סיכום טכני: דיסקו 97 בבאחה ישראל

נווטתי לדיסקברי 97 של צוות ניר, דיזל 2500 אוטומט, במקור לתחרויות עבירות. הרכב בקטגוריית פרטיים - משופר ומוגן, אך ללא קסדות, ללא קשת התהפכות וללא כסאות מירוץ וללא חגורות בטיחות 4 צדדים. כל הראלי בוצע ללא נעילות משום סוג.

הראלי הורכב מארבעה מקטעים (סטייג'ים) בני 95- 180 ק"מ כל אחד, ומקטעי נסיעה מנהלתית בינהם: כלומר- כמו לבצע ראלי רייד רגיל, 4 פעמים ברציפות, ובנוסף ליסוע בכביש כ- 250 ק"מ. מכנית ופיזית, הרכב והנהג היו צריכים להתאים.

בהכנות המכניות הושקע סכום רציני ביותר בידי בעל הרכב. לפני התחרות, חודש לפני, הגיר עבר שיפוץ מלא. רוב צנרת הגומי במנוע, הוחלפה בחדשה. ברקסים נעשו לפני 25K והיו במצב מצויין. משאבות עברו בדיקה לחומרה ומה שלא היה תקין הוחלף. מנוע נבדק לעומק, מה שעשה בעיות תוקן \ הוחלף. צמיגים הוחלפו לשטח 265, מפירוק אך חדשים יחסית. צלבים ושאפטים נבדקו, מה שעורר חשד הוחלף. יום לפני, הוחלפו כל הקפיצים והבולמים לבילשטיין, ועקב כך - ממש לפני הזינוק, הוסף בשטח סטייבליייזר קדמי. נעשתה סיכה מלאה וגירוז כללי לצלבים ולמכלולים, לפני הראלי.

על רכב הסיוע היו ציריה ארוך וקצר, צמיג ספר נוסף, סרן קדמי, מוט היגוי, ושאפט, שמנים, צינורות נוספים, פעמון, ועוד. עלינו - הרבה בנדים בקטרים שונים, ברגייה, כלים ופטיש 3 קילו, צינורות מתכת בקטרים שונים לתיקוני צנרת, צינור רדיאטור מלא, שמנים, בוקסות סט מפתחות פתוחים מברגה חזקה לברגים ומפתח 32" לפאן קלאצ', ציוד חילוץ בסיסי, ספר אחד.

זנקנו אחרונים. הגיר (אוטומטי), שעבר שיפוץ כללי חודש לפני התחרות, התחיל לעשות בעיות מהתחלה והיה קשה להאיץ, עד ההילוך השלישי. זה מאוד האט את העסק.

סטייג' ראשון רץ בצורה סבירה. הנווט הלך טוב ולא היו טעויות, רק האיטיות בגיר בהילוכי ההתחלה הבהירה כי המטרה הפכה מ "סיום במקום ריאלי" ל "סיום" בלבד. הבעייה בגיר שיגעה אותי כנווט וחישובי המהירות ללקיחת מקום התרחקו... חלק ניכר מהראלי בקטע הזה היה במקטעים עם עבירות בינונית או עליות - ציר הנפט על עיקוליו והעליות, או מדרגות בשבילים על בזלת שטנקים טחנו, עיקולים חדים, חריצים ומהמורות עמוקות גם בקטעי המהירות. חוסר היכולת לפתח מהירות בהילוכים 1-3 היה מאוד בעייתי. מלבד זה, לא היו בעיות טכניות בסטייג'. בסטייג' הזה המהירות המכסימלית שלנו, לפי הג'פס, הייתה 98.3 קמ"ש, והממוצעת - 57 קמ"ש.

הרכב נכנס כמה פעמים בבורות גדולים במהירות גבוהה, בלי בעייה. לא עפנו ברכב אלא בכניסה לבור ענק במהירות גבוהה וגם אז הרכב טס הלאה. הבולמים והקפיצים עשו עבודה מצויינת, אבל במקרה כזה מחשב הרכב היה מקפיץ כל מיני מערכות ומגביל אותנו, ובשלב מסויים היה צריך לעצור, להדליק ולכבות.

בעיות שהתגלו - קושי קריטי בפיתוח מהירות בהילוך נמוך, קושי בבלימה במהירות גבוהה בירידה + חריצים. הרכב כבד, ולמרות אחיזה טובה מאוד של הצמיגים, היה קטע מעניין עם זווית התהפכות ורק גז מהיר (בירידה, על חריץ מטורף, תו"כ עיקול על תהום...) העביר אותנו.

