טיול חורף בתחילת הקיץ - נסיון כתיבה ראשון שלי

טיול חורף בתחילת הקיץ


מי שלא יצא בסופ"ש האחרון מהבית, יחשוב שהכותרת טיפשית, אבל מי שהסתכל החוצה, יכל לראות שב13 למאי, בשנת 2011 – שנת ההתחממות הגלובלית, תאריך שלדעת כולם כבר נחשב לקיץ (גם אצלי- שהלבשתי לסמוראי שלי את ה"ביקיני" שלו כבר לפני חודש ואפילו כבר נסעתי לטייל בלי דלתות), יורד גשם בחוץ, ולא סתם טפטוף, גשם-גשם! כזה שמקשה על מגבי הסמוראי לעבוד, כזה שמטפטף עליי תוך כדי נסיעה מהרווחים בין הברזנט לשמשה.

אז איך הכל התחיל?

יום שבת 6 וחצי בבוקר, עדיין מוקדם בשביל לקום, אבל אני מתעורר מטיפות הגשם שפוגעות במזגן שיושב לי מחוץ לחלון וליד האוזן. התחלתי להתקשר לטל(מארגן הטיול) ולבטל, אבל אז ראיתי שעוד מוקדם מדי, רחמתי עליו.
9 בבוקר כבר נשמע יותר הגיוני, מתקשר לטל ואומר לו שלצאת לזחול סלעים במזג אוויר הזה זה משוגע.
- "אבל חיים מגיע במיוחד מבאר שבע, והוא כבר בדרך, אני חייב ללכת לפגוש אותו, מקסימום נעשה איזה טיול יפה ולא שביל"

אני לא הסכמתי לצאת. אבל כמו ילד קטן שאומרים לו לא לחשוב על פיל ורוד והוא לא יכול לחשוב על משהו אחר..בעשר כבר הייתי באוטו ומודיע לטל שיחכו לי בצומת לטרון ואני מצטרף.

http://siz.co.il/up352/up3/zr3mnztjkwio.jpg

שפן סלעים
אני מניח שבכל חבורה יש את הבחור הזה, הבנאדם שרוצה כל פעם ללכת לטפס, לזחול, קירות, בולדרים, רוקרואלינג.
אצלנו זה טל, עם סמוראי טנדר 84 שמושקע בכל מה שצריך בשביל לספק את צרכיי החרמן, סליחה שפן – טרנספר ביחס סופר קצר (1:6.4 ) 2 נעילות, הגה כוח(כולכם לוקחים אותו כמובן מאליו, בסמוראי זה ממש פריווילגיה), צמיגים גדולים ומערכת מתלים מיוחדת של קלמיני, כל אלה נותנים לטנדר יכולת גבוהה מאוד בשטח האהוב על בעליו.

כשהגעתי ללטרון פגשתי גם את חיים, שהגיע עם ג'ימני נעול אחורה, והכי חשוב – היה לו גג קשיח ולא נוזל. ככה שהוא הצליח גם להגיע יבש.

נפגשים ומקשקשים, משווים קצת שיפורים, מנסים לברר למי יש יותר גדול, החלטנו לוותר על המעלות היותר קשים של בית שמש, וללכת לכיוון מעלה אשתאול, שהוא בעצמו לא פשוט אבל פחות מסוכן, אין ממש סכנה להחליק שם לשיפוע צד– שזה הדבר שהכי הפחיד אותי.

מתחילים נסיעה לכיוון אשתאול, על כביש 1 הגשם מתחזק, אני מגלה שהמגבים מנקזים את המים דרך הדשבורד ישירות לשטיח של הנוסע לידי וקצת גם לרגליים שלי, רוב האנשים היו מתעצבנים מזה, אני משום מה מקבל את זה בחיוך.

עצרנו בתחנת דלק להוריד אוויר מתחת לקורת גג, לחבר לוקרים, פתאום השמש מציצה, נהיה טפטוף ממש קל, האופטימיות חוזרת רק כדי להעלם בהמשך הדרך עם התגברות הגשם, האמביציה יורדת, והשכל הפולני מתחיל לעלות, עוצרים בצד עד שיירגע קצת ואני מציב לטל וחיים אולטימטום, או טיול ממש קליל או הביתה, בגשם הזה אני לא מחפש להסתבך.
אז החלטנו לסוע לנחל כסלון.
http://he.wikipedia.org/wiki/נחל_כסלון

כמו בנצרות, גם בתורת הג'יפאות שלי יש את השילוש הקדוש משלו: האדם, המכונה והטבע.

