המסע לפמיר, פרק אחד עשר: לורה מלכת האופנוענים והאחים זיל

מאת

asafk

פורסם בתאריך 03-10-25 17:00 מספר צפיות: 4950

28 תגובות

עמק הנהר גאנד שלארכו עוברת ה PHW הוא מקום מושבם של רוב הפמירים. הנהר הזה הוא אחד מהמקורות העיקריים של הפאנג׳ ומרגע שיורדים מתחת ל 3,500 מטר - גובה העצים בחלק הזה של העולם - כל העמק הופך למרוצף חלקות חקלאיות וחוות. הכפרים מתחילים לקבל צורה של יישובים אמיתיים וככל שיורדים בעמק לכיוון חורוג - גדולים יותר. חנויות, מסעדות, תנועה - אנחנו כבר לא בהרים, אנחנו בציוויליזציה. למרבה המזל זה גם אומר תחנות דלק ובאחת מהן אפילו יש סולר טוב ובמחיר סביר.

הנערה שמוכרת לנו את הסולר דוברת אנגלית רהוטה, גם אחותה הקטנה וגם הילדות האחרות בתחנת הדלק שבדיוק קונות ארטיקים. הפמירים הם מוסלמים מודרניים, אמנם דתיים אבל הבנות לובשות מכנסיים וללא כיסוי ראש, לא מקפידים על האיסור על שתיית אלכוהול, ובאופן כללי הדת פחות מרכזית בחיים שלהם. יחד עם זה מדובר במיעוט מדוכא שלמרות שנהנה מחבל חצי אוטונומי, השלטון המרכזי מקפיד לדכא כל מנהיגות מקומית חזקה שצומחת כאן. לפי הנתונים כ90 אחוזים מהכנסות משקי הבית הפמירים יוצאות על תזונה וזה אומר שאין להם הכנסות פנויות, מדד ברור לכך שמדובר באוכלוסיה ענייה. למזלם של הפמירים יש קרנות בינלאומיות שמשקיעות בתשתיות שלהם, כמו תשתיות חשמל כולל מפעלים הידרו חשמליים, ותשתית סלולרית של חברת Tcell שגם אנחנו כרגע נמנים על לקוחותיה ודואגת שבכל היישובים הפמירים תהיה קליטה.

קרוב לסוף העמק לכיוון חורוג אנחנו מוצאים חצי אי עם לגונה וחוף נעים על גדת הנהר, מוצל ומוגן על ידי שיחים ועצים - מקום מצויין למחנה. בחוף ליד יש מוזיקה של מסיבה, וארבע נערות עוברות לידינו ובאופן לא רגיל מישירות מבט ומצחקקות. בבוקר ממשיכים בנסיעה לכיוון חורוג והדרך הופכת יותר ויותר לרצף של חנויות, אכסניות ומסעדות, שיירות של משאיות לכיוון הפמיר שנהגיהן מנצלים את ההזדמנות האחרונה ומצטיידים למסע שלפניהם.

פעם שניה בחורוג, הפעם אנחנו מראש הולכים לכיוון השוק. לחם טרי, גבינה, יוגורט, ולדרך. אנחנו עולים לאורך הפאנג׳, בכיוון עמק וואחן. אם הצלחנו לרדת בו מראשו כ 30 ק״מ עד החסימה, ועכשיו נעלה לאורך הפאנג׳ עד אישקושים שבתחתית וואחן, אפשר יהיה לומר שקצת נסענו בעמק וזה משהו. יש לנו זמן לטייל, אנחנו מקדימים את התכנית בגלל אותה חסימה והעיקוף שבעקבותיה, אז למה לא.

אחרי עצירה בצל עצים לארוחת בוקר, השביל די טוב והשוטרים בנקודות הביקורת חביבים, אנחנו מבינים עד כמה עונת השטפונות הזו מעלה את מפלס הפאנג׳ מעבר לרגיל. המקומיים בונים סוללות עפר בין הדרך לנהר, ובמקומות בהם יש חופים בדרך כלל, העצים עכשיו שקועים עד צוואר במים. בצד הנגדי, באפגניסטן, אנחנו רואים מכוניות שנלכדו בין שני קטעי כביש מוצפים. במיצרים של הנהר סלעי ענק ומערבולות אדירות. הנהר לא רק רחב אלא גם בשיפוע די תלול בשביל הגודל שלו, וכל הנחלים שמזינים אותו שוטפים - הספיקה שלו גדולה מהרגיל באופן ברור וגם הגובה של המים. באחת מנקודות הביקורת - חבורה של אופנועים בכיוון שלנו, לכיוון עמק וואחן. אנחנו חושבים שמן הסתם הם מתכוונים לעלות בוואחן עד חורגוש ופונים אליהם לומר שיבדקו מה מצב הדרך ואם פתחו את החלק שהתמוטט. האופנוענית שמורידה קסדה שואלת עוד כמה פרטים ומודה לנו על המידע.

מהדרך הראשית אנחנו עולים באחד הנחלים ונהנים מנוף וזרימה חזקה. בקצה יש ישוב קטן בשם בגוש. העליה היא שביל צר בין חורש לנחל שוצף, וכשמגיעים למעלה מגלים כפר עם אנשים רגועים ומקסימים, כמעט אין מכוניות והכל קורה כאן לאט. בחנות היחידה בכפר יש כמובן עוגיות וארטיקים בשבילנו. מפלים עם המון מים בסתם נחל, לא משהו מיוחד ולא אתר ידוע - יש כאן המון מים בעונה הזו בכל מקום וזה מרשים.

