תחרות סיפורים נושאת פרסים - הזמנה להשתתף

הנה , בהמשך למייזם החדש שלנו לקריאה לחילוץ מהשטח Resc4U ובחסותו -

תחרות התקיעה הגדולה

נראה לי שחברי ג'יפולוג יכולים לזכות כאן לייצוג הולם
,מזכיר קצת את שרשור האדיוטים רק בדגש על נהיגה וטיולים.

הפרסים -

מקום 1: קורס הדרכת נהיגה (לכם, לבן משפחה או לחבר) - בשווי של 500 ש''ח.

מקום 2: סט רצועות גרירה ושאקלים - בשווי של 365 ש''ח

מקום 3: חברות באתר השטח הישראלי - בשווי של 144 ש''ח (הכוללת את כל ההטבות: הנחות מועדון, חולצה, אטלס כבישים, עט/סטיילוס מיוחדת לחשב כף היד, כרטיס הנחות פזומט ועוד...)

ובין המצביעים בסקר - תוגרל רצועת גרירה תקנית באורך 9 מטרים - בשווי של 190 ש''ח.

הקיצור - תשתתפו ,תהנו ואולי גם תרוויחו .

שלומי

נראה לי שיש לתחרות מנצח, עוד לפני שהיא התחילה.

יואיל אסף בטובו להעלות תמונה מסויימת של דיסקברי מסויים (מי אמר אדום?) והוא לוקח את כל הקופה בהליכה
:twisted: .

ציטוט:

---

דיסקברי מסויים (מי אמר אדום?)

---

אהבתי :twisted:

ניסיתי למצוא את השרשור הארוך שהיה לפני כמה שנים באתר הצהוב על הדיקברי הזה אך לא מצאתי אותו.

אבל בהחלט לוקח מקום ראשון, כמו ישו...
בהליכה על המים ;-)

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי הכוכב הכחול

אהבתי :twisted:

ניסיתי למצוא את השרשור הארוך שהיה לפני כמה שנים באתר הצהוב על הדיקברי הזה אך לא מצאתי אותו.

אבל בהחלט לוקח מקום ראשון, כמו ישו...
בהליכה על המים ;-)

---

אז יאללה, שימו קישור ונקרא מה קרה שם..

לדעתי- על תקיעה, מספר רק "בעל התקיעה", ולא מי שהתגלגלו אליו תמונות... אז יאללה, סיפורים...

אסף.

יודעים מה? אני אתחיל.

תחילת החורף, גשמים ראשונים, בדיוק גמרתי לשפץ את הלנדרובר. יואב עוד גר בדרום, אלון היה אצל חברתו פלנלית במרכז, והזמנתי את שניהם לטיול בצפון הנגב, "החצר האחורית" של יואב.
נפגשנו בדבירה, שני סמוראים ולנדרובר אחד, ונכנסנו לשטח, נוסעים בין השדות על שבילי הבוץ החלקים, כיוון כללי מזרחה.
לא ממש יודעים את הדרך, עשינו איזה שני סיבובים מיותרים, ובשלישי, כשעברנו שוב ליד אותו חריץ בשביל חלפה לי בראש מחשבה "למה לא לחצות את החריץ... ". הידיים הקשיבו למחשבה, וההגה זז איתם... בום. אין מה לדבר, חריץ עמוק. אם זה לא מספיק, האדמה הספוגה במים התמוטטה לתוך החריץ, והלנדרובר נשאר עם ארבעה גלגלים באוויר- שני הימניים בתוך החריץ, שני השמאליים מחוץ לו, וכל משקל הרכב יושב על המדרגה הימנית, הפינה של הפגוש, והביצים של שני הסרנים.
טוב, מזל שלאלון יש כננת על הסמוראי. אה... היא לא עובדת. רק קישוט.
טוב, מזל שיש שני סמוראים והמון רצועות. אבל משהו חסר. אחיזה. אנחנו מדברים על שדה רחב, בלי שום נקודת עיגון במרחק של מאות מטרים, ואדמה חלקה חלקה. בקיצור- גם שני סמוראים קשורים זה לזה לא ממש יזיזו את המשקולת שתקועה באדמה.
אז נרים. בשביל מה יש הייליפט? כנראה בשביל לשתול את הבסיס שלו בתוך האדמה, מה שקרה בכל נסיון הרמה. בסוף, ההייליפט הצליח לשפר במעט את המצב, ובשילוב שני הסמוראים הצלחנו לגרור את הלנדרובר שני מטר קדימה, בתוך החריץ, לא ממש להוציא אותו החוצה. בשלב הזה התחיל לרדת גשם. צפוי. האדמה הפכה תוך שניות לעיסה, בולעת את השאקלים שהיו מונחים על הקרקע, בולעת את הרגליים שלנו, וכאן הבנו- בלי אמצעים דראסטיים, אנחנו לא זזים מכאן.
אמצעים דראסטיים זה בדיוק מה שיואב נסע להביא. מתברר שיש לו "אנשי קשר" בקיבוץ הקרוב, ולקיבוץ יש מלגזה טלסקופית פנטסטית של JCB. מתברר גם שאף אחד בקיבוץ לא הבין למה להוציא כל כך הרבה כסף על המלגזה, אבל קנו אותה בכל זאת. הלנדרובר התקוע הסתמן למנהל המוסך כהצלה משמים- סוף סוף הוא יוכל להצדיק את קניית המלגזה.
ואכן, מתברר שהכלל הבסיסי של כל חילוץ תקף גם כאן- קודם מרימים ואחר כך מזיזים. ואם יש JCB - זה בכלל קלי קלות. קושרים רצועות, מרימים את הלנדרובר מטר באוויר, ונוסעים. פשוט, לא?

