חילוץ טובעני – סיפור החילוץ הלילי בעמק נטופה

ערב שישי בתום שבוע חורפי, סיימנו את ארוחת הערב המשפחתית. ב- 20:40 כבר כמעט סיימתי לשטוף את הכלים, לפני הכנסתם למדיח הכלים (פעולה לא הגיונית בעליל).

ימית הקטנה, בת 5.5, ביקשה ללכת לישון. בזמן שהיא צחצחה שיניים, התפניתי להציץ בטלפון הנייד שזנחתי כבר שלוש שעות. העין מיד צדה הודעה מקבוצת חילוץ ג'יפולוג: "סליחה על השעה, תקוע בבוץ. שני כלים. יש כננת, אבל אין עוגן".

העמסתי ציוד חילוץ, חשבתי שאצא לתת משיכה קלה, אולי לעמוד כעוגן לכננת, ואחזור הביתה לעוד שבת שקטה.

פתחתי את תכנת המפות, ומצאתי: מקום החילוץ בלב בקעת נטופה.
בעמוד ענן יש הערה מיוחדת על הנ.צ:

הסמ"ש האדום
נ.צ. 745378 / 228942 גובה: 150
בחורף ואחרי גשמים(גם שבועות אחרי גשמים),השביל גיפים שחוצה את בקעת בית נטופה, מנקודה זו לכיוון רומאנה לא עביר בכלל!! הכל מכוסה בשלוליות ענק וזה טובעני רצח!!

קובץ מצורף 133089
מתוך עמוד ענן

למי שלא מכיר, אחת לכמה חורפים הבקעה הזו מוצפת ונראית כעוד ימת מים בצפון הארץ. מידי חורף, הבוץ הכבד והטובעני של בקעת נטופה הופך למלכודת מרושעת שממתינה בסבלנות של עכביש שפרס את קוריו, לרכבי שטח וכלים חקלאיים שיעיזו לנסות לחצותה. זכור לי טיול חורפי בעמק נטופה, שנת 2000, ה-CJ שלי ועוד שניים קצרים התחלנו בבוקר ליד אנדרטת החייל הבדואי וסיימנו מיואשים ותשושים כעבור 600 מ' ו12 שעות של חילוצים הדדיים. התקשרתי אל מבקש החילוץ ושאלתי מאיפה לדעתו כדאי להגיע. אמיר, מבקש החילוץ, קישר אותי עם עוד שני מחלצים שהיו בדרכם מכיוון יודפת. כבר הייתי במחלף המוביל כשהבינותי מאמיר פרטים רבים על החילוץ המצפה לנו: מדובר בשני רכבי שטח, הם תקועים כבר משעה 15:00 לערך, לרכב אחד נכנסו מים למנוע והוא אינו יכול להתניע, ויש להם ילדים במכוניות. החלטתי להגיע דרך השביל שמלווה את תעלת המוביל. היה חשוך וקר ובחלק מהדרך היו שלוליות ומלכודות בוץ שהמוסו חצה בנחישות.

כשהגעתי יצאתי מהרכב ופגשתי את עמי. את עמי הכרתי במפגש ג'יפולוג האחרון בחורשן. עמי הגיע בדיפנדר המאובזר וכבר התייצב בשביל הבוצי. הוא יצא אלי בסנדלים ומכנסיים קצרים (כן זה עמי. אולי אין לו תחושת קור?). סנדליו כבר היו שקועים בבוץ. כשנגשתי מיד הרגשתי קור רטוב חודר לנעלי שכבדו מהבוץ. ביתו הצעירה של עמי תפקדה כקשר מ"פ עם טלפון נייד מול המחולצים. "איפה הם?" שאלתי. עמי הצביע לכיוון דרום. מן המרחק ניתן היה להבחין באור פנס עמום ורחוק (כ-150 עד 200 מ'). מתוך החושך הגיח לקראתנו אמיר שצעד בביצה הטובענית, רטוב עד מותניו. אמיר תיאר כיצד הרכב של חברו נ' "שתה" מים ונגרר מאחוריו ללא מנוע. עוד תיאר בפנינו כיצד הצליחו לקדם עצמם עם כננות ובזנט שמצאו בשטח. בין אמיר ובין נ' נוהלה תקשורת במכשיר קשר ידני קטן שעבד על תדר מקודד. לא יכלנו לתקשר עימם בתדרים אירופאים או אמריקאים.