חוזרים לדרך הראשית ופוגשים שוב את האופנוענים. הפעם לורה מציגה את עצמה באנגלית, מציגה את חבריה, שני רוסים שיצאו איתה לטיול ממוסקבה ועוד אחד רוסי מצ׳ילבינסק ואחד איטלקי שהצטרפו לאורך המסע. היא ללא ספק מנהיגת החבורה, מה שהיא מחליטה עושים, איפה שהיא עוצרת להצטלם או לנוח עוצרים, וכמו שזה נראה עכשיו תוך כדי שהיא מפלרטטת עם יונתן היא ממשיכה לאסוף אחריה עוד נתינים.

לורה מבררת עוד פרטים על החסימה, מחליפה טלפונים עם יונתן ואומרת שהם רוכבים היום לאישקושים - מחר, שבת, יש שם את השוק האפגני. מאישקושים הם ימשיכו במעלה הוואחן אם הדרך פתוחה. האופנוענים מסתכלים על יונתן משוחח עם לורה ונראים לא מרוצים. אני מנסה לשבור את הקרח עם הרוסי מצ׳ילבינסק, בעזרת לורה המתרגמת מספר לו שיש לי משפחה משם, והוא מתחיל סוף סוף לחייך ומספר שיש לו דודה בישראל (לכל הרוסים אני חושב יש דודה בישראל) ושפעם הוא עבר כאן ליום וחצי בדרך מטיול באפריקה למעבורת בחיפה. אני מצליח להחליף גם כמה מילים עם האיטלקי ונראה שהם כבר פחות מרוחקים.

אנחנו נוסעים, הם רוכבים, ואם עד עכשיו לא היתה לנו תכנית מגובשת, נדמה לי שיש ליונתן מוטיבציה חדשה להגיע לאישקושים הערב. בדרך אנחנו פוגשים שוב את החבורה, הפעם לורה עצרה להצטלם וכולם אחריה. יונתן יוצא כדי לעזור להם להצטלם תמונה קבוצתית.

הדרך לאורך הפאנג׳ מרשימה מאוד ואנחנו כבר עוברים שלוליות של הנהר שקצת הציף את הדרך במקומות בהם העמק רחב. זה נהר ענק, זורם בעצמה, ואפשר לראות איך הוא מספק מים לכל כך הרבה אנשים לארכו ובהמשך האמו-דריה. סביב אישקושים אנחנו מחפשים מקום לינה אבל כל חלקה טובה מגודרת ואנחנו נאלצים להודות שכנראה נישן באכסניה היום. יונתן שולח ללורה וואטסאפ עם שאלה היכן הם ישנים היום. היא לא עונה. האכסניה הראשונה סגורה, השניה מלאה, והאיש מפנה אותנו לאכסניה שלישית, שבקושי אפשר למצוא. אין שלטים ואין שום סימן אבל סיור רגלי של יונתן לפי סימני דרך שנתן לנו האיש מביאים אותנו לאכסניה. אנחנו נכנסים לחצר, ושם כבר חונים חמישה אופנועים.

אנחנו הולכים למסעדה היחידה באישקושים ומולנו הולכים לורה ואחריה האופנוענים. היא שמחה באופן מופגן לראות אותנו. אני רעב ואנחנו הולכים למסעדה. האוכל המקומי הוא לא משהו לכתוב עליו, וכשאנחנו חוזרים לאכסניה כולם שם בקומת הקרקע. לורה אומרת ליונתן שהיא בחדר לבד בקומה השניה, ומזמינה אותו להצטרף לארוחת ערב נוספת ולשתות משהו אחר כך. אנחנו מתרחצים, קצת כביסה, מארגנים את מה שצריך, אני עייף והולך לישון. יונתן יוצא לבלות עם לורה מלכת האופנוענים והחבורה.

אישקושים היא עיירה קטנה עם תחנת משטרה ורמזור. היא ידועה בעיקר בשוק האפגני בשבתות, על הגשר בין טג׳יקיסטן לאפגניסטן. צריך להראות דרכון ולהירשם בכניסה ואותו דבר כשחוזרים. לא בשבילנו העניין האפגני הזה.

הדרך חזרה לחורוג עוברת בזריזות, והפעם שבת, ויש לנו זמן להסתובב בשוק. מצב המזומנים שלנו לא טוב אחרי ששילמנו לחילוץ סכום שאמור היה להספיק לשני תידלוקים. אבל בשבת הבנקים נסגרים מוקדם ואנחנו לא מספיקים. בסוף עובדת בחנות סלולריים מפנה אותנו לבנק שפתוח 24/7 ובו אנחנו מחליפים עוד 250 דולר בשער הכי גרוע שהחלפנו עד כה. זה צריך להספיק. מתדלקים את הלנדקרוזר והבנזיניות, וממשיכים.

מהדרך הראשית אנחנו עולים לאורך הנחל חוף. יש יישוב למטה בעמק פאנג׳ ועוד יישובים למעלה. בין לבין נחל זורם בעוצמה עם מפלים ולצידו תעלות השקיה שמובילות למטעים וחלקות של עצי פרי. אנחנו מחפשים את השביל שעולה למעלה ורואים שהמונית 075 ומשאית זיל לוקחים שביל כורכר תלול אך מהודק, ובוחרים בשביל עפר מצידו השני של הנחל.

