תם עידן הריאו והג'פ"ס בצה"ל
כתבה מהיום
קובץ מצורף 56084
Printable View
תם עידן הריאו והג'פ"ס בצה"ל
כתבה מהיום
קובץ מצורף 56084
זה לא בדיוק ביי - זה "הוחלט שבמהלך השנתיים שלוש הקרובות וגו." - החלטה ששמענו עליה לא פעם. ואם הג'פס באמת הולך ונעלם (אבל עדיין לא לגמרי) שום מחליף לריאו לא נראה באופק... העיקר שהחליטו ופרסמו.
יגיבו וותיקים ממני…
אבל אם אני כבר שמעתי את ההצהרה הזו יותר מפעם אחת בחיי, אז…
זה לא שיש עודפים של האמרים ואושקושים בכדי למלא את הצורך שגם היום עם הג׳פסים והריאוים לא ממש עומד בעומס. ואני מדבר על אימונים, לא על חירום וגיוס כללי.
נחיה, נעשה מילואים, ונראה :-)
דווקא יש מחליף לריאו, הטטרה, מחליפה די ראויה לדעתי
אני די מנוע מלומר את הפרטים המלאים, אבל בואו נגיד שבאמת ג'פסים כנראה לא נראה יותר תוך שנתיים שלוש, אבל הריאו ישאר איתנו עוד הרבה זמן...
ולידידיי בצבא - אני פונה ללב שלכם. אל תשכחו את החברים שלכם שצריכים לפחות ריאו אחד בתור תורם איברים...
אסף.
אמרתי לך, במגרש הישן של אונגר יש 2, אחת נראית לי די שחוטה אבל השניה עם קבינה, דלתות וחלונות.
אם אתה משיג את הבעלים הנוכחי, אשמח לקבל את הטלפון שלו.
עוד חזון למועד, ידידי
Sent from my iPhone using Tapatalk
כמו שזה נראה, בצה"ל "מחליפים" את הגרוטאות האלה שהן בנות 50 ו-60 שנה רק כאשר מסתמנת מתנה רצינית בדמות כמה מאות/אלפי כלים שהאמריקאים משחררים מהמחסנים שלהם כשהם עצמם מחדשים את המלאי.
אסף,ציטוט:
נכתב במקור על ידי asafk
גם אתה התחלת לרדת מהפסים?
הג'פסים יתחילו לרדת מהסד"כ בפועל רק כשהם יתפרקו סופית ולא יהיו חלקי חילוף לתקן אותם.
וגם אז, הם עדיין יישארו רישומית בימ"חים, רק שבמקום ג'פס יהיה פתק אפסנאי.
בברכה
יוני5
אז זהו, שהם מתפרקים סופית ואין חלקי חילוף...ציטוט:
נכתב במקור על ידי יוני5
ושלא תחשוב שההאמרים החדשים יהיו חדשים או משהו. גם הם כמעט "אספנות", אבל מאמריקה.
אסף.
האמריקאים סיימו בעיקר ובאפגניסטן, יש להם מאות אלפי כלי רכב שהם לא צריכים אז מוכרים....
אסף, יש עוד המון ג'פסים שנוסעים, בין היתר אצלינו בימח"ים...ציטוט:
נכתב במקור על ידי asafk
שייקחו את כל הסד"כ של הג'פסים, יקצצו בחצי ואת היתר יפרקו לחלקים. אז יהיו גם חלקי חילוף.
ברגע שיהיה שוב מחסור שיעשו את זה שוב...
בשיטה הזו הם יישארו כמעט לנצח. למעשה עד שיישארו רק שניים נוסעים.
את המעט טוב שנשאר במדינה הזו הורסים!
לפני שבוע חזרתי מהאימון מילואים הראשון שלי ללא ג'פסים. קיבלנו דימקסים רחמנא ליצלן!
אני יכול להגיד די בבטחון שמזה 10 שנות מילואים זה היה האימון הכי משעמם שהיה לי.
די לפגיעה באנשי המילואים!!!
ציטוט:
נכתב במקור על ידי יונתןמצפה
אכן משעמם.
אין ג'פ"סים - אף אחד לא התהפך....
אף אחד לא נפצע או נהרג בהתהפכות...
לא היה צורך להחליף צלבים בשטח.
ולשלוף גולגולים של עשבים וחוטי תיל שהתלפפו על הציריות.
ואף גיר לא נטחן פתאום.
ולא היה צריך לתקן כל מיני תקלות קטנות, ו/או לדחוף כדי לנסות להניע כלי סרבן.
