חינוך אנטרופוסופי

במסגרת שאלות ולבטים על חינוך ילדים, רציתי לשמוע רשמים ודעות מאנשים שיש להם התנסות ישירה עם חינוך אנטרופוסופי - לטובה או לרעה.
אם יש כאן כאלה שמוכנים לשתף, אני אשמח.
תודה רבה!

מוזמן ליצור עימי קשר. יש צדדים חיוביים ויש פחות.
סה"כ אני מרוצה.
עיקר ההבדל בין המערכת הפורמלית, לדעתי, היא לאן אתה מכוון את הילד.
בחינוך הרגיל הילד מקבל כלים, חשבון, אנגלית, וכדומה ובעזרתם מתמודד מול בעיות.
בחינוף האנטרופוספי יש דגש על לימוד מתוך תשוקה וניסיון בפועל. הילד מפתח לעצמו רצון לפתוח אופקים חדשים.
גם דרך הלימוד היא שונה. באנטרופוסופי לומדים לפי תקופות.
יש עוד המון פרטים, צור קשר - 0508-414-717
אמיר

לדעתי האישית ונסיוני האישי מערכת החינוך הרגילה היא פשוט פח אשפה.
הבייביסיטר הגרוע ביותר עם הועד עובדים החזק ביותר.

בכל מקום שבו באים מאדיאולוגיה
לדעתי המצב טוב יותר.
כי מי שקם בהוקר לקצת מעבר למשכורת עושה זאת טוב יותר.
ולכן אני חושב שכל חינוך אלטרנטיבי כולל הרבה יתרונות.

לגבי האנטרופוסופי
מפריע לי לראות שלומדים לקרוא מאוחר.
שמקבלים מאוד בקלות ילדים שנדחקים לאחור כי הם חלשים.
בעיניי מדד הזכאים לבגרות כן רלוונטי כמדרגה ראשונה לחיים.

בשלבים שחיפשנו גנים איכותיים לילדים, ואחרי שיחות עם 2-3 גנים אנטרופוסופיים, התובנה העיקרית שלי זה שהם בעצמם לא סגורים על עצמם.
כל אחד מתרגם את המשמעות אחרת מהשני, כפי שמתאים לו, כולל פליטת פה של הגננת ממנה הבנתי שהיא עצמה לא מקיימת בבית כל מה שהיא מנסה למכור לי.
בקיצור, לך תבין מה באמת תקבל.

יש לי חברים מאד מרוצים מהגרסה שיש בישוב שלהם, אלו שאני פגשתי גרמו לי לא לשלוח לשם ילדים.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי omri_t

לדעתי האישית ונסיוני האישי מערכת החינוך הרגילה היא פשוט פח אשפה.
הבייביסיטר הגרוע ביותר עם הועד עובדים החזק ביותר.

בכל מקום שבו באים מאדיאולוגיה
לדעתי המצב טוב יותר.
כי מי שקם בהוקר לקצת מעבר למשכורת עושה זאת טוב יותר.
ולכן אני חושב שכל חינוך אלטרנטיבי כולל הרבה יתרונות.

לגבי האנטרופוסופי
מפריע לי לראות שלומדים לקרוא מאוחר.
שמקבלים מאוד בקלות ילדים שנדחקים לאחור כי הם חלשים.
בעיניי מדד הזכאים לבגרות כן רלוונטי כמדרגה ראשונה לחיים.

---

עוד לא הגעתי לשלב הזה בחיים כאבא, אבל כתלמיד למדתי בבית ניסויי ולכן נחשפתי לכל מיני גישות ורעיונות.
באופן כללי אני מסכים שכל דבר שהוא לא מערכת החינוך הרגילה הוא עדיף. המערכת הרגילה דומה ללימוד נהיגה על כרכרה במקום לימוד נהיגה על רכב.
היא מיושנת כבר 50 שנה ומתוחזקת רע מאוד.

לגבי תעודת הבגרות, לקח לי שנתיים ללמוד לבגרות מאפס עד תעודה מלאה כולל פיזיקה 5, אנגלית 4 ומתמטיקה 5, הכל כולל הכל.
לא למדתי לבגרות בתיכון, היום אני מהנדס.

מכיר לא מעט אנשים שלמדו בתיכונים רגילים שעדיין תקועים ב"5 זה לגאונים אני לא יכול" כי המערכת הזו מנסה לקחת ערמת הורמונים בני טיפשערה ולהושיב אותם כמעט כל היום.
זה לא עובד, מעולם לא עבד ואלו שיוצאים מהתיכון ללא צורך להשלים או לשפר הם אחוזים בודדים.

