הסיפור על גרוטאת סמוראי ואיך אפשר להנות מהחיים

עלה בדיון אחר והחלטתי לספר לכם על ג'יפאי מתחיל, אמיתי, אבל לא לפי הכללים...

אני אספר לכם על חבר של חבר. הבחור עובד תעשייה אווירית וצריך רכב להוצאות רכב. מצא וקנה סמוראי ב5000 שקל. גרוטאה. אוטו שכולנו היינו מייעצים לא לקנות. אבל הוא סה"כ צריך שיעבור טסט אחרי טסט כמה שנים שיצליח, ותמורת זה הוא ייקבל כמה אלפי ש"ח כל חודש. אז מה זה משנה מה מצב הרכב? הוא קנה סמוראי כי קיץ והוא חושב לרדת איתו לים כמה פעמים, שיהיה מקום לצידנית ומחצלת קטנה ולהעמיס מישהי או לא.
הבחור באופן מוצהר לא תיכנן לא יישור קו ולא לטפל באוטו. ממלא מה שחסר ומתקן מה שמחייבים בטסט. זהו.
אני נחרדתי כמובן. אם הוא היה שואל כאן היינו מסבירים לו כמה חשוב לשמור על צמיגות שמן נכונה. הוא קנה את השמן הכי זול שמצא שכתוב עליו 'מנוע'. לא להחליף, כן? להשלים מה שחסר בדרך לים.
היינו מסבירים לו על חתך הצמיגים ומקסיס מול קופר, הוא קנה שניים משומשים כשהכשילו אותו בטסט.
וכן הלאה. אני חשבתי והחבר חשב שזה יחזיק שנה מקסימום שנתיים. האמת? גם הוא לא ציפה ליותר מזה.
אבל עברו משהו כמו 5 שנים אולי 6. אני עדיין ראיתי את הסמוראי בחניה. וואלה שרד. לא רק עשה את העבודה של לעבור טסטים ולזכות בהוצאות רכב, לא רק לים פעם בשבוע שבועיים, מתברר שהבחור התחיל קצת לטייל. לא רחוק מדי כמובן אבל מטייל. נהנה נורא מהגרוטאה. ממש כיף לו להניע ולצאת לים או לשבילים. וקצת משקיע בסמוראי כדי לא להתקע בטיולים. אפילו החליף מצבר כי תפסו לו את המקום חניה בירידה.
אני לא יודע מה עלה בגורלם, הוא עזב את השכונה והקשר עם החבר התפוגג, אבל אני לא אתפלא אם הוא עדיין איתנו, בשטח - ולא אתפלא אם הסמוראי עוד נוסע.
אני כן חושב עליו כשגולשים מתחילים מקבלים עצות של עשה ואל תעשה....
העיקר ליהנות. לא?

(תכף אני אספר לכם על רכב השטח הפרטי הראשון שלי...)

אסף.

Sent from my Redmi 4X using Tapatalk

מה שבטוח כל אחד וההנאות שלו...

Sent from my SM-A530F using Tapatalk

יוצא לי לבקר לא מעט בתע״א ויש מצב שאפילו ראיתי את הקזמפלר המדובר (פתוח, ספרטני וקצת מוזנח).
לדעתי, התייחסות שכזו לרכב שטח או לכל מכונה אחרת, דורשת מהבעלים state of mind שונה מלרוב חברי האתר, בוודאי מאלו שמטפלים, משפרים (ומלטפים) את רכב השטח שלהם.
בצבא לימדו אותי ש״ברזל לא שוכח״ ושהוא יכשל בדיוק ברגע שאתה הכי זקוק לו...
לאור התובנה הזו, קשה לי להסכים עם תחזוקת שבר זולה.


Sent from my iPhone using Tapatalk

גם אני לא מלטף יותר מדי את הרכב, אבל דואג שלא אצטרך להיות bushmechic, חזרתי אתמול מטיול של מס ימים ברמת הגולן ואין מצב שרכב במצב תחוזקה כמסופר היה מסיים.זה כנראה טוב לקבלת החזר הוצאות אבל לא מעבר לזה, כסיפור זה נחמד.בזמנו טיילתי עם חבורה מקסימה ממש מלח הארץ, הסיבה שהפסקתי זה בגלל תחוזקת השבר של חלק מהחברים, כל טיול הפך למסע חילוץ.