בסוף אנחנו ישנים מתחת לעץ אגוז על שפת הנחל, אליו הגענו בשביל שבו הולכים מי שעולה ויורד בהר ברגל - נראה ששביל המכוניות הוא זה ממול, פחות מוצל ויותר רחב, ולמחרת עולים עד ליישובים שבגובה 3,000 מטר ולבקתות רועים בגובה 3,500. הילדים יושבים במעגל בשדה עם הגננת, גן יער. החיות במרעה והחקלאים בשדות, יום רגיל ושקט.

חזרה ל PHW ולבלאגן והרעש למרות שנדמה שביום ראשון שקט כאן יותר. הפעם המסעדה על גדת הפאנג׳ היא קצת פחות נוה מדבר - ולא בגלל המסעדה, היא נשארה אותו דבר - אלא בגלל שאנחנו פחות מותשים מהדרך.

והנה עמק ברטאנג. אמנם ויתרנו עליו לפני כמעט חודש אבל עכשיו יש לנו זמן להיכנס ולראות במה מדובר. הברטאנג מנקז את רוב הפמיר, אוסף בדרך את כל המים מהקרחונים בחלקו הצפוני של הרכס. אליו גם נשפכים המים של אגם סארז - אגם שנוצר כתוצאה ממפולת שסכרה ערוץ נחל וקברה תחתיו כפר לפני מאה שנה. מעל האגם תלוי בולדר ענק שלצידו תחנת ניטור וכל אסיה עוקבת בדאגה אחריו. כשהוא ייפול למים יש חשש לגל שיגרום לקריסת הסכר והתוצאה תהיה הצפה של חלקים נרחבים בטג׳יקיסטן אפגניסטן אוזבקיסטן וטורקמניסטן. כשהסלע הזה ייפול למים מאות אלפים יאבדו את ביתם ובכל זאת כל מה שעושים כאן זה להסתכל עליו ולתעד כמה הוא זז כל שנה.

הדרכים בעמק ברטאנג כשהוא לא מוצף פרושות לכל רוחב העמק. המסלול ידוע למטיילים כי זה קיצור הדרך לאגם קרקול באותה מידה שהוא ידוע כי ברוב השנה המים כאן גבוהים מדי מכדי לעבור אחרי היישוב האחרון בעמק. השנה המים ממלאים את העמק לכל רחבו ולא רק בערוצי הזרימה הרגילים, ובמקום הדרכים שתחת המים הזורמים - כבר הספיקו בשבועות האחרונים לפרוץ דרכים חדשות מעט גבוה יותר על הגדה. הדרכים הן על דרדרת שפונתה ומדי פעם עוד נופלים סלעים על הדרך. לפנינו שתי משאיות זיל ישנות והן עוצרות, הצוות יוצא מהקבינות ומפנים בידיים סלעים כדי לעבור. העמק נסגר והופך לקניוני, ואנחנו מוצאים נקודת לינה תחת עץ תות, על משטח דשא, לצד מעיין זורם עם ברכות קטנות, ממש מעל הנהר.

מקום מושלם. גם המשאיות עוצרות למנוחה לפני שימשיכו ליישוב הקרוב, ואנחנו מזמינים את האחים זיל לקפה. הפעם בפינג׳אן, לא במקינטה. והפמירים שלא רגילים לקפה - באסיה שותים צ׳אי - ובשבילם קפה זה קפה רוסי כלומר קפה נמס בלי חלב אבל עם המון סוכר - מנסים להבין מה זה הדבר הזה שאנחנו קוראים לו קפה. חבל על הבלאגן של תורכיה או יוון ואני אומר להם שזה קפה ישראלי. הם שמחים, האח המגודל שכבר קורא לנו ״החברים הישראלים שלי״ מציע לנו מהמשקה שלו - וודקה עם מיץ פטל, והאח הרזה מציע לנו מהמשקה שלו - וודקה בלי מיץ פטל. האחים זיל נוסעים ואנחנו נהנים מלילה שקט תחת כוכבים ליד הברטאנג הזורם. חלום.

בבוקר אנחנו מחליטים לעלות בברטאנג עד שמשהו יעצור אותנו או עד שיעבור חצי יום ונחזור. יהיה מצחיק אם נגיע עד לאגם קרקול בטעות. השביל טרי בהרבה מקומות עדות לזרימה המוגזמת של השנה, והערוץ קניוני וענק. לא במקרה עמק ברטאנג נחשב לאחד מהמסלולים היפים בעולם, שילוב מהמם של קניון עם זרימה חזקה ונחל רחב, יישובים קטנים עם תעלות השקיה שמסמנות קוים ירוקים על המצוקים, טבע שכולו מטופח ושמור על ידי בני אדם, שומרי היער. תרבות אדמה של מאות רבות של שנים שחיה בהרמוניה עם הטבע בלי לנצל אותו יותר ממה שהוא יכול.

ביישוב האחרון הגשר האחרון תוקן לפני כמה ימים, והבוקר הנחל החליט לקחת נתיב שקצת עוקף את הגשר ולקח איתו את הדרך. סלעים מתגלגלים בשיטפון, שלושה לנדקרוזרים עמוסי תיירים עברו בכל זאת באומץ, בצד שלנו מחכים שני רוכבי אופניים שהגיעו ברכיבה מהולנד, ובצד השני מחכים אופנוענים.
טיפוס מקומי במכנסיים קצרים ונעלי התעמלות מראה לכולם הלוך ושוב שהמים מגיעים רק עד הברכיים - ומעודד את התיירים לנסות לעבור. אנחנו מחליטים שכאן נגמר הטיול במעלה הברטאנג ומתחילים לחזור.