לעומת זאת הגיל הזה זו ההזדמנות האחרונה לעצב את האישיות של הנוער, אבל בבית ספר רגיל כמעט לא משקיעים בזה.

עם כל זאת מה ששמעתי על אטרופוסופי לא ממש מצא חן בעיניי, יותר מידי מסתמך על הדרייב ופחות מפתח את הדרייב.
כמו שאמרו זה תלוי במוסד עצמו.

נתחיל בזה שיש לי שני ילדים גדולים במערכת (16 ו 13) ולאשתי עוד שניים.
מערכת החינוך בבעיה מאוד קשה. היא לא יודעת להתמודד עם תלמידים חלשים,
עם תלמידים עם בעיות קשב וריכוז והיא גם לא יודעת להתמודד עם מחוננים.
המעבר ל 6-7 שעות פרונטליות בלי שום שוברי שגרה, שהיו לנו בתור ילדים
כמו: מלאכה, כלכלת בית, חקלאות, ציור, אומנות, מוזיקה וכו' היא מאוד בעייתית
דווקא לאותם אלה שבקצוות (המחוננים וה"בעייתיים").
הגענו למצב שיש יותר שעות ולדעתי הרמה פחות גבוה. מבחני הבגרות היום הם
על חלק מהחומר (יש מיקוד), על מקצועות הזויים כמו DJ וכו וכו.
ילדים היום עם שגיאות כתיב עד כיתות מאוחרות כי לא מתקנים אותם בכיתות
הנמוכות (שלא יעלבו או משהו), הם לא מצטטים את שירת דבורה או צר עולמי
(גם אנחנו חשבנו למה ללמוד בע"פ, אבל בדיעבד זה לא משהו רע), חצי מהם
עם הפרעות קשב וריכוז (כי אין שוברי שגרה אז יותר קשה לשבת על התחת)
ועוד כהנה וכהנה.
אבל, ילד בלי גבולות ובגלי מגבלות ובלי הכוונה הוא ילד אומלל. זה לא אני אמרתי.
ילד בן 6 לא יכול לבחור מה הוא כן רוצה ללמוד ומה הוא לא רוצה. בגלל שהוא
החליט שלא בא לו מתמטיקה, אז הוא כבר החליט שהוא יגיע לרמה של כיתה ב
בכיתה ו' והנה לך פער שיהיה לו קשה להדביק בשנים מאוחרות.
היום שהגירויים בחוץ הם יותר גדולים, והפיתוי לשבת יום שלם על פורטנייט, והיכולת
להתמכר למשחקי מחשב היא לא משהו זניח. ילד בלי מסגרת ילך לאיבוד.
מסגרות אלטרנטיביות שבאו לפתור את הבעיות של אותם קצוות הפכו להיות
נחלת הכלל, וילדים שלא מתאימים (רובם) למסגרות האלה פשוט הולכים שם
לאיבוד. נוסיף על זה שההורים היום לא מעורבים, לא מפעילים סמכות והם תמיד
בצד של הילדים ולא של המערכת. ילד שלא לומד זה לא בעיה שלהם אלא
של המורים/בית ספר. אותו דבר גם לגבי ילדים אלימים (פיזית או מילולית).
אז ילד כזה, ששולחים אותו למערכת אלטרנטיבית, בלי דחיפה, בלי בקרה של ההורים
יגיע לאן בדיוק? הוא יבחר לא ללמוד, הוא יבחר להיות 10 שעות ביום מול מחשב
ומאחר והוא לא חייב להכין שיעורים ההורים גם לא ידעו שהוא לא הכין אותם.
לא יהיו שם מבחנים, אז הם גם לא יגלו עד כיתה י' שהוא לא באמת יודע לקרוא.
בית ספר תיכון דמוקרטי, אנטרופוסופי או כל דבר אחר שהילד ביסס לעצמו
ידע מסויים, זהות וכוון בחיים זה משהו שיכול להתאים לחלקם. לעבור למערכת
אלטרנטיבית בכיתה י' או ט' זה משהו שלדעתי יותר הגיוני.
יש לי חברים ששלחו את הילדים שלהם למערכת הזו והם מרוצים עד הגג, לא יודע
מה הילדים שלהם יגידו להם בעוד 15 שנה.

