במזל טול התחדשנו בפוייקה 4.
לאחר הבישול הראשון ועוד יום היטלתלות בשטח, הניקוי בסנט מוריץ לא נראה שעושה לו טוב.
איך מנקים להבא?
איך מתחזקים שלא יחליד?
Printable View
במזל טול התחדשנו בפוייקה 4.
לאחר הבישול הראשון ועוד יום היטלתלות בשטח, הניקוי בסנט מוריץ לא נראה שעושה לו טוב.
איך מנקים להבא?
איך מתחזקים שלא יחליד?
לפני שמבשלים את תבשיל הבכורה, צריך למרוח בשכבה עבה של שמן-מאכל כלשהו (קנולה, תירס, זית, מה שבא. אני מרחתי שמן זית) ולחמם היטב כדי שהשמן יישרף וישאיר מין "ציפוי", על דפנות הסיר.
אחרי בישול, אני משפשף היטב לצורך ניקוי ראשוני גס עם אבנים וחול. אח"כ קירצוף עם סבון כלים. כשהסיר נקי מורחים בשמן זית או כל שמן בישול אחר כדי שלא יחליד.
אחרי שהסיר יצבור אצלך ותק רציני של בישולים, כבר יהיה לו "ציפוי" כזה שלא יירד סתם ככה בקירצוף... זה גם מה שנותן את כל הטעם...
את האסדו עגל חלב שחבר שלי הביא, הקרבתי כתבשיל בכורה מיד לאחר "כיסתוח" של הפעולה שאמרת...
על שרידיו (לאחר תום הערב הארוך), השכבתי לישון 2 עופות ממולאים שיהיו לבוקר...
עד שהגעתי הביתה לנקות, עבר יום של טלטלות בשטח. כשהגעתי, רק פלח ברזל והמון סנט מוריץ עזרו לי לנקות...
האם הייתי צריך להתעקש על נקיון מושלם? או שעדיף להשאיר את השכבה של השרוף (שכבה דקה..)
רעיון לשיפור-קניתי לצורך אחזקת הפוייקה שמן זית בתרסיס, הרבה יותר קל ונוח מלמרוח- פשוט מרססים ושוכחים
קובי
היה אסור לכם לנקות אם חומרי ניקוי כלי לבישול אשר מיוצר מברזל יצוק חל איסור לנקותו בחומרי ניקוי הפוגעים בו אלא אך ורק על ידי מים ונייר\סמרטוט.
ה"שרוף" זה מה שנותן את כל הטעם בפעמים הבאות....
הכושים בדרום אפריקה מבשלים, מנקים וחיים עם הפויקה יפה מאוד, אין כל הקפדה על נושא צורת או כלי הניקוי. מרחתם בשמן הרי זה משובח היות ולא כל יום מבשלים, יש חשש לחלודה וכדי להמנע מורחים שמן, כדי להוריד שומנים יש לקרצף עם חומרי ניקוי אחרת יש סיכוי סביר לקבל צהבת וזה פחות נעים. לא ניקית היום הקפד לנקות מחר, יהיה לך יותר קשה אך לא להתייאש. נקה.
בגלל שזה עשויי מברזל יצוק אפשר לנקות את זה איך שבא לך!ציטוט:
נכתב במקור על ידי jeep.il
זה לא איזה טפלון עדין נפש...:)
במקום להשתמש בחומרים אלימים מדי - אפר לחמם מיים עם סבון בסיר, זה עוזר לרוב.
אני לא משאיר כלום על הפוייקה. מייבש טוב טוב על אש { בד"כ על הגז בבית } ואז משמן.
את הטעם הנוסף נותן מבנה הסיר והחימום האחיד, שאם לא ממש התעקשת לשרוף את התבשיל הוא לא נשרף.
אגב, אפשר להשתמש במכסה בתור מחבת ברזל לעת מצוא, אני שם את שתי חצובות הכיריים אחת על השניה וזה נותן מרווח לידית שלו, אפשר כם לשים את המיכסה הפוך - עם הידית כלפי מעלה וזה נותן אפשרות להוציא סטייק עם כיתוב POYKE ... כששמים אותו כך, השומן והפסולת מצתברים בשוליים.
זו לא השיטה לנקות פוייקה.
בסיום באכילה, מוציאים עם הכף את כל מה שאפשר, מכסים, ומחזירים לאש.