אחד הגשרים שעל הברטאנג מובילים לעמק בראשו שני כפרים קטנים, ואנחנו עולים בעמק הזה. השביל צר אבל בדיוק ברוחב של זיל. זוג זילים עמוסי פחם בהפסקה בצד השביל, אנחנו עוקפים אותם ומגיעים בעליה התלולה עד לכפרים. אני לא מבין איך הם יצליחו לטפס כאן. האחיזה גרועה והשיפוע תלול מאוד אבל כנראה הם יודעים איך. כשאנחנו מגיעים לכפר ולסוף השביל אנחנו מסתובבים ויורדים חזרה. באחד הגשרונים אנחנו פוגשים מולנו את צמד הזילים בעליה, וזזים הצידה כדי שהם יוכלו לעבור. הנהג הצעיר יותר ממלא מים צוננים לקראת העליה והנהג המבוגר יותר מוציא מברג, מפרק פילטר אויר, מפרק את הקרבורטור ונראה שמחליף דיזה לקראת המאמץ הצפוי.

בינתיים ממול, בירידה, אנחנו רואים זיל ריקה יורדת מהכפר. המשאית נעצרת וממנה יוצא אחד מהאחים זיל, החברים שלנו מאתמול, והוא שמח לראות אותנו. הם גרים ברושון, ועושים סיבוב של כמה ימים לאורך העמק, מספקים פחם לכל מי שצריך, ישנים ביישובים בדרך, וחוזר חלילה אחת לכמה ימים. המשאיות האלו משנות ה50 וה60 ימשיכו לעלות ולרדת בעמקים האלו לנצח כך נראה. שום דבר לא מזיז להן והנהגים יודעים איך לגרום להם להגיע לכל מקום לאט לאט.חוזרים למקום המחנה מאתמול ולעץ התות, עוד לילה בברטאנג. קצת חבל לנו שהברטאנג היה חסום כשהתחלנו את הטיול אבל מצד שני בזכות זה הרווחנו כמה מהימים היותר יפים במסע - רשטקלה, עמק אליצ׳ור - אולי לא היינו נוסעים בהם אם היינו עולים בברטאנג.

מברטאנג חוזרים לכביש הראשי ולנסיעה לאורך הפאנג׳. הפעם אנחנו לוקחים את המסלול הדרומי, זה שממשיך עוד קצת לאורך נהר פאנג׳ עד שהוא נפתח ומשם עולים בתוך הרמות החקלאיות בכבישים הולכים וטובים לכיוון עיר המחוז קולוב וממנה דרך שטחים עצומים של שדות חקלאיים לדושנבה. בדרך אנחנו סוטים פה ושם מהכבישים הראשיים, צוברים עוד טיולים קטנים מסביב, אבל זה לא שונה מכל מקום אחר בעולם שבו מגדלים כבשים פרות ואבטיחים, רק מלוכלך יותר ועם העובדה המוזרה שכל המכוניות כאן הן אופל מסוף שנות ה90 ומשנות ה 2000. הימים האלו גם עם אובך וראות גרועה וקשה להנות מהנוף גם כשאנחנו עולים לאחד ההרים הגבוהים יחסית, שעליו מצפה כוכבים ובסיס פעיל של פיקוד החלל של הצבא הרוסי, כדי לצפות על האגם המלאכותי שבקצהו הסכר הגבוה בעולם אותו בנו הסובייטים כדי לייצר חשמל.

עלינו להר כדי לבקר במצפה כוכבים, והדרך לא נראתה מאוד מזמינה. אבל עלינו בכל זאת. ליד נקודת תצפית עוברת מולנו משאית קמאז בדיגום של טיולית - כמו שמדי פעם רואים בפמיר של חברות טיולים. על זאת אמנם אין שם של חברת טיולים, והיא נראית די חדשה ובצבע צבאי, אבל אנחנו עושים שלום למטיילים. והם לא עושים לנו שלום חזרה גם לא מחייכים. זה מוזר, וגם העובדה שכל המטיילים היו לבושים בבגדים דומים, חולצות מטיילים כאלה בצבע חול. נו, סנובים. בטח עלו מאחד אתרי הנופש ליד האגם לטיול מאורגן. והדרך ממשיכה לעלות ואנחנו מבחינים בכיפות מבריקות וחדשות. יונתן שם לב שבמפה כתוב בסיס של פיקוד החלל הרוסי. בטח בסיס נטוש למרות שהכיפות נראות ממש חדשות. שלט בטג׳יקית בצד הדרך וכתוב בו משהו על זה שאסור לנסיע שם וקנסות ומעצרים ודברים כאלה. זה לא קשור אלינו נראה לי, זה לדרך המתפצלת מכאן לכיוון הוילה של הנשיא. אה, כן - גם כאן יש לנשיא וילה, עם תצפים נהדרת על האגם. הם ממש אוהבים את הנשיא שלהם. בכל זאת אני מכבה את הטאבלט ומכניס את המצלמה לתיק ומסתיר את המכשיר הלווייני. ממשיכים לעלות ועוברים ליד ש.ג. מסודר עם דגלי רוסיה. אולי זה כן בסיס פעיל. אולי בעצם הטיולית לא היתה של מטיילים...

למצפה הכוכבים צריך לעקוף של שביל מאולתר אתר השנאה די רציני, רועה שיוצא מהבקתה בפיג׳מה של שנת צהריים עם תינוק על הידיים ופה מלא זהב מפנה אותנו לכיוון הנכון ודי מתפלא לראות אותנו על ההר. המצפה כוכבים לא מזמין מבקרים ואנחנו נאלצים לחזור על עקבותינו ולרדת מההר. זה הר לא נעים. די מלחיץ האמת, ואנחנו שמחים להסתלק מכאן. אבל הנוף היה שווה. וגם שוק הדרכים שעל הכביש לידו.