בסטייג' השני הצלחנו להגיע ל- 108 קמ"ש, לאורך זמן, בישורות הגדולות על גדר ההפרדה או באזור, כולל גיהוץ מהמורות וחריצים וגשרי אירי. הנווט היה מדוייק אבל עם קטעים מלאי פניות קצרות כל 300- 1000 מטר שהאטו אותנו, במיוחד שעקב מגבלת הגיר, לא יכולנו לפתח בהן תאוצה וזחלנו.

למרות זה, עד רמות מנשה היינו בזמן טוב יחסית - כשעה ל- 85 ק"מ בשטח- וסגרנו פערים לצוותים שזינקו לפנינו. בכניסה לרמות מנשה נקרע צינור הטורבו, ביצענו תיקון והמשכנו (עיכוב של כ- 10 דקות). מייד אחר כך התחילה נפילת לחץ והתחממות מנוע קלה, נזילת שמן רצינית, מילאנו 2.5 קילו, ובעל הרכב חיזק ברגים ואילתר אטם חיצוני אטם להקלת הדליפה. (עוד 15 עיכוב דקות). לאחר 3 ק"מ נוספים, הרכב נטה והתחיל להשמיע קולות של מחרשה, ונגד עינינו המשתאות נראה הגלגל הקדמי - שמאלי כשהו משיג אותנו לאיטו.... הג'אנט נהרס, ברגים השתחררו ונעלמו, נשבר גוז'ון על הנאבה+ הלכה הברגה על עוד גוז'ון. שמנו גלגל ספר, הורדנו בורג מגלגל אחר, והמשכנו בזהירות.

בסטייג' השלישי נכנסנו יפה. לפני הסטייג' חברנו לסיוע והחלפנו לגמרי את צינור הטורבו, שכבר נקרע לחתיכות, קיבלנו נאבה חדשה אבל לא היה זמן להחליף אותה.

בישורות של דרך העפר המקבילה לכביש 6 הגענו למהירות מכסימלית של מעל 116 קמ"ש, לפי הג'פס. הבולמים והקפיצים נתנו מה שיש להם, הרכב גיהץ מהמורות ובמיוחד גשרי אירי שנמצאים שם. זו הייתה חוויה יפה מאוד ומלאת אדרנלין.

הגיר הלך ונהייה רע. בנקודה 10 איבדנו את הרוורס, למרות דרכי עפר נוחות למהירות - הקצב הואט משמעותית ולא עלה על 55 קמ"ש ממוצע כללי לסטייג', במקרה הטוב, כולל הטיסה מקודם.

בכניסה ליער יתיר סירב הגיר לעלות מראשון. החלפנו שמן גיר - לא עזר. להגיע לאילת ב- 30 קמ"ש, לא ריאלי. בזאת הסתיים הראלי מבחינתנו, ופרשנו. הרגשתי שעשינו כמיטב יכולתנו,ונתנו "פייט טוב" למרות התקלות, ובמגבלות הרכב. יש בזה גאווה.

סה"כ, הייתה חוויה מאוד יפה.

מסקנות:
1. במנוע הדיזל 2500 - דיסקברי לא חדש, מתוחזק היטב (החלפת חצי אוטו ושיפוץ \ שיפור מקיף של החצי השני) יכול לעשות ראלי רייד, לא יכול להגיע למהירויות תחרות אמיתיות אבל נחמד בקטגוריה הפרטית.להערכתי הצנועה, ההשקעה הנדרשת היא כ- 50K.

2. דיסקברי כנ"ל עם מנוע V8 בנזין יוכל להגיע למהירות תחרות בקטיגוריית T3, כלומר- יסגור 120- 150 בשטח, יאיץ מהר, ויפתח מהירות יפה בהילוכים הנמוכים. הבעייה היא המשקל שלו. בתאוצות האלה, לרכב במסה כזו, כל מהירות מעל 75 קמ"ש תהווה בעיית בלימה והחלקה, ובמהירויות הגבוהות, עם מרכז הכובד הגבוה - סיכוי מצויין להתהפכות. אז חוץ מכלוב התהפכות כמו שצריך (....), צריכים בוני הרכב לחשוב על שיפור מערכת הבלימה מכל הבחינות, ועל הנמכת מרכז הכובד, תוך שמירה על מהלך המתלה הארוך יותר ועל יכולות הבולמים \ קפיצים. להערכתי, הבלתי מקצועית בעליל, כל מרווח גחון סופי של 45 ס"מ ומעלה יעשה את העבודה.

3. הגיר הוא נקודת תורפה חזקה. כדאי מאוד שיהיה גיר ידני עם רפידות קרמיות....או גיר אוטומט עם מאוורר כפול, משולש, או חיצוני, או מיזוג על הגיר: וגיר להחלפה על רכב הסיוע...שוב, לא הייתי סומך על אוטומטי במקרים האלה וההעדפה היא לידני.