קובץ מצורף 133088
מבט אל הביצה מהרכב של עמי.

בעודנו בונים את "תמונת הקרב" הגיעו מכיוון יודפת, מוטי עם דיסקו 1 ואמיתי עם פג'ארו. אספנו את כל הרצועות והשאקלים שהיו לנו בכלי הרכב וניסינו לחבר את הכננת של הדיפנדר אל כלי הרכב השקועים. כולם היו מגוייסים למשימה. ההליכה בבוץ הרטוב הטביעה את הרגליים כמעט עד הברכיים. הרגליים הפכו כבדות והנעליים של שניים מהמחלצים סירבו להמשיך בהליכה, הן נותרו עמוק בתוך הבוץ הדביק. מתיחת הרצועות בין כבלי הכננת נמשכה שעה ארוכה, החושך המוחלט והיעדר מכשירי קשר, לא עזרו למלאכה.

מתחילים לגרור.
פתחנו שיחת ועידה סלולארית בין כל הגוררים והנגררים. הדיפנדר עוגן לדיסקו ולמוסו ועמי הפעיל את הכננת. "נוווו זזים?" כן זזים... אבל במקום שהשקועים יזוזו לכיווננו, נמשכנו אנחנו לעברם, לכיוון הבוץ הכבד.

החלטנו לנסות גרירת רכבת. אמיתי פתח את תא המטען והוציא מהניילונים עוד שתי רצועות גרירה "דנדשות", כאלו שממש חבל ללכלך... ברצועות האחרונות חיברנו את כלי הרכב זה לזה וב"רכבת" גרירה הצלחנו להזיז את השקועים. רגע של אופטימיות, אבל כעבור עשרה מטרים נקרעה אחת הרצועות. עכשיו היו לנו 150 מטרים של רצועות טבולות בבוץ, בין כבלי הכננות. לך תמצא את מקום הניתוק, עכשיו בחושך...

מוטי התנדב ללכת עם מגפיו הגבוהים, לאורך הכבלים, לכיוון השקועים. אמיר מצד השקועים צעד בכיוון הנגדי. ה"אאוריקה" נשמעה מצידם של השקועים. "כבל צהוב נקרע!". מכיוון שכבר הרווחנו 10 מטרים, ניתן להשיב את הגוררים לאחור ולבטל את הרצועה הקרועה.

קובץ מצורף 133092
המגפיים של מוטי...

השעה כבר 01:30, ערפילי העמקים החלו להסתיר את הירח שהאיר במחצית מילואו. החלטנו לגרור את השקועים לחוד. מתחברים למצב "רכבת" ומושכים. הגרירה התקדמה לאט לאט, מרחוק ראינו את אורות הפג'ארו הנגרר של אמיר עולים ויורדים, כמו הייתה זו ספינה בים גלי. גדר התעלה של המוביל הארצי הגבילה את קטע הגרירה ל- 30 מטרים. לכן נאלצנו פעם אחר פעם לעצור ולנתק חלק מהרצועות כדי לקצר טווח אל הנגרר. נותרו עוד 10 מ', אנחנו כבר רואים ושומעים את נהימת המנוע של הפג'ארו הנגרר מנסה בכל כוחו לסייע לנו, אבל כלום לא זז! כשחשבנו שהפג'ארו כבר תיכף בחוץ הוא התיישב על סלע שהיה חבוי בבוץ. ואם לא די בכך, הוא גם נכנס לשפ"צ לא נעים.

ב- 02:05 הגיע מכפר חסידים, כמו בסיפור "אליעזר והגזר", רועי עם השירוקי האימתני לעזר. אחת ושתיים חיבר כבליים ומשכו בגזר... סלע לא סלע, הפג'ארו בחוץ.

