מעשה שהיה כך היה:
נבלת הסופה החזירה עוד צלב-ציריה לבורא הברזלים (צלב שעבד 5 שנים בערך)
מכיוון שתמיד יש לי בארגז החלפים צלבים רזרביים חדשים להחלפה, הדבר הכי פשוט לעשות היה להוציא צלב (כ-5-6 שנים בארגז אצלי, ארוז בניילון שלו ובקופסת הקרטון המקורית) ולהחליף. שעה עבודה נטו שלי ושל רפי, בלי למהר (תודה גדולה לברוך טולדנו על השימוש בליפט שלו), כולל כל הפירוקים וההרכבות + נסיעת המבחן, כולל הזמן שהלך על הפעלת לחץ פיזי "מתון" על הצלב הישן שסירב לצאת בטוב מהציריה...
רפי נתן רק מבט אחד בצלב החדש, וקבע שלמרות שהוא חדש מהקרטון ולא נסע מטר בחייו, הוא בעצם ישן ולא יחיה הרבה. אני מזכיר - הצלב היה ארוז בשקית הניילון שלו (אטומה לגמרי), ובקופסת הקרטון המקורית הסגורה, שכב כמה שנים אצלי בארגז סגור (ולפני זה, רק השד יודע כמה שנים על המדפים של ינוביץ') ללא חלודה או קורוזיה, גריז נקי ורך בכל ארבע הכוסיות, כל המחטים במקום. לכאורה חדש ויפה.
יש משהו בזה? האם לצלבי הנעה (מהסוג שיש אצל כולנו בדריישפטים ובציריות הקדמיות) יש "תאריך תפוגה" או אורך חיי מדף מוגדר?