4. המנוע: צנרת ומחזירי שמן צריכים להיות חדשים, בדוקים, ועשויים בצורה מקצועית. אין פשרות. זה מנוע חדש אבל יש הרבה חוסר ידע בעבודה עליו. לא שאני יודע איך, אבל ראיתי מה קורה כשיוצאים ומישהו שוגה בטיפול או סגירה של משהו...

5. לפני יציאה, גם לטיול אך במיוחד לראלי, אסור לסמוך על חיזוק בפטיש אוויר של ברגים, במיוחד לא ברגי הגלגל. בגלל זה עף לנו הגלגל - הברגים לא היו ממש סגורים עד הסוף, מלבד אחד שבעצם החזיק הכל. בגלל זה הוא נשבר והגלגל, על ברגיו, יצאו לטייל עצמאית. אחרי החיזוק בפטיש אוויר, צריך לעבור עם מפתח ידני על כל הברגים: וכך גם בין הסטייג'ים. בברגייה צריך לקחת כמה ברגי גלגל.

6. התחממות מנוע ומיזוג אוויר: הראלי נערך בתנאי חום קשים מאוד, 38 - 40 מעלות. כל הנווטים קינאו בי על הנסיעה ברכב ממוזג. כמובן שהמיזוג הופעל בקטעי הקישור בלבד. בשביל הניסוי הטהור, הפעלנו מיזוג בקטע קצר והמנוע התחמם. חלק מזה נבע מאבדן השמן, אבל לא הייתי ממש בונה על המיזוג הזה...

7. איני יודע אם אפשרי מבחינה טכנית, אך ביטול, או ריסוט ידני תו"כ נסיעה, של מחשב הרכב בנעילת מערכות אחרי במפ רציני - חובה.

צור, זה בדיוק מה שרע בדיסקו.
הוא נוח, הוא מפנק, הוא עביר - כל מה שלא צריך בתחרות מסוג כזה.
הוא לא עמיד במאמצים, בטח שלא רצופים, בטח שלא ארוכים.
הפאג'רו, סטנדרטי, מסוגל בסוג כזה של תחרות, להגיע הרבה יותר רחוק, בלי להיות הכי "מהודק". נכון, פחות נוח, פחות אופי, פחות מפנק, פחות מרחב - אבל יותר עמיד לאורך זמן.

לגבי הבהוב אורות אחרי באמפ - לא ניתן לביטול, אלא בדרך של כיבוי והנעה - גם אני, בפעם הראשונה, לא ממש הבנתי. קיים לדעתי, רק בל"ר, כחלק ממערכת מניעת גניבה.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי gooja

צור, זה בדיוק מה שרע בדיסקו.
הוא נוח, הוא מפנק, הוא עביר - כל מה שלא צריך בתחרות מסוג כזה.
הוא לא עמיד במאמצים, בטח שלא רצופים, בטח שלא ארוכים.
הפאג'רו, סטנדרטי, מסוגל בסוג כזה של תחרות, להגיע הרבה יותר רחוק, בלי להיות הכי "מהודק". נכון, פחות נוח, פחות אופי, פחות מפנק, פחות מרחב - אבל יותר עמיד לאורך זמן.

---

אני לא אומר שאתה לא צודק, אני אומר שאתה מדבר מחוסר נסיון בתחרויות, אתה מדבר מנסיונך האישי הרע.
אני בהחלט לא חושב שדיסקו(או כל רכב עם 2 סרנים חיים לשם העניין) הוא פלטפורמה טובה למרוצי מהירות, אבל אתה בהחלט טועה בקביעות שלך, רון גל מוכיח את זה לאורך זמן,גם מנצח ולא פעם תחרויות וגם למרות הכל הרכב שלו מחזיק לא מעט זמן,עם קילקולים ותקלות כמו בכל רכב שמשתתף על בסיס קבוע בתחריות ראלי.

לגבי הפאגרו(אני מאמין שאתה מתכוון לישן) הוא בהחלט מתאים יותר לחרויות האלו ,אבל בהחלט( וזה מנסיון) מתפרק לא פחות מהדיסקברי(ושוב אני חייב לציין, כל רכב שמשתתף באופן קבוע ובצורה תחרותית בתחריות כאלו יתפרק), אם זה לא מספיק עלויות התחזוקה והתיקון של פאגרו מול דיסקברי גבוהות בכמה וכמה מדרגות(שוב מנסיון).

ארז, בוא נגיד שעם הדיסקו לא הייתי מצליח לסיים סטייג' אחד.
נסיוני בתחרויות הוא עלוב, כלומר, כרב סיוע לצוות שהתחרה בעונה שעברה פעם אחת, ולא סיים כי הסופה שבקה חיים - אבל אני יכול להגיד לך שהדיסקו היה "עוצר" אותי הרבה קודם.