יש לנו בחבר'ה של הטיולים מישהו בסגנון. נוסע ומטייל גם ליד הבית וגם בקצה השני של המדינה באוטו מלא פחפחים, סרט הדבקה וחוטי ברזל. אבל היי, האוטו נוסע ובסוג הטיולים שלי איתו (רק חברים, בלי ילדים) זה לא מפריע וגם לא גורע מהטיול.
הרבה מאוד מהחברים פה שוכחים שכדי לשלב 4x4 לא חייבים אוטו יקר

Sent from my Redmi Note 5 using Tapatalk

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי nirs

בצבא לימדו אותי ש״ברזל לא שוכח״ ושהוא יכשל בדיוק ברגע שאתה הכי זקוק לו...

---

ברזל כן שוכח. מייחסים תכונות של זכרון לסגסוגות מסוימות של ניקל-טיטניום, וגם הן נוטות לשכוח את מה שחשוב דווקא ברגע שזה חשוב.

נמרוד, אתה מתחכם...
בצבא, ״ברזל״ הוא שם גינרי לכל סוגי המתכות והסגסוגות והחשש הוא לכשל בגלל התעייפות מסיבות כאלו ואחרות.


Sent from my iPhone using Tapatalk

עזוב, הומור של מהנדסים.

הנושא אינו אחזקת שבר כן או לא.
הנושא הוא - האם בנאדם יכול להנות עם מה שרובנו נחשיב גרוטאה? והאם יש לפעמים צרכים שונים לג'יפאים שונים?
ובעיקר.... להיזכר בעצמנו שלפני ימי הפורומים.... נוסעים בעצמנו בגרוטאות מכונמות... ונהנים מהחיים.

אסף.

Sent from my Redmi 4X using Tapatalk

זו פילוסופית חיים.
אישית, יהיה לי קשה מאוד להתנייד ברכב שכל מה שיעסיק אותי הוא מתי הוא יתקע.

בצעירותי, כנראה שהיה מטריד אותי פחות.
מה לעשות, שצעירים פחות חושבים על ההשלכות.

Sent from my iPhone using Tapatalk

אני חושב שזו הסוגיה שהעלה אסף, לא לחשוב על זה בכלל.
ואז סוגיית התקיעה היא אחרת, וכפועל יוצא אתה גם מתמודד איתה באופן שונה.

