ראיתי כל מיני כתבות, מדברים על התפשטות בארץ, זה כמו "שושנת יריחו" רק קשה יותר .
לפתע מלחיץ אותי לישון על מזרון בשטח.
למרות שתחושה זה משהו מאוד אינדבידואלי, מה דעתכם בנושא ?
Printable View
ראיתי כל מיני כתבות, מדברים על התפשטות בארץ, זה כמו "שושנת יריחו" רק קשה יותר .
לפתע מלחיץ אותי לישון על מזרון בשטח.
למרות שתחושה זה משהו מאוד אינדבידואלי, מה דעתכם בנושא ?
זה לא יותר חמור משושנת יריחו ... זה שושנת יריחו.
וכן .. גם לי זה מציק. אני ישן באוהל כבר שנים. נהייתי עדין נפש ולא נהנה שכל מיני מטיילים עלי וטועמים ממני בלילה.
Sent from my iPhone using Tapatalk
בשנות ה 70 תקופת המרדפים בבקעה
קיבלנו חיסון בצהל כל מי שהיה בבקעה במיוחד אלה שיצאו למארבים
לא זוכר שנעקצנו לא זוכר שבכלל היתה בעיה כל שהיא
אבל היה חשש .
איציק
מצד אחד, זה די נדיר. משהו כמו 50-100 נפגעים בשנה. פחות מהסיכוי להיהרג בתאונת דרכים, וההשלכות הן כמובן מינוריות יותר.
מצד שני, החשש קיים, אין מה לעשות. שווה לקרוא חומר בנושא התמגנות מהזבובים האלה. אחד הדברים שאני מכיר זה שהם לא עוברים את החצי מטר גובה מהקרקע, אז בטיולים או במילואים, או שאני ישן באוהל (אוהל רשת או סטנדרטי, בהתאם לעונה) , או על גג הארגז הסגור של היילקס, או על מכסה המנוע של ההאמר. זה טוב גם נגד מזיקים אחרים.
1. לא יודע נגד מה קיבלתם חיסון, נגד לישמניה אין חיסון כי זה טפיל לא וירוס.
2. יש כמה גורמים שגרמו לעליה בתפוצה ובתדירות המחלה - הגדלת ישובים באיזורי ספר תוך כדי יצירת בתי גידול לשפן הזה , כיוון שהוא חיה מוגנת - אסור להרוג אותו . כמות נשאי הטפיל גדלה וכך הסבירות שזבוב יעקוץ שפן נגוע ואח"כ יעקוץ אדם עולה.
לגבי הזבוב - אשמח אם למישהו יש תמונה של ה"בית" שלו. לא מצאתי ברשת. אני חושד שיש לי בחצר. בנוף לעקרון החצי מטר, אומרים שהם פעילים לקראת ערב .
חנן - להגדיר את ההשלכות של הדבר הזה מינוריות עלולה לעצבן אנשים שהילדים שלהם תקועים חודשים בבית חולים ומקבלים טיפולים דומים לכימו. וזה בלי להזכיר צלקות על הפנים שבגדול נשארות לכל החים.
לפי מה שאני מבין, ליצור האנושי יש תפקיד מכריע בהתפחות הטפיל, לכן הסיכוי לחטוף את זה באיזורים רחוקים מנקודות ישוב דוקא יותר נמוך.
ההיסטריה הציבורית מופנית עכשיו לכיוון חדש... ואותנו מאכילים בכפית, ויש מי שאוכל את זה בתיאבון... פתאום זו "מגיפה", בסך הכל עקיצה עם פצע עורי, שבטיפול נכון ייעלם בתוך מספר חודשים. אז לפני שמישהו קופץ, הבת שלי נעקצה כשהיתה בת שנה וחצי, לשמחתנו היא עדיין בחיים.... קצת יותר ברצינות- מטפלים בעיקר נגד זיהומים משניים, שהם מה שהופך את העקיצה לפצע מכוער ומוגלתי, ונמנעים להתעסק איתו, שזה הכי חשוב, ובתוך 3 חודשים מהזיהוי ותחילת הטיפול לא נשאר הרבה מהעקיצה. חמי, דרך אגב, נעקץ גם הוא, התעקש לא ללכת לרופא/אחות, פלוס נטייה כפייתית כמעט להתעסק בפצעים, סחב את זה כמעט שנתיים.