בכל טיול יש את החלק הזה בסוף שלו, שכבר נגמר, ממשיכים כי צריך להגיע חזרה אבל זה כבר לא המסע שלנו, זה סתם לדחוף קילומטרים ולהשתדל להנות ממה שאפשר. יש כאן ממה להנות, כמו העליה בואדי צר עם מסלע משוגע ושכבות ניצבות, שבאמצע שלו יישוב בתי בוץ מתפוררים נטוש מזה שנים ובוסתן עצי פרי - תפוחים אגסים תותים ושזיפים - כל פירות הקיץ עכשיו מניבים והם קטנים וטעימים בצורה יוצאת דופן - המון דברים שבכל הזדמנות אחרת היו יעד לטיול מרתק בפני עצמם - אבל זה כבר לא הפמיר ואחרי ההרים והמסע הקיצוני, שום דבר כאן לא באמת מרגש.

הסיום כמו ההתחלה - בדושנבה. הסיום כמו ההתחלה - ב green house hostel. הפעם אלו אנחנו שנותנים טיפים ומספרים על הדרך. הפעם כשמטיילים אחרים שעברו באופם מקומות יש לנו למה להתייחס. למשל הזוג האנגלי שרוכבים מהבית בלונדון לסין, ומספרים איך הם נתנו למטאורולוג בתחנה באנזוב פנס ראש כי הוא ביקש... או האירני שפגשנו אותו לפני שבוע בדרך לקרקול ומספר שהוא לא קיבל ויזה במעבר הגבול לקירגיזסטן ונאלץ לחזור את כל הדרך. או זוג האופנוענים הצ׳כים הצעירים שמעתיקים מאיתנו נקודות עניין והאופנוען המבוגר שהגיע ברכיבה מקנדה וצוחק עליהם שהם צריכים יותר לטייל ופחות לנווט מנקודה לנקודה. דושנבה נראית פתאום יותר מודרנית משנראתה כשרק הגענו לפני חודש. האוכל המקומי כבר פחות מיוחד ולא ממש טעים, אנחנו אפילו רואים שתי נשים נוהגות, ושמים לב לנשים בכתפיים חשופות ומכנסיים שלא ראינו בפעם הקודמת. אנחנו מצליחים להבדיל כבר בין טג׳יקים לפמירים וקירגיזים ואוזבקים, ורואים לפי המכוניות מי הגיע מאיזה חלק של המדינה.

כמו כל מסע גם לזה יש סוף. הרי פמיר הם מקום שונה מכל מקום אחר שביקרתי בו והמסע ביניהם גורם לחשוב על איך אנשים חיים ואיך הם צריכים לחיות אולי. המסע גם מאתגר המון אמיתות מוחלטות שכולנו מכירים כמו ״לא מטיילים רכב בודד בשטח״ או ״לא מטיילים לבד״ וכל מיני מה חייבים לארוז ואיזה אופנוע זה המינימום לטיול וכמובן רב המכר ״מסוכן להסתובב במדינה מוסלמית״. שחררו.

והכי חשוב למדתי שוב מה שתמיד ידעתי. צאו לטייל. פשוט צאו. ברגע שמתחילים, המסע כבר יקרה, ההרפתקה מחכה לכם - רק צריך לצאת.

קבצים מצורפים

PAMIR_140825_01.jpg‏ (536.2 קילובייט, 25 צפיות)

קטגוריות

טויוטה

28 תגובות

ariel-ro - 03-10-25, 18:59
- תגובה
מה, זהו?
היה תענוג לקרוא!

asafk - 03-10-25, 19:00
- תגובה
כן.. זהו...
עד הפעם הבאה.

אסף.

kobmyster - 03-10-25, 23:46
- תגובה
תודה רבה על קריאה מאלפת, בכל אחד עשר החלקים.
התיאורים היו נהדרים, התמונות נפלאות והשכלת לתאר היטב במילים עולם שקשה לי להבין או לתפוס.
נשמעת כמו חוויה של פעם בחיים, שמח בשבילכם שזכיתם לחוות אותה

Sent from my iPhone using Tapatalk

לביא - 03-10-25, 23:47
- תגובה
נשמעת אחלה חוויה אקסטרימית וזיכרונות שילוו אתכם הרבה זמן.
ממתינים למסע הבא…

ehudzeelim - 03-10-25, 23:58
- תגובה
אכן הצלחת להעביר את התחושות (עד כמה שניתן) ,
את הנופים, האווירה, והחוויה.
רואים שגם השקעתם לא מעט מחשבה והכנה לטיול, וגם בזמן הטיול,
זה איפשר לכם לראות וחלומות המון במעט זמן יחסית, כל הכבוד.
שתזכו לעוד טיולים כאלה, כמו שהשכלת לכתוב - זו אחלה פרספקטיבה על החיים..

איל מ - 04-10-25, 11:43
- תגובה
אני עדיין מנסה להבין אם באמת מצאתם מדבקה של ג'יפולוג,
או שהדבקתם בעצמכם.

שיתפתי את חמי שהוא טיילן ידוע, גם מוציא טיולים לחו"ל (אפילו פרסמתי כאן איזה פעמיים טיולים שהוא ארגן לקירגיסטן), ומסתבר שהוא מכיר את האזור, וגם איזה מקומי שהיה מארגן לו טיולים שם.

