לפני שאתה צובע את השלדה תוודא שבצעת את כל העבודות , השינויים , קידוחים ותוספות למיניהן. לדעתי , צביעה עצמית יכולה להספיק בהחלט. שלח לניקוי חול ואם אתה יכול להרשות לעצמך, לגלוון קר. אח"כ צבע יסוד וצבע עליון. אם גלוונת, צבע יסוד לגלוון. בצבע אפוקסי הכוונה בד"כ לצביעת אבקה. מרססים על המוצר אבקה, שנצמדת אליו בעזרת טעינתו בחשמל סטטי ומתיכים אותה לשכבה רציפה בתנור. הצבע חזק מאד, למעשה מתקבלת שכבת פלסטיק עבה על הכל. החיסרון הוא בכך שאין הקשרות טובה למתכת וברגע שיש פגיעה בצבע וזה יקרה על בטוח בשלדה, הלחות חודרת בין הצבע למתכת והחלודה רצה בפנים בלי להשאיר סימן בחוץ. קשה גם לתקן את הצבעים האלה כי זה כמו לצבוע על פלסטיק. חוץ מזה ברוב המצבעות הללו לא מקפידים מי יודע מה להכנס לכל הפינות הנסתרות כמו זוויות פנימיות של כל מיני חיבורים וברקטים ואחרי ניקוי חול זה מתכון לצרות. צבעי יסוד טובים נקשרים היטב למתכת והפגיעה נשארת מקומית. עדיף להשתמש בצבע פוליאוריטני או אקרילי של רכב כי הם גמישים יות ועמידים יותר מאפוקסי לצ'יפינג. את הצביעה צריך לעשות מיד אחרי ניקוי החול. לנקות את כל הפינות עם לחץ אוויר, ניגוב שומנים במסיר שומנים, למקרה שמישהו נגע בשלדה עם ידיים משומנות אחרי הניקוי ולצביעה. צובעים קודם את כל הפינות הקשות להגעה ואחר כך את השטחים הגלויים יותר. אם תזמין צבע מט או מט משי התוצאה תהיה יותר סלחנית ללכלוך ונזילות ותוכל לתקן מאוחר יותר עם מברשת בלי שזה יבלוט לעין.
לגבי הבודי, לדעתי עדיף לצבוע לאחר שכל העבודה הסתיימה, כל התיקונים ריתוכים וכד'. משפצי מכוניות קלאסיות נוהגים לצבוע ביסוד אזורים שהעבודה עליהם הסתיימה כדי לעצור התפשטות חלודה. הצרה שבמהלך העבודה הצבע סופג שומנים ושאר מרעין בישין ואז הצביעה הסופית מסתבכת וצריך לשפשף את כל האזורים הצבועים ולחזור על היסוד.
ארז