אסף.

בשנת 86 בערך, משהו כמו גיל 16, בערך שעת חצות בלילה חורפי, מבול בחוץ, כל החבר'ה משועממים רצח ומתלבטים מה לעשות. מישהו מעלה את הרעיון המופלא: נוסעים ל"נואיבה". "נואיבה" זה הכינוי המקומי למפלון מים קטן באיזור כפר מימון. אני מביא את הטרקטור שלי עם פלטפורמה מאחור. עולים עליה כעשרים-שלושים חברים/חברות ונוסעים לנואיבה. מגיעים לנואיבה, מסתכלים על המפל, נרטבים עד העצמות, נהנים וחוזרים לטרקטור לנסוע הביתה. אני רואה על השביל קוליסים עם שלוליות מים עמוקות, עושה את טעות הטירון הקלאסית, וזז קצת הצידה אל האדמה שנראית מוצפת פחות. כצפוי, הטרקטור שוקע כמעט במיידית. מנסים קצת לחלץ אותו ללא הועיל, ומפה לשם, כבר השעה 0300 ומגיעים ההורים של כולנו עם מכוניות שהם השאירו על האספלט במרחק של כחצי ק"מ משם, ולוקחים אותנו הביתה, להתקלח ולישון. הטרקטור נשאר לישון בשדה.

למחרת, אני שבגיל הזה כבר פרשתי ממערכת החינוך, קפצתי אל חבר שהיה תקוע באותה שעה ב"סדר" בישיבה התיכונית המקומית, וביקשתי ממנו לבוא עם הטרקטור שלו לחלץ לי את הטרקטור. החברים מסביב שומעים על העניין, כמובן שהם משועממים מהתחת מלימוד הגמרא האינסופי, ותוך דקות מתארגנת שיירה של 13 טרקטורים לחילוץ, כשאת השיירה מוביל אחי הגדול (שנה מעליי) עם הרום-כרמל שלנו, מודל 79 .
מתקרבים לאיזור החילוץ, אחי עם הרוםכרמל, רואה שביל עם קוליסים עמוקים, הצפות וכו', רואה בצד השביל שטח גדול, לא מעובד, שנראה חלק למראה, איפה ייסע? בשביל? זהו שלא. הוא נוסע בדיוק במרכז השדה, ובזכות המשקל הקל של הרוםכרמל הוא מצליח להתקדם היטב לפני שהוא שוקע, בדיוק עד מרכז השדה, משהו כמו 200 מטר מכל שביל קרוב.
מיד אחריו נכנס עוד טרקטור לחלץ אותו, הוא שוקע די קרוב אליו.
מיד אחריו נכנס עוד טרקטור לחלץ אותו, הוא שוקע די קרוב אליו.
מיד אחריו נכנס עוד טרקטור לחלץ אותו, הוא שוקע די קרוב אליו.
מיד אחריו נכנס עוד טרקטור לחלץ אותו, הוא שוקע די קרוב אליו.
מיד אחריו נכנס עוד טרקטור לחלץ אותו, הוא שוקע די קרוב אליו.
מיד אחריו נכנס עוד טרקטור לחלץ אותו, הוא שוקע די קרוב אליו.
מיד אחריו נכנס עוד טרקטור לחלץ אותו, הוא שוקע די קרוב אליו.
מיד אחריו נכנס עוד טרקטור לחלץ אותו, הוא שוקע די קרוב אליו.
מיד אחריו נכנס עוד טרקטור לחלץ אותו, הוא שוקע די קרוב אליו.
מיד אחריו נכנס עוד טרקטור לחלץ אותו, הוא שוקע די קרוב אליו.
מיד אחריו נכנס עוד טרקטור לחלץ אותו, הוא שוקע די קרוב אליו.
איכשהו הטרקטור האחרון מצליח לחלץ טרקטור אחר, שניהם מחלצים עוד טרקטור, אבל שוקעים בעצמם, וכן הלאה וכן הלאה, בילינו שם את כל היום כשבמהלך המהומה, וכביכול על מנת לעזור , אבל בעצם מתוך בעסה שאני עוד לא השתתפתי בחגיגה, לקחתי את אחד הטרקטורים שלא היה תקוע באותו רגע, נסעתי עם חבר להיכן שישב הטרקטור שלי, וחילצנו אותו תוך רגע.
בשלב מסוים כל הטרקטורים היו תקועים. הלכנו אל המושב ברגל, וביקשנו עזרה מאחד החברים, שעסק למחייתו בעיבוד שדות קבלני, והיו לו טרקטורים גדולים עד גדולים מאוד. הוא הביא את אחד הטרקטורים הגדולים, ניסה לעזור ונתקע בעצמו. הביא טרקטור עוד יותר גדול שגם הוא נתקע. בשלב הזה הגיע לילה, והלכנו לישון כשהטרקטורים תקועים בשדה.
למחרת הוא הגיע עם קטרפילר D6, משך את כולם החוצה ונגמרה החגיגה.