היום (עם פאג'רו Q בנזין קצר), אני יכול להגיד לך לגבי עלויות פאג'רו - דיסקו: אחרי שנה עם הפאג'רו, עוד לא הגעתי לעלויות של יישור הקו בדיסקו. נכון, טיפול 10000 הרבה יותר יקר (עם שישה פלאגים יקרים), אבל אין מה להשוות. יחס עלויות לשנה, 1:6, לרעת הדיסקו, כמובן.

שווה ניסיון....כל הלקחים ייושמו... :evil:

http://www.cardomain.com/ride/2289550

ליאור.

עוד לא הבנת שגם אתה וגם גיא שניכם נפלתם על רכבים שחוטים/ מתים/ גרוטאות???
וכן דיסקברי זה חרא של רכב והוא מתקלקל אבל פג'רו זה לא בדיוק פאר היצירה והוא מתקלקל גם בדיוק כמו כולם.
עדין לתחזק דיסקברי זה יותר זול מלתחזק פג'רו או כל SUV אחר.

מה אתה רוצה ממני ?
אני לא אמרתי כלום !

8)

הפעם לא אמרת כלום:-), אבל לא יודע למה לשניכם יש נטיה להגזים או שבאמת שנפלתם על רכבים גמורים

תרשו לי לתקן את הרושם שנוצר כאן, לרגע לא טענתי לכאן או לכאן לגבי האמינות של 2 הכלים האלו, הדיון היה לגבי עמידותם ויכולתם במרוצי ראלי.
אם אני צריך לטעון הרי שאני בטח ובטח לא אטען לטובת הדיסקברי דור 1 בעניני אמינות, מבחינתי מדובר על פח הזבל הנוח בעולם(שעליו עולה רק הניו ריינגרובר), הרכבים האלו לא אמינים כלל ,חייבים לציין אפי וגם אתה גיא ששניכם נפלתם על פח זבל "משובח" במיוחד, אבל אם אפשר לעודד אותכם רוב הדיסקבריים (דור 1)שאני מכיר אינם רחוקים מזה,(הם פשוט עוד לא מכרו והתעוררו מהמחלה הנודעת כ"עיוורון ל"ר").

אין לי ספק שהפאגרו כרכב רגיל אמין בכמה מדרגות מהדיסקברי דור 1 (לשם העניין אני לא מאמין ששום רכב שספר הרכב שלו לא כתוב ביפנית יכול להרשם תחת ההגדרה של אמין).

אבל הדיון כאן סביב דיסקברי כרכב לראלי, אז כמו שכתבתי בהתחלה, לפחות בעיני הוא לא הפלטפורמה המתאימה, אבל לפעמיים זה מה שיש או זה מה שהתקציב מרשה(או הלב), שוב מנסיון של סדנה הבונה רכבים למרוצים גם הדיסקברי וגם הפאגרו מתפרקים לגמרי מהמרוצים האלו, אחרי כמה ראלים אין ס"מ ברכבים האלו שלא רוטט,רועד ומקרקש, גם שברים יש ב2 הרכבים ולא מעט, אני כמובן מדבר על רכבים שמתחרים בשביל לנצח ולא בשביל החוויה....
אם היו שואלים אותי במה הייתי בוחר מה2 עבור ראלי? כמובן שבפאגרו,אבל כאמור לא תמיד העולם פועל לפי הרצונות שלנו....

הפעם התאפקתי יפה :) נכון ?

כל ההגזמות הפרועות שלי מגובות בחשבוניות של רכישת החלפים לפחות אם לא גם עבודות מוסך.

אבל הפעם אני שותק.

מבחינתי מי שקנה ל"ר ומי שהשקיע בו .. מגיע לו.
לא עסק שלי.

שוב, הדיון הזה הוא על התאמת הרכב לראלי ולא על חיי היום יום איתו, נכון הרכב לא אמין, אבל יש לו גם יתרונות רבים על בני אותה קבוצת מחיר.
אין עוד רכב שהוא גם בעל פונטצאיל שטח גבוה כלכך ובאותו הזמן נוח כלכך, הרכב נותן לרוב האנשים תחושה אחרת שרוב הרכבים היפנים פשוט לא נותנים,יש כאלו שזה חשוב להם יותר מאמינות הרכב(אני אגב אחד מהם).

נעזוב את זה ונחזור לנושא המקורי(הראלי)

צור
אני חושב שאתה פשוט טועה בהגדרה של "רכב שהוכן כהלכה"
לכל רכב יש את נקודות החולשה שלו ועל מנת לשרוד יש להשקיע אקסטרה בטיפול בחולשות הנ"ל
וגיר שיצא מתיקון זה בפירוש נק חולשה בייחוד במאמצים כאלו
עלייך כנווט חלה החובה להכיר חולשות אלו ולקבוע את קצב הנסיעה בהתאם
תזכור שהרכב הוא מכלול של חלקים ולא רק מתלים שמגהצים וקצב הנסיעה נגזר מהמכלול ולא מהמתלים

סוזי חביבי,
עצות זהב מבעל נסיון. הרכב לא היה מוכר לי ברמה הזו. לומדים...

