שלום,
לאחר שנתיים וחצי נפלאות עם ה 110 שלי מכרתי אותו היום.
זה ישמע פתאטי למי שלא היה בבעלותו 110, אבל מעולם לא חשבתי שככה אפשר להרגיש כאשר
נפרדים ממכונה. כבר מכרתי מכוניות בעבר, הפעם זה היה משהו אחר.
למה מכרתי ? קנינו אותו כרכב טיולים בלבד, אבל רוב השנה הוא פשוט עמד ובסופו של דבר הצורך שלנו הוא ברכב דו-שימושי, ולא ברכב ייעודי. גם סוג הטיולים, כאשר כבר מטיילים, לא מצדיק דיפנדר.
מה עכשיו ? נראה. ניקח מנוחה קצת.
לפחות מי שקנה אותו הוא בחור צעיר ונחמד מפורום סוזוקי שבטח יציג את עצמו בקרוב. אני בטוח שהוא יהנה ממנו מאוד.
אם כבר בענייני סיכומים, הניסיון שלי מהאוטו הזה מלמד שאם מקפידים על תחזוקה מונעת (בניגוד לתחזוקת שבר) ומקפידים להתייחס לשגרת הטיפולים, הרכב אמין, יקח ויחזיר אותך מכל מקום, ואין ממה לפחד מלחיות איתו. כל זה מתוך ההנחה שמקבלים באהבה את איכות החיים הנמוכה שהוא מעניק. כן תמיד יש איזושהי תקלה מעצבנת, איזה חוט שניתק. שום דבר שימנע ממישהו לא לישון בלילה. בכל זאת רוב רובם משוחררי שירות כלשהו.
להת' בשטח, נחום