עכשיו היה זמן לעדכן את רועי ולצרפו לשיחת הועידה של הגוררים. הבטנו אחד בשני בידיעה שהחלק הקל של החילוץ מאחורינו. לאמיר עוד היה מנוע לסייע לנו בגרירה. ללנדקרוזר התקול לא היה מנוע והמצבר שלו מת מניסיונות החילוץ העצמיים עם הכננת.

קובץ מצורף 133093
שיירת הגרירה בשיטת "רכבת".

שוב אספנו את כל הכבלים והרצועות והלכנו אל תוך הביצה כדי להתחבר אל נ' עם הלנדקרוזר. "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" כתב שלום חנוך. ואני מוסיף לידיעתכם, שגם הכי קפוא לפני עלות השחר. המרחק אל הל"ק ארוך יותר כי עכשיו היה עלינו להשלים את המרחק שהיה בין הפג'רו של אמיר לל"ק של נ'. המרחק הוא בדיוק אורך הכננת של אמיר. מצד שני, אמיר נכנס לצוות הגוררים. עמי עם הדיפנדר נקשר אל הכננת של אמיר ונכנס אל עומק הביצה כדי להשלים את אורך הכבל החסר. כולנו שוב התחברנו למבנה ה"רכבת" והתחלנו שוב לגרור ב"פעימות" של 30 מ'. גוררים ומקצרים כבלים, גוררים ומקצרים. לקראת סוף הגרירה נאלצנו להפחית את מספר הגוררים. זאת מכיוון שהכננת של הל"ק הנגרר הייתה פתוחה באורכה הכמעט מלא ובקטע הקצר שבין הביצה לגדר תעלת המוביל הארצי, לא נותר מקום לכולנו. ללנד קרוזר לא נותר אפילו וולט אחד כדי לגלול את הכננת ולקצר את המרחק. הגרירה עם פחות גוררים קידמה אותנו בעשרה מטרים נוספים ושם זה נעצר.

אלומת הפנס חשפה לעיננו תמונה קשה. לפני הל"ק הנגרר, נערמה ערמת בוץ בגובה מכסה המנוע. לא היה סיכוי ששני כלי רכב גוררים יצליחו להזיז את הדבר הזה. ברור היה שמערום בוץ שכזה אינו מתאים לכלי חפירה ידניים. מבט מעמיק יותר לימד ש"את אשר יגורנו בא לנו". טמבון המתכת של הל"ק כבר התפרק. חשבנו להשתמש במכפיל כוח כדי לקצר את הכבל, אבל ערמת הבוץ לא איפשרה להכפיל את הכבל הארוך. פשוט לא ניתן היה להגיע אל נק' הגרירה שבתחתית השילדה.

לרגע חשבתי שאני הוזה, כשמהצד השני של הביצה ראינו אורות של רכב מנסה להגיע אלינו. מי זה? שאלנו זה את זה. נ' שכבר היה תשוש משך את רגליו מהבוץ, הנעליים נותרו בפנים. הוא הביט לכיוון האורות ונזכר: "זה חבר מהיישוב שלנו. הוא בא עם הטרנו שלו, לסייע בחילוץ". למזלנו נ' ואמיר הצליחו ליצור קשר עם המחלץ האמיץ ומנעו ממנו כניסה אל האזור הביצתי.

כמעט מיואשים אבל לא מוותרים. רועי עם השירוקי נכנס אל הביצה הטובענית. על צמיגי שטח מלא, 37 אינצ'. השירוקי ממש חתר בבוץ עד שנצמד אל הל"ק. בנותיו הקטנות של נ' הועברו מהל"ק אל הג'יפ וזכו סוף סוף לחימום אחרי שעות ארוכות וקפואות בל"ק. חיברנו כבלי חשמל בין הל"ק והג'יפ וגללנו את הכננת. שוב ניתן היה לגרור בשיטת ה"רכבת". חיברנו את "רכבת" הגרירה וב- 03:45 הל"ק חולץ מהביצה הטובענית.