לפני שלוש שנים. ארבעה שחקנים במחזה: אני, חזי, חייל וג'ימי.

מערכה ראשונה:

שיעמם לנו בבוקר חורפי, יום שישי. החלטנו ליסוע לטייל באיזור נחל דישון, רכב בודד (רעיון גרוע, כפי שהתברר). עברנו את נחל דישון בלי בעיות של ממש, ואז חזי מודיע: "נורא מוקדם. בוא נעבור גם במערת עלמה".
הגענו למערה, ירדנו מכיוון ריחניה, ואחרי סיבוב ליד המערה, החלטנו לחזור לריחניה, והביתה. עליה קטנטונת בדרך חזרה, והרכב לא עולה. חמישה-שישה נסיונות, והבנו שהלך ה 4X4 (הדיאפרגמה של משלב ההנעה הקדמית החזיר נשמתו לבורא).

מערכה שניה.

רכב בודד, יום שישי, 15:00 בצהריים. (מוזיקה חרישית)

אחרי התייעצות ועצירה, החלטנו לרדת דרך נחל חצור, והביתה. "אמבטית הבוץ" ליד מערת עלמה, לא נראתה נורא, אפילו נדמתה להיות יבשה לחלוטין, השמש בהקה בשמיים, והחלטנו לנסות לעבור - "זה במילא בירידה" חזי מילמל.

אז זהו. שלא. הרגבים שנראו יבשים היו מעטה של 5 ס"מ אדמה מעל בוץ בעומק חצי מטר, ואנחנו ב 15:30, יום שישי, אין צל של מטייל שיעבור בסביבה לתת משיכה - ואנחנו עמוק עמוק בבוץ, עם הנעה אחורית בלבד.

ניסינו עוד שעתיים, בכל הדרכים שאנחנו מכירים. להרים את הרכב, לרצף פלטה מתחת לגלגלים, ריקוד הגשם, תפילות לכיוון מזרח, כלום.

מערכה שלישית

ב 17:30 התייאשנו.

החלטנו שזהו, נשארים הלילה באוטו. בבוקר בטוח יעברו מטיילים, יעזרו וימשכו. אין מה לעשות. מי שמטייל ביום שישי בערב לבד, לא מגיע לו משהו אחר. גזיה, פינג'ן, מים ואבקת מרק עגבניות של תלמה. אחלה בילוי ליום שישי.

אחרי שהשלמנו עם המצב, פתאום מגיע חייל עם אופני שטח ומוטיבציה. הוא ראה את המצב, עודד אותנו להמשיך לעבוד, ואחרי עבודה יחד עמו בעוד שעה שלמה, בנינו מסלול המראה שלא היה מבייש מסלול של פורמולה 1, הישר לצומת מחניים. (קרשצ'נדו סוחף)

בדרך עוד נסענו בחושך ושברנו את המדרגה הימנית (בהיעדר אמצעי עיגון נקשרה לרכב בעזרת הכבל של הדיבורית, ונפלה על אישתי כשהגענו), טעינו ונכנסנו לתוך הבסיס הצבאי - והגענו הביתה בלילה, עייפים, רעבים, מלוכלכים - אבל מה זה מרוצים.

(מסך, אורות, קידה לקהל)

אפי צ.

ננסה את מזלי... ולו בשביל הלקח.

ירדנו 2 סמוראים לכיוון ים המלח לעשות את הלילה ובבוקר בתכנית - מעלה יאיר.

הגענו באיזור אחה"צ לאיזור וחברי עידן אמר "בואו נרד עם הרכבים לכיוון החוף ונקים מאהל".

