מת לי הכלב בסוף השבוע - כואב הלב

לברדור לבן בשם קספר בן 7
יום אחד לא הרגיש טוב שחזרתי מהעבודה -
אמרתי שאלך איתו לוטרינר בבוקר
לא היה את מי לקחת - מת ב7 בבוקר מדום לב
לפי תוצאות של נתיחה לאחר המוות - היה לו סרטן קטלני בעליה הימנית של הלב (המנגיוסרקומה)

איזה כאב לב - אני ממש שבור
כלב מדהים שעבר איתנו (אישתי והילדים) הרבה
הרבה זמן יקח לאחות את הכאב
ושום כלב אחר לא יהיה כמוהו

http://img2.tapuz.co.il/forums/1_103435477.jpg
http://img2.tapuz.co.il/forums/1_103435589.jpg
http://img2.tapuz.co.il/forums/1_103435941.jpg
http://img2.tapuz.co.il/forums/1_103436077.jpg

אהלן,

דע לך שאני בהחלט מבין לליבך, לצערי אני מדבר מניסיון, לכאורה כולה חיית מחמד,

אבל זה פשוט מרגיש כאילו חבר יקר אבד לנו.

כואב הלב, כמי שגדל כילד עם זאב בלגי שמת בגיל 13 לאחר אירוע מוחי, מבין את הכאב ומשתתף בצערך

תנחומיי
זה לא חיית מחמד, זה בן משפחה!
עצוב :-(

משתתף בצערך... :|
לשתיקה שלהם הרבה יותר תוכן מהמילים שלנו.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי six 4 life

משתתף בצערך... :|
לשתיקה שלהם הרבה יותר תוכן מהמילים שלנו.

---

+1
בדיוק מה שרציתי להגיד.

משתתפים בצערך


אבא ואמא של מייקי

מה שמנחם אותי
עד יומו האחרון הוא היה כמו שור
חי כמו מלך
אם רק יכל לדבר - כמה שיחות נפש היה לי איתו
הלברדורים כלבים מיוחדים

משתתף בצערך... :-(
מכיר את הכאב , לפני בערך שנתיים נאלצתי להרדים את הכלב שלי (זאב בלגי) , מגיל 16 היה אצלי במשך כ-14 שנה !!!
מאז אף אחד במשפחה לא מסוגל לגדל כלב נוסף...לקח המון זמן להתגבר על האובדן...

ליאור

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי yossivarman

מה שמנחם אותי
עד יומו האחרון הוא היה כמו שור
חי כמו מלך

---

זה הכי חשוב , אני רואה כלבים שמפסיקים לחיות בגיל 10 ומושכים 5 שנים של שינה ונביחה פה ושם ואז מתים.
אם אתה שואל אותי , אני מעדיף שהכלבים שיש לי עכשיו ( 3 במספר ) ימותו כשהם לא מביישים את נעוריהם עם הראש זקוף כמו שצריך.
ולא יחיו עוד מספר שנים בודדות כסמרטוטים זקנים שלא זזים!
עם כל האהבה אליהם ועם כל הרצון לבלות איתם כמה שרק אוכל.

את הכלבה היחידה שמתה לי קברנו בחורשה יפה ליד עץ אורן , סתם כדי שיהיה מקום שאפשר לבוא אליו ולהזכר.
הרדמנו אותה לאחר שקיבלה בעיטה לעמוד השדרה מסוס.

את הכלבה שהייתה לי, ושגדלה איתי מהימים בהם הייתי בחיתוך, נאלצנו להרדים כשהייתי בן 15. אני זוכר את התקופה הזו כאחת הקשות בחיי. פשוט מדהים איך בשקט ובנינוחות הם נכנסים לנו ליים ומשפיעים כל כך הרבה.