ובכל מקרה משתתף במחמאות (ובקנאה) על הטיול, הצילום והכתיבה.

asafk - 04-10-25, 13:11
- תגובה
יונתן מצא את המדבקה... דקה אחרי שהדבקתי אותה... (-;

למיטב ידיעתי (ובדקנו די לעומק) יש רק חברה ישראלית אחת שעובדת בפמיר בטיולי ג'יפים, ורק פעם בהרבה זמן, אנחנו כנראה מדברים על אותו אחד. (ועוד אחד או שניים שמוציאים טיולים רגליים ועוד אחד או שניים שמספרים שהם עובדים שם אבל כנראה מעולם לא הוציאו טיול ג'יפים לטג'יקיסטן אלא אולי סיבוב קטן במסגרת טיול בקירגיזסטן) הוא זה שהמליץ לנו על חודיק כשהתלבטנו האם לשכור ממנו רכב וטוב שכך.

טג'יקיסטן והרי פמיר בפרט היא לא יעד פופולרי וקל להבין למה. לוקח כמה ימים של נסיעה קשה להגיע מדושנבה או קצת פחות מאוש. יש מעט חודשים בשנה שאפשר לטייל וגם אז יש אי ודאות על מה פתוח ומה מוצף. שירותי רפואה לא קיימים ותיאום של חילוץ בעייתי. אם הייתי צריך לארגן טיול לקבוצה משלמת מישראל זה לא היה יעד שהייתי רוצה לקחת עליו אחריות..... ואם כן - אז רק בעזרת אחת מחברות הטיולים המקומיות.

ותודה לכולם שקראתם ושאהבתם.

אסף.

erezgur - 04-10-25, 15:17
- תגובה
סדרת כתבות מופלאה, הצלחת להעביר לפחות חלק מהחוויה כנראה חד פעמית הזו.
היה מרתק לקרוא ואני מאחל לך ולנו שיהיו פרקים דומים גם לאחר טיולים נוספים כאלו בעתיד.

נשלח מהנייד

מוטי ג. - 04-10-25, 16:54
- תגובה
תודה לשניכם על שיתוף החוויה.
אני הייתי שמח לעוד תמונות של יונתן
והכי חשוב, תמונה שלך בנקודה שהציתה אצלך את כל התהליך.

Sent from my SM-S928B using Tapatalk

AmichayM - 05-10-25, 09:28
- תגובה
יונתן ואסף, תודה גדולה.
היה כיף לקרוא ולחכות כל פעם לפרסום הפרק הבא.
מתי תהיה עונה מס 2?
סחטיין על הטיול, בהחלט מעורר השראה.
עמיחי

ד ו ר ו ן - 05-10-25, 10:51
- תגובה
מזל טוב ליונתן!

כייף של כתיבה והעברת חוויה.
עושה חשק לצאת.

יונתןמצפה - 05-10-25, 11:34
- תגובה
נכתב במקור על ידי מוטי ג.

אני הייתי שמח לעוד תמונות של יונתן

Sent from my SM-S928B using Tapatalk

על האש.
היה קצת "ניתוק מדברי" בימים האחרונים.
אתן את הזווית שלי גם לפרקים האחרונים בקרוב.

נכתב במקור על ידי ד ו ר ו ן

מזל טוב ליונתן!

תודה דורון. לא ברור על מה..
אם כי אכן היה לי מזל גדול שאסף הציע לי לצאת להרפתקה הזו, ולא פחות מזל שלא סירבתי.

יונתןמצפה - 05-10-25, 15:12
- תגובה
נכתב במקור על ידי מוטי ג.

אני הייתי שמח לעוד תמונות של יונתן
Sent from my SM-S928B using Tapatalk

כמות התמונות עצומה. אצלי באיכות תואמת לטלפון המעאפן שאיתו טיילתי, אבל בייחוד אצל אסף שאצלו הרמה של התמונות לא פעם משמיטה לי את הלסת.
מכיוון שעלה ביקוש, אעלה פה עוד כמה וכמה תמונות, כל אחת עם המשמעות הייחודית שלה עבורי בתוספת כמה מילים. כולן רלוונטניות לימים המתוארים בפרק הזה.

בעודינו מתגלגלים על ה- PHW לאחר העיקוף הלילי עקב השטפון, תשושים מהדרך המשובשת ותוהים לעצמינו מה יגיע קודם- ה- EMPTY במחוג של הדלק או התחנה, הגענו למקום ראוי בהחלט להפסקת צהריים.
מושלם.
קובץ מצורף 149708

בחורוג, אחרי הסיבוב בשוק ורגע לפני שמצאנו את המקום להחליף עוד קצת כסף מקומי, ניסינו לבחור מה לאכול צהריים.
כבר נאמר שאין הרבה מה לדבר על האוכל המקומי.
אבל מסעדה עם שם מבטיח כמו - YAK-BURGER זה לא משהו להתעלם ממנו.
הלחמנייה היתה טובה. הצ'יפס סביר לגמרי. אבל ההמבורגר- מזל שהיה הרבה רוטב. אסף פחות התחבר לרוטב.
קובץ מצורף 149709

היופי שבפשטות. אין מה להוסיף.
קובץ מצורף 149710
קובץ מצורף 149711

בעודי מנסה להתקרב לעץ התפוחים בבוסתן של עץ האגוז, אני נדקר משיח קוצני בבסיסו. מוזר, הבוסתן דווקא מטופח. ואז אנחנו שמים לב שכל העצים ככה. מסתבר שזו שיטה יעילה למדי לנצל את הטבע כדי להגן על מה שצריך נגד פרות או אנשים. בלי גדרות או סוללות אבנים שמפרות את האיזון המקומי.
קובץ מצורף 149712