בבוקר, כשהאש כבר כבתה והפוייקה התקרר, מוציאים משרידי המדורה, כל שרידי האוכל התייבשו והתפחמו, נותנים כמה מכות עם קרש. הפחם נושר ונופל, וזהו. משמנים והוא מוכן לפעם הבאה.
בלי מים, בלי סבון, בלי כימיקלים, בלי סקוצ'ברייט וכיו"ב.
ד"א, אם שכחתם לנקות וחזרתם הביתה עם פוייקה מג'וייף, השיטה היא להבעיר מדורה, להשאיר את הפוייקה בפנים, והשאר כמו שמתואר למעלה.
פוייקה מנקים רק באש.
יוני5
לפני הנחיות ניקוי,הבהרה:
יוני 5,אינו מורשה או מוסמך בכל נושא הקשור להגיינה אישית או הגיינה של כלי אוכל ו...או...הגיינה כלל-הנ"ל חפ"ש מהסוג הדוחה ביותר ואינו נוהג לשטוף ידיו לאחר ישיבה או כריעה בשירותים.
היכרותי הראשונה עימו היתה לאחר שנתבקשתי ע"י רעייתו החביבה להדריכו בהלכות הגיינה וסידור רכב השטח,למיותר לציין שלאחר פינוי ראשוני של ארגז ההיילקס שלו נמצאו פגרי עופות החשודים כשרידים מימי בית שני או לפחות מהמילואים האחרונים.
בענייני פוייקה-יש שתי שיטות טובות לניקוי לאחר בישול בשטח.
א.במידה ואין מחזור במים-מילוי במים וחזרה לאש עד הבוקר-השומנים יצופו ויצאו ,בבוקר שטיפה קלה ניגוב ושימון.
ב.לאחר הבישול והאכילה-החזרה לאש תוך הכנסת כמה גחלים וקרשים לפוייקה עצמו שישרף טוב וחזק מכל הכיוונים-בבוקר הוצאת האפר-שטיפה קלה ושימון.
אין מה להתרגש מחלודה-ניקוי קל ושימון.
אנ נהגתי אחת לכמה חודשים-לקרצף את הפוייקה עם המקדחה וראש מברשת,להבריק אותו לגמרי ואז לשמן להחזיר לאש ויש לנו ציפוי שחור ונקי(מעניין אם אפשר לעשות את זה עם "גלילון" היה פותר מונע הקפות בטירונות).
דרור הראל
כשאני קניתי את הסיר אצל האנטיפט היה גם סיר מצופה אמאיל בתוספת של כ-50 ש"ח (לא הלבן כמו של הסירים, אלא נראה בדיוק כמו הרגילים למעט שוני קל בגוון) רק לסיר גודל 3.
אין בעיה של החלדה עד היום לאחר שימוש של שנתיים.
לגבי ניקוי- כשחוזרים אני משאיר את הסיר בבית עם מיים ואבקת כביסה יום יומיים. הג'יפה מתרככת ויורדת בקלות, שוטף שוב עם מים וסבון, לא צריך לשמן בגלל ציפוי האמאיל.
אנחנו נוהגים להפוך את הפוייקה על האש בסיום האכילה. זה שורף את כל מה שיש בפנים. לאחר מכן דופקים החוצה את כל השאריות ומשמנים בשמן זית.
מה? אני היחיד שאוכל את השאריות בבוקר?!ציטוט:
נכתב במקור על ידי אייל
סיימת לאכול???
זרוק השיירים אפשר לתת לכלב...
מלא הסיר במים סגור המכסה והשאר עד הבוקר באש
שלוש שנים של פוייקה ראשון עד רביעי לא טועות
וגם הרספים יחזקו אותי (בתור אלה שניקו את זה)
איזה יתרון יש לסיר הדפוק הזה בשטח שאתם כל כך מתלהבים ממנו.
זה שהמחיר שלו שערוריתי עבור מוצר מסגרייתי - כבר הרגשתם בכיס.
זה שהוא תמיד מלוכלך בשאריות או מחלודה - אתם אמרתם,והרגשתם כשרצתם לשלשל.
זה שהוא כבד ותופס נפח עצום ברכב וממש לא נוח לאחסנה - אתם מרגישים בכל נסיעה.
זה שאם אתה רעב לאחר יום נסיעה וצריך לחכות 4 שעות עד שיהיה לך משהו לנגוס - זו עובדה.