תאמין לי יונתן, אין מה להצטער - היה טוב, טוב שהיה ועוד יותר טוב שנגמר. האמת היא שמה שהיה - היה רחוק מלהיות טוב, אבל זה מה שהיה ולא היו אלטרנטיבות. וחוץ מזה - כשנותנים לך מתנה, אתה לא בודק לה בין השיניים.
קניבליזציה של הג'פ"סים מתקיימת בפועל בצה"ל כבר שנים רבות - פשוט כי כבר אין אספקת חלפים סדירה. בסוף באמת בשנת 2085 יישארו רק שניים... ואתם חושבים שזו בדיחה...
אני אומנם צעיר ובסדיר שמעתי שמוציאים את הג'יפסים משירות הצטערתי שלא אספיק להכיר אותם.
עברו שמונה שנים מאות ימי מילואים, מלחמה, תעסקות, אימונים, רענונים וכו'.
הג'פס שם אפילו הנ"נ הותיק שם, ויש לי הרגשה שעוד ניפגוש אותם כמה פעמים.
לגבי הגעגועים, אני אישית מאוד אוהב לנהוג בהם, והמי שיושב בכיסא הנווט , אה סליחה מפקד, גם די נהנה בדרך כלל.
אבל מה לעשות שיש גם אצ"א שסובל, וכשיוצאים לנוהל קרב עם ציוד מחלקתי מלא, באמת שקשה למצוא מקום להכל.
אני מוכן להתערב שעוד שלוש שנים הם עוד יהיו בצה"ל, ואם לא אני מקווה להשיג אחד.
דרור, תזכיר לי באיזה רכב אתה נוסע?ציטוט:
נכתב במקור על ידי דרור ברלי
הכי נוח?
הכי אמין?
הכי בטוח?
לא ממש...
אבל איך אתה תמיד אומר, הנשמה של הרכב זה לא משהו שאפשר למצוא לו תחליף. ומי כמוך יודע...!
אומי- לגבי האצ"א:
יש פעמים מתוקות כאלו שאפילו הוא יכול להנות מהם.
הנה סיפור:
לפני כשנתיים באימון בצאלים באחד השבועות הסוערים שהיו באותה שנה, חתמנו על ג'פסים. פתוחים כמובן...
אני בתור נהג מ"פ מחוייב לדאוג לת"ש לפני הכל. אז יצאתי לסיבוב קצר בבסיס, עם הג'פס, שבסיומו היתה לי חתיחת ברזנט לתפארת מדינת המילואים.
שיפצרתי אותו לפי מיטב המסורת עם שני מוטות של אוהל 12 מקדימה וקשרתי לחלקו האחורי של הרכב. הרכב היה כאמור פתוח מקדימה וסגור למופת מאחורה.
יצאנו לתרגיל והגשם לא פסק... קשם כזה קטן וקפוא ודוקר... הנסיעה לכיוון צומת משאבים על הכביש עוד עברה יחסית בסדר, שמתי לעצמי שק"ש על הרגליים וחייכתי!
בשעה 22:00 התחיל התרגיל ונכנסנו לשטח. ההאמרים הובילו........
ואז חציית ערוץ, לא משהו מיוחד, אבל קצת הצלבות, קצת דרדרת, איזו מדרגונת. ראשון, לאט לאט ופתאום הרעש המוכר- "קנק"- הצלב נשבר.
מדדים על הנעה קדמית החוצה מהערוץ ומבינים מהר מאד שהג'פס הקשיש מהווה איום ממשי לנצחונינו בתרגיל הדוץ. אין ברירה, אלו מסוג המקרים שבהם ניתן להשאיר פצועים בשטח.
לא היו לי כלים לפרק את הצלב הסורר, שבכל כמה מטרים גרם לצרייה להתפס בתוך היוק. אז מיקמתי את הג'יפ עם הגב לרוח. הגשם לא הפסיק לרדת כל הלילה. גשם כזה חזק, ומרטיב, ומאד מבאס.
בסביבות השעה 3:00 בבוקר התייאשתי מהנסיונות שלי להירדם נוכח הנגרייה שנפתחה בגזרתו של האצ"א!!!
אני כולי ספוג ורטוב, רועד מקור והרוח מכה לי בפנים, והוא החצוף נוחר לו מכורבל, יבש ומאושר בחלקת האלוהים הקטנה שלו לאותו לילה.
נסיונות חוזרים ונשנים לעלות מול הקטקל כדי להסביר לו איך להגיע אלינו עלו בתוהו. כבר בסביבות 23:30 הוא הבין שאין לו משג איפה הוא ואין טעם להמשיך בתנועה מיותרת. אז הוא פרש לישון באביר היבש. בשלב הזה ירדתי מתחת לג'יפ ואלתרתי משהו שימנע מהצירייה להתפס כאשר אני נוסע בהנעה קדמית...