ירדנו לחוף , עד קו המים - הכל נראה יציב ותקין. מחפשים מקום להתמקם , הייתה רוח - בואו נעלה מדרגה אחת מעלה (למי שלא מכיר , יש מעין טרסות חול על קו החוף)

IDANW מנסה לנוע - שתי סיבובי גלגל והופס התחפר בבוץ הנעים של ים המלח עד גובה הטמבונים.

אני שהייתי מרחק 20 מטר ממנו , רואה את זה וישר שולף רצועה - שתי שניות אחרי התנעה - הופס גם אני בבוץ (טרסה אחת מעל). מסתבר שכל האיזור הוא למעשה שכבת חול כ10-20 ס"מ ומתחת בוץ ים המלח ומי ים המלח.

מה עושים ? אני שולף דובון ומנסה לחלץ עצמי , בזמן שעידן עלה לכביש לקרוא לחילוץ (את הרכב שלו אי אפשר היה להוציא עם דובון כי הוא כבר היה במים ואין אחיזה לכלום). מגיעה משפחה שהייתה בדרכה לעכו לאחר שבילו את זמנם בים המלח - השעה בערך 19:00 (ליל שישי).
יורד לו הניסאן טרנו הארוך את הטרסות ,מנסה שלא להתחפר או להפצע מהסלעים הגדולים, מגיע כ50 מטר ממני והופס מתחפר לו בשפץ עצבני כשכל הגלגלים מסתובבים על ריק (כבר הבנו שטוב לא יצא מזה).
המשפחה על יושביה (2 נשים ,2 ילדים והבעל) יוצאת. חופרים חופרים , לא זז הגזר.
ככה בערך 4 שעות - חופרים כל רכב אך לשווא , הן הניסאן והן הסמוראי של עידן (אני יצאתי בזכות הדובון אבל לא ממש הועלתי בכוחי הדל וגמרנו גם 2 מצברים על הדרך, מזל שהניסאן היה שם להטעין אותנו :D ) . הבחור מתקשר לחברים מיריחו, כשעתיים אחרי, מגיעה חמולה של 5 מקררי אמנה על מגנום - משוך ימינה, משוך שמאלה, לא זז הגזר, החמולה חפרה את כל ים המלח אבל הניסאן בשלו על הצד והסמוראי של עידן... מישהו ראה אותו ?
3 לפנות בוקר, המשפחה נסעה עם החברים ליריחו, הבעל נשאר לישון ברכב, החברים הקימו מאהל קטן וכולנו עקוצים מיתושים ומזיעים מחום לילה בחודש אוגוסט הלכנו לישון (בזזז, בזזז באוזן כל כמה שניות וגירודים עצבניים בכל מקום חשוף בגוף).

7 בבוקר, הגיע לו אוונטי-פופולו (סנדלים , תחתונים גופיה ומסטיק) שמסתובב רבות באיזור עם סופה מכוננת וידע שצריך חילוץ, 600 ש"ח ועשר דקות אחרי זה והניסאן יחד עם הסמור של עידן היו בחוץ.
הניסאן נסע לדרכו, ואנחנו...
מתרחצים בים המלח , שוטפים קצת את מה שאפשר מהקופסאות פח ומנסים את מזלנו מול מעלה יאיר הרכבים (והנהגים) הרבה מעל קו האמצע במד-חום,עידן מפרק טרמוסטט , אני מפעיל מאווררים עצמאיים.
אמצע העליה , 2-3 קפיצות סלעים והופס משאבת הדלק שלי החליטה לשבוק חיים (והקרב' נסתם)... מחכים כמה דקות ,היא חוזרת לעצמה ,מסתובבים , יורדים וחוזרים הביתה...מזיעים,עקוצים ועם רצון לנקמה.

יותר סיפור אומללות מחילוץ אבל יש מספיק תמונות בשביל להוכיח עד כמה עמוק היה הבוץ.(אולי מרוב רחמים , נקבל את הפרס :mrgreen: )

סיפור שלא קשור ישירות בגיפ אלה רק בעקיפין...

אתמול אחר הצהוריים, אני מקבל משאית פול טריילר עמוסה במצעים ... הוא הנהג נכנס לשטח... מסתובב על מנת שיוכל לפזר את המצעים... אופססססיייייי.... הסוס והעגלה...שקעו....חבל על הזמן... בדיוק באותו רגע מתקשר חבר שלי שהוא בעליו של סופה סטנדרטית...ואני אומר לו ... אני כבר חוזר אליך כי שקעתי בבוץ... הוא שול אותי רק תגיד לי איפה אתה... אני אומר לי אצלי במגרש...ושוכח מהשיחה...

אחרי 5 דקות הוא מגיע נוהג בסופה...וישר בא ושואל איפה אתה שקוע... וזאת מבלי לשים לב בכלל לסוס ועגלה ששקועים עמוק בבוץ....

