יום בירדן עם הג'יפ

אנחנו מתכננים לרדת לאילת בסוף יוני ואני רוצה לשלב את הנסיעה עם טיול של יום אחד עם הג'יפ בירדן, מישהו עשה את זה פעם? הבנתי שיש עלויות גבוהות למעבר, מישהו יודע מה התעריפים המעודכנים ואם זה שווה לשלם את זה בשביל טיול של יום אחד? וזה משנה כמה אנשים אנחנו או שזה לפי מספר הרכבים? ונראה לכם שיום אחד יספיק לנו כדי להגיע לביקור בפטרה או שנסתפק באזור של ואדי ראם, שהבנתי מהכתבה הזאת שהוא כנראה די קרוב לגבול? ואנחנו צריכים מדריך בשביל זה? אשמח גם להמלצה על אחד המלונות שמצאתי - אנחנו לא צריכים הכול כלול, אבל איזה מלון נותן הרבה הפעלות לילדים? מישהו ממליץ על היו סאנרייז?

אני מצטער מראש שאני מבאס. אמ;לק - הייתי מוותר ודוחה להזדמנות אחרת עם יותר זמן.

הייתי פעמיים עם הפרייבט (עשרות ברגל), לא זוכר בדיוק כמה, זה מצטבר (אשרות, ביטוח וכו') לאלפים בודדים של שקלים. העלויות לרכב לפי רכב, לא כוללות תשלום נפרד על מעבר כל אדם.
יום אחד זה ממילא מעט, גם עם מישהו מחכה לך בול בזמן עם כל הארגון מהצד הירדני, גם עם המעבר הולך חלק.
לראות את פטרה כמו שצריך זה לפחות יום מלא, לא כולל נסיעות ומנהלות.
גם לנסוע לוואדי רם זה זמן, וגם שם כדאי יותר מסתם לנסוע בחול. תוסיף ירידה לאיזה מעיין, ביקור באחת הקשתות, באיזה סיק יפה עם ציורי סלע... הופ, אתה כבר ביומיים טיול.
מדריך מקומי זה חלק מהחוקים שם, גם אם אתה משלם לדחליל שרק ישב באוטו. צריך גם ליווי שוטר. אלו פרטים שאם אתה לא מסדר מראש לוקחים גם הם זמן.

הבירוקרטיה במעבר הגבול לוקחת זמן והעלויות גבוהות. טיול של יום אחד לא מצדיק אותן.

יש ביקורות דרכונים ובידוק בטחוני/שיקוף

אחר כך:
אתה צריך תרגום לאנגלית של רשיון הרכב (להוציא מראש בממסי).
צריך לשלם אגרת מעבר לרכב
נדרש לעשות ביטוח מקומי לרכב
לשלם עבור זוג לוחיות רישוי ירדניות ולהרכיב אותן.
הכל לוקח זמן ועולה כסף.

מעבר לזה - אגרת מעבר לכל אדם.
אגרות מעבר לאנשים ולרכב משלמים שוב ביציאה מירדן.


מדריך מקומי ושוטר ממשטרת התיירות הם חובה על פי החוק הירדני. הם כמובן עולים כסף וצריך גם לתת להם טיפ


אם תחלקו הכל שווה בשווה בין כל יושבי הרכב, כולל הוצאות על העברת הרכב, העלויות יגיעו להרבה מאות שקלים טובים לאדם. לפני דלק ואוכל וכבר לא נשאר לכם זמן לנצל באופן מיטבי, כי התהליך במעבר הגבול ארוך ומתיש ודורש הרבה סבלנות ואורך רוח. כדי להעביר קבוצה של 7-8 רכבים זה יכול לקחת 3 שעות כמו כלום ככה שגם אם התייצבתם במעבר הגבול ב-07:00 בבוקר, לא תהיו בעקבה לפני 09:30 - 10:00. סיבוב בעיר וקנייה של אוכל וכו' יקחו זמן, אחר כך הנסיעה לואדי רם תיקח עוד שעה וחצי לפחות על הכביש והנה כבר צהריים ובכלל עוד לא נכנסתם לשטח... מה נשאר?