מקפיץ.
סתם כדי לשתף בסיפור דומה.
ביום כיפור בבוקר הבעלים הנוכחי של הכלבה שלי( מסרנו אותה למישהו שפשוט התאהב בה והיא בו ופשוט נשארה אצלו ) מצא אותה חצי מפורקת על המדרגות של הבית.
לא ראו איזה כלב עשה את זה, איזה 10 חתכים , במזל מצאנו וטרינר שטיפל בה במסירות בכיפור ( שומרים על הכל, בלי טלפון בלי כלום... הרבה מזל )ותפר אותה בחצר ביתו.
לא מבין איזה כלב יעשה דבר כזה לכלבה בת 15...על מה?
בקושי זזה כבר...
זאת כלבה שלא אצלי איזה 5/6 שנים אבל היא הכלבה הראשונה שלי...אני מצאתי אותה והיא גדלה לצידי 10 שנים(( ישנים באותה מיטה ).
הצליחה לעבור את ההרדמה של התפרים ( הלב עדיין חזק למזלה ), וסחבה עד היום.
אבל זה נשמע כמו הסוף( מקווה מאוד שלא! )...
מחר בצהריים נראה אם הסטרואידים יעזרו או לא.
אם חשבתי שידעתי איך מרגיש פותח השרשור...
אז עכשיו אני בטוח, וזה לא משנה שלא ראיתי אותה איזה חצי שנה , זה כלב ראשון... וזה לא קל.
ולהיות זה שיקבל את ההחלטה...
מצד אחד אתה רואה כמה הכלבה סובלת, מצד שני...
לא יודע , נהרס לי השבוע.

מצד שני , אני דבק במה שכתבתי כמה פוסטים למעלה , אין מה לעשות.
בעזרת השם נקווה שיהיה בסדר.

אל תדאג לא פתחת פצע סגור
הוא עדיין פתוח
יש לי כלבה נוספת - הבאתי אותה שנה אחרי שהבאתי את הלברדור
כך שלא יצאתי מהעניין של לעשות סיבובים בשכונה
כך שכל סיבוב - אני "רואה" אותו שוב ושוב
די קשה - עוד מעט עברו חודשיים

מצד שני הוא מת בצורה הכי נכונה שאפשר - לא סבל
הנחמה היחידה היא שהוא היה אצלי מהתחלה אצלי עד הסוף

לדעתי זה הרבה יותר טוב שיש עוד חיות או שמתחילים לגדל עוד חיה בסמוך , זה ממש גרוע להפסיק בגלל משהו כזה.
הרי תוחלת החיים שלהם הרבה יותר קצרה...זה צפוי מההתחלה.
בינתיים, המצב משתפר קצת , נקווה לטוב.
תאמין לי , כשאתה רואה כלב זרוק מולך על הרצפה , לא זז( אפילו לא כדי לאכול) אבל בכל זאת מקשקש בזנב בכל פעם שאתה קורא בשמו...זה פשוט מראה לך כמה הם חברים אמיתיים.

וואלה , לא מבין איך פספסתי שרשור כל כך רלוונטי.

את שלי איבדתי לפני כחודש וקצת אחרי 16 שנה של חיים מלאי צחוק והנאה, זה לא הכלב הראשון שלי אבל הראשון שבילה איתי מגיל קטן ואני מרגיש בחסרונו ולא חושב שכלב אחר יוכל להחליפו.

אני מחפש בימים אלה כלב שיגדל עם אחי הקטן , אני מתכוון לחפש במכלאות השונות ומרכזי האימוץ, נקווה שנמצא את ההוא שיגע לנו בלב כמו שזה נגע...

מלבד פעם אחת שרצינו דני ענק....כל הכלבים שלנו הגיעו מהרחוב ומצאו אותנו( 3 במספר, את האחרון הצלנו מפציעה לא קלה וסביר להניח שגם מ"המחט")
מהניסיון שלי הם פי 1000 יותר טובים מכלבים שלא היו ברחוב ולא יודעים להעריך את האהבה שהם מקבלים, ואתה העובדה שהם ניצלו בכך שלקחת אותם.
לא אומר שכלב מכלביה פחות טוב, כלל לא, אבל זה מה שאני מרגיש לפחות.

אני מסכים איתך , העניין הוא שלא הכל תלוי בי במקרה דנן ועם כל המאמצים והמאבקים , אני נאלץ לגשת לכלביה.

אני מתנחם בעובדה שהבחירה היא מכלבים שננטשו או נזנחו וכד' על ידי בעליהם חסרי הלב ולא כלב מדוגם וכד'. לא חשוב לנו התעודות או איזה מוניטין וגזע מסוים (ואין לי ביקורת על זה גם) אלא לעזור לכלב.

אני הייתי ממליץ גם לחפש אצל וטרינרים ( אם אתה מכיר ) , הרבה אנשים מוצאים כלבים ומביאים אותם לוטרינר בתקווה שהוא יוכל למצוא להם בית( כי הם לא יכולים להחזיק , מצד שני לא רוצים לוותר ולא רוצים לשלוח לצער בעלי חיים ) , בתור אחד שעושה את זה הרבה יותר מידי אני אומר לך שזה קורה הרבה , שווה חיפוש.

בהצלחה