כתבה מעניינת על הבעיות של רועי הצאן הבדואים בנגב

כתבה של קובי בן שמחון ממוסף הארץ של אתמול, על המצב של הבדואים שעדיין מנסים להתפרנס מרעיית צאן. שווה קריאה.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/968683.html

ואחר כך מתפלאים למה הם פונים לגניבות ועבריינות.
לצערנו הרב במדינה הזו יש גזענים ואנשים רעים שלא מביישים משטרים אפלים אחרים בהיסטוריה ובעולם.
מאוד מכעיס אבל אני בטוח שזה רק יחמיר עד שתהיה פה אינתיפדאת בדואים. חבל

הכתבה יפה בלתאר עובדות בלי לתאר גורמים,
אז נכון שיש קיפוח בלתי פוסק וחוסר שוויון עצום בין המשאבים שהם מקבלים לבין אוכלוסיות אחרות ותראו לי ילד שירצה ללכת לביה"ס מאזבסט בארבעים מעלות חום או 10 מעלות בחורף אבל לא הכל צמח יש מאין.

אני זוכר לפני 25 שנה באזור בין צומת משאבים-ביר-ע'סלוג'-רביבים היתה משפחה בדואית אחת (!), כל הדיונות היו לרשות מי שרק רצה להסתובב באזור שבין אשלים-צומת משאבים-רתמים לא פגש כמעט לא בדואים עם עדרים וגם לא יותר מידי יהודים.

ה"כפר" הזה ביר-הדאג' נבנה רק בשנים האחרונות כזליגה של משפחות מאזור רמת חובב ואחרי הרבה ריבים וסכסוכים מי שדחף חזק שיוכר כיישוב היתה מועצה אזורית רמת נגב,חלק מהדחיפה להכרה אולי כחלק של "אם אי אפשר לנצח אז נצרף אותם אלינו".. לא טאלב א-סנע שעסוק בלנשק את התחת לאחיו בשטחים במקום לקדם את שינוי אפליית הקצאת המשאבים ולא שדולה בדואית זו או אחרת.
אמרו וניסו רק שברגע שהודיעו שהיישוב עומד לקבל הכרה כל משפחה רצה והשתלטה על כמה שיותר שטח כדי להציג עובדות בשטח כשיתחילו לחלק את שטח היישוב.

ממצב שרצו לתת להם ישוב מסודר שוב נהיה בלגן באשמתם המוחלטת ולא כי הזניחו אותם- מישהו שקרוב מאד לנסיון תכנון הישוב אמר שאי אפשר לתכנן מערכת ביוב/כבישים/חשמל כשכל אחד רץ ובונה איפה שבא לו בלי פרסלציה נכונה.
אינ לא יודע אם אתם מודעים לכך אבל ביישוב בדואי ההקצאה של שטח למשפחה כפולה מהקצאת שטח למשפחה יהודית בישוב כפרי, רק כדי לשמר את המסורת.
כל זה לא הספיק כדי לתת תמריץ לח'ברה האלו כדי שיבנו להם יישוב נורמלי והמצב בהתייחס ספציפית ליישוב ביר-הדאג' ת'כלס די באשמתם.

אם אני או לצורך ההדגמה "מתיישב בודד" או כל אזרח בוחר להתיישב כחוק במקום שמרוחק מביה"ס/מרפאה/מקור תעסוקה זאת הבעיה שלי בלבד, אם אני מכיר ילדים שנוסעים כל יום שעה וחצי כל כיוון לביה"ס (ויש עוד הרבה מקומות כאלו) כי לא היה אחר קרוב יותר למקום שההורים שלהם החליטו לגור בו כחוק אז גם הם יכולים.
אם אני אקח עדר כבשים כי בא לי לחיות בצורה פסטורלית ואנסה להכנס למרעה בשטח אש אז לא "רק" יגידו לי נו נו נו (כי זה בערך מה שעושים להם אם רואים אותם בשטח אש) אלא יגישו נגדי תלונה במשטרה ויפתח לי תיק.

המדינה צריכה לעזור עד גבול מסויים ואם תכפילו את המרחקים כי כל בדואי רוצה לשבת על גבעה נפרדת ולא לגור ביישוב אחד ועדיין לקבל חינוך שווה ומרפאה בטווח נורמלי ותעסוקה ועדיין לשמר את צורת ההתיישבות שלפני 60 שנה אז המצב הזה לא ישתנה כל כך מהר או בכלל והמצב של יישוב חדש כמו ביר-הדאג' רק ממחיש את זה.