אני שואל אותו למה באת...הוא אומר לי שהוא בא לחלץ אותי מהבוץ.... אני נקרעתי מצחוק.... והוא לקח לו כמה דקות בכלל עד שהבין מה הולך....

אני עוזר לו להבין שמה שבעצם שקע ...זה הסוס והעגלה... עמוסים במצעים...ביחד שוקלים מעל 65 טון...הוא פתאום מבין מה הולך ומתחיל לצחוק.....בנתיים מגיע חבר אחר על טרקטור גון דיר ענק...מחפשים שרשרת לקשירה....וכל מה שיש הם השרשראות של הגיפים...הנהג מה זה בלחץ... שהוא הולך להישאר אצלי עד הקיץ.... נזכרתי שלפני איזה 20 שנה מצאתי בשטח שרשרת וכבל באמת גדול ...שרק 2 אנשים יכולים להרים אותו... אבל אני שלא זורק כלום....מצאתי אותו בסככה של ההפתעות.... הוו תופסת את האוזן של העגלה... הטבעת על היצול של הטרקטור...וקדימה הפועל תן בגז.... תוך 2 דקות המשאית בחוץ.... קור כלבים...ונהג המשאית כולו מזיע ולא מאמין.....כמעט נישק לבעל הטרקטור את הרגליים....

והחבר שהגיע עם הסופה לחלץ אותי עוד קרוע על האדמה מצחוק... הוא מסתכל ואומר לי...ואני עוד באתי לחלץ אותך מהבוץ....

נו טוב זה כבר עלה לי בפינג'ן קפה....וכולם שמחים כמו שבפורים שמחים...

זהו זה הסיפור הקצר שלי....יש בו בוץ.... יש בו סופה .... ויש חילוץ.....

דרך אגב אחלה רעיון התחרות ....כל הכבוד

אמיתי נשבע לכם אמיתי ,


לפני שנתיים הייתי אצל אורך דוכן אצל הוריו ברעננה לשיפצורי חשמל ,
סיימנו אורן אומר בוא ניסע להסתובב בשאזור רישפון ,יאללה בוא ניסע ,
אופסס אורן נכנס לרכב שלי , אהה?? מה עם הרכב שלך ? חבל שיתלכלך ,
נוסעים מתבוצצים , עוברים באזור סחף נחלים הסופה שוקעת עד הדלתות!!,
אישהוא אחורה קדימה שני גלגלים קידמיים על הגדה ,
יוצאים מהחלונות על מכסה המנוע על מנת לא לשקוע הכבלים קצרים ב 3 מטר על מנת להגיע לעמוד חשמל להחלץ ,
אורן מצלצל לאבא שלו, אבא כנס לדיפנדר ובוא ,
אבא דוכן מגיע
אורן נקשר , חצי שניה בחוץ ,
טוב מקפלים את הציוד, לפתע ,
אורן,אורן ,הצילו ,אורן הצילו,
אורן הולך סביב לרכב אין אבא ,

אורן אני אומר לו , הנה הוא,שם, יש חצי בן אדם

אבא דוכן שקוע בבוץ עד מותניו:D :D :D
אני ואורן על הרצפה מרוב צחוק אבא דוכן מתחיל להתעצבן רצח ופולט "ברכות" בתיימנית

אורן מנסה להגיע לאבא דוכן מושיט יד לא מגיע , אני מצרף את ידי בשרשרת לאורן מגיעים לאבא דוכן , מושכים,מושכים אבא דוכן שקוע לא יוצא:D :D :D :D :D

זורקים לאבא דוכן רצועה ואמרים לו תלפף סביב לגוף,

קושרים לגיפ, נוסעים רוורס לאט לאט,
אבא דוכן נשלף מהבוץ בלי נעליים,

חברים אמיתי לגמרי

הכל סביב בוץ כנראה שהבוץ בארץ רציני
תמונות ללא מילים .
****

איציק

מוקדש באהבה לבעלי וחובבי הסיקס:

