איסור כניסת רכבי דיזל בני למעלה מחמש שנים לעיר ת"א - כתבה

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3447747,00.html

מה יעלה בגורל הדיזלים ?

זה מסוג ההחלטות שהם פשוט נפיחה ולא יותר ( בסגנון הקסדה לאופניים ;-) )
איך בדיוק הם הם הולכים לעשות את זה
איפה זה בדיוק תל אביב ?
מתי הם יעשו את זה ?
ומה יעשו למי שבכל זאת ימשיך להשתמש בדיזל
****
שידאגו לנקיון
שידאגו לחינוך
שידאגו לסגור את הפיצוציות
שידאגו מה בדיוק מוכרים בפיצוציות
ועוד
ועוד
*****
איציק

שידאגו וידאגו...

מה קשר מחט לתחת ופיצוציה לפיח השחור שנפלט מאגזוזים של משאיות ישנות?
זה ברור כשמש שהכי קל להיטפל למכוניות, כי בעלי הרכב הם המטרה הכי קלה. אבל מצד שני, אין עוררין על מידת הזיהום שהמכוניות מייצרות.

סגירת מרכז ת"א למכוניות דיזל מזהמות מוצדק לגמרי בעיני, אבל זה רק הקצה של הקצה.
אם אתם שואלים לדעתי המאוד אישית? (ושימו דגש על "אישית"):

אני הייתי סוגר את מרכזי הערים הגדולות לכניסת רכב בכלל. דיזל ובנזין. פרטי ומסחרי. איזורי תעשיה וכו' (כמו בדרום ת"א) הייתי מוציא אל מחוץ לערים, ולא מאפשר כניסת משאיות לשטח עיר בכלל.
כלי הרכב היחידים שהייתי מאפשר להם לנוע במרכזי הערים הם תחבורה ציבורית (אוטובוסים ומוניות) ורכב דו גלגלי לסוגיו.

כל זה לא רק בגלל זיהום אוויר אלא גם ובעיקר בגלל בעיית החנייה ובעיית הפקקים.
לצד המקל (איסור כניסת מכוניות למרכזי הערים), הייתי נותן גזר רציני - ביטול כל סוגי המיסוי על רכב דו גלגלי (קטנועים), וסבסוד נוסף לתחבורה ציבורית.

כולנו היינו מרוויחים כאן כמה פעמים:

- הרבה פחות זיהום. בסדר גודל של עשרות רבות של אחוזים.
- ביטול מוחלט, הלכה למעשה, של הפקקים בתוך הערים.
- ירידה ניכרת בתאונות הדרכים ובנפגעים מתאונות, בעיקר אלה המתרחשות בעיר.
- סילוק מטרדי זיהום ורעש (מפעלים) אל מחוץ לערים, לאיזורי תעשיה מסודרים.
- פיזור האוכלוסיה מגוש דן החוצה לפריפריה, שזה צורך לאומי ממדרגה ראשונה.

תגידו שזה קיצוני? נכון. אבל במדינה שלנו, כדי להשיג תוצאות צריכים לאמץ פתרונות קיצוניים. אבל אל תדאגו, זה רעיון טוב מכדי שהמדינה תאמץ אותו אי פעם.

דרור
עירית תל אביב מאמצת את כל המלצותיך.

לראיה:

בקרוב תחל בניתו של חניון תת קרקעי ענק בסוף שדרות רוטשילד. :-(

אני בעד. לחלוטין. אני גר במרכז העיר ועושה לי רע לראות את הזיהום שנפלט מכלים מסחריים ישנים, כולל אוטובוסים רבים מדי. מיעוט הכלים המיושנים שייך לתושבי העיר, וכדאי לתת להם "הנחה" מהתקנה הזו, כדי שלא להיכנס לסיפורים משפטיים בעיתיים. בעולם מקובלת "אגרת גודש" לכל מי שרוצה להיכנס לעיר, ממנה פטורים תושבי מרכז העיר ובעלי מכוניות היברידיות, שהזיהום מהן מינימלי, כשהן נוסעות בסביבה עירונית. זה מוצדק, הגיוני, והלוואי שיתחילו לעשות משהו דומה כדי להקטין את מספר המכוניות בת"א. מסלול הכניסה מכביש 1, עם אגרת הגודש- הוא צעד מצויין בכיוון. חניון ענק בכיכר התזמורת- לא משהו. אבל מי יודע... אולי בסוף יהיה טוב.

אסף.

ציטוט:

---

נכתב במקור על ידי דרור ברלי

זה ברור כשמש שהכי קל להיטפל למכוניות, כי בעלי הרכב הם המטרה הכי קלה. אבל מצד שני, אין עוררין על מידת הזיהום שהמכוניות מייצרות.

---

כן, הכי קל להיטפל לנהגים ולהטיל עליהם גזירות מפה ועד להודעה חדשה. אבל איך הגענו למצב הזה? האם באמת ישנה אלטרנטיבה רצינית לשימוש ברכב? התשובה היא: לא!!!

