כל הסובארואים מגרדים ומשפשפים. מי יותר ומי פחות.
בחוצה ישראל-סובארו באוגוסט האחרון היתה לי בשיירה אאוטבק אחת, סטנדרטית, עם נהג בן 80, שנתנה בראש לכל הפורסטרים. זה גם עניין של רמת נהיגה ויכולת קריאת שטח ובחירת קו נכון. אבל בתכל'ס - האמת העירומה היא שאלה לא רכבי שטח.
אלה מכוניות מעולות, אמינות, נוחות, בטוחות, מתנהגות טוב. באמת מצויינות. אבל כשבאים לשפוט אותן כרכב שבילים+שטח קל עד בינוני, מגלים שהן מלאות בטעויות. הן טעויות הנדסיות פטאליות (גיר רציף, TC איטי) והן טעויות עיצוביות פטאליות לא פחות, אולי אפילו יותר, ברמת המחדל (חישוקים גדולים מדי עם צמיגי חתך נמוך מדי + פגוש קדמי בולט באופן גרוטסקי)
רק בישראל נבנתה להם תדמית הירואית, בין אם ע"י מסעות הפירסום של היבואן, בין אם ע"י הדרכות נהיגת השטח ומועדוני הטיולים של בעלי סובארו (מודה באשמה, אני מתפרנס מזה) ובין אם באמצעות המיתוסים המשעשעים/מגוחכים שנבנו סביב "יכולות העבירות האגדיות" של הליאונה והטנדר, מהתקופה שסובארו היתה באמת ובתמים סתם חרא של מכונית, בעיקר על הכביש. מכונית שמעלתה היחידה היתה בפשטותה המכנית הכמעט פרימיטיבית, ההסבר ההגיוני היחיד לאמינותה המפורסמת. עבירות?.... עם גלגלי 13' וצמיגי 155 מצחיקים, יכולת העבירות של הסובארו המיתולוגיות ההן נבנתה על טכניקת הגז-עד-הפח, להחזיק חזק, לשפוך תפילה קצרה ובעיקר להאמין בבורא-עולם שיעזור לאוטו לשרוד את הבומבות בלי להישבר.
היום אלה מכוניות מעולות. אדירות על הכביש. ולמי שמתעקש, יש לרכבים האלה גם פוטנציאל לירידה לשטח. אבל בתכל'ס, מגבלות החוק בישראל לא מאפשרות להתאים נכון את האוטו לעבודת שטח.
החלפת מידות צמיגים שזה הצעד הראשון, המינימלי וההכרחי על מנת שהאוטו יסיים טיול בלי לקרוע צמיג - כבר מכניסה אותך לקטגוריית העבריין.
הגבהות אפשר - אבל זה דופק את הציריות ואת התנהגות הכביש הטובה.
פגוש קדמי - חובה לחתוך ולעצב מחדש, אם לא בא לך להחליף אותו אחרי כל טיול. אין לי מושג איך יקבלו את זה מכוני הרישוי, שודדי הדרכים של משרד התחבורע ושאר קרציות מטעם המדינה שנהנים להתעלל באזרחים פשוט כי הם יכולים.
והנה - פות"ש, ש"לא רוצה להסתבך" עם סט גלגלים שני, יקרע צמיגים ויחליף אותם כמו גרביים (הפנצ'ריה השכונתית כבר מחככת ידיים בהנאה) ומעבר לזה שהפנצ'רים וקריעות הדופן יעלו לו אלפים רבים בהחלפות צמיגים חוזרות ונשנות, זה יהרוס לו טיולים - ויחייב אותו להיעזר לא מעט בקבוצות החילוץ למיניהן. עד שישתכנע לשמוע בעצתי ויתארגן על סט גלגלים נוסף, לשטח בלבד.
-----------------------------------------------------------------------------
היום ביליתי עם הסובארו הכי חדשה, הכי גדולה והכי יקרה.
קבלו את ה"איבולטיס". סוג של פורסטר מוגדל לאקסטרא-לארג'.
כמה מוגדל? תסתכלו בתמונות - קוטר הגלגלים הוא 30 אינץ'. תראו איך הם הולכים לאיבוד מתחת למרכב העצום.
זה אוטו יותר גדול מלנדקרוזר ארוך ומרקסטון, שני ענקים מנופחים.
אם ל-XV, לאאוטבק ולפורסטר יש חרטום בולט, אז כאן ניפחו ומתחו אותו קדימה עוד ועוד. כדי שיוכלו למכור ביוקר המון חתיכות פלסטיק להחלפה.
מסביב לקאליפרים יש מספיק אויר ואפשר לשים שם ג'נט 18 או 17 עם צמיגי חתך 60 או 65 ולחסוך ללקוח הרבה פחדים וגם הרבה כסף בהמשך. אבל למה לעשות את הדברים נכון אם אפשר לעשות אותם הכי לא נכון?... אז שמים ג'נט 20!.... עם צמיגי חתך 50.... ברור! כדי שייקרעו!....
לא, לא גרמתי לאוטו נזקים. אבל זה כי נהגתי בפרה הזו כמו שקיפודים עושים אהבה. לאט ובזהירות מרובה. נסעתי במסלול שנחשב קל לפי כל קנה מידה ובכל זאת נמנעתי מראש ממעברים שעם פורסטר אולי הייתי מנסה ועם דאסטר הייתי פשוט משחרר קלאץ' מעדנות ועובר. ומכיוון שגם נסעתי לבד, נאלצתי לצאת מהאוטו עשרות פעמים רבות על מנת לגשש ולאתר קו התקדמות שלא ינפץ כלום. בכמה מעברים ביצעתי רוורסים וחציות באלכסונים הזויים. וזה בצירים שבהם ג'יפונים שמעוצבים נכון (נגיד דאסטר) פשוט נוסעים כאילו זה רחוב בשכונה (ורכבי שטח אמיתיים בכלל לא נזקקים לשלב 4X4).
דוגמה לעיצוב החרטום השגוי ביותר בתעשיית הרכב:
קובץ מצורף 131704קובץ מצורף 131703