הימים ימי חורף, אני חייל בן 19. מתעורר בבית בבוקר יום שבת, מוציא את האף החוצה.
בחוץ שמש חמימה, אחרי כמה ימים של מבול, בבית כולם עובדים וטורחים, מתכוננים להגעת המשפחה המורחבת. אני, שעודף משפחתיות אף פעם לא עשתה לי טוב (אז לא הייתי מודע לזה וחבל. אבל זה סיפור לפורום אחר), מחליט לצאת לסיבוב קצרצר בשטח הקרוב לבית, עד שיבואו כולם, אני אגיד שלום אחד לכולם ויאללה לאכול. פשוט, לא?
טלפון קטן לחבר ששירת אז בהנדסה, שהוא יגיד לא לקצת בוץ? רק שיהיה קצר כי גם לו יש אירוע משפחתי. תגיע, נוסעים.
הג'יפ כבר לא היה אז סגור עם קבינה, אבל עוד לא היה לו ברזנט, ולכן היה מכוסה בניילונים (כן אלו מהמלחמה). אני מוריד את הניילונים בזהירות, כל כך בזהירות, שרוב המים נשפכים על ריפוד הקטיפה של כסאות הספארי. עוד לפני שהנעתי את הג'יפ, כבר שמעתי את פמפום האופנוע שלו עוצר אצלי בחצר.
טוב, מתחילים לנסוע, ג'יפ בודד כמובן - יש לי הכל! אני לעולם לא נשאר בשטח! מה שנכון בעיקרון, אבל...
פתאום הוא שואל אותי: אחי, המד דלק שלך מקולקל? אצלי שום דבר לא מקולקל, כשהמחוג על E זה אומר ש...Eפשר עוד לנסוע הרבה...
עולים, יורדים, מטפסים, חוצים נחלים זורמים, מפה לשם הדיסטרביוטור נרטב קצת והמנוע מזייף.
אנחנו עם 5 צילינדרים מתפקדים, אבל בגלל שהשמיים מתקדרים והפלאפונים מנדנדים, מחליטים לטפל בזה בבית.
מתחיל לטפטף גשם. אנחנו בלי ברזנט. עושים קיצור דרך קטן כדי לחסוך זמן, יורדים ירידה תלולה, כזאת שאין סיכוי לעלות בחזרה, רק כדי לגלות בתחתיתה... ביצה! מורידים אוויר (לא יודע כמה. בדיעבד הסתבר שיותר מדי), נותנים בגז... הללויה! בקושי, אבל עברנו. אחרי הביצה אנחנו כבר על 4 צילינדרים. מתחיל לרדת גשם. מד הדלק מוכיח שהוא עבד מקודם, ומורה על פחות מ-E. טוב, מזל שאנחנו אוטוטו יוצאים מהשטח.
מגיעים לעוד ביצה. אין סיכוי לעבור אותה עם מנוע מזייף, אין בעיה, שני קליפסים של הדיסט', מנגב היטב הכל (בחולצה, אלא מה? זה הבד הכי יבש בסביבה... וגם הוא רטוב מהגשם), המנוע בקושי מניע, שלושה צילינדרים עובדים. שוב מנקה, לא עוזר כלום, הכל רטוב, יורד מבול. מד הדלק יורד כמו שעון חול. אנחנו קוראים לשכן מבוגר עם CJ8 וכננת, שמגיע, אומר שלדעתו הביצה בלתי עבירה, והוא היה מחלץ אותי, אבל הגרביים של החילוץ בבית (או משהו טיפשי אחר)
אנחנו מול הביצה, זוכרים?
משמאל לביצה יש קיר סלע, אם אני עולה עליו עם שני גלגלים אני לא שוקע בבוץ.
מנסה - מחליק. מנסה - מחליק. מנסה - הצמיג יורד מהג'אנט.
אין בעיה. יש גלגל ספייר, לא? מכניס את הג'ק מתחת לסרן ומתחיל לפמפם. מזל שעצרתי בזמן, אחרת לא הייתי מוצא אותו אחרי שהוא טבע לי בבוץ. מחפש משטח לפזר את הלחץ... אין כלום. יש את חפירה! זורק את האת מתחת לאוטו, עליה את הג'ק, האוטו למעלה. יופי. מביא את הספייר, האוטו לא מספיק גבוה, צריך לחפור. אין בעייה, איפה האת? מתחת לג'ק...
בשלב הזה, החבר נוטש אותי, כי ההורים שלו כבר לא מאמינים שהוא "מייד מגיע", ובאו לאסוף אותו מהכביש הקרוב. הוא צועד בגשם, כולו אשמה והתנצלות, אני נשאר עם הג'יפ.
מבול זו לא מילה. ברקים ורעמים, שמיים שחורים וגשם קררר....
אני מנסה לחשוב בבהירות. ברק שפוגע לא הרחק מבהיר לי שאין זמן למחשבות. אני שם את הספייר מתחת לנאקל, מוריד את האוטו. לוקח את האת, חופר בור בשביל הגלגל, שוב האת מתחת לסרן, מרים את האוטו, מרכיב את הספייר.
לוקח את הגלגל המפורק לאחורי האוטו ומנסה להרים אותו למתקן... מה זה? הגלגל שוקל איזה 100 קילו, אני לא יכול להרים אותו. מסתבר שהצמיג מלא בוץ ומים, מנקז את המים, הבוץ נשאר. האצבעות שלי כחולות מקור, שיניי נוקשות. כבר אין קללות שלא קיללתי, גם כן תחביבים יש לי אני, אוריגמי לא היה יכול להיות תחביב נחמד???
בסוף אני נעזר בשני מוטות וככה, עם מנוף מאולתר, הגלגל המטונף נכנס לרכב. אני קושר אותו (אין דלת אחורית) והולך לבדוק רגלית את המכשול. "רגלית" זו הגדרה טובה, האמת שהלכתי עם שתי נעליים, השנייה נעלמה בבוץ. אני בוחר מסלול, ויודע, שאני אצטרך לשכנע טוב טוב את ההגה להיצמד שמאלה, לקיר.
עולה על הג'יפ, מניע בקושי, מחוג הדלק כבר לא מתרומם. המנוע מגמגם במבטא אמריקאי, ומעשן עשן שחור כמו ארובה בכריסמס.
אני מטפס על הקיר הקטן, נשען על ההגה שמאלה בכל הכוח מול ההתנגדות של הקיר, ועומד על הגז. האוטו בשפ"צ של 30 מעלות.
מגיע למכשול, שומע "בום", ההגה עושה חצי סיבוב שמאלה, אבל ממשיך לנסוע ישר. אני יודע, שאם אני עוצר פה, אני נשאר פה עד הקיץ... אני נוסע כך בשיפוע צד עד שאני עובר את המכשול.
בדיקת נזקים: ההברגות של תותב ההגה קרסו, אבל נראה שהעסק מחזיק... האוטו פונה ימינה מצויין, אבל שמאלה, ברדיוס סיבוב של הטיטאניק.
נוסע הביתה לאט לאט, ונכנס הביתה כמו כלבלב רטוב ומלא בוץ...
אומר יפה שלום לאורחים, והולך להתקלח. אמרתי לכם שאני לא נשאר בשטח...