מי שפגש את אסף במפגשי ג'יפולוג, מכיר היטב את ההקשעה הקולינרית שלו במזון ובבישול.
ערב אחד היתה לו הברקה- נכין חריימה. יש לנו קופסאות שימורים דוחות של מה שחשבנו שהוא טונה והתברר כחצאי דגים יבשים מסוג לא ברור.
יש לנו רסק עגבניות. יש לנו שמן. יש לנו תבלין אדום כלשהו.
יאללה. בהצלחה בבישול... אני מבטיח לנסות לאכול.
אני לא אוהב חריימה.
קובץ מצורף 149713

זוכרים את הזקן עם הזיל והקרבורטור? אותי הוא ריתק.
קובץ מצורף 149714

ויש גם ניבה-טנדר בסגנון סגירה בדואית
קובץ מצורף 149715

אני התפעלתי מאוד מהמשמעות של להיות נהג משאית בפמיר. כ"כ הרבה יותר ממה שאנחנו מכנים נהג.
בתמונה- החלפה של כרית אוויר בטריילר.
קובץ מצורף 149716

מחשבה שליוותה אותי לא מעט במפגש עם החיים המקומיים, היתה שהם לכאורה לא מנסים לשפר דברים קיימים. יש דברים שככה הם וזהו.
מה כ"כ קשה לשים מקל בתוך המטאטא ולהקל על הגב של מי שנמצא, כמו בכל מקום בעולם, בתחתית שרשרת המזון...
קובץ מצורף 149717
או נגיד שוק הדרכים הזה, שכל הדוכנים בו זהים אחד לאחד. אבל בדיוק. ממש. לא הצלחתי להבין את היעדר הרצון לתחרות עסקית מקובלת.
קובץ מצורף 149718
כולל דוחני המזון/מסעדות באותו שוק שכולם בלי יוצא מן הכלל מכינים את אותן המנות המוזרות האלו, ויש בכולם מי שאוכל אותן גם בשעת בוקר מוקדמת.
קובץ מצורף 149719

פעם בארץ היו מחזירים עודף בבזוקה. מקובל שם בכל סופר שמכבד את עצמו, בבזוקה המקומית כמובן.
קובץ מצורף 149720

זהו.
תם הטקס.
קובץ מצורף 149721

ערב שגרתי ב- green house hostel. סיפורי עולם, חוויות, שיחות עומק, או סתם קשקושים טכניים על אופנועים, אופניים, ומה שביניהם.
קובץ מצורף 149722

וכמה מילים לזה ששאב אותי לתוך החוויה הזו.
אסף- היה לי העונג. זכיתי שהוזמנתי להרפתקה הזו, וזכיתי לחוות אותה איתך.
שום דבר בזה לא מובן מאליו.
אז- פשוט תודה מכל הלב! היה לי לעונג 🙏
...לא שכחתי את התמונה הזו. נדמה לי שקוראים לזה חירות ספרותית... 😉
קובץ מצורף 149723

איל מ - 05-10-25, 18:42
- תגובה
אַרְס פואטיקה

מוטי ג. - 05-10-25, 22:58
- תגובה
אני יותר מתחבר לתמונות של יונתן, אפילו שהם סתם מהטלפון, סליחה אסף.
פעם שמעתי/קראתי אולי זה היה זיו קורן שאמר שמצלמה איכותית דורשת מן מאמץ /יחס כדי שזה ייצא איכותי, אבל בטלפון זה בשלוף וטבעי.

Sent from my SM-S928B using Tapatalk

ehudzeelim - 05-10-25, 23:57
- תגובה
לעניות דעתי בצילום "מסע" בסגנון אוברלנדינג מהסוג הזה, יש שלושה אלמנטים עיקריים שמשפיעים על איכות התמונה (לא במובן הטכני): תרבות (ביטוי אותנטי של הסביבה האנושית הייחודית), אווירה (לתפוס את הרגע מבחינה רגשית, מצבר הרוח, וכו'. מדגיש את מימד החוויה הרגעית) ונוף (הרקע הסטטי הנצחי של ההרפתקה, נותן מימד של פרופורציה על זמנית, היה שם הרבה לפני שהגעת ויישאר אחרי שתלך).
אם מצליחים להגיע הקומפוזיציה שמכילה את שלושת האלמנטים התמונה תהיה טובה. יכולה להיות גם תמונת פורטרט מעולה, או תמונת נוף מעולה, אבל הן לעולם לא יעבירו את החוויה כמו תמונה עם נוף ובמרכזה לאדה עם מכסה מנוע פתוח והנהג ממלא מים הרדיאטור מהנחל, למשל. בהרבה מקרים השילוב המנצח הזה פשוט קורה באופן ספונטני, סוג של מזל אבל אפשר כמובן גם לשאוף ולכוון לזה.
גם אסף וגם יונתן תפסו בחלק מהתמונות את השילוב הזה, ברמה כזו או אחרת. לכן בעיניי לשניהם תמונות טובות שגורמות לי כצופה להרגיש חלק מהחוויה לרגע. אין לזה קשר לאיכות התמונות מבחינה טכנית אני גם לא מבין בזה כלום אבל אפשר להתרשם שהתמונות של אסף הן באיכות גבוהה, וניכרת מקצועיות והשקעה, לפחות בעין החובבנית מאד שלי.