זו דעתי כמובן, ונחל כסלון ביום הספציפי הזה, היה מושלם כדי לגרום לחלק של הטבע להיות מושלם.
בשלב הזה של השנה אין כבר הרבה מקומות ירוקים, הרוב נהיה צהוב, והנה אנחנו נוסעים בואדי של נחל, ומטפסים על הרים, וכל הנוף והמסביב ירוק, פשוט מדהים.

http://siz.co.il/up352/up1/m3k1z2qjnmmz.jpg
http://siz.co.il/up352/up2/ju25ymy3y3mm.jpg

המכונה: מי שזוכר את האשכולות התייעצות שלי עם הפורום, מעל ל8 עמודים של התלבטויות וקשקושים, שבסופם הגעתי לסמוראי הנ"ל, עם כמעט כל השיפורים המוכרים(שלא דורשים שינוי מבנה), יחסי העברה, מערכת מתלים, 2 נעילות, הגה כוח כסאות נוחים יותר, קשת התהפכות, ציריות מחוזקות, סרנים רחבים ועוד. אבל בניגוד לאוטו של טל שמיועד לעבירות, את שלי יעדתי לטיולים בכל רמת עבירות, היחסי העברה מאפשרים גם נסיעה נורמלית, והכי חשוב – הוא פתוח.

האדם: כמו שאמא שלי אומרת – האידיוט.
מה גורם לאדם "נורמלי" לצאת ולסוע 50-60 ק"מ כל כיוון באוטו שלא מגן עליו מהגשם, שהמגבים מורידים את המים אל הרגליים של הנוסעים? מה גורם לסטודנט, לשים את המצפון שלו בצד ולהשקיע זמן וכסף שאין לו הרבה ממנו גם ככה על רכב שיותר זקן ממנו? שהנסיעה בו לא נוחה, שהרעש שהוא מייצר זה כמו לשבת על מגבר בהופעת רוק? שעצם העובדה שהוא עובד כמו שצריך זה ההפתעה?

אני תמיד אמרתי שלג'יפאים אין רציונל או הגיון שעומד מאחורי התחביב הזה, צריך שיהיה לך סוג של שריטה או שגעון, בשביל לצאת מהפוך הנעים אל הקור ולשיר בצעקות את הסמית'ס כי זו הדרך היחידה לא להשתגע מהרעש של המנוע.

לכל אחד יש את חיבור מיוחד למכונה שלו, חיים לדוגמא כבר 10 שנים עם הג'ימני שלו, ומעדיף לשפר אותו מאשר להשתדרג לסמוראי ארוך (סמייליה עם קריצה), אצלי עולה חיוך ואני מתחיל להתנהג כמו ילד כל פעם שאני מאחורי ההגה שלי, אז כאשר האדם והמכונה מוכנים לספק את הסחורה - כל מה שהיה חסר לי בשביל טיול מושלם זה הטבע, ונחל כסלון סיפק את התפאורה המושלמת.

http://siz.co.il/up352/up3/nnzmdijzixnt.jpg
http://siz.co.il/up352/up2/nhynlwvwjg5f.jpg
http://siz.co.il/up352/up3/3mze12yjqzmj.jpg

התחלנו לסוע בתוואי הנחל, מסלול אדום ואז כחול, וככל שעולים, מרחבי הירוק מתעצמים, והנוף רק הולך ונהיה יותר יפה.

http://siz.co.il/up352/up3/vgyoq5nw4dhm.jpg
http://siz.co.il/up352/up3/cjjjr2ghnoyd.jpg
המסלול מתחיל בקשת הכניסה ליער קדושי בני הברית

http://siz.co.il/up352/up1/jnhzgnmnydm1.jpg


העלייה, לא קשה במיוחד, אך במזג אוויר כזה נדרש הילוך LOW כדי לא להחליק ולטפס על האבנים הקטנות בזהירות מרבית.

