ניתן לצפות בעמוד זה
http://www.jeepolog.com/forums/content.php/3928
Printable View
ניתן לצפות בעמוד זה
http://www.jeepolog.com/forums/content.php/3928
אחד המסלולים הכיפיים והמומלצים.
בהחלט
Sent from my iPhone using Tapatalk
כמה קמ במספרים זה?
ואם אני נוסע לטייל שם עם כלי שזז במקומות כאלה בקצב מהיר פי 4 מרכב 4X4... לא סתם אני שואל לגביי מספרים כי סביר שהמסלול הזה יהיה רק חלק ממסלול יותר גדול לאותו יום, או אפילו אותו מסלול הלוך חזור בוריאציות שונות
זה מה שבסוף עשיתי, ומסתבר שיש לך עין חדה מאוד ידידי!
הטיול הזה ארך יום אחד, משעות הבוקר המאוחרות עד אחה"צ. ביום הכי קצר בשנה.
עם חניית צהריים אחת ארוכה. אנחנו לא נוסעים לאט כשהשביל מאפשר זאת, ולא מתעכבים על מכשולים.
בלי שיירה ארוכה ובפסח כשהימים ארוכים יותר - אני מעריך שזה מסלול לחצי יום.
אסף.
אני מנחש שארז מתכוון לדו גלגלי... אס כן, שעה-שעתיים עם עצירות לשחרור שרירי רגליים/ברכיים דואבות.
הקטע של רכס בוקר ( לעלות מהבשור ולרדת לבור ציפורים) לקח לנו בשבוע שעבר 4 שעות.
כולל נהגים לא מנוסים, וסילברדו ( עם וו גרירה, "שחרש" קצת את העליה לסכין:-) ).
למה לא ג'יפ בודד? אזור די מטוייל, לא רחוק מדי, יש קליטה פחות-או-יותר. ומה כבר יכול לקרות? תידבקו בקורונה ממישהו שבחר להתבודד במדבר?
בכל מקרה, לבד-לא-לבד, זה מזכיר לי סיפור. כך היה הדבר.
פסח שנת 98'. זה אתה רכשתי את רכב השטח הראשון שלי - סמוראי. עוד לפני הטיול הראשון נאלצתי להשאיר במוסך שליש ממה ששילמתי עליו על החלפת מנוע כי קניתי גרוטאה במסיבת פורים כשהייתי שיכור. אבל זה באמת לא קשור.
בפסח יצאנו לטיול מדבר ראשון פחות או יותר, לאזור הזה בדיוק, עם מפות לבנות שגנבתי מהקמ"ניה לפני השחרור - אחת מכל מה שהיה. היינו שני חברים בסמוראי, ועוד שני חברים על אופנועים דו"שים. כולם חיילים משוחררים, סטודנטים צעירים, עם עודף בטחון עצמי של סיירים וותיקים וונסיון שטח אמיתי שואף לאפס.
לפנות ערב אחרי נסיעה ארוכה מחיפה, נכנסנו לשטח בשבטה, לדעתי התחלנו לטפס על מה שהיום הוא השביל האדום ("ציר דרורים") אבל אולי אני טועה. עליה ארוכה ולא מאד מסובכת - אחת מהסכינים האלו כנראה. הסמוראי הארוך על צמיגי כביש שחוטים הצליב, נעצר, קצת אחורה, קצת קדימה, הרבה גז, והופ, הצלחתי! להפוך את הסמוראי על צד שמאל, לכיוון התהום. האמת שבשני הצדדים היתה תהום. ארבע זוגות ידיים צעירות לא הספיקו להפוך אותו חזרה, סלולארי לא היה, הערב התקרב, ואנחנו השלמנו עם העובדה שאנחנו הולכים לישון על הפיסטין הזה.
ואז מתחתית המעלה מזדחל למעלה - ניחשתם נכון! - טנדר סובארו. מגיע בקלות אלינו, יוצאים ממנו שני בדואים בני גילנו. אחד מבסוט, השני מבואס. מה הסיפור? החייכן מצביע צפונה לכיוון שדה חוטב, ומספר שראו אותנו מרחוק. הוא הכריז שהוא רואה רכב הפוך, השני אמר לו מה פתאום, התערבו על הנעליים אחד של השני ובאו לבדוק מי צודק ומי יחף.
בקיצור, עם הטנדר עקפו את הסמוראי בלי להתרגש, ושברו ימינה חזק במורד הוואדי. קשרנו חבל לקשת ההתהפכות של הסמוראי, וכשהטנדר (2X4, כן?) יורד בוואדי המבולדר, הפכנו את הסמוראי חזרה. הנזקים היו קוסמטיים בלבד. הבדואים המשיכו במורד הואדי, אנחנו הסתובבנו וירדנו אחריהם לרמת ציפורים, שם בילינו את הערב באוהל הארוח. אם אני זוכר נכון השארנו לדרמן חדש כתשורה, ונפרדנו למחרת להמשך הטיול שהיה מעניין לא פחות (את הלילה הבא בילינו שוב כאורחים, הפעם בעין יהב, אליה גררנו עם הסמוראי את הימהה טנרה שניפץ את הקרטר במורד המרזבה).
שוטטתי שם לא מעט, גם לבד.
יש מקומות עם פוטנציאל לצרות כמו סכין ציפורים, שבהחלט יעוררו אי נוחות - וזה בלשון המעטה, גם בהרבה מאצ'ואים מסוקסים וקשוחים כשהם לבד. גם באוטו גיבור.
כי גם אוטואים גיבורים עלולים לפעמים לרטון או לפשל או סתם להפתיע ובעיקר כי נהג שמטפס לבד בזוית כזו, עם תהומות משני הצדדים ובתכל'ס לא רואה לאן הוא נוסע, צריך מישהו שיכוון אותו... ואז אתם מגלים גם שלמרות שעדיין קצת חורף בחוץ ודי קר, המצח שלכם מכוסה זיעה.
ואז אתם מקללים את הרגע שיצאתם לבד.
ואני מתכוון לא רק ברכב בודד - אלא לבד-לבד. רק אתם והציפורים והסכין. וגם הקליטה לא משהו.
וכל זה כשבעצם הגעתם לשם כדי להעביר את ימי הבידוד של הקורונה במקומות שממלאים לכם ת'נשמה, אבל במקום להתנחל במקום רגוע שיוריד לכם את הסל"ד לסרק, התפתיתם לחפש הרפתקאות....
זה מפתה, זה יפה, זה מסלול מומלץ ממש, אחד האהובים עלי ביותר - אבל לדעתי אל תסעו שם לבד.
אפשר קישור או הסבר איך להגיע למפת הסמ"ש באתר של רשט"ג כמו התמונה השנייה בכתבה, בבקשה?
תגלו לי את הקישור למפה באתר של רשט"ג ?