קובץ מצורף 133096
הלנדקרוזר עם ערמת הבוץ. עומק הבוץ מומחש ע"י עומק רגליו של נ' שעומד לפני הרכב.

אספנו את כל הכבלים והרצועות לקצה השביל. כל אחד זיהה את הרצועות והשאקלים שלו מתוך ה"ספגטי ברוטב בוץ" שהוגש קר על השביל... העמסנו הכל על הגגונים. ניקיונות? אולי מחר בבוקר.

דרך איפה נוכל לגרור את הל"ק אל הכביש הקרוב? הטיפוס בגרירה אל יודפת אפשרי אבל לא פשוט. אמיתי הציע לצאת חלוץ כדי לבדוק את העבירות של המסלול לכיוון צומת מסלחית. לדעתו יש לשם דרך כורכר טובה. אמיתי בדק את המסלול בזמן שאנחנו נערכנו לגרירת הל"ק. המסלול אכן היה עביר ועם מעט עזרה הדדית הל"ק נגרר אל חוף מבטחים מאוספלט.

אל ביתי הגעתי בשעה 04:50. ב 05:10 כבר הייתי אחרי מקלחת. קפצתי אל המיטה ולדעתי נרדמתי עוד באוויר.

חוויות לחיים? עברתי בחיי לילות מעניינים מכל מיני סוגים. חלק מהלילות הללו דאגתי לשחזר לכדי קשרים מתמשכים. עם אחד השיחזורים אפילו התחתנתי... גם בליל החילוצים זה קרה. נפרדנו לשלום בידיעה שאנשים נפלאים ומיוחדים כל כך, חייבים להיפגש שוב. קשה לכמת את מידת הנחישות של הקבוצה ואת הנכונות לסייע ולסיים את משימת החילוץ בהצלחה. התיאורים הכתובים אינם דומים בעצמתם לאירוע האמיתי. הייתה אווירה טובה של אחוות ג'יפאים מרגשת. אוירה מיוחדת כזו שלא יכולה להתפוגג בקלות.

קובץ מצורף 133094

קובץ מצורף 133095
ניקוי הכבלים ושאר ציודי החילוץ.


היום בבוקר פנו אמיר ונ' אל כל המחלצים וביקשו להזמין את כולנו למפגש בביתם שבדרום רמה"ג. לפגישה עם אנשים מהסוג המיוחד שפגשתי, אבוא תמיד ולכל מקום.

ערן CJ

תענוג וכתיבה משובחת

Sent from my HD1903 using Tapatalk

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי GodsFather

תענוג וכתיבה משובחת

Sent from my HD1903 using Tapatalk

---

חסר רק הסרט ...

אתמול צפתי מעל שעה בסרט של החבורה של רוסלן (עם הפורסטר)
מתבצבצים בבוץ, נתקע להם דיסקו מהצהריים ורק בלילה שלפו אותו עם שני רוביקונים .
אבל אחלה חבורה ומצב רוח רוסי במיטבו

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי GodsFather

תענוג וכתיבה משובחת

Sent from my HD1903 using Tapatalk

---

+1.
שאפו!

שמע.... אחלה כתיבה...
כמה דברים מהצד שלי...

השעה הייתה כ8 בלילה, בדיוק העברתי למיטה את הקטנה שלי בת 5 שנרדמה לידי בסלון, וחזרתי לסלון לבדוק מה מצפצף בטלפון.

ראיתי בקשת סיוע, ראיתי שיש ילדים, נצבט לי הלב שיש ילדים שלא מצליחים להגיע למיטה שלהם בעוד ששלי במיטה וחם להם ונעים להם ונצבט לי הלב.