קצת פרופורציה, זה לא מסכן חיים, לא טיפולים דמויי כימותירפיה או אישפוז, פצע עורי לא נעים, זה הכל
לא כתבתי "מינוריות", אלא "מינוריות יותר" מהרוגים בתאונות דרכים.
אתה מתכתב עם אבא לילדה סוכרתית. הצלת חיים היא המצב הנורמלי היומיומי שלנו, וזה לא יסתדר עוד חצי שנה.
פרופורציות.
בתור תושב השומרון ועם שני מקרים של לישמניה בבית (אחד בילד בן 10 חודשים שסוחב את זה מגיל 3 חודשים, ורק עכשיו מראה סימני החלמה), יש לי כמה תובנות.
א. הטיפולים הם קשים, במיוחד לילדים.
ב. גם המומחים הגדולים לא באמת יודעים להגיד אם הטיפול יצליח, ובחצי מהמקרים הטיפול לא עובד וצריך לעבור לטיפול קשה וכואב אחר/נוסף. יש כחמישה שישה סוגי טיפול (כל זן מגיב אחרת ויש כידוע שני זנים בארץ), רובם לא מתאימים לפעוטות. תופעות הלוואי האפשריות של הטיפול הן בין לא נעימות, לבין כשל של מערכות (כליות, כבד). וזה אם בכלל אפשר להתחיל טיפול כי לאחוזים גבוהים מהאנשים מתפתחת תגובה אלרגית לחומר וחייבים להפסיק. החומר הכי מומלץ ועדין עולה הון, ומחייב אישור של ועדה מחוזית של קופת החולים, וכן של בית החולים המטפל.
ג. אין ליתושים קן/בית מוגדר כמו יתוש רגיל. ומכאן הקושי להדביר אותם. (הנקבות מטילות ביצים בהמון סוגי מצע, ולא במים כמו היתודות הרגילות).
ד. נהוג להניח שהיתושות יוצאות רק בשעות הערב, אבל אומרים את זה גם על יתושים רגילים, וכולנו יודעים שזה לא בהכרח נכון.
ה. אין באמת מחקר שבדק את יעילות תכשירי דחיית היתושים על זבוב החול (ועברתי על הרבה מאגרי נתונים ומחקרים קלינים בנושא, ולא באתרי ידיעות אלא בפרסומים מקצועיים). ההנחה היא הגיונית, שזה יתוש שעוקץ ולכן מה שטוב ליתוש רגיל יתפוס גם כאן.
ו. המחלה עוברת מעצמה בזמן שבין כמה חודשים לבין שנתיים ולאחריה האדם אמור להיות מחוסן לכל החיים (גם אסור לו לתרום דם בשל כך). אם הנגע הוא לא בפנים, זה לא כל כך נורא מכיוון שהבעיה העיקרית היא צלקת או זיהום (וניתן להמנע בימינו מזיהום די בקלות). בנוסף, כשהנגע לא בפנים, מגוון הטיפולים רחב יותר (כוויות חנקן, טיפול בלייסר ותרמותרפיה ועוד...).
ז. לרוע המזל, בד"כ אצל ילדים העקיצות הן בפנים (אני מניח שזה קשור לכך שמוצצי דם למיניהם נמשכים בין היתר לפליטת co2, וגובה הפנים אצל פעוט הוא אידיאלי בשבילם).
ח. כמו שאמרו, אין כרגע חיסון, ומי שחיסנו אותו בצבא, שייקח בחשבון שאו שעשו את זה כדי להרגיע את החברה, או שעשו עליכם ניסויים קלינים ללא ידיעתכם (משהו שהיה מקובל בעבר בהרבה צבאות), או שבזמנו חשבו שחומר מסוים יכול לחסן ורק בדיעבד גילו שזה לא יעיל. בכל מקרה, זה תחום שלא חקרתי בו, אז הכל הערכות.