צור, הדיון מראשיתו ועד סופו לא נכון.

אין בעיה עקרונית עם דיסקברי בתור רכב ראלי רייד סדרתי, הוא סובל פחות או יותר מאותן מוגבלויות כמו כל SUV גדול אחר. ברור שבגרסאת הדיזל חסר לו כוח כבר בתור נקודת התחלה - זה נכון גם לרכבים היפאנים המקבילים מאותם שנים.

לכל גיר אוטומטי יש מגבלות התחממות, ואין עבודה קשה יותר מאשר מרוץ ראלי ביום החם ביותר בשנה. המון רכבים התחממו בראלי הזה - זו היתה כמעט הנורמה.

שאר התקלות שהיו לכם - כל אחת וההסבר שלה, ובגדול, אין מה לעשות - פעם ראשונה, לומדים. מה נשבר, מה צריך לחזק, מה צריך להעיף... אין מה לעשות. לעובד בהצלחה בתיקונים ובלמידה, מה יש להכין ולשפר לראלי הבא.

רון גל ניצח בקטגוריית הסטנדרטיים בראלי חרמון-אילת 2005 עם דיסקו דיזל-אוטומט.
למיטב זכרוני, לא היה אז פחות חם. בעצם, לא היה אירוע חרמון-אילת כלשהו שלא נפל על גל-חום לוהט במיוחד...

רון גל ניצח/סיים במקומות גבוהים מאז, בעוד כמה וכמה אירועי ראלי-רייד עם דיסקו.

מה זה אומר?

שהנהג מצוין?
שהנווט מצוין?
שהאוטו (בניגוד למה שפוסקים כאן) מצוין?
שהמתחרים ורכביהם (כלים יפניים ברובם, אמינים בהרבה על הנייר) ממש, אבל ממש, על הפנים?
שסתם יש לו מזל מדהים?

ואולי הוא מצליח לשלב נהיגה נכונה, הכרת הרכב ומגבלותיו, הכנה של הרכב לאירוע כל כך קשה, נהיגה בתוך המגבלות ולא מעבר להן?

מירוץ כל כך ארוך שונה לגמרי מהראלים הקצרים. בראלי קצר אתה יכול להעיז יותר וללחוץ יותר את הרכב. אני יודע כי עשיתי את זה פעם מזמן, באחד הראלים של צוקר, עם הסופה. אבל באירועי גולן-אילת צריך לנסוע הרבה יותר לאט כדי להימנע מתקלות. כמובן שזה הרבה יותר קל לכתוב מאשר לבצע (אני פרשתי פעמיים על תקרים/תקלות מכניות, ב-2005/2006 גם ובעיקר כי נסחפתי ולחצתי עד הסוף שני רכבים שלא הוכנו כמו שצריך. הכנה נכונה היתה מביאה אותם תקינים לסיום באילת) אבל מכאן ועד לצאת בקביעה שרכב מסוים לא טוב, מתפרק, לא אמין, יקר לאחזקה?
מה הקשר בין אמינות ועלויות יומיות של דיסקו לתפקוד בראלי? כן, דיסקו כרכב יומיומי אולי לא הכי אמין לאורך זמן ודורש יותר תחזוקה/תיקונים, אבל דיסקו שמתוחזק כמו שצריך, עם גיר תקין, נווט טוב ונהג טוב, לא רק יסיים ראלי אלא יהיה מועמד רציני בקטגוריה, ואולי גם ינצח. זו דעתי. רון גל מוכיח את זה. אתם תמשיכו ללהג, הוא ימשיך להתחרות ואולי גם לנצח.

דרור - רון נתן ראלי טוב גם הפעם, והגיע במקום שלישי, אבל גמור ומפורק לגמרי - גם רון, שפשוט נשכב לצד האוטו לכמה דקות, וגם הרכב שהתחמם מעבר להכרה... מילותיו האחרונות של רון גל לפני שהתמוטט היו "הלך המנוע. זהו, הפעם זה סופי, הלך המנוע". ההתמוטטות לא ערכה יותר מכמה דקות, הבחור התאושש, שתה מים, ובסופו של דבר אחרי חצי שעה האוטו גם הניע. לא יודע מה באמת קרה - נשמע מבעל הבית בקרוב.