הלכתי לרוקן מימיי באסלה, וחזרתי עם ערימת בגדים, הגברת שואלת אותי: מה, עובר דירה?
אמרתי: "קופץ רגע לחלץ מישהו, ילדים באוטו... וזה... לא מרגיש בנוח עם לשבת בבית עכשיו...
ככל הנראה יש מישהו קרוב ממני באזור, מקסימום יצאתי לטיול לילה קצר, במקרה הגרוע אל תשכחי להוציא מפתח מהדלת..... "

העמסתי בגדים, מים ועוד כמה דברים על הדיסקו, כננת יש שעברה טיפול חשמלי קטן כמה ימים לפני לאחר פאדיחה בדרום, רצועות שקלים יש פק"ל, יש חגורה חדשה בניילון במחסן, 9 מטר, ניקח שיהיה, מקסימום חוזרת as is.
מגפיים לא מזיק ופרוג'טור ידני נטען נייד (פרטים בשרשור אחר)


נכנס לאוטו, אוי אין דלק.... טוב... 5 דקות מהבית יש תחנת דלק.... איזה באסה שכבר שבוע מאז בסופ"ש בדרום ועדיין לא תדלקתי אותו, ממש פאק בכוננות.
ואז, תו"כ התדלוק חשבתי איך יתנהל חילוץ שבו כולם ברכבים ואף לא רואה כלום מהאוטו בחושך, ובטח נהיה חייבים עיניים וידיים שאינן אוחזות הגה, טלפון לאחי אבי 2 דקות שכנוע קטן "מקסימום טיול לילה", "בוא יהיה קטעים" "קצת בוץ" והוא נרתם למשימה, התלבש והגיע עם בקבוק מים ו2 רוגלך.

אז פה הזמן לגלות את הסוד, זה לא אני שהייתי בבוץ עד הביצים אלא הוא, והוא סחב את כל החגורות בבוץ.
והוא אח"כ לבש את הבגדים היבשים שהבאתי (מזל, שאנחנו לובשים אותן מידות, חבל שלא אמרתי לו בטלפון לארגן בגדי החלפה).
אני סיימתי את הלילה עם נעליים מלאות בוץ ומכנס מבוצבץ עד הברכיים אבל זה לא גרוע כמו תחתונים רטובות וקפואות.

נסענו כשעה מגבעת עדה ליודפת, נכנסנו בציר אדום לכיון נקודת האירוע עפ"י מסלול מוכן מראש ע"י אמיתי, פעם ראשונה שלי באזור הזה בשטח, צריך לבוא גם באור יום מתי שהוא.

בשטח כבר היו עמי עם מכנס קצר, סנדלים ביד, מלא בוץ, וערן.

מפה ההמשך נכתב בצורה יעילה מאוד מעליי.
הגענו הביתה בתחילת הזריחה, 5 וחצי בערך,
מקלחת חמה, והלכתי לישון, קמתי ב10 בערך, הוצאתי עם הילדים הכל מהאוטו והתחלנו לשטוף את הבוץ. התמונות "לפני"ו "אחרי" בהודעה של ערן.


לקחים (לא סדר העדיפות)
1. בגדים להחלפה, למחלצים וגם למחולצים. להציע להביא גם להם!
2. להביא אוכל, אפילו במבה...
3. להביא תרמוס תה, אין זמן להתחיל להכין באירוע.
4. רצועות והרבה.
5.מגפיים זה נחמד, אבל סט של עובדי מדגה עדיף (סרבל מכנס +מגף ביחידה אחת)
6. תאורה ניידת טובה, פנסי ראש ונייידים חזקים
7. מכשירי קשר, יש לי 2 ניידים ולקחתי רק אחד מהבית, חבל..
8. היו מלא דיעות בשטח, אבל לא היו מלחמות מנהל, היה קבוצת חשיבה טובה, והתנהלות רגועה ונעימה. גם בשעות הקשות אז סבלנות. לא מזיקה גם כן
9. תביאו עוד מישהו אתכם באוטו עוד זוג ישים ועיניים לכוון, לחבר רצועה לתאם בין שני רכבים לא מזיק
10 לא לספר לחברים שלא הצעתם להם לבוא, הם כועסים אח"כ שלא הבאתם אותם גם [emoji1787]
11. להביא מים לשטוף ידיים, עדיף חמים לעמי יש חמום מים באוטו וזה מגניב.