אני אצטט מתגובתו של סבר פלוצקר להמלצות ועדת שיינין:

"... וכן, חובה להשקיע בתחבורה ציבורית לפני שניגשים לקנוס את הנהגים על שהם מעיזים לנסוע הרבה. אבל רשת האוטובוסים בארץ ממשיכה לחיות בפיגור טכנולוגי ולספק רמת שירות מזעזעת ביוקר. כרטיס אוטובוס עירוני במחיר של כ-1.20 דולר בהחלט איננו מציאה." (ההדגשה שלי)

האופציה של תחבורה ציבורית אינו רלוונטי למרבית האנשים לעומת הרכב. אני לדוגמא, נוסע היום עם אוטובוס לעבודה. אבל, מי שגר במרחק אוירי עצום ממני, משהו כמו 5-10 ק"מ, יצטרך כבר לקחת שניים או שלושה אוטובוסים.

אני אנסה לגעת במס' נקודות עיקריות:

· תכנון קוים – אין כיום תכנון תחבורתי נאות (בלשון המעטה). בעיקר לא בתחום של חיבור הפריפריות למרכז. אין תוכנית מסודרת ליצירת מסלולי קוים יעילים ואפקטיביים, אשר יתנו מענה לכלל הציבור. רבים ממסלולי הקוים הקיימים, הם לפי תכנון וצורך היסטורי או מאבקי כח ופוליטיקה.

· ריבוי חברות – דן, אגד, קוים, רכבת ישראל (אני חושב שיש עוד כמה, אבל אלה העיקריים). אין שיתוף פעולה בין החברות השונות. למשל מבחינת מודיעין או תשלום. לכל חברה מתבצע תשלום בנפרד. חסרה האופציה לשלם עלות כוללת למסלול אותו הנוסע צריך לעבור. כמובן שהדבר מסרבל את הנסיעה, מקטין עוד יותר את ההתאמה של מסלולי הקוים ומייקר אותה .(מה שמעביר אותנו לנקודה הבאה).

· עלות – הנסיעה בתחבורה ציבורית לא זולה (שלא לדבר על התעריפים של רכבת ישראל). העלויות הגבוהות מגדילות באופן משמעותי את התועלת של הנסיעה ברכב. הרי אם ההפרש הכלכלי אינו גדול כל כך, למה שאני אעדיף את האוטובוס ו/או הרכבת על הרכב.



כל הנקודות הנ"ל ועוד, גורמות להעדפת המכונית. הרי יש גם יתרונות לשימוש במכונית: חסכון בזמן, אפשר לעשות סידורים/קניות בדרך או בחזרה מהעבודה, מיזוג אויר לפי רצוני, אין צפיפות או חוסר במקום כמו בתחבורה ציבורית וכד' (לא סתם רוב הציבור מעדיף את רכבו על-פני התחבורה הציבורית).



התחבורה הציבורית צריכה להוות אלטרנטיבה אמיתית לכלל הציבור, ולא רק למעוטי יכולת. אז אפשר לעשות זאת ע"י שתי אפשרויות. האחת, מכות, גזירות ומיסוי. השניה (המועדפת עלי), תכנון מקיף ואסטרטגי, שיתן מענה הולם לשימוש ברכב.
לסיכום, יש הרבה מה לשפר בתחום בארץ (לפני שנטפלים לנהגים).



יצא לי ארוך, אבל אני רוצה רק לציין דבר נוסף. אני חושב שאנחנו משלמים מספיק אגרות ומיסים לממשלת ישראל. תמיד יש מי שחומס את הכסף שבקופה ובסופו של דבר כולנו סובלים. במקום להשקיע את הכסף בנו, האזרחים, יותר קל להיכנע במשא ומתן על התקציב, ולהטיל גזירות חדשות על הציבור. אז לפני שאתם קופצים ישר עם המקל, למה שלא תחשבו קודם על הגזר. הוא יכול לעיתים לתת את אותן התוצאות כמעט, אבל באופן שיהיה עדיף לכולנו.



חן

תטילו אגרה, תמצצו את הדם. הכל כמובן כוונות טובות.
במקום לעודד תחבורה על דו - גלגלי, החליטו שבארץ לא יהיו אופנועים וקטנועים (מחירי ביטוח).

בוודאי. שתי התגובות האחרונות מייצגות את עקב אכילס של הבעיה- אין תחבורה ציבורית ראויה. ובמקום לעודד דו-גלגלי, עושים ההיפך, ובצורה דרקונית.
אי אפשר לעשות את האחד (אגרות גודש, חסימת מרכז העיר) ללא האחרים. ושוב- הדוגמה החיובית בהקשר הזה היא מסלול האגרה המתוכנן בכניסה מכיוון כביש 1, המשלב תחבורה ציבורית בחינם לצד אגרה גבוהה מאוד.

אסף.

על מה אתם דנים בכלל? זה בחיים לא יצא לפועל. למעשה, יום או יומים לאחר ההכרזה הבומבסטית הזו כל הנושא ירד מסדר היום של הוועדה שהציעה אותו. הוחלט להקים וועדה שתתחיל לבחון את הנושא ב2008. זה כמובן אחרי שהיו כבר 2 וועדות או משהו כזה שנתנו את אותם הצעות, כולל שיתוף פעולה מצד חברות האוטובוסים שהן הנפגעות העיקריות למהלך.

במדינת היהודים אוהבים להקים וועדות שאף אחד לא ממש מתייחס לתוצאות שלהם, אבל מה, זה מסדר ג'ובים נוחים למקורבים וכדומה.