רכב השטח הראשון הפרטי שלי.
הייתי כבר עם לא מעט קילומטרים בשטח, בכלים שונים (ומשונים), אף לא אחד - שלי.
השתכרתי לא רע, רציתי רכב שטח, וקניתי מחבר לאדה ניבה שנת 93. מנומרת בכתמי חלודה, אבל במצב מכני סביר לחלוטין. עלתה לי 9000 שח במזומן. זה היה אחרי שכמעט קניתי טנדר סמוראי וברגע האחרון גם נכנסתי פנימה לנהוג בו והבנתי כמה זה בלתי אפשרי. הטנדר, אגב, עלה 3000 שח. אז המחירון של הטנדר היה חצי ממחיר של סמוראי 'רגיל'.
מהר מאוד הלך הגיר. כלומר במשך כמה חודשים נסעתי רק עם הילוך ראשון ורביעי. יש מוסך בנתניה, בונאר, הבחור קוראים לו גרש - הוא החליף לי גיר. וצינורות ברקס. וידית בלם חניה. ועוד לא מעט דברים שעליהם הכשילו אותי בטסט כי היו חלודים למוות ובאופן באמת לא בטיחותי.
זמן קצר לאחר מכן, לא רחוק מגרש היה אגזוזן שבשביל 150 שח ריתך לי את הריצפה ברגלי הנוסעת כי נפתח סדק מהתושבת טרנספר עד הקיר אש תוך כדי טיול במדבר יהודה.
זה היה השלב שבו קנינו, אני וחבר, עוד ניבה מושבתת לחלקים. לילה אחד במוסך בעיר התחתית בחיפה, ובבוקר נשאר הבודי הערום והריק של הניבה ההיא על המדרכה ליד פחי הזבל, וכל החלקים - הכל כולל הכל - מסודר בקרטונים.
גם תיקנתי את החלודות. ממיר חלודה וספריי לבן. את הספים מתחת לדלתות ניקיתי עם דיסק מברשת, נשארו חורים שאפשר להכניס בהם יד. מילאתי בקצף, חתכתי אותו יפה בקו של הפח וצבעתי עם ספריי.
בערך אז השרשרת טיימינג התחילה להרעיש. זה היה אחרי שכבר החלפתי 'מחליק' אחד (מחנות חלפים של פיאט) והיה לי ברור שלמרות מתיחת המותחן ה'אוטומטי' כל 3000 ק"מ לפי הספר - כל העסק שחוק. החלטתי להמשיך ככה לראות מה קורה. יש לי הרי מנוע נוסף בארגז בחיפה. בוקר אחד בום והמנוע נעצר. פתחתי מכסה מנוע וראיתי חור במכסה שסתומים וממנו מבצבץ קצה של שרשרת טיימינג.
גררתי את הנבלה הורדתי את הראש והבאתי מחיפה את הראש החדש שנשלח לשיפוץ אצל 'מיכאל'. למחרת חזרתי ברכבת מתל אביב עם תיק צד ובתוכו ראש מנוע משופץ ו'סט אטמים לראש מנוע' שקניתי. הגעתי לאוטו כדי להרכיב, התחלתי בעבודה ו- בלופ - פקאן נפל מהעץ ישר לחור של הטיימינג ולתוך הקרטר. ניסיתי ולא הצלחתי לדוג אותו, והחלטתי.... הוא יישאר שם.

בינתיים כל הזמן הזה טיילנו המון עם הניבה. היה ממש כיף. גם אוטו מוצלח סך הכל, נוח ומרגיש כמו 'אוטו' הרבה יותר מלמשל סמוראי. עבירות - כל מה שצריך. חורשן. עשוש. מרזבה. קיצורים מהעבודה הביתה בשטח - באופן יומיומי.. וכל טיול הרפתקה חדשה, מהדקים תושבות גיר, ברגי סרן קדמי, קופלונג.... יום אחד בדרך מהעבודה הביתה, נדלקת נורה. חשבתי שנקרעה רצועה אבל לא. זה הפולי של האלטרנטור - התבקע לשניים.... וזה כשעוד שלוש שעות אני צריך להתייצב בנתב"ג. לחץ.. אבל גם זה נפתר בקיצור רצועה מאולתר.
החלון התחיל מתישהו ליפול באופן ספונטני. וכך מצאתי את הניבה עם חלון פתוח כשחזרתי משבועיים בחו"ל.... אף אחד לא נגע. אחלה שכונה.
בשנתיים ומשהו עם הניבה הספקתי להחליף או לתקן כמעט כל דבר. אבל לא הייתי בתחושה שיש בעיה.... היינו גם בראש שאם למישהו מאיתנו יש תקלה חמורה בשטח באחת הניבות ואי אפשר לגרור החוצה... מקסימום נוטשים אותה.
לקראת הסוף התחיל הסטרטר להחליק. כשמכרתי את הנבלה ב6000 שח (ביקשתי 7000 וביני לבין עצמי ידעתי שכל מי שייתן לי כסף... ייקח אותה) לא שכחתי לומר לברנש שהחניתי בירידה אז זה בסדר.

גרוטאה? לא יודע. נהניתי? מאוד.

ואז הלכתי וקניתי ג'יפ סופה.... גרוטאה חדשה.

אסף.

Sent from my Redmi 4X using Tapatalk

אם הייתי מתייעץ כאן כנראה היינו מייעצים לי לא לקנות את אותה ניבה. ומחיסרון כיס - הייתי נשאר עם מכוניות 'סתם' וממשיך לטייל בשטח רק במסגרת העבודה.
מי יודע...

אסף.