כל מה שכתבתי זו דעתי האישית וזו הסיבה שהילדים שלי הולכים למערכת החינוך
הציבורית. אני יושב איתם, מכין איתם שיעורים כשצריך ומכין אותם למבחנים. למזלם
ולמזלי הם לא צריכים מורה פרטי במתמטיקה, יש להם אחד בבית.

ואני חושב שמערכת החינוך צריכה לעבור תיקון, שיפור וכו', לעבור ללמידה בעזרת מחשב
או טאבלט זו לדעתי טעות שנצטער עליה. אין שום סיבה שילד יגיש עבודה בוורד.
ילדים צריכים לכתוב, להחזיק עפרון, טוש וכלי עבודה. אנחנו מגדלים דור שלא יודע
להחזיק מברג, לנסר חתיכת עץ או לתפור כפתור. בעוד 20 שנה גם שיפוצניקים לא יהיו
פה ובטח לא הנדימנים.
אני התחלתי לעבוד על מחשבים בגיל 12-13 (בשנות ה 80) והמצב שלי מצוין (מהנדס אלקטרוניקה),
אין צורך לדחוף אותם לעבודה מול מחשב בגיל צעיר (הם עושים את זה בעצמם), שיתחילו
עם לכתוב ולצייר.

אצלנו יש מערכת חינוך אלטרנטיבית שמשלבת מספר שיטות.
בגדול- כל מה שפייג'-אפ אמר. קטסטרופה.
פחות אכפת לי שהילד יודע או לא יודע לכתוב יותר חשוב לי שהוא יקבל גבולות ומסגרת.
החסרון של המערכת הישנה היא שהיא אוטומטית ורובוטית. היתרון הוא שגם אם המורה לא משהו בלשון המעטה, יש מספיק מעטפת כדי לחפות על כך.
המערכת החדשה, כפי שאני מתרשם ממנה, תקום ותיפול על מורה מעולה מול מורה שהוא פחות ממעולה. ועם כל הכבוד, לא כל המורים (גם בשיטות "חדשניות") הם מעולים, או בשיא אונם.

ולסיכום,
כולנו למדנו במערכת ה"ישנה" וה"גרועה". אני לא חושב שיצאנו לא בסדר. ההישגים שלנו ברוב התחומים דווקא מראים אחרת. לי יותר חשוב שהילד ילמד במסגרת. כזאת שגם תגיד לו מדי פעם- "אלה החיים חביבי, ולפעמים צריך להתאמץ ולעשות דברים שלא כיף, ושאתה לא אוהב".

יש לי סיפור מצחיק על השיטה האנטרופוסופית. אבל אני שוקל אם לספר...

בכל מקרה, מתוך תצפיות על ילדים של אחרים - מיותר לחלוטין - כל גן עם גננת טובה אוהבת ואיכפתית יהיה טוב. יותר מה'שיטה' או הכותרת.

אסף.

Sent from my Redmi 4X using Tapatalk

אחד הדברים ההזויים היו שלשאלתי למה לבובות אין פרצופים, התשובה הייתה ״כדי שכל ילד ידמיין איזה פרצוף הוא רוצה שיהיה״.. נו באמת.
זה ילדים קטנים, אני רוצה שהמוח שלהם יקבל גירויים, לא דפים חלקים.
בובות אחרות היו רק עם פה, לפעמים פעור.
זה היה קריפי למדי.
איפושהו בין הילדים של The wall לבין בובות מין.

בגנים אני לחלוטין נגד אטרופוסופי.
הייתה לי אקסית שלמדה חינוך ועבדה כגננת, התחילה לעבוד בגן כזה וברחה משם מזועזעת, אמרה שיום אחד יכתבו מחקר על איך ניסוי כזה בכלל הצליח להיות חוקי.


ילד צריך מסגרת וגירוי, רוב בתי הספר כיום הם רק מסגרת.
וגם זה בקושי.

בתי ספר הפסיקו להיות מסגרת ברגע שנהיה לגיטימי לשים *ין על המורה, בגיבוי מלא של ההורים. וזה במקרה שההורים לא מגיעים בעצמם לביה"ס כדי להוכיח למורה שמוצא האדם מן הקוף, רק כי חס וחלילה העז להגיד משהו ל"נסיך/כה" (עוד כינוי שהכחדתו לבד, תפתור לא מעט מהבעיות שלנו במדינה).