שלום,
חברי פורום ג'יפולג מוזמנים להעלות את סיפור התקיעה שלהם לאתר השטח הישראלי ולהשתתף בהגרלה פרסים בחסות RESC4U.
מצ"ב קישור תקין לתקיעה הגדולה באתר השטח הישראלי (הקישור שבראש השרשור לא תקין).

וקישור לסיפורים שכבר עלו לאתר

חג פסח שמח לכולם!
http://www.4x4.co.il/article_images/...e46122_640.jpg

בואנ'ה, את כל הסיפורים הטובים לקחתם לי....
את הטרקטורים השוקעים לקח חנן...(במקרה שלנו זה הגיע עד שופל 955 ששקע...)
את הנגמ"ש שנפל לברכת רם לקח איציק....
את הסיקס בביצה לקח בוזי, ובחיי שאני מוריד בפניו את הכובע. כל הכבוד, איש.

בכל זאת, ברוח סיפורו של בוז'י וכמחווה לג'פ"ס מהכתבה בשער:

השנה 1989, השעה - חמש בערב, קרוב לדמדומים. המקום- דרך עוקפת סביב אחד המוצבים הגבוהים ברמת הגולן. במושב הנהג קצין המודיעין, במושב שליידו עבדכם הנאמן שהיה פקודו הזמני. העונה כמו עכשיו - אמצע אפריל. האדמה שחורה וכבדה מגשם, הג'יפ ג'פ"ס צהלי סטנדרטי, פיקודי, כמעט לא מזווד ובלי קשר. לנהג אין מושג ירוק בנהיגת שטח. לי דווקא יש קצת, אבל היות ובשלב זה עדיין לא טרחתי בזוטות כגון הוצאת רשיון נהיגה, האנשים הקטנוניים האלה בצבא לא נתנו לי להניח את ידי החמדניות על ההגה. (מנטליות צבאית. לך תבין).

השעה חמש, האור יורד מאחורי ההר. מקדימה שלולית. אני: "אריאל, תעצור, תן לי לרדת לנעול, וכשתכנס תן קצת גז". אריאל: "מה פתאום? אין זמן לעצור וזה ישפריץ עלי מהחלון". (איזה חלון?!? הכל פתוח!). ולפני שאני מספיק לומר "רצועת חילוץ" הבחור גולש פנימה ונתקע בצורה מפוארת בדיוק באמצע.

בלי לחשוב יותר מידי הוא לוחץ מייד ובכוח על הגז. מתרחשת תופעה וולקנית נדירה: סילוני בוץ מתרוממים מהגלגלים, מזרקות ניתזות, גייזרים והתפרצויות סטרטוספריות של מיים ואדמה שחורה עולים אל על. אדים מרחשים מהגיר, המנוע צורח, הגיר מיילל - והשפרץ ופלא: אחרי דקה אנחנו שקועים, בהוד והדר, עד קו הכניסה לדלת. הרכב שקע כמו שצריך, לפי הספר, והקמ"ן שלי כנראה קרא את כולו עם כל התוספות והנספחים. התחת שלי והדרך - סליחה, מי השלולית - כמעט במפלס אחד. וכמובן, יש קצת קצת מיים ובוץ בפנים, קצת מיים ובוץ בחוץ, ועלינו. בעיקר עלינו.