גיא הנווט אגב נראה הרבה יותר רגוע, וזה בעצם התפקיד של נהג טוב. בכל מקרה, אני שוב מוריד את הכובע בפני הצוות הזה על סיום מוצלח ומכובד.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי דרור ברלי

רון גל ניצח בקטגוריית הסטנדרטיים בראלי חרמון-אילת 2005 עם דיסקו דיזל-אוטומט.
למיטב זכרוני, לא היה אז פחות חם. בעצם, לא היה אירוע חרמון-אילת כלשהו שלא נפל על גל-חום לוהט במיוחד...
רון גל ניצח/סיים במקומות גבוהים מאז, בעוד כמה וכמה אירועי ראלי-רייד עם דיסקו.
מה זה אומר?
שהנהג מצוין?
שהנווט מצוין?
שהאוטו (בניגוד למה שפוסקים כאן) מצוין?
שהמתחרים ורכביהם (כלים יפניים ברובם, אמינים בהרבה על הנייר) ממש, אבל ממש, על הפנים?
שסתם יש לו מזל מדהים?

ואולי הוא מצליח לשלב נהיגה נכונה, הכרת הרכב ומגבלותיו, הכנה של הרכב לאירוע כל כך קשה, נהיגה בתוך המגבלות ולא מעבר להן?

---

מסכים איתך. לקח זמן להבין שיש בעייה: ולא ידענו לאבחן אותה לחלוטין, או להבין את המשמעויות. יום וחצי לפני הראלי, ביטלו את הצוות שלי על קשיי מימון. הצטרפתי יום לפני לרכב ונהג שלא הכרתי. לא הספקנו ("אנחנו" ברבים, כי זה עניין של נווט ונהג ביחד) ללמוד את החולשות של הרכב הספציפי הזה, להתאמן כמה פעמים, לעשות את כל ההכנות של לפני ראלי. זה היה או זה או לא לצאת. אחרי שבדקתי את הרכב על הליפט, ועברתי עם הנהג על מה שיפץ ואיך, הייתי די משוכנע שהרכב שיסיים. בתור נווט, לחשוב על גיר משופץ כנקודת תורפה אפשרית? כמו לחשוב על משאבת הגה משופצת, או צלב מוחלף, כנקודה כזו. על פניו הגיר היה אמור לתפקד היטב לאורך זמן.

ציטוט:

---

....באירועי גולן-אילת צריך לנסוע הרבה יותר לאט כדי להימנע מתקלות. כמובן שזה הרבה יותר קל לכתוב מאשר לבצע (אני פרשתי פעמיים על תקרים/תקלות מכניות, ב-2005/2006 גם ובעיקר כי נסחפתי ולחצתי עד הסוף שני רכבים שלא הוכנו כמו שצריך. הכנה נכונה היתה מביאה אותם תקינים לסיום באילת) ...... דיסקו שמתוחזק כמו שצריך, עם גיר תקין, נווט טוב ונהג טוב, לא רק יסיים ראלי אלא יהיה מועמד רציני בקטגוריה, ואולי גם ינצח. זו דעתי.

---

כמו שכתבתי במסקנות, מסכים אתך. בראייה הראשונית, הכל היה מוכן. בפועל - בראלי, כמו בראלי. התקלות מתגלות בזמן אמת. כאמור, קשה לנחש לפני מה יקרוס, אם אין הכנה והכרות ממושכת עם הכלי.

לגבי שיקול הדעת בין המהירות ומצב הרכב המכני, אשמח לשמוע דעתך ודעת אורי גרוס: האם קביעת המהירות במקטע היא עניין של הנווט או של הנהג? אני כנווט נותן לנהג את נתוני הדרך:" 3 ק"מ, דרך טובה, תפתח". כמה לפתוח- זה, לדעתי, עניין של הנהג. אני אאט אותו בנקודות בטיחות שמתקרבות - בורות עיקולים פניות וכו', אבל במקרה הזה, כבעל הרכב - הוא יודע מה מגבלות הרכב שלו, הוא הכין אותו והוא שילם על החלקים. זו דינמיקה בין נהג לנווט שבה, כמו בחיי נישואין, נקבעת חלוקת התפקידים. יש נווטים שיעשו א', ב', ג ויש שיעשו א, ג, ה'. תלוי בצוות.
איני חושב שתפקידו של הנווט הוא להגביל את הנהג. הנווט מספק נתונים על הדרך, הנהג מתאים את הנהיגה לתנאי הדרך. בראייה שלי, בלי להכנס לככל הפילוסופיה ברמת המשפט הבודד, הנווט מספק נתוני עזר - ("אם נמשיך ב- 30 קמ"ש, נגיע לאילת ב- 03:00 A.M)", והנהג יעשה בהם מה שצריך (טוב, ניסע 35)". 8-)

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי gooja

היום (עם פאג'רו Q בנזין קצר), אני יכול להגיד לך לגבי עלויות פאג'רו - דיסקו: אחרי שנה עם הפאג'רו, עוד לא הגעתי לעלויות של יישור הקו בדיסקו. נכון, טיפול 10000 הרבה יותר יקר (עם שישה פלאגים יקרים), אבל אין מה להשוות. יחס עלויות לשנה, 1:6, לרעת הדיסקו, כמובן.