זה שאינך יכול לבשל לשני אנשים ,אלא לחצי הימני של גדוד ממוצע - זו מציאות.
והכל בשל הטעם ''המיוחד'' שניתן לקבל מעשרה גרם תבלינים ??
רכס, כל מה שכתבת נכון, אבל אי אפשר להסביר את זה, יש בזה משהוא מיוחד, בהכנה, בתהליך, בפרימיטיביות, זה לא כמו לבשל פתיתים ולטגן שניצל, יש בזה הווי. אולי גם בשילשולים אח"כ :rolleyes:ציטוט:
נכתב במקור על ידי רכס חיים
זה תלוי בנו לדשן את אדמת הקודש
ובצורה הזו זה מתכלה הכי מהר עם הקרקע הכל מחושב רכס...
למרות שאני חייב להודות נהניתי מאוד מהטריק של הצ'יפס אני והבחורות:twisted:
אהלן רכס
מי שמשלשל אחרי הפוייקה, רצוי שיזרוק אותו לפח ויעבור לאכול רק משימורים בשטח, כי אין לו מודעות בסיסית לבריאות והיגיינה. בפוייקה מכינים אוכל טעים ובריא, שאי אפשר להכין בשום כלי אחר, בשטח או בבית. ומעבר לזה, הפוייקה גם יכול לשמש כתנור אפיה או צליה בשטח, סיר מרק או לבישול של מאכלים מהירים, אני אישית האכלתי 8 אנשים רעבים בשישי האחרון, בארוחה מדהימה שהכנתה לקחה לא יותר מחצי שעה. לא כל אחד רוצה\צריך\חייב\אוהב אחד כזה, וגם לא חייבים לקחת אותו לכל טיול, אבל הוא משמש אותי ועוד רבים אחרים לפחות כאופציית גיוון מעניינת בשטח ואין לזלזל בסיר ובתוצריו, בידיים המתאימות כמובן.
קובי
ציטוט:
נכתב במקור על ידי רכס חיים
- יקר מדי, זה נכון. עניין אופנתי, אתה יודע... מהרגע שפויקה הפכה לציוד חובה של כל ג'יפאי שמחזיק מעצמו "מסוקס", המחיר שלה נסק. אין הצדקה למחירים כאלה בשביל חתיכת ברזל גסה.
- תמיד מלוכלך? מה פתאום. אצלי הוא תמיד נקי. גומרים להשתמש ומנקים.
- כבד? כן. תופס מקום בג'יפ? בוודאי. אבל גם מנגל תופס מקום ולפחמים יש משקל.
- לחכות 4 שעות?.... אם אתה מבשל בסיר מס' 6 זה אולי נכון.
- בניגוד לתפיסת ה"כמה יותר גדול יותר טוב" ששולטת כאן לא רק בענייני קוטר צמיגים אלא גם בענייני סירים, ממס' 3 ומעלה... ומנסיון מצטבר עם קבוצת החברים שאני מטייל איתה, שמתאפיינת בכמויות אוכל בלתי הגיוניות בעליל והשלכתן לאשפה אחרי שכולם כבר באמת זללו וסבאו עד התפוצצות (והקאה...) ולא יכולים לדחוס אפילו גפרור... ולכן בחרתי דווקא בסיר קטן, מס' 1 - שזה הכי קטן... גם לא תופס המון מקום, גם לא נורא כבד, גם מספיק ל-2 עד 4 אנשים (או לטעימות - להרבה יותר אנשים) וגם זמן הבישול הרבה יותר קצר.
- טעם מיוחד? בוודאי!
האם זה יותר טעים מבישול בסירים רגילים? עניין של טעם. התחושה מיוחדת, ממש כמו לנסוע בג'יפ ישן של פעם. האם סיקס ישן יותר טוב מ-SUV חדיש? לא בטוח, אבל אין ויכוח שזה הרבה יותר כיף... בישול בפויקה הוא חוויה שמעבר לאוכל עצמו, ומכיוון שאנחנו מחפשים חוויות וריגושים, הסיר מספק את הסחורה. ברור שצריך לדעת לעבוד איתו, וברור שנדרשת גישה בסיסית וכישרון לבישול. אני משוכנע שמי שמקדיח את תבשיל הפויקה בשטח הוא בד"כ גם לא כוכב גדול במטבח הפרטי שלו בבית.