הספר של עימרי - יומן מסע על פוסט טראומה

את הסמוראי טנדר ששיפצתי רובכם מכירים מהשרשור המפורסם.

את סיום פרויקט הטנדר ציינתי במסע שנמשך 30 ימים לאורכה של ישראל. מסע שבמהלכו כבר התחלתי את הפרויקט הבא – כתיבת ספר על ההתמודדות שלי עם פוסט טראומה.

התוכנית המקורית הייתה להתמקם בכל פעם לכמה ימים בנקודות יפות במסלול ולכתוב על כל מה שעברתי מאז סיום מלחמת לבנון השנייה ועד היום. מהר מאוד הבנתי שהמסע הפיזי עם הטנדר הפך לחלק בלתי נפרד מהמסע הנפשי עליו רציתי לכתוב.
הספר שכתבתי הוא יומן מסע שדרכו אני מספר על התמודדות היומיומית שלי עם הפוסט טראומה: מהדחקה מוחלטת ובריחה ממציאות חדשה ועד להבנת הקונפליקט שמונע ממני לקבל את החיים החדשים שלי.

ארבע שנים עבדתי על הספר, מתוכן שלוש שנים הוקדשו לכתיבה ועוד שנה של עבודה אינטנסיבית עם עורכי ספרות ולשון.
ועכשיו - אני וגם הספר מוכנים ליציאה לאור.

אני מוציא את הספר לאור בהוצאה עצמית וניתן להזמין אותו לכל העולם מהאתר שלי או ישירות מאמזון.
אין כאן תקציב שיווק מפואר וגם לא סיוע במימון מאף גורם חיצוני - הדרך היחידה שלי להגיע לכמה שיותר אנשים היא העזרה שלכם.
אם הנושא מעניין אתכם אודה לשיתוף וסיוע בהפצת הבשורה.

כל קישור לגורמים שיוכלו לסייע לי להגיע לעוד קהלים יתקבל בברכה (אנשי תקשורת, עמותות הקשורות לנושא או כל רעיון אחר).
קישור לאתר:
www.omrigi.com

מצרף גם קישור לפוסט בנושא בפייסבוק:
https://www.facebook.com/omri.gin/posts/10159004767174900

קובץ מצורף 136263

הזמנתי.
לגבי חיבורים - הייתי לפני מספר שבועות בסטנד-אפ של אודי כגן. באמצע ההופעה, משום מקום, הבחור מתחיל לספר (בדרכו המיוחדת) על ההתמודדות שלו עם הפוסט טראומה. ולא בהכרח באופן קומי. אולי הוא ישמח לסייע בנושא.
שיהיה המון בהצלחה, מצפה לקרוא!

הזמנתי, בהצלחה..

פורסם בקבוצה של לבנון
https://m.facebook.com/groups/209634...4271315194511/
שיתפתי שם את הפוסט מהקבוצה של השריון

Sent from my BE2029 using Tapatalk

הוזמן ושותף בקבוצות הרלוונטיות שלי…

התואר "גיבור ישראל" לא ניתן לצערי למספיק אנשים. לא משנה מה אכתוב, זה לא מבטא את הכבוד וההערכה.

תודה

אזמין את הספר.

מכיר את הקטע של ההדחקה מקרוב. אני עוד שם.

Imri...
אני לא יזמין את הספר... כי אני לא יקרא אותו...
אני ישתף את הקישורים עם מי שרק אוכל... זה המעט שאוכל לעשות עבורך.
את לבנון אני סוחב איתי מעל 20 שנה, גם בסדיר, בעיקר במילואים 33 ימים לא פשוטים בפנים... זוועות ומה לא, כולל פציעה, כולל התמודדות(חלקית, פשוט כי נימאס ואין כוח כבר) מול מ. הביטחון ובלה בלה בלה, ברור שאנשים ישרפו את עצמם.

הזמנתי.
ושיהיה הרבה בהצלחה.

הוזמן.
הבן מתגייס אוטוטו ליחידה מובחרת.
אתן לו את הספר במתנה (את הסיפורים שלי הוא כבר מכיר….)


Sent from my iPhone using Tapatalk

אתה בטוח?

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי איל מ

אתה בטוח?

---

למען האמת, לא. אקרא לפניו….


Sent from my iPhone using Tapatalk

הזמנתי. יותר בשביל המסע.

נדמה שבשנים האחרונות כמעט כל לוחם עם פוסט טראומה…
תופעה שצריך לחקור כנראה

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי boaz avrahami

הזמנתי. יותר בשביל המסע.

נדמה שבשנים האחרונות כמעט כל לוחם עם פוסט טראומה…
תופעה שצריך לחקור כנראה

---

בשנים האחרונות יש יותר מודעות, יותר מדברים על זה וזו לא בושה כבעבר (ראה תופעת 73). ואז מגלים את גודל הבעיה...