דממה. ריח הנובלס הטרייה שהדלקתי בשביל לחשוב טוב יותר מתמזג היטב בריח השרוף מהגיר . אריאל מביט מסביב ונראה מבועת. ציפור אמיצה מצייצת בחשש ("תגידי, המטורף שעושה מקלחות בוץ נרגע כבר?") ואחרת עונה לה ("כן, הוא מורח עוד בוץ על המשקפיים עם חולצה שמלאה בבוץ, ומורט את השערות" ).

אחרי אי אלו נסיונות באקרובטיקה מתקדמת, הצלחנו להגיע לגדה בלי להרטיב יותר מחצי נעל ומכנס, ועשינו הערכת מצב. הג'יפ שקוע אחול - שלוקי. את - אין. ג'ק קטן- יש, וכשאני אומר "קטן" אני מתכוון לזה. חוץ מזה יש משולש, גלגל רזרבי (חצי עליון. החצי התחתון שקוע בבוץ), האפודים שלנו, שתי קופסאות שימורים ועיתון ישן. ברכב יש חומר מסווג ואי אפשר לעזוב אותו. החושך סוגר מהר, הרוח עולה והטמפרטורה יורדת. אין אף חפץ שטוח בהישג יד. מתחתנו מדרון תלול עם מוקשים, מעלינו קיר תלול ומעליו עוד מוקשים. המרחק לשער המוצב הקרוב - כ- 3 ק"מ של בוץ מהסוג שנדבק לסוליות ו"מגביה" אותן. איזה כיף.

גמרתי הסיגריה, עשינו דיון קצר ובלתי דמוקרטי, לוקחים את פחיות השימורים ומשולש קטן של אזהרת מיקוש שהורדנו מהגדר, ומתחילים השתלמות שטח מזורזת ב "צלילת בוץ". מי שלא יודע מה זה, שישאל את אייל וסביון. אני חייב לציין, שחפירה בבוץ אדמה שחורה עם קופסת שימורים ומשולש פח קטן - וכמו שכבר כתבתי, כשאני אומר "קטן" אני מתכוון לזה - היא חוויה מתקנת וחינוכית מדרגה ראשונה.

קודם כל חפרנו תעלת ניקוז למדרון והמיים התחילו לצאת מהשלולית. אחרי זה התחלנו לחפור סביב המרכב.

בשש עצרתי את תעלת בלאומליך באמצע, לקחתי שתי מחסניות והתחלתי לרוץ (אז עוד הייתי צעיר, בלי משקפיים ומשכנתא, ובכושר לדברים האלה). אריאל נשאר לייד הג'יפ. הטמפרטורה ירדה רציני והרוח עלתה חזק. לאריאל היה סוודר (רטוב), ובדיעבד היה צריך לבוא איתי. אבל אשמתו שנתקענו, ודבר שני, נובלס או לא נובלס, מבין שנינו רק אני יכולתי לעשות 3 ק"מ בלי להתעלף. (כמובן שסוליות הבוץ העודף היו בונוס, אבל בצבא כמו בצבא - נותנים לך בחינם, תקח).
חוץ מזה, אני הייתי עם חולצה בלבד ומתחיל לקפוא, והוא התעקש להשאר לשמור על החומר. סיכמנו שימשיך לחפור כדי להתחמם.

בשמונה וחצי בערך קירטעתי עם ריו ומוט גרירה לכוון הג'יפ. (אתם יודעים איך זה בצבא - הכל לוקח זמן, במיוחד כשצריך נגד בשעות של האוכל). לפחות התנקיתי קצת, אכלתי ושתיתי חם, וגם השאילו לי שמיכה. כשהיינו איזה 300 מטר מהג'יפ שמענו מנוע, אורות נדלקו לחיים וקפצו קצת, ולנגד עיני הנדהמות, זזו קדימה.

מסתבר שהבחור בחפירותיו עם הפחית בסוף התייאש, הפסיק ומייד התחיל לקפוא. אז הוא פתח את הכת המשולשת של הגלילון והשתמש בה בתור את. עם זה, במשך שעתיים וחצי ברצף, כדי לא לקפוא - הוא חפר. העמיק את תעלת הניקוז לאיזה מטר עומק, ואז חפר מתחת לכל הבודי של הג'יפ! ואני מתכוון מתחת לכל הבודי, בגובה זחילה של אדם! זה היה פשוט לא להאמין. הוא היה מלא ג'יפה - מרוח בבוץ ושמן ולכלוך מקצה הנעל עד הגבות - אבל הוציא את הרכב. מצאנו אותו חוגג, מבוצבץ לחלוטין, כחול מקור ורועד בפראות, ובמצבו אין לי מושג איך הצליח לגייס מספיק קואורדינציה לשחק בקלאצ' ובגז עד שיצא...