שזה קבוצה שאפילו אפשר למצוא פה. ואי אפשר בלי להזכיר את הפיקנייה המעושנת שבשבילה היה שווה לעלות את כל העלייה המאתגרת.

רגע לפני שמסיימים אני רוצה, בניגוד להרגלי, לכתוב משהו חיובי. כב"ה, כיבוי והצלה, כמו כל מערך גדול ומסואב מכיל המון חסרונות, בירוקרטיה, איוולת מסוגים שונים והמון דברים מעצבנים. אבל יש שם הרבה אנשים מצוינים, כאלו שעובדים יום יום תחת תנאים שרובנו לא היינו רוצים אז אם יש תחושה שאני מזלזל, ההיפך הוא הנכון. יש לנו הרבה מה להעריך את החבר'ה האלה.

ואם אתם משועממים, קצת פירומנים, נזרקתם מהמילואים כי אתם זקנים ואתם מחפשים קצת אקשן, חפשו את תחנת הכיבוי הקרובה אליכם ולכו תתנדבו. זה באמת עוזר ומרגיש כמו התנדבות משמעותית.

וחפירה אחרונה לסיום. תתקינו בבית שלכם גלאי עשן! זה עולה גרושים, התקנה של דקה וזה מציל חיים באמת. בטח בעידן של שנאים מעלי אקספרס וילדים שמשאירים מכשירי חשמל דולקים בכל מקום בבית.

7 תגובות

אומי5 - 21-08-22, 09:37
- תגובה
תפשירו את המיגרוסים, אני מוכן לנהוג אחת למרכז או למכרז או לאן שזה לא יהיה. מאמין שאמצא שותפים...

shmil - 21-08-22, 11:58
- תגובה
כל הכבוד סמי. אבוא עם הבן הקטן שלי, תכין סיור שטח....

המשוטט - 21-08-22, 13:50
- תגובה
לא יודע למה ,אבל לי ישר קופץ ״אישוני״

Sent from my SM-G973F using Tapatalk

ehudzeelim - 21-08-22, 19:16
- תגובה
אחלה כתבה,
לא יודע אם פורסם בפורום בעבר, המסע שעשו ההרמנים מתאילנד לישראל אוברלנד עם כבאית זהה שהסבו לקמפר:

https://youtu.be/dvxDG_PhUCU

Sent from my SM-J710F using Tapatalk

asafk - 21-08-22, 20:11
- תגובה
ובכל בהקשר הזה כדאי לראות (ביוטיוב) את המאמצים שהשקיע אריה הרמן לאחר השבתת הקמפר המקורי, בכבאית 4x4 'חדשה' כדי להפכה לראויה לנסיעה ומגורים..

אסף.

Sent from my Redmi 4X using Tapatalk

oferaz - 24-08-22, 08:46
- תגובה
כיף לקרוא! ממש הרגשתי "בתוך" הכבאית...
עפר

dotanwein - 04-09-22, 06:33
- תגובה
כתבה מעולה !

גם אני התנדבתי למערך הכיבוי כדי לממש את הרישיון ג' שנתנו לנו בקיבוץ.
זכיתי להביא את כבאית 911 המיתולוגית. אותה המרצדס אבל עם סינגל מאחורה. אחת הטובות.
נראה לי שהצלחתי להוציא ממנה 80 על הכביש...

חבל שנלקחה מאיתנו אחר כבוד.

כבאית מרצדס 1113 במבחן אש

הודעת מערכת

תפריט ראשי

ניווט לפי מותגי 4X4

פורום 4X4 הודעות אחרונות

תגובה: (הועבר) פלוגת מילואים מעוניינת לרכוש רכב שטח פלוגתי- נשמח לנסיונכם

תגובה: (הועבר) פלוגת מילואים מעוניינת לרכוש רכב שטח פלוגתי- נשמח לנסיונכם

תגובה: (הועבר) פלוגת מילואים מעוניינת לרכוש רכב שטח פלוגתי- נשמח לנסיונכם

תגובה: ׳₪׳[emoji769]׳׳•׳§ ׳�׳�׳•׳¡׳•: ׳�׳•׳˜ ׳�׳[emoji769]׳[emoji769]׳¦׳‘ ׳�׳×׳׳×׳§

קישורים מהירים

אזהרה חמורה!

חיפוש באתר

שמרו על קשר

כבאית מרצדס 1113 במבחן אש

הודעת מערכת

תפריט ראשי

ניווט לפי מותגי 4X4

פורום 4X4 הודעות אחרונות

תגובה: (הועבר) פלוגת מילואים מעוניינת לרכוש רכב שטח פלוגתי- נשמח לנסיונכם

תגובה: (הועבר) פלוגת מילואים מעוניינת לרכוש רכב שטח פלוגתי- נשמח לנסיונכם

תגובה: (הועבר) פלוגת מילואים מעוניינת לרכוש רכב שטח פלוגתי- נשמח לנסיונכם

תגובה: ׳₪׳[emoji769]׳*׳•׳§ ׳�׳�׳•׳¡׳•: ׳�׳•׳˜ ׳�׳[emoji769]׳[emoji769]׳¦׳‘ ׳�׳×׳*׳×׳§

קישורים מהירים

אזהרה חמורה!

חיפוש באתר

שמרו על קשר

תגובה: ׳₪׳[emoji769]׳׳•׳§ ׳�׳�׳•׳¡׳•: ׳�׳•׳˜ ׳�׳[emoji769]׳[emoji769]׳¦׳‘ ׳�׳×׳׳×׳§