Sent from my Redmi 4X using Tapatalk

זאת חוויה אחת.

לניבה שלי. 94 קרב׳ ממןחשב ... עאלק. עם גיר ספייר בתא מטען. שעלתה 7000₪.

החלפתי את הגירים.
קופלונגים ופעם אחת תיקון הרצפה ותודבות טרנספר.
וזהו.

בנזין .... לא מעט ממנו ;). 1:9 וזהו.

מצד שני לא הייתי איתה במרזבה.


Sent from my iPhone using Tapatalk

יש לי סיפור כמעט זהה. גם אצלי הניבה היתה רכב השטח ראשון שממש בבעלותי (אחרי לא מעט רכבים "גיבורים" בחסות המדינה). גם אצלי נקנה בסכום דומה (8000). אצלי הגיע עם גיר דפוק. התחיל בשלישי שקופץ פעם בהרבה זמן, אבל עם הזמן יותר ויותר הילוכים התחילו לקפוץ החוצה. בסוף הוחלף גיר שרותך למקומו (שילוב של ברגים טחונים ומוסכניק חאפר).
לא היתה ולו נסיעה אחת שלא היתה מלווה לה עצירה בצד והוצאת ארגז הכלים ותיקון שטח כדי להגיע ליעד. לא מעט חלקים הוחלפו, בזה אחר זה עם חלקים של פיאט, או סובארו. בשלב מסוים הדרך היחידה להשיג טעינה שאינה טעינת יתר, היתה לנסוע עם נורה מחוברת על הקו של עירור האלטרנטור, כדי להוריד מעט את המתח... באוטו כמו ניבה, יש יתרון באור קבוע במכסה המנוע...
לא העזתי להדליק סיגריה בקיץ באוטו אחרי שעמד עם חלונות סגורים (מיכל הדלק מתחת למושב האחורי, וגומיות האטימה שכחו שהן כאלו).

אבל.. גם אצלי, זה הרכב שטייל כמעט הכי הרבה. בוודאי הרבה יותר מהדיסקברי הנוכחי. ודווקא בטיולים היא בד"כ לא אכזבה (רק בדרך חזרה הביתה, כשאין חברים בסביבה לראות את הבושות. ועל כך, הערכתי אותה מאוד).

בסוף נמכרה באותו מחיר שנקנתה, אחרי שגם הגיר השני הלך בדרך כל בשר, ועם הגיר הראשון בבגאז' כנדוניה. (הבחור שקנה אותה חיפש פרויקט מכונאות. לא נראה לי שהוא הבין שהוא הולך על מסלול של דוקטורט...).
עריכה:
עכשיו קראתי את ההודעה של גיא. אם שלי לא היתה עם קרבורטור טיפש, הייתי מהמר שזאת שלי... לדעתי הקרבורטור החכם היה בדגמי ה1.7 היותר חדשים.

לא זוכר שרשור באתר הזה (ובכלל) שגרם לי לחייך ככ...
למה? מתוך הזדהות....
ההבדל היחיד מאלו שלפני הוא שאת הניבה שהייתה לי, וזאת שבאה איתה כתורמת איברים, לקחתי כ״עודף״ על הסמוראי שמכרתי

למה הזדהות? כי לא מזמן, בלילה ליד המדורה בטיול האחרון עם כל המשפחות, נזכרתי בקול רם כמה חסרים לי הטיולים האלה עם החברים שאתה פשוט יודע שמשהו הולך לקרות - התכניות ישתבשו (או ישתנו לטובה ) עם איזו תקיעה/תקלה/שבירה/חילוץ, הלילה (הלבן) ירד, ומאותו רגע תתחיל החוויה שכולם יזכרו.
ועל זה אני חושב כשמישהו שואל איזה רכב כדאי לו....
אסף - שיחקת אותה.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי נמרוד

ברזל כן שוכח. מייחסים תכונות של זכרון לסגסוגות מסוימות של ניקל-טיטניום, וגם הן נוטות לשכוח את מה שחשוב דווקא ברגע שזה חשוב.