12. להיזהר מאוד, חושך, בוץ הכפפות מחליקות,
הפעם זה לא נגמר בנזקי אדם, אבל היה קרוב מאוד! רועי.... היית קרוב מ"מ מלהפיל מישהו בבוץ כשהתקרבת לחבר כבלים.

ולסיום, באתי לעזור כי אני יכול, ויודע שאם אי פעם אצטרך, יהיו כאלה פסיכים שיבואו לעזור לי!

...
https://uploads.tapatalk-cdn.com/202...783a7c26f7.jpghttps://uploads.tapatalk-cdn.com/202...2e841501d7.jpg

אני אמיר עם הפג'רו שהיה שקוע בבוץ.
אוסיף קצת פרטים מהצד שלי.

יום שישי בצהריים, מזג אויר מעולה לטיול.
העמסתי את הרכב בציוד לטיול כולל לינה בשטח, הילדים קפצו בשמחה לג'יפ נרגשים לקראת טיול אחרי הרבה זמן שלא יצאנו לטייל כי הג'יפ היה תקופה ארוכה במוסך ועבר אוברול מנוע.
התחלנו את הטיול באזור יער טורעאן, עצרנו לארוחת צהריים ואז הצטרף אלי ניצן עם הלנד קרוזר שלו והמשכנו במסלול.
הגענו לאזור עמק בית נטופה ועלינו על הסמ"ש האדום.
התחלנו לחצות את השביל ועברנו כמה שלוליות קטנות, לא משהו מאיים. באותם רגעים לא היה לנו מושג איזה טווי שטח אימתני עומד לפניינו.
לאחר מעבר שלולית קטנה, פתאום אני שם לב שניצן כבר לא מאחורי.
עולה מולו בקשר והוא אומר לי בקול מיואש "המנוע כבה, אני לא מצליח להניע, הסטרטר נעצר אחרי חצי סיבוב".
ניצן היה בטוח שמדובר באיזה קצר חשמלי.
חזרתי אחורה וניגשנו יחד למכסה מנוע.
פותחים מסנן אויר , ומגלים שהוא ספוג מים.
בשלב הזה הבנו את גודל הצרה, בלי להיות מודעים שזאת רק הצרה הקטנה שעומדת בפתחו של הלילה.
ניגשים לעבודה - התכנית, לפרק מצתי להט ולנסות להדיח את המים, ולקוות שהנזק לא גדול ועוד נצליח להניע את הלנד קרוזר.
אחרי שעה של פירוקים, אינטרקולר, סעפת יניקה ועוד... (זה המקום להודות למהנדסים של טויוטה שקברו את המצתי להט עמוק בלי גישה נוחה).
בסוף החלטנו לוותר ולגרור את הלנד קרוזר עד לכביש ומשם לעלות אותו על גרר.
מחברים רצועה ויוצאים לדרך.
אחרי 100 מטרים בערך פגשנו אותה.
ביצה רצינית שלא מתכוונת לעשות לנו חיים קלים.
דיי מהר נעצרתי עם הפג'רו בבוץ. השעה הייתה בערך 18:00 וכבר מתחיל להחשיך.
עכשיו כבר הבנו שמחנה לילה כבר לא על הפרק, אבל בשלב הזה הילדים עוד היו אופטימים ורק רצו להגיע לנקודה של מחנה לילה, לפתוח אוהל להדליק מדורה ולשרוף מרשמלו על האש.
מתחילים לנסות להיחלץ עם כננת ומוצאים בזנט בודד נטוש בשטח.
דופקים את הבזנט עמוק באדמה ומתחלים למשוך.
"זה זז" אני צועק בשמחה, אבל אחרי 5 מטרים הבזנט נכנע. עוד ניסיון ועוד ניסיון אבל הבזנט לא מוכן לעמוד יציב.
בשעה 20:00 בערך שלחתי הודעה בקבוצה ומייד אנשים טובים נענו לקריאה.
כאן הסיפור כבר מסופר בצורה מדהימה בתחילת השרשור.
הגעתי הבייתה ב 5:15 כשהילדים כבר ישנים מאחור.
תכננו טיול עם לינת לילה ואכן קיבלנו לילה ארוך, שונה בתכלית מהתכנון המקורי.

