גם אתם מתבאסים מבקשת חילוץ שמבוטלת לפני שהגעתם?

שבת.
זוגתי ואני עובדים בגינה. בשלב כלשהו אני מגיע אל הטלפון שלי ומזהה שיחה שלא נענתה מחבר לקיבוץ. מרים טלפון. הבחור תקוע עם אשתו, ילדים וחמותו, בבוץ. מבקש עזרה.
אמרתי שאני יוצא, הזמנתי את טלי לבוא אתי ותוך שלוש דקות אנחנו בדרך, לאחר שהעמסתי רצועות וכבלים, ולאחר ששיתפתי מיקום דינמי בוואטסאפ כדי שידעו שאני מתקדם אליהם וירוויחו תחושת בטחון.
25 דקות נסיעה. אנחנו 200 מטר מהם ומקבלים מהם שיחת טלפון: "יצאתם כבר מהבית?" , "תסתכלו לשעה 9 שלכם. הטנדר הלבן? זה אנחנו", "טוב, תודה ענקית, כבר היו כאן חבר'ה עם טרקטורונים וחילצו אותנו" .

ברור לי שהם חולצו על ידם, גם כדי לצאת מהמצב, וגם כדי לחסוך לי נסיעה.

אבל, משהו בזה מבאס. באופן ילדותי אולי, אבל מבאס. השקעת. יצאת. הפסדת שנ"צ, דלק, שעות עבודה, וואטאבר, ולא עשית בסוף כלום.

המשכנו לטייל איתם עוד כשעה, והיה סבאבה. הכול באווירה חברית.

אני חושב על עצמי בסיטואציה של תקוע. כבר ביקשתי עזרה. לנסות להיחלץ בכל זאת, או להשאיר את הרווח של המצווה (מטאפורי. אני לא בעניין של מצוות) למי שהשקיע ובא במיוחד?

אתה אשכרה מתבאס שלא ניתנה לך הזדמנות להתלכלך, אולי להיתקע בעצמך, לטנף ולשחוק (אולי גם לאבד) ציוד יקר?....

אני לא ממש מאוכזב אם מתברר לי שהאירוע התחזל"ש לפני שהספקתי להגיע. החילוץ הפך לטיול. גיחה של הפסקה קטנה בשגרה.

ואם אני תקוע, בוודאי לא אשב בפנאן רגל על רגל ואמתין למחלצים שיבואו לעבוד. עד שהם יגיעו, בטוח שאנסה לשפר את המצב בכוחות עצמי ואם נחלצתי, איידע אותם שחזל"ש ואין צורך - אבל הם כבר הגיעו - אז יקבלו פינוקים ככל יכולתי הדלה וכמובן את מלוא ההערכה.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי חנן-ג'יפולוג

שבת.
זוגתי ואני עובדים בגינה. בשלב כלשהו אני מגיע אל הטלפון שלי ומזהה שיחה שלא נענתה מחבר לקיבוץ. מרים טלפון. הבחור תקוע עם אשתו, ילדים וחמותו, בבוץ. מבקש עזרה.
אמרתי שאני יוצא, הזמנתי את טלי לבוא אתי ותוך שלוש דקות אנחנו בדרך, לאחר שהעמסתי רצועות וכבלים, ולאחר ששיתפתי מיקום דינמי בוואטסאפ כדי שידעו שאני מתקדם אליהם וירוויחו תחושת בטחון.
25 דקות נסיעה. אנחנו 200 מטר מהם ומקבלים מהם שיחת טלפון: "יצאתם כבר מהבית?" , "תסתכלו לשעה 9 שלכם. הטנדר הלבן? זה אנחנו", "טוב, תודה ענקית, כבר היו כאן חבר'ה עם טרקטורונים וחילצו אותנו" .

ברור לי שהם חולצו על ידם, גם כדי לצאת מהמצב, וגם כדי לחסוך לי נסיעה.

אבל, משהו בזה מבאס. באופן ילדותי אולי, אבל מבאס. השקעת. יצאת. הפסדת שנ"צ, דלק, שעות עבודה, וואטאבר, ולא עשית בסוף כלום.

המשכנו לטייל איתם עוד כשעה, והיה סבאבה. הכול באווירה חברית.

אני חושב על עצמי בסיטואציה של תקוע. כבר ביקשתי עזרה. לנסות להיחלץ בכל זאת, או להשאיר את הרווח של המצווה (מטאפורי. אני לא בעניין של מצוות) למי שהשקיע ובא במיוחד?

