Article: המסע לפמיר, פרק תשיעי: ביצת הפתעה

ניתן לצפות בעמוד זה

https://www.jeepolog.com/forums/content.php/4091

לא מבין את הטיפשות הזאת.
אם אתם עם תקשורת לווינית,
למה לא שלחתם הודעה בקבוצת חילוץ של ג'יפולוג?

אין להכחיש כי חשבנו על האפשרות.

אסף.

״מי חשב שיש ביצות על שלוחה מסולעת?״

זו לא ביצה.. לפי הצילום אתם בתווך התנזלות של ערוץ קבור פעיל.
דשדש רווי בלי חומר תמיכה שעובד רצוף,

המים היו מעט מלוחים?

על *זה* בטח לא חשבנו....

אסף.

סיפור מרתק.
כבוד על המסע ושאפו על הכתיבה.

הסיפור מסע מרתק, כולל החלק האחרון בו פרופסור ומדריך חילוצים בקבוצת החילוץ שקטה ג׳יפולוג מוכיח שלא לעולם חוסן…

כמחווה, תשלחו לבעל ה 105 כננת ומחרשה משומשות במצב טוב.


Sent from my iPhone using Tapatalk

פרספקטיבה.
נדמה לי שכבר כתבתי את המילה הזו באחת התגובות ביחס לנושא אחר.
המסע הזה נותן פרספקטיבה להרבה דברים.
כשהייתי ילד ולא היה לי או להורים שלי ג'יפ, נאלצתי להסתפק בלדמיין. או לעיין בספרי טיולים וחילוצים שקבילתי בהזדמנויות שונות.
בספר החילוצים השלם של אבירם ברקאי בהקדמה היה כתוב משפט שמלווה אותי מאז בהרבה הזדמנויות:
מה הדבר הראשון שצריך לעשות כשנתקעים?
קפה כמובן.
אז לא
לא הכנו קפה איך שנתקענו...
ועדיין יש מאחורי המשפט הזה הרבה חוכמה. ולא רק המהות המובנת מאליה של לעצור לחשוב לפני מעשה.
מבחינתי, זה מחזיר אותי למהות של פרספקטיבה.
העצירה להכין קפה. לשתות אותו. להתבונן על המצב מהצד- נותנת פרספקטיבה לסיטואציה.
במצבים מהסוג הזה הפרספקטיבה היא חשובה מעין כמוה.
אחרת... ובכן.. קל מאוד לאבד את שיקול הדעת ולהחמיר את המצב. לפעמים עד כדי סיכון חיים.
במקרה הזה, אובייקטיבית, אכן מצבנו היה הכי גרוע שחשבנו עליו, אבל אובייקטיבית, הוא גם לא היה כ"כ גרוע.
אנחנו לגמרי בטוחים. לא מובן מאליו.
כמו שאסף כתב- אוכל, מים, מחסה- יש כל מה שצריך. לא חסר כלום.
יש פה ושם אנשים במרחב הזה.
יש לנו מכשיר לווייני.
יש נוף מטורף.
אז אובייקטיבית, אני במצב רוח טוב.
כל שנותר הוא לא לעשות שטויות שיחמירו את מצבינו, ובסוף, הרי ברור שבסוף יהיה בסדר.
ההחלטה לא ללכת ברגל היתה ההחלטה הנכונה לחלוטין. אם היינו יוצאים למסע הרגלי אין לדעת אם זה היה עובר בשלום או שמצבינו היה מחמיר.
אז נכון
לא תענוג לזחול בבוץ צורב בגובה 4500 מטר. אבל גם לא כזה נורא.
קובץ מצורף 149678
קובץ מצורף 149681

ובסוף אכן היה בסדר.
ואפילו זכינו לפגוש חבורה מקסימה של מקומיים. אם לא היינו נתקעים, אולי זה לא היה קורה...
קובץ מצורף 149680

נושא אחר.
הטיול בעומק הפמיר הוא לא טיול קל.
השבילים מפרקים
שגרת היום, והלילה, והבוקר- יש בה משהו שלעיתים מעט מתיש.
הגובה קשוח.
האוכל- הכי בסיסי שאפשר לדמיין.
נגיד שמקום ראוי לעצירת צהריים, עם קצת צל ובלי רוח, שלרוב זה משהו שבכלל לא חושבים הופך להיות אתגר כמעט קבוע.
אז מאלתרים עם מה שיש, כמו המזרונים המתנפחים על הגג בתור צילייה...
קובץ מצורף 149679

את האמת, ברגע שלפני עברה לכם בראש המחשבה : חייבים סיבה לטלפון לוויני או חייבים טוויסט בכתבה שנעשה בג'יפולוג?