ט. התופעה אכן מתפשטת בשנים האחרונות כפי שכתבו, אבל היא קיימת כבר הרבה שנים, ומרחק יריקה מבועת המרכז המנותקת. ההבדל הוא שבתקופה האחרונה יש נסיון (די מוצלח אם שופטים לפי התקשורת) להעלות את הנושא לסדר היום. אני יודע אישית לגבי הדוברת של המועצה האזורית שומרון שהיא דוחפת קדימה בנושא כדי להשיג תקציבים לטיפול בבעיה. פנו אליי כבר פעמיים להתראיין לכתבה בערוץ כזה או אחר.
כרגע הדרך התמודדות היא סילוק בתי הגידול של השפנים מהישובים, שזה אומר חיסול מסלעות, גידור יקר ועוד(מיליונים לכל יישוב. אצלנו כמעט כל מקום שהוא לא כביש או חצר או גן, הוא מסלעה טבעית). יש דיבורים על דילול/העתקה של שפנים אבל זה עוד לא מתקדם.
על הדברה של זבובי חול פחות מדברים ולא נכנסתי לזה כל כך.
יש פרופסורים שטוענים שאת כל הכסף עדיף להשקיע בפיתוח חיסון. תאורטית זה נשמע כמו הפתרון האולטימטיבי. מעשית, אף אחד לא מבטיח שחיסון כזה יימצא.
- - - Updated - - -
נ.ב.
נסחפתי קצת, ולא התייחסתי לפותש.
עוד מהצבא אני יישן רק עם כילה. היתושים הרגילים הם סיבה מספיק טובה בשביל זה (והזבובים בבוקר). כל היתרונות של לישון תחת כיפת השמיים בלי החסרונות של המזמזמים/עוקצים.
עם משפחה (אשה. הילדים פחות בעייתיים) במילא ישנים באוהל, ואני די נאצי בכל הקשור ללא להכניס לכלוך, אז הוא במילא סגור הרמטית עד שהולכים לישון.
ונ.ב. 2 לקובי ערבה.
הלישמניה טרופיקה (אצלנו) יותר ארוכה וקשה מהלישמניה מייג'ור (בערבה).
מפאת צניעות הילד לא אעלה תמונות, אבל כל הלחי שלו היתה עם פצע עמוק, שהתחיל להתקדם גם לכיוון העין. פצע בקוטר של כמה סנטימטרים. בחודשים הראשונים הקצב גדילה היה סביר, ואז בשלב מסוים הוא התחיל לגדול בקצב מפלצתי. כשבכל מחזור (הגלדה ואז נשירת הגלד וחשיפת פצע מודלק טרי) הפצע גדול ועמוק יותר. הצלקת שהולכת להשאר לו זה משהו שישפיע עליו בגילאים מאוחרים יותר.
הטיפולים שהוא עבר הם קשים. מאוד.
בזן הדרומי, הרבה פעמים הטיפול מתחיל ומסתיים במריחה של לשקוטן, (משחה) שהיא כשלעצמה מגרדת ויוצרת תגובה דלקתית, אבל זה יחסית נסבל. בזן הצפוני, ברוב המקרים, המשחה לא משפיעה כלל.
כתבתי קודם, אם הפצע הוא במקום אחר בגוף, ולא בקרבת איברים בעייתיים, אפשר גם לשקול לא לטפל כלל. אבל כשזה בפנים (ואצלנו במושב ב99 אחוז מהמקרים זה בפנים) זה סיפור אחר.
אז (ברשותך) אני חולק עליך.
מסכים,
סוכרת, ושפעת הם כנראה יותר מסוכנים. אבל כשילד בן כמה חודשים מאושפז שבוע וחצי עם עירוי, ואח"כ גם לוקח בדיקות דם (ואין יותר מדי ורידים מניבים לילד בגיל הזה) לראות שתפקודים שונים לא קורסים, ועוד סובל מתופעות לוואי כמו בחילות, כאבי ראש, כאבי בטן ותחושה כללית חרא, אז אתה יכול להבין למה אבא אחד בכתבה טלוויזיונית אחת (ומצלמות הן מעצימות תגובה ידועות) שנלחם בבירוקרטיה כדי לטפל בסיפור, מאבד את זה.