בראש העלייה אנחנו עושים הפסקת התרעננות קצרה, שתיה ועוגיות, וטל מחליט להשוויץ לנו איך האוטו שלו נוסע גם עם הרגליים מחוץ לאוטו.

http://siz.co.il/up352/up2/1mkitmdmlfoj.jpg

החלטנו לרדת ולסוע קצת בנחל, אני אישית מאוד נהנה לסוע בעובי היער ובין הצמחייה, למרות שמי שלא נזהר יכול לשרוט את האוטו שלו, למזלי – לי לא אכפת

http://siz.co.il/up352/up2/3entyztzwy0n.jpg
http://siz.co.il/up352/up1/1llzwjyltvmo.jpg
http://siz.co.il/up352/up3/wgknqnyhy5zi.jpg

היו גם עליות שלכאורה נראות קלות ולא מאתגרות ואנו מגלים, שהגשם מעלה את הקושי והרכבים שלנו קצת מחליקים.

http://siz.co.il/up352/up1/3znuijjymzzk.jpg


לאחר שטיילנו בשבילים, והשמש יצאה, טל, חרמן כמו "שפן סלעים", לוקח אותנו למעלה צובה,
המעלה עצמו נראה תמים, אין מדרגות קשות במיוחד, אין סיכון לשפ"צ...אז אני מחליט לנסות.

LOW, ראשון, וכל ה60 סוסי פוני בסמוראי שלי צוהלים ומקפצים בשביל להעצר אחרי חמישה מטרים.
פעם ראשונה שהאוטו שלי לא עולה לי משהו, מדרדרים אחורה בזהירות וחושבים מה הלאה, המעלה נראה רע, הגלגלים מחליקים ואנחנו מחליטים את ההחלטה הנכונה ומוותרים.

אבל כמו שציינתי בפסקת "האדם" במקרה שלי = אידיוט, לא יודע מה נכנס בי ואמרתי שאני אנסה פעם אחרונה, האמת הצלחתי לעלות משהו כמו עשרה מטרים, בערך רבע עלייה ושם האוטו נעצר.
שוב מדרדרים אחורה בזהירות, ומתקנים קדימה – עד שפתאום האוטו מתחיל להסתובב סביב צירו ואני מוצא את עצמי בשיפוע על הצד.
מכבה בהילוך, שם אמברקס יוצא ומסתכל, המצב לא טוב. אי אפשר לעבור מלפני כדי לעגן אותי ואין פתרון ברור בשלוף.
http://siz.co.il/up352/up3/zvkgimqftzyz.jpg

לכן, כמו שלמדתי מכל החבר'ה המנוסים יותר שיצא לי לטייל איתם, דבר ראשון עושים תה/קפה וחושבים על רעיון.
מוציאים את הרצועות שאולי יתנו לנו את המוזה לפתרון המצב ומתיישבים בשקט, בנתיים הלב מוצא את דרכו מעלה מהתחתונים חזרה לצלעות, ואז טל מציע רעיון פשוט אך גאוני, לעקוף את העליה ולבוא לעגן אותי מלמעלה, וזה מה שאנחנו עושים, כאשר חיים מסובב אותי מלמטה, וטל מחזיק אותי מלמעלה, קצת גז ובשיתוף פעולה מושלם מצד כולם אני מתיישר ומדרדר אחורה בשלום, חוזרים לנשום כרגיל.
http://siz.co.il/up352/up2/khzmztzy2lmw.jpg
http://siz.co.il/up352/up1/ykk14zgmytfg.jpg
http://siz.co.il/up352/up2/menzqmnnjz2g.jpg


לאחר מכן נסענו לכיוון אין לימון לסוף המסלול, נחנו, הסתכלנו לנוף ומשם יצאנו חזרה לכביש 398 לכיוון בית שמש, מילוי אוויר באשתאול ומשם חזרה בנסיעת כביש, צועק יחד עם מוריסי את השירים חזרה לנורמליזציה...
http://siz.co.il/up352/up3/ywzyjmwgnzmq.jpg

יצא אחלה - התמונות בכלל מדהימות... נשמע כאילו עשיתם שם כיף לא נורמלי...

+1.

שגיא, שיחקת אותה!
נהנתי מאוד מהקריאה - יש לך את זה!
גם חיים התקשר אליי בהתרגשות לאחר שקרא את הכתבה : )

שגיא וחיים, תודה רבה!

נ.ב
אהבתי את מחיקת לוחיות הרישוי הסלקטיבית משהו ; )

תמונות נוספות, האיכות לא משהו, מצטער מראש.

שאפו!!! איזה יופי

החילוץ מהמבט שלי:


קובץ מצורף 42282
קובץ מצורף 42281

שגיא אחלה כתבה כל הכבוד !!

יופי של כתבה.

תגיד שגיא, יש מצב שאתה מעלה תמונה של הפגוש האחורי שלך?
מעניין אותי איך הוא בנוי