Sent from my HD1903 using Tapatalk

אני יכול לתת עוד כמה הסברים. חלקם לא PC אבל באמת הייתי שמח לראות מחקר רציני. נושא מעניין.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי amitaikl

פורסם בקבוצה של לבנון
https://m.facebook.com/groups/209634...4271315194511/
שיתפתי שם את הפוסט מהקבוצה של השריון
Sent from my BE2029 using Tapatalk

---

תודה רבה!!! עכשיו ראיתי שזה הגיע למשטח.

- - - Updated - - -

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי גיא

תודה
אזמין את הספר.
מכיר את הקטע של ההדחקה מקרוב. אני עוד שם.

---

תודה לך! מקווה שלא יהיה קשה מידי.

- - - Updated - - -

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי נדב ש.

Imri...
אני לא יזמין את הספר... כי אני לא יקרא אותו...
אני ישתף את הקישורים עם מי שרק אוכל... זה המעט שאוכל לעשות עבורך.

---

מובן לגמרי. תודה על התמיכה!

- - - Updated - - -

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי nirs

למען האמת, לא. אקרא לפניו….
Sent from my iPhone using Tapatalk

---

נראה לי שזה רעיון טוב.

במהלך הכתיבה חשבתי הרבה פעמים שהייתי רוצה שמישהו יספר על פוסט טראומה, אולי זה גם חלק מהמניע. ואם לא לפני הצבא, בטח שלפני השחרור. אולי זה היה מקל במשהו.

- - - Updated - - -


תודה רבה לכולכם, באמת, לא מובן מאליו ומחזק מאוד.

אשתף בשמחה, גם אם כנראה אמנע מלקרוא את הספר. אני לא מספיק אמיץ בשביל זה.

בהצלחה, בכל הגזרות.

לגבי המלש"בית שלי, אני לא רואה מצב שאני נותן לה לקרוא את הספר. חיינו תלויים במוכנות להקרבה של הילדים האלה.

סיימתי בשבוע שעבר סדרת נהיגה במילואים. הופתעתי מכמות ופומביות השיחות על פוסט טראומות. מסתבר שצוותים עורכים טיפולים קבוצתיים וגם פרטיים, גם במימון וארגון צה"ל וגם בפרטי. פער מדהים בין הדורות.

זו ממש לא ביקורת. פשוט הופתעתי, לא לרעה ולא לטובה, אבל זה הרגיש שונה מאוד ממה שהיה פעם. בוואטסאפ של הצוות שלי מהסדיר (נוב' 88) לא תמצא אף בדל מילה על תחושות שליליות מהסדיר.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי boaz avrahami

הזמנתי. יותר בשביל המסע.

נדמה שבשנים האחרונות כמעט כל לוחם עם פוסט טראומה…
תופעה שצריך לחקור כנראה

---

אין פה הרבה מה לחקור.
אנחנו חברת שפע. יש לנו זמן, יש לנו כסף, אין לנו מלחמות קיום. אנחנו יכולים לבחוש פנימה.
הייתי בסדיר 3 קוים בלבנון. עוד הרבה זמן בעזה. הסתובבתי בכמה מקומות בצבא. הלכתי להרבה יותר מדי לוויות צבאיות של חברים.
כשהשתחררתי הלכתי ללמוד ולהורים שלי היה מספיק שכל ומספיק כסף לממן לי פגישות עם פסיכולוגית. פשוט זה לא היה.


Sent from my BE2029 using Tapatalk

פוסט טראומה זה לא דבר חדש בועז, במסגרת תואר ראשון עשיתי על זה עבודה שטחית (מה נקרא סימנריון). ההבדל הוא שהיום כל מי שיש לו אפילו חלק מהתסמינים מודע לזה ומדבר על זה. בעבר פשוט סתמו את הפה ומתו מבפנים במקרה הטוב, או הרסו חיים שלהם ושל אחרים בלי להבין למה במקרה הרע.
ואני מכיר מקרוב, מאוד מקרוב, כמה אנשים (מהדור "ההוא") שחווים את כל התסמינים, בפריחה מלאה, בלי להיות מאובחנים.
חלק מהתאוריות, מדברות על כך, שדווקא מודעות לנושא, ויותר מכך, לקראת מה אתה הולך בקרב, או מה קורה איתך ומסביבך, מסייעות בהפחתת הסיכוי לתופעה. ובזה הצבא התקדם שנות דור. לא עוד חיילים שהולכים בעיוורון וממלאים פקודות.
וכאן אנחנו פותחים פתח לדיון שלם של מה עדיף, וכיצד מדינה מודרנית מנהלת מלחמה, כשכל זה כמובן לא החלטות של מצביא כזה או אחר, אלא של האוכלוסיה, והאם היא מוכנה לספוג אבידות בנפש.

הלכתי להזמין ספר. עדיף שמישהו כאן יהנה מהשקלים מאשר איזה סיני, או אמאזונה, על משהו אחר שאני לא חייב.