---

[emoji1787][emoji1787][emoji1787]

Sent from my Redmi Note 5 using Tapatalk

הראשון שלי היה סיקס ארוך סגור.. נבלה אמיתי, בעיקר קרבורטור שעשה למנוע את המוות, וגם לי קצת, אבל אף פעם לא היה צריך לגרור אותו מהשטח. ואז עשיתי רשיון לאופנוע, מכרתי את הסיקס וקניתי ג׳אווה [emoji16]

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי ishc

יש לנו בחבר'ה של הטיולים מישהו בסגנון. נוסע ומטייל גם ליד הבית וגם בקצה השני של המדינה באוטו מלא פחפחים, סרט הדבקה וחוטי ברזל. אבל היי, האוטו נוסע ובסוג הטיולים שלי איתו (רק חברים, בלי ילדים) זה לא מפריע וגם לא גורע מהטיול.
הרבה מאוד מהחברים פה שוכחים שכדי לשלב 4x4 לא חייבים אוטו יקר

Sent from my Redmi Note 5 using Tapatalk

---

Are you talking to me?
כי אם כן, בסמוראי הנוכחי לא תקעתי ולו פחפח אחד!
(אבל כן כמה ברגי איסכורית 😂😂)



איתי

היום אלה נחשבות לגרוטאות.
אבל אז הן לא היו גרוטאות בכלל.
וכמה שהן עלו אז, סכום שנראה לנו מגוחך 30 שנה אחרי, אז זה נחשב עבורנו להרבה כסף.

כשקניתי את ה-CJ5 הראשון שלי בסוף 1989 הוא היה רק בן 11. גרוטאה הוא לא היה.
עשינו החלפה ראש בראש על האלפאסוד והוספתי עוד 2000 שקלים בערך.
סה"כ שילמתי עבור הג'יפ שווה ערך ל-12,000 שקלים. זה היה אז המון כסף.
יכולתי לרכוש בכסף הזה מכוניות מאוד נחשבות מאמצע-סוף שנות ה-80. אבל אני רציתי ג'יפ. וג'יפ היה תמיד יותר יקר ולכן נאלצתי להתפשר על מודל של סוף שנות ה-70. סמוראי SJ410 הכי ישן (מודל 84') עלה אז פי 2. יענו "חדש מדי" והיה לו סטייל של אוטו של עשירים. אני לא צוחק. ילדות צפונבוניות בלונדיניות משכונות עבר הירקון של ת"א וכל מיני מושבי יוקרה בשרון הסתובבו אז בסמוראים פתוחים חדשים ונוצצים.

אם אני משווה את 12,000 השקלים עבור ג'יפ בן 11 אז, למה שמקובל היום?.... זה שווה ערך ל-70-85,000 בכסף של היום. סכום לא מבוטל בכלל. אם זה מה שהיה לי היום ביד והייתי מחפש ג'יפ ראשון, לא הייתי מסתבך עם משומשים. הייתי לוקח ג'ימני חדש מהחנות. עם אחריות. שם את הסכום הזה כמקדמה ואת היתר ב-60 תשלומים וחסל.



אז מה אתה רוצה?
הבחור שואל שאלות ומגדיר צרכים במדויק כי הוא רוצה מחפש תשובות שעל פיהן יעשה בחירה שעבורו היא אולי קריטית.
הוא לא מחפש גרוטאה לחוות איתה הרפתקאות מכונאות מסמרות שיער (זה מצחיק אתכם רק כשאתם נזכרים בזה היום. אז זה לא היה הצחיק אתכם בכלל. אני חותם על זה).

אז מציעים לו כאן סופה ודיפנדר פתוחים בני 25..... אבל מסתבר שהוא אפילו לא יודע מה זה טרנספר....
אז ברור לכם שמה שיבחר, התחזוקה של זה תתבצע במוסכים ולא על המדרכה או בחצר?.....

ובכל זאת אתם מקשקשים לו בפטרונות "לך אחרי הלב"?... "תבחר במשהו שגדול עליך כי זה הזמן שלך בחיים לדברים כאלה....."
כדי שאחרי חצי שנה הוא ייאלץ למכור בשברון לב כתוצאה משברון הכיס?.....

קצת הגיון כאילו?