וזה, אגב הטיפול הקל יותר מבין הטיפולים המקובלים. והחומר, בלבד, בלי ימי אשפוז, אבדן ימי עבודה וכו.... עולה למשלם המיסים כ30,000 ש"ח למטופל. אז כן,
יש אינטרס לטפל בזה. כי ברגע שזה יהפוך למגפה (ביישובים מסוימים זה הגיע לעשרות אחוזים מהאוכלוסיה), זה יהיה בלאגן.
ואני בעל אינטרס.
בפירוש טוב לי שמאכילים אתכם בכפית ושמפחידים את הציבור.
חנן, זוכר ויודע, ועם או בלי קשר כתבתי בצורה שכתבתי.
תגידו, מה ההבדל בין לחסל את בית הגידול של השפן לבין לחסל את השפן ?
ואיך זה שביישובים מוכי שפנים, התושבים לא קמים ומדבירים אותם ? יש בעיה מעשית להדביר את השפנים ?
בבקשה לא להזכיר לי שזו חיה מוגנת עפ״י חוק, הבנתי את זה.
הבעיה היא שרובנו פחדנים.
רוב היישובים הללו הם קהילות קטנות. כולם יודעים הכל. יום אחד שמת מלכודת, יום אחרי אתה בתחנת משטרה כי מישהו אוהב את הטבע קצת יותר. או סתם מסוכסך עם חצי יישוב.
על הרעלות אין מה לדבר, זאת לא דרך פעולה לגיטימית בעיני בשום אופן.
להסתובב במושב ולירות זה בעייתי.
וכו'....
כשמחסלים בית גידול, אין שפנים.
כשמחסלים שפנים, החברים שלהם חוזרים לבית הגידול / מסלעה.
ההבדל בין פתרון קבוע לבין בעיה מתמשכת.
Sent from my SM-G955F using Tapatalk
יש סרטון ששלחו לי .
לא מצליח להדביק אותו
https://youtu.be/aexN9-MmR98
זה לא יתוש אלא זבוב חסר כנפיים.ציטוט:
נכתב במקור על ידי איל מ
בשומרון הנשא הוא שפן סלע, בדרום זה פסמון, מכרסם שחי מתחת שיחי מלוח.
הזבוב חי במחילה של המכרסם, ויוצא בלילה.
רשת באוהל מספיקה בזמן השינה.
לזבוב יש רדיוס תפעולי ממחילת הפסמון, וככלל אצבע עדיף להיות כ-100מטרים מהשיח הקרוב, לא בטוח כמה זה באמת עוזר.
פעם ראשונה ששומע דבר כזה, וזה בוודאות לא מופיע בשאלון התרמת דם.ציטוט:
נכתב במקור על ידי איל מ
גם לא מוצא סיבה הגיונית.
יש לי צלקת ברגל מהחרא הזה מלפני 30שנה.
נראית כאילו כיבו סיגריה על העור.
אלו יתושים עם כנפיים.
אני מתחרט על שצפיתי בסרטון...
מה שהוא אמר.ציטוט:
נכתב במקור על ידי ניר ל
השם זבוב הוא מטעה.
הכנפיים הן בצורת v ולא מאפשרות תעופה אמיתית. אבל כן מאפשרות תעופה קצרה (כאמור, עד גובה של כ-60 ס"מ).
מכיר לפחות 3 שנעקצו בחוף של מצוקי דרגות
תזהרו גם שם
לא.ציטוט:
נכתב במקור על ידי ניר ל
זה אמנם תת-מין של יתושעש (אמיתי, לא פיקציה של השמאל..), קרוב משפחה רחוק ליתושים, אבל הוא מתקדם בקפיצות על הקרקע.
מכאן האמירה של ״עד חצי מטר״
בגלל גובה הקפיצות..