---

קרה פעמיים בשבועיים האחרונים .. מבאס לגמרי.

שמתי לב לעובדה הזו. דווקא השבוע.
אולי אפילו הרגשתי אותך דרך ההודעה הקודמת שלך.
בחילוץ של עמי באליקים, שהיה במקום מרכזי ובשעה נוחה להענות, התאפקתי שלא לרשום בקבוצה ״מהרו פן תאחרו לחלץ״...
היה שם כמעט מרוץ מי יהיו הראשונים שיגיעו מאזור בנימינה רגבים, רמות מנשה.
חברים מזכרון הקרובה הרימו ידיים לנוכח המהירות של האחרים להתיצב בשטח ולהעלות לאוויר סרטונים.

שאלו יהיה הצרות שלנו.

זה לא אני שהייתי לחוץ להגיע לחלץ את עמי בשישי, הילדים לחצו להספיק לראות משהו [emoji1787]
https://uploads.tapatalk-cdn.com/202...134385ef04.jpg

צודק לגמרי.
אם קורה משהו כזה, אני מקפיד תמיד לשקוע בחזרה באיזה קטע קל יחסית, כדי לאפשר למחלצים להרגיש שנתנו עבודה.
;)
(לא באמת). אבל כבר יצא לי להכין קפה קטן אחרי חילוץ רק בשביל החברותא של המאחרים.

מילא זה, אבל לקבל בווטסאפ של הקיבוץ בקשה לחילוץ של מטיילים בואדי ממול, לראות בשעון שיש לך 35 דקות לחלץ ולחזור להוציא מהגנים.
ואז להגיע ולמצוא אוטו נטוש.


בסוף מצאנו אותם מטיילים ברגל.
כשחילצתי אותם הגיע דיסקברי שפגש אותם מטיילים ברגל "לא יכולתם להגיד שאתם צריכים חילוץ????"

לטעמי הכיף העיקרי בלצאת לחילוץ זה עצם היציאה מהשגרה. אם זה לא חילוץ מעניין אז החילוץ עצמו זה זה רק התרוץ.

כולנו גיבורים גדולים מאחורי המקלדת.

אבל האמת היא שלהיתקע זה בעסה.
לחלץ זה לא רק לצורך של כיף - זו הגשת עזרה מתבקשת לזולת או לחברים. זו הערבות ההדדית שבין ג'יפאים - הצד היפה והראוי להערכה של קהילת השטח ששאר הציבור אוהב להטיח בה ביקורת ואף לשנוא אותה (מתוך קינאה וצרות עין כמובן).

אבל חילוץ זו גם פעולה שטומנת בחובה סיכונים רבים ופוטנציאל לנזקים גדולים ואולי גם לפגיעות בנפש, משהו שאני אשמח אם ייחסך ממני - למרות שגם אני כמוכם שש לצאת לחלץ כי גם אני נהנה מזה. אבל אני בפירוש נושם עמוק בהקלה אם מתברר לי שמישהו הקדים אותי, התאמץ והתלכלך והקריב ציוד יקר במקומי - ובטח לא מתבאס מזה!....
העיקר שהתקוע חולץ, נרגע ונמצא על קרקע מוצקה עם כוס קפה חם בידו ומיד אחר כך - בדרכו הביתה. ללקק את הפצעים.

זו האמת לאמיתה.

האמת לאמיתה היא שהטפיחה על האגו היא סיבה לא פחות קטנה מאלטרואיזם (ואני מודה שאצלי המניע הוא יותר הכיף שלי). אני לא גיבור מאחורי המקלדת, אני גם יוצא לעזור (משום מה בקבוצה של ג'יפולוג זה תמיד כשאני לא יכול, אבל יש עוד מקורות של נתקעים).
את נושא הסכנה והפתח לבעיות אני פשוט מדחיק, כי אחרת אין סיכוי שמישהו מאיתנו יצא לחילוץ ever.
דוגמה, בלילה שבין שישי לשבת חילצתי קליו ספורט שהתיישבה על הגחון בנחל צין.
ערימה של חברה שאני לא מכיר, באוטו שפוטנציאל הנזק שלו שווה יותרמכל האוטו שלי (ובלי שום אפשרות לחיבור. וגם כל החלק התחתון מכוסה פלסטיקה).
החילוץ בסוף היה באמצעות הרמת הרכב ובניית רמפות לכל הגלגלים, אבל אדם זהיר (ונבון) היה אומר להם להזמין גרר ולחכות לו בכביש ( הליכה של קילומטר וקצת בדרך כבושה).
לשמחת כולנו, אנחנו ערימה של בבונים שקודם קופצים ורק בדיעבד חושבים.