---

צר לי שנפלת כמו רבים אחרים על "נבלה", וזו זכותך להקיש מה"נבלה" שקנית על כל הדיסקואים...זה מוריד את המחיר.
אבל עצם זה שקנית רכב, כל רכב והתחלת במה שאתה קורא "ישור קו" זה פתח לצרות.
אני יכול להבין שקונים רכב ומסדרים כמה דברים קטנים אבל לפי עדותך קנית דיסקו ושמת לא מעט כסף על ישור קו!!!! בקיצור קנית לימון כל הסימנים העידו שהוא לימון ואח"כ התפלאת שהוא חמוץ!!!
את הדיסקו שלי קניתי לפני 4 שנים, לא עשיתי שום ישור קו, שיפרתי אותו באופן מידי (מתלים+צמיגים+מיגונים) ואח"כ כשהיה צריך לתקן משהו אז תיקנתי.
אגב את שלי קניתי רק ב5K מתחת למחירון -אוטו שמור עם ק"מ נמוך שווה את זה ובגדול....

מהמעט שהתחריתי, ומהמעט שאני מכיר את עצמי, אני יודע היום שהנווט שלי (בנוסף לעבודת הניווט) צריך להחזיק לי חזק את הרסן כי אני שוכח את עצמי ולוחץ עד הסוף.

כמו שזה נראה לי היום - בראלי כל כך קשה, שמה שקובע בו זו שרידות הרכב, הנהג צריך משמעת עצמית מברזל, כדי לא להרוס את הרכב. אני עוד זוכר שבחרמון-אילת 2005 כשנהגתי בניסאן פאת'פיינדר חדש, וזה רכב שלכל הדעות יודע לנסוע מהר (ואני מתכוון למהר - מדדנו מעל 170 קמ"ש ב-GPS בשניים-שלושה קטעים), ערן הנווט (שעשה עבודה מדהימה ולא פיספס אף נקודה עד לפרישה בערבה) צרח עלי שאסע לאט כי האוטו לא יעמוד בזה. אבל אני עוד הייתי שבוי בקונספציה של ראלי ארץ המרדפים 2000 - יצאנו לטיול בקצב מהיר בסופה, הגענו ראשונים ולקחנו הביתה גביע מפלסטיק. קלי קלות.

ברור שבסוף הוא צדק - 650 ק"מ של חרמון-אילת זה לא 120 ק"מ בבקעה. הבולמים והצמיגים לא עמדו בזה.
קודם כל הלכו הבולמים המקוריים שהם זבל לכל הדעות (אבל את מי זה צריך לעניין? הרכב לא שלי, הבולמים שעל הרכב הם עובדה שאני הייתי צריך להתמודד איתה ולנהוג בהתאם), אחר כך הצמיגים התחילו להתפרק אחד אחד. גם כאן אני יכול לתרץ עד מחרתיים ולילל שלא קיבלתי מספיק גלגלים רזרביים מהיבואן וכו' - בולשיט! זה מה קיבלתי, הייתי צריך להגיד תודה ולנהוג בהתאם כדי לשמור עליהם תקינים ככל האפשר על מנת לסיים. כשסוף סוף הבנתי את זה, כבר לא נשארו לי ערכות תיקון פנצ'ר, וכל הצמיגים כבר היו מפורקים לגורמים. כולם כולל הרזרבי.

שנה אחרי, עם הבאגי, כבר לא היו בעיות עם צמיגים ובולמים, אלא גיר שזייף (ועדיין ניתן היה להמשיך לנסוע), ובעיקר - מאייד ואלטרנטור. כשהבאגי נסעה, היא הייתה מטוס. הבעיה שהיא לא נסעה רצוף יותר מ-20-30 ק"מ בין תקלות. גם הפעם, כשהיא נסעה לא עשיתי חשבון לדוושת הגז. ברור לי שבנהיגה יותר מתונה היינו מגיעים קצת יותר רחוק.

מה הלקח?
קודם כל, לא לצאת עם רכב שאינו מוכן כהלכה.
וזה אומר תקינות מכנית מלאה, כולל צמיגים במצב חדש ומספיק גלגלים רזרביים, בולמים מתאימים, מבחר חלפים קריטיים, רכב סיוע שיכול לעמוד בקצב שלך (ב-2006, הבאגי היתה מהירה בהרבה בשטח, מרכב הסיוע שלנו שנע על כבישים) ואם תשאל אותי, רצוי גם להתאמן קודם והרבה.
אין לך מספיק זמן או מזומן (או שניהם) להתכונן כמו שצריך? אל תצא למירוץ! חכה לשנה הבאה. זה מה שרפי ואני עשינו השנה.