אנקדוטה קטנה, פעם בעידן הפילם, יצאתי עם חבר לטיול של כמה חודשים שכלל גם מסע דומה. החבר אמר שהוא יביא מצלמה, זה לא באמת היה חשוב לנו ובזה זה נגמר. הוא אכן הביא מצלמת פוקט כזו של פעם עם פילם 36 תמונות. טיילנו ומדי פעם הצטלמו וצילמנו, ובערך אחרי 3 חודשים נראה לי פתאום מוזר שלא ראיתי אותו מחליף פילם במצלמה מאז שיצאנו מהארץ. מיותר לציין שתמונות מה-3 חודשים האלה אין לנו, הפילם לא הסתובב במצלמה וככה צילמנו מאות תמונות על פריילוף... 🤩

ד ו ר ו ן - 06-10-25, 01:43
- תגובה
נכתב במקור על ידי ehudzeelim

אנקדוטה קטנה, פעם בעידן הפילם, יצאתי עם חבר לטיול של כמה חודשים שכלל גם מסע דומה. החבר אמר שהוא יביא מצלמה, זה לא באמת היה חשוב לנו ובזה זה נגמר. הוא אכן הביא מצלמת פוקט כזו של פעם עם פילם 36 תמונות. טיילנו ומדי פעם הצטלמו וצילמנו, ובערך אחרי 3 חודשים נראה לי פתאום מוזר שלא ראיתי אותו מחליף פילם במצלמה מאז שיצאנו מהארץ.

בתקופה ההיא.. הרכוש הכי חשוב היו התמונות.
הפילמים היו מה שסחבתי הכי קרוב חוץ מהדרכון והכסף.
המאבק בשדה תעופה שלא יעבירו את הפילמים בשיקוף Xray שבמדינות פחות מפותחות היה שורף את הנרטיב.
מנסיעה של חודש וחצי באפריקה חזרתי עם 34 פילמים.. ומחברת הגיגים.
״טיילתי דרך הקומפוזיציה של העדשה״.

כמובן שהיה אלמנט הציפייה לראות מה יצא, משחקי חשיפה, אורך מוקד פילטרים, והחלפת סוגי פילמים באמצע עם מצלמה שמאפשרת.
במיון זה יצא במקרה הטוב 70% תמונות לאלבום.

היום זה סיפור מיידי, הטלפון מאפשר תוצאה טובה + אבל הזילות הדיגיטלית משאירה את זה במחשב.
כמה מכם מדפיסים/בונים תמונות באלבום? (גם דיגיטלי)

מיכה100 - 06-10-25, 12:04
- תגובה
כיף גדול לקרוא, תודה!

shmil - 06-10-25, 17:39
- תגובה
טיול מדהים , הלוואי ויכולתי.
אני לא מצליח, כאחד ששם לב לפרטים, להתאפק מלספר לך איך אסף תקע אותך.
החל מפרק זה ואילך אתה כבר לא יונתן, אלא "ההוא ששם מארס לאופנוענים בקרב על לב המלכה", ויש ורסיות יותר מצ'ואיסטיות ורבאלית.
אז שאפו על הטיול, ושאפו על המארס.

שניהם לא טריביאליים, לא בטוח מה יותר.

איל מ - 06-10-25, 23:39
- תגובה
נכתב במקור על ידי ד ו ר ו ן

היום זה סיפור מיידי, הטלפון מאפשר תוצאה טובה + אבל הזילות הדיגיטלית משאירה את זה במחשב.
כמה מכם מדפיסים/בונים תמונות באלבום? (גם דיגיטלי)

כל כך נכון.
למזלי, אשתי עושה לילדים כל שנה אלבום ליום הולדת כך שיש מה שנשאר.

המסע לפמיר, פרק אחד עשר: לורה מלכת האופנוענים והאחים זיל

הודעת מערכת

תפריט ראשי

ניווט לפי מותגי 4X4

פורום 4X4 הודעות אחרונות

ג'יפ צבא וונצואלה?

תגובה: דשן { ? } KF של VGI . באמת דשן טוב לזמן ארוך?

תגובה: ׳×׳’׳•׳‘׳”: ׳׳×׳׳—׳¨׳™׳ ׳©׳ ׳™׳•׳׳™׳•׳ ׳׳•׳˜׳•׳¨׳¡ - ׳”׳×׳—׳¨׳₪׳׳×׳?

תגובה: כרטיס סים למערכת מולטימדיה

קישורים מהירים

אזהרה חמורה!

חיפוש באתר

שמרו על קשר

המסע לפמיר, פרק אחד עשר: לורה מלכת האופנוענים והאחים זיל

הודעת מערכת

תפריט ראשי

ניווט לפי מותגי 4X4

פורום 4X4 הודעות אחרונות

ג'יפ צבא וונצואלה?

תגובה: דשן { ? } KF של VGI . באמת דשן טוב לזמן ארוך?

תגובה: ׳×׳’׳•׳‘׳”: ׳׳×׳׳—׳¨׳™׳ ׳©׳ ׳™׳•׳*׳™׳•׳ ׳׳•׳˜׳•׳¨׳¡ - ׳”׳×׳—׳¨׳₪׳*׳×׳?

תגובה: כרטיס סים למערכת מולטימדיה

קישורים מהירים

אזהרה חמורה!

חיפוש באתר

שמרו על קשר

תגובה: ׳×׳’׳•׳‘׳”: ׳׳×׳׳—׳¨׳™׳ ׳©׳ ׳™׳•׳׳™׳•׳ ׳׳•׳˜׳•׳¨׳¡ - ׳”׳×׳—׳¨׳₪׳׳×׳?