מי שמחפש אקשן "טהור" ימצא בקבוצת חילוץ זו או אחרת.
אני לא רשום באף קבוצה לצורך ה"אקשן", אני שמח לעזור למי שנמצא במצב בו גם אני יכול להיקלע בטעות, אם /בלי המשפחה ואשמח שיהיה משועמם בצד השני לעזוב הכל ולהגיע לתת משיכה.

לגבי מה שדרור כתב, אחרי החילוץ עצמו, עצרו, תנו ללחץ/אדרנלין להירגע, תעלו על הכביש /המשך המסלול באיזי.


כמו שאומרים במילואים, האימון נגמר כשכולם חוזרים הביתה בשלום.

רק לשם השוואה מהצד השני,
אבא שלי שקע עם פריוס בחניה בניצנים. סחיפת חולות וזה...
ביקש עזרה בחילוץ ואני עוד הייתי בעבודה.
בן דוד שלי אמר לו שהוא יוצא אליו (ענין של רבע שעה נסיעה) והבחור לא מגיע... בינתיים גולש שיצא מהמים הציע עזרה ולאבא שלי לא היה נעים מהבן דוד (שלא הגיע בינתיים) אז הוא סרב בנימוס. רק לאחר קצת שכנוע מצד המחלץ הנחמד אבא שלי השתכנע. רק אחרי שהם סיימו בן דוד שלי הגיע.
קטע אחר נחמד זה שהם גילו שהמחלץ הדריך את הבן דוד בצבא...

Sent from my Redmi Note 9S using Tapatalk

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי boaz avrahami

שמתי לב לעובדה הזו. דווקא השבוע.
אולי אפילו הרגשתי אותך דרך ההודעה הקודמת שלך.
בחילוץ של עמי באליקים, שהיה במקום מרכזי ובשעה נוחה להענות, התאפקתי שלא לרשום בקבוצה ״מהרו פן תאחרו לחלץ״...
היה שם כמעט מרוץ מי יהיו הראשונים שיגיעו מאזור בנימינה רגבים, רמות מנשה.
חברים מזכרון הקרובה הרימו ידיים לנוכח המהירות של האחרים להתיצב בשטח ולהעלות לאוויר סרטונים.

שאלו יהיה הצרות שלנו.

---

זה לא עניין של תחרות,
ידעתי שיש לי אורחים לארוחת ערב, אבל אני קרוב, ובגלל שאני מכיר את עמי, אז ידעתי שאני יכול רק בנוהל חפוז (בהחלט יש מצב שאם זה היה מישהו שאני לא מכיר, הייתי מחכה לראות אם מישהו אחר יוצא).
ולכן גם ברחתי ולא נשארתי לקפה:-(

חנן,
תשים פה את הפרטים האישיים שלך, ותבקש זכות ראשונים, שיתקשרו אלייך לפני שפותחים קריאה בקבוצה :-)

אגב האורחים שלך, היתה לי תחושה שאתה לחוץ לסיים מהר.
אני לא בטוח שזה מתכון טוב לחילוץ תחת לחץ.

זיו, לו רק היית מבקש היינו באים לטפל בבשר שהשארת מאחור.
את הנתח השחור הייתי משאיר לך

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי מוטי ג.

אגב האורחים שלך, היתה לי תחושה שאתה לחוץ לסיים מהר.
אני לא בטוח שזה מתכון טוב לחילוץ תחת לחץ.

---

צודק באלף אחוז.
שני הילדים בג'ימני לא כל כך הבינו למה אני כל הזמן מזרז אותם :-)

בועז,
אני אתן לך לנהוג בטרופר לפני שתקבל אצלי לגעת בבשר...

עוד מעט יהיה חילוץ. כשעמי ינסה להזיז את האוטו מהערימה של הבוץ שמתחתיו ;).


Sent from my iPhone using Tapatalk

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי zivo

בועז,
אני אתן לך לנהוג בטרופר לפני שתקבל אצלי לגעת בבשר...

---

(במבטא של סרג'ו קונסטנטה ...)
ואיזה אינטרס יש לו לנהוג בטרופר ____ הזה ...