ברור שאתם לא יכולתם לדעת שדווקא הגיר המשופץ הוא שיתקע אתכם או שהמנוע שהיה תקין לכאורה, יתחמם כי בחוץ היה חם כמו בגיהנום תרתי משמע. אבל זה חלק מהמשחק. אתה יכול לסחוב איתך רכב שלם בחלקים ועדיין תיפול דווקא על חיישן או בורג שלא לקחת. חוק מרפי עובד כאן במלוא עוצמתו, והרכב יפיל אותך תמיד על מכלול או פריט שלא חשבת עליו.

שנית - פשוט סע יותר לאט ותשמור על האוטו.
אתה כתבת: "אני כנווט נותן לנהג את נתוני הדרך:" 3 ק"מ, דרך טובה, תפתח". כמה לפתוח- זה, לדעתי, עניין של הנהג. אני אאט אותו בנקודות בטיחות שמתקרבות - בורות עיקולים פניות וכו', אבל במקרה הזה, כבעל הרכב - הוא יודע מה מגבלות הרכב שלו, הוא הכין אותו והוא שילם על החלקים."

הנהג באמת יכול "לפתוח" או כמו שאני אומר "ללחוץ", ואז לגלות שבאמצע "הדרך הטובה" יש לו מעבר בקר. הוא יבלום ככל יכולתו, וייכנס למעבר הבקר "רק" ב-120 קמ"ש במקום ב-160?... ואחר כך יתפלא שנדפקו לו הצמיגים או הבולמים או שהשתחרר לו משהו מכני... גם כשהנווט מאשר לנהג ללחוץ, הנהג צריך להשאיר לעצמו שוליים לביטחון. כשאתה יכול והדרך מאפשרת, סע 70%-80% מיכולת הרכב. לא יותר. איך מודדים את זה? כבר תרגיש בעצמך.
זה לא חוכמה להיות הכי מהיר בסטייג', אבל אחר כך לעמוד בצד ולהפסיד הכל בגלל תקלות שאינן מחויבות המציאות. אני יודע שזה הלך מחשבה של חובב, כזה שבא בשביל הכיף ולא בשביל לנצח. אז יש לי חדשות בשביל כולכם - גם מי שבא רק "בשביל ההשתתפות", אחרי כמה דקות כבר לא דופק חשבון לכלום ונוהג עם הרגל עד הפח. ההבדל הוא בזה שהמקצוענים, אלא שבאמת באים בשביל לנצח או לנצח, מגובים בצוותי סיוע ובתקציבים שאנחנו לא חולמים אפילו עליהם. אצלם "זמן טיפולים" בין הסטייג'ים מספיק לשיפוץ קומפלט של חצי הרכב. אצלנו זה בקושי בשביל לשתות משהו. זה ההבדל בינם לבינינו. אז מי שאין לו תקציב, שיסע לאט וישמור על הרכב! אצלנו הקטנים, האתגר הוא קודם כל לסיים. אם גם מתברגים במיקום טוב זה בונוס. אם האוטו גם חוזר הביתה על הגלגלים אחר כך - ניצחנו!


לסיום - הנהג קוטף את כל התהילה כשמנצחים, אבל הנווט (שהוא "מפקד" הצוות) צריך לעשות לו טרור בעניין השמירה על תקינות הרכב. האחריות להביא את הרכב לסיום היא נטו של הנהג.

ובהמשך למגילה הקודמת שכתבתי - הסיפור של יונתן ובן עם הסמוראי בחרמון-אילת האחרון.
אמנם רק סמוראי ולא דיסקו (סמוראי בוודאי יותר אמין, אבל הוא איטי, קצר מדי, עם מתלים איומים, ואולי הרכב הכי פחות מתאים שאפשר להעלות על הדעת לראלי כזה) אבל תראה איך כל הכללים שמניתי התקיימו כאן:

- נהג טוב שידע לשמור גם על קצב סביר וגם על הרכב.
- נווט טוב שידע גם לתכנן את עצמו כמו שצריך, גם לשמור על הנתיב וגם לשמור על הנהג.
- רכב צנוע ביותר אך תקין, שהוכן כהלכה. (הגיע לקו הסיום במיקום טוב ובחתיכה אחת וגם חזר הביתה בנסיעה - סימן שהוא היה תקין ומוכן כהלכה!)

כל הכבוד. אין מילים אחרות. אני מסיר את הכובע בפניהם.