שילמתם הרבה כסף, יש הרבה מה לראות ומה לעשות, דרום מערב ירדן מדהים ביופיו אז פשוט חבל לא להישאר.
לכן לדעתי הטיול הבסיסי המומלץ בדרום-מערב ירדן הוא של מינימום 3 ימים (2 לילות).


חשוב לדעת:

הרכב צריך להיות רשום על שמכם. אם הוא שייך לחברה/מישהו אחר, צריך ייפוי כוח מתאים.

אסור להכניס לירדן מכשירי קשר כלשהם, מזון ושתייה, ציוד קמפינג.
כמובן לוודא שאין לכם ברכב/בתיק כל מיני דברים כמו כדורי 5.56 שנפלו מהמחסנית במילואים וכו'.
אל תתחכמו, אל תנסו להסליק דברים אסורים ברכב. אם יימצאו משהו, העיכוב יכול לקחת זמן רב.

תחברו את לוחיות הרישוי הירדניות לרכב בצורה טובה ומאובטחת היטב כדי לא לאבד אותן. אבדן לוחית/יות מוביל לאי נעימות שכרוכה בהסתבכות ובהוצאה גדולה ומיותרת.

לא מומלץ לחזור לישראל דרך מעבר בית שאן.
עדיף לצאת מעקבה לאילת באותו מקום בו נכנסתם.


תהנו!


גילוי נאות: אני עובד באתר השטח הישראלי ואנחנו מוציאים קבוצות לירדן.

ובנוסף, הירדנים מחייבים תשלום של 70 דינאר על שהייה של פחות משתי לילות

כמו דרור אני חושב שאין הגיון להתעסק בכל הכרוך בכניסה עם הרכב ליום אחד.
לא לוותר להיכנס.
קח מונית בגבול או מעקבה ונגמר ארוע.
בניגוד לדרור כמי שנכנס עשרות פעמים לירדן אני חלוק על מספר הערות שלו.
אכן צריך לחזק את המספר כראוי. אבל עם איבדת את המספר אתה נפרד מכסף ותו לא.
המעבר בבית שאן הוא אכן שונה מאילת אבל ממש ממש לא בעייתי כלל.
80% מהכניסות והיציאות שלי היו מבית שאן.
ובענין ציוד הקמפינג. זה יותר ממוזר לי הערה.
גם בשנה האחרונה אחרי כל ההחמרה של לינה בשטח זה לא היה ענין אף פעם.

אני עדיין לא נכנסתי לירדן עשרות פעמים.
אבל אמונות עלי ההמלצות/הוראות של זה שנכנס מאות פעמים....

אני לא נכננס לבד. אני צריך להוביל שם קבוצות ואין לי את הפריבילגיה של פדיחות. ולא אחד ולא שניים, בעלי נסיון, הזהירו אותי ממעבר בית שאן בכניסה חזרה לישראל. בצד הישראלי הכוונה. סופר לי על פריקה/פירוק לגורמים של כלי הרכב ויחס מגעיל, ברמה של להשאיר טעם רע שמקלקל טיול טוב.

יש עוד הרבה אזהרות מכל מיני סוגים, כמו לא לצלם את ארמון המלך בעקבה (גם לא מרחוק). זה קצת כמו הדרישה לא לצלם את הכור בדימונה כשנוסעים על כביש 25 מדימונה לסדום. נו שויין. ועוד כל מיני.
מישהו אמר לי פעם שהירדנים דורשים להסיר סטיקרים בולטים בעברית מכלי הרכב. הייתי אומר שאפשר להבין דרישה כזו (למרות שכלי רכב ישראלים בולטים שם כמו יהלום בתחת של עז גם בלי סטיקרים בעברית...), אם כי לא נתקלתי בבעיה כלשהי בעניין הזה.

לגבי ציוד קמפינג גם לי נראה קצת מוזר, אבל זו הבירוקרטיה שלהם ואין לנו אלא לכבד אותה כפי שהיא ולא להתחכם.

איבוד לוחיות יכול להסתיים סתם בקנס, אבל אם נפלת עליהם ביום רע זה יכול להוביל גם לחקירה במשטרה בעקבה. הרבה טופסולוגיה, טרחה, אי נעימות ובזבוז זמן רב. הרבה יותר קל להדק את הלוחיות היטב ולחסוך את כל זה.

סעו ותהנו.