אז תודה ענקית לכל מי שיצא מהבית ושקע עם הרגליים בבוץ כל הלילה.
זכיתי לפגוש אנשים מדהימים עם תושייה בלתי רגילה.

אז בסוף הם קבלו לינת לילה בשטח!
[emoji23]

שישי בלילה בשיא החורף וטמפרטורה של 6-7 מעלות בצל.

2 מחולצים קוראים לעזרה ואליהם יוצאים שישה מחלצים חדורי מטרה ולא מוותרים עד השחר ושולפים אותם מאחת מזירות הבוץ הקשות בארץ . ממש ברוח של יחידת קומנדו מובחרת.

מסיר בפניכם את הכובע וגאה להיות חלק מהקבוצת חילוצים המיוחדת הזו.
כל הכבוד חברים!

ערן, תודה על הכתיבה הנהדרת.

מסיר את הכובע בפניכם.
באמת אנשים מיוחדים.

איך מצטרפים לקבוצת החילוצים?

Sent from my SM-G980F using Tapatalk

להצטרפות אל קבוצת החילוץ:
פנה בפרטי אל boaz avrahami.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי Lior Kahlon

איך מצטרפים לקבוצת החילוצים?

Sent from my SM-G980F using Tapatalk

---

שולחים הודעה פרטית לבועז מופיע פה כמה הודעות למעלה, ארז או לביא.

קודם כל, כל הכבוד לכולם.

האם לא היה נכון יותר לקפל את כולם הביתה, להשאיר שני שומרים לישון ברכבים ולחלץ בבוקר?
לדעתי היה מי שכתב את זה בקבוצה כבר בתשע בערב.

בטיחותית, מעבר לסכנות של עבודה בחושך בתנאי קשים עם עייפות לילה, בקור כזה נוסף החשש להיפותרפיה.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי מוטי ג.

שולחים הודעה פרטית לבועז מופיע פה כמה הודעות למעלה, ארז או לביא.

---

תודה חבר.

Sent from my SM-G980F using Tapatalk

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי ערן CJ

להצטרפות אל קבוצת החילוץ:
פנה בפרטי אל boaz avrahami.

---

תודה רבה חבר

Sent from my SM-G980F using Tapatalk

על הכבוד על ההתנהלות.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי אמיר.ה

. השעה הייתה בערך 18:00 וכבר מתחיל להחשיך.
עכשיו כבר הבנו שמחנה לילה כבר לא על הפרק, אבל בשלב הזה הילדים עוד היו אופטימים ורק רצו להגיע לנקודה של מחנה לילה, לפתוח אוהל להדליק מדורה ולשרוף מרשמלו על האש.

---

בעתיד, באירוע חילוץ, זה בדיוק מה שעשינו.
פתחנו בצד לילדים אוהל מדורה ואוכל.
וככה הם היו עם עצמם מסודרים והלחץ ירד משמעותית.




Sent from my iPhone using Tapatalk Pro

ה"בצד" פה הוא ביצה, היבש רחוק רחוק... לא ריאלי לילדים לבד, ולמיטב זכרוני לא היו אמהות באירוע.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי מוטי ג.

ה"בצד" פה הוא ביצה, היבש רחוק רחוק... לא ריאלי לילדים לבד, ולמיטב זכרוני לא היו אמהות באירוע.

---

ולהשאיר שומר מאהל באחד הרכבים ולשנע את השאר הביתה ... לפחות עד הבוקר ואז לבוא לעבוד באור ? .. עם קצת שמש .. ?

לא יותר הגיוני ( או בטיחותי ) ?

אתה צודק... זה עבר לי בראש באיזה שלב זה או אחר,
אבל בגלל שראינו התקדמות מסויימת כל הזמן כנראה זה לא הרגיש הכרחי.
לגבי השיקול להשאיר רכבים שם, את זה אני אשאיר לבעלי הרכבים.