Printable View
למושבניקים ולחקלאים,בעצם לכולם,שלום.
הקיץ הגיע ואיתו האבטיח,מי לא חולם באמצע היום,או בים על איזה פלח קריר,עם גבינת ברינזה,
או מלוחה אחרת.
טעמו הנהדר של האבטיח..
האם מושפע ממי ההשקיה?!
או שזה סתם בגנטיקה שלו?
יש נתונים ?משהו?
שנים ,שנים ,אני אוכל ותוהה..
לא יודע לגבי הטעם, אבל רק בשביל להרגיע, מה שסיפרו לנו, החקלאים, בזמנו כשהוקמו אצלנו קווי השפד"ן, זה שמי השפד"ן שאיתם משתמשים רבים מהחקלאים מטוהרים לרמה שאפשר לשתות ממנה ולא למות מזה. לא מומלץ, אבל אפשרי.
נדמה לי, אני ממש לא בטוח, שאסור להשקות צמחים אכילים סתם במי קולחין. משקים עם זה כותנה, פרחים וכו'.
עד כמה שאני יודע קולחין אסור לירקות .
ואבטיח זה ירק
והוא עוד מונח על גבי המים שמשקים אותו .
****
איציק
מי קולחים ממרבית המט"שים (מתקני טיהור שפכים) בארץ מטוהרים לרמה שיניונית שבה מותר להשקות צמחים שאינם למאכל, כמו כותנה, או צמחים שפריים נאכל תקופה ארוכה יחסית אחרי ההשקיה, כמו הדרים.
אסור להשקות צמחים שפריים הוא למאכל מיידי, כמו ירקות למיניהם, כולל אבטיחים.
מי השפד"ן מטוהרים לרמה שנקראת "בלתי מוגבלת לשימוש", ומותר להשקות איתם כל גידול חקלאי. בסיום תהליך הטיהור הרגיל מוחדרים המים לקרקע, מסתננים בחול ואחר כך נשאבים בחזרה ומוזרמים לנגב. התהליך דומה לזה שעוברים מי התהום השפירים.
בקיצור חרא של טעם
תרתי משמע:D
עכשיו ברצינות אין כל בעיה בריאותית במי השפד"ן
יש מקומות בארץ שמי הברז שם יותר מזוהמים ממי השפדן
שלום
מי קולחין-ניתנים להשקייה,גם בפירות וירקות בתנאי שעומדים בתנאי איכות מסויימים-רמת סינון והכלרה.יש תקנים לנושא ולא כל מאגר מי קולחין מתאים.תלוי מה מקור הקולחין,רמת הסינון-ראשונית,שניונית,שלישונית-תוספות הכלרה וכדומה.
נהוג להשקות במי קולחין-מטעים,עצי פרי,גידולים שונים
מים מליחים-מתבצעת מהילה עד רמת מליחות מותרת-מצויינים לירקות-העגבניות באזור ניצנה מושקות במים מליחים וטעמן כטעם דבש. תמרים בערבה מושקים במים מליחים.
מי שפדן-כמעט כל הגידולים בנגב המערבי מושקים במי השפד"ן,המים באיכות טובה ומתאימים גם לגידולי ירקות ופירות.
דרור הראל
רוני.....כנראה משעמם לך,
למה לא תפתח שרשור ותשאל איך מכינים נקנקיות.....
הנה רמז,
כולם רוצים לאכול סטייק, אף אחד לא רוצה לדעת איך שוחטים את הפרה.
יש הפרדה ברורה בין מי קולחין למים מושבים,
מי קולחין אסורים בהשקייה של פירות ויירקות לצריכה ראשונית/ישירה של בני אדם בארץ.
מי ביוב מכילים בין השאר דטרגנטים,מתכות כבדות ממפעלים וכמובן צואה בין כל שאר הסח'לה שיש במי ביוב.
הדברים האלו מצטברים בצמחים,זרעים,פירות שמושקים במים האלו, מה שאומר שמותר לגדל תירס לבהמות או לזרעים על מי קולחין אבל לא לגרעינים לשימורים או לפופקורן וכו',והעקרון הזה מחייב גם למקרים אחרים.
מי שפד"ן בתצורה הסופית שלהם לאחר ההזרמה לקרקע והשאיבה מחדש הם באיכות של מי שתייה (לא כמו שכתבת חנן "לא מתים מזה"), הסיבה שלא מחדירים אותם למי השתייה היא בעיקר פסיכולוגית משום שרוב האוכלוסייה לא תקבל בהבנה שמכניסים למי השתייה שלה מי ביוב והפתרון הוא להשקות איתם גידולים שגם ככה צריכים מים מתוקים ו"לחסוך" ממי השתייה.
בשטחי הרשות לדוג' לא מפרידים בין מי ביוב ומיים נקיים ולכן אחת הבעיות היא העברת תוצרת חקלאית מזוהמת בחיידקי צואה,מתכות כבדות ושאר חולרות שיש במי ביוב אל השווקים לצריכה ישירה של בני אדם ככה שאולי לעגבניה "בלאדי" שקניתם בשוק באיזה כפר במשולש יש "טעם של פעם" אבל זה יותר בכיוון של שילוב הטעם של החרא של חאמד מעורב עם שאריות מהמפעל של יוסף בקצה השני של הכפר.
זה על רגל אחת.