קצת לפני 5 בבוקר, באור ראשון הנעתי את הג'פס הנאמן, שלא ממש התרגש מההשקמה המוקדמת והרטובה. ניתוח מעמיק של המפה וניסיונות להיזכר במה שהקטקל תיאר שהוא רואה מעט לפני שפרש מרשת הקשר, הובילו אותנו למסקנה שהוא כנראה נמצא ממש קרוב לנקודת תחילת התרגיל...
השטח כבר היה ספוג מים וקרקע הלס החלקלקה הפכה כל עליה של 2 מעלות למכשול אמיתי לרכב הנעה הקדמית שלנו. אבל הג'פס לא ממש התרגש מזה ואחרי כ- 15 ק"מ דפקתי ברכות על דלתו האחורית של אביר הקטקל. החברה יצאו נפוחים משינה ושמו מים לקפה, לא ממש מבינים מי אנחנו, מאיפה באנו ומה אנחנו רוצים מהם.
אחרי שהם הבהירו שאין להם באמת חלקי חילוף לקחתי מהם מפתח 13 (אל תתפסו אותי במילה), פירקתי את הצלב הסורר וקיבעתי את הצרייה למקום.
הנסיעה ב- 6 בבוקר בגשם שוטף ממשאבי שדה לצאלים לא ממש הזיזה לאצ"א שהמשיך להיות מקורבל בשק"ש היבש. רק כשהגעתי לסדנה הוא הוציא את החוטם שלו ולא הבין איפה אנחנו ומה אנחנו עושים שם...
את הצלב החלפתי לבד (כי לא היה שם מי שממש רצה לעזור), וכעבור שעה קלה כבר הצטרפנו שוב לחברים בשטח כשאני רטוב וקפוא מנסיעה מיותרת של כ- 100 ק"מ מול גשם שוטף.
האצ"א יש לומר- לא ממש הבין על מה אני מלין...
ואת החוויות האלו רוצים לקחת לנו!!! :mad:
אני לא רואה מאיפה צה"ל מביא את הכסף להחליף את הריאוסים של המילואים (וגם של חלק מהסדירים).
אצלנו יש מאות במערך ורכבים קטנים לא מסוגלים להחליף אותם, אולי טטרות ואז כנראה הצבא יפשוט את הרגל.
ציטוט:
נכתב במקור על ידי יונתןמצפה
תגיד לי, אתה רציני?
כן, גם אני נהניתי לנהוג בג'פ"ס, וככל שנהגתי בו יותר (ונהגתי בו המון, תאמין לי. כשאני היתי עושה מילואים, עוד לא היו האמרים בצה"ל בכלל, ומי חשב על סיום השירות של פח הזבל הקטן הזה) ככה הבנתי עד כמה הוא גרוע. אפילו הוויליס מודל 42' הוא ג'יפ טוב יותר מהזבאלה הזה. את הויכוחים האלה עם כל מיני חיילי סיירות שהיו מאוהבים בגרוטאה אני זוכר ממש טוב. לי היה אז CJ5 מודל 78' ובגדוד היו לנו מלבד הג'פ"סים גם כמה CJ8S צבאי סטנדרטיים לגמרי, ויכולנו להשתעשע ולהשוות. אחרי הצגת התכלית כל אלה שהתווכחו איתי הודו שצדקתי וסתמו את הפה.
אתה הולך רחוק עד הסופה, שבהשוואה לג'פ"ס היא סוג של חללית בין גלקטית. כדי להיות הוגן עם הג'פ"ס, תשווה אותו ל-CJ5 ארבעה-צילינדר הפשוט משנות ה-70 , זה מגבעת חלפון, שגם הוא נוסע כמו רולס רויס לעומת הג'פ"ס בכל פרמטר. CJ6 או "סיקס", מרגיש כבר כמו F-16 לעומת הג'פ"ס.
אם רק בטיחות היתה שיקול, או רק עבירות, או רק אמינות, הג'פ"ס היה יוצא מהשירות בערך שתי דקות אחרי שנכנס... מדהים איך אוסף כזה של טעויות הנדסיות פטאליות הצליח לעבור את מבחני חיל החימוש האמריקני ונכנס לשירות. מעניין מי שיחד את מי במכרזי צבא ארה"ב אי שם בסוף שנות ה-50...
מפליא שאתה מודד כלי צבאי לפי ה"נשמה" שיש לו. הרי זו סתם נוסטלגיה ותו לא. כלי צבאי צריך להימדד בפרמטרים תפקודיים ותו לא.
לפי כל פרמטר נמדד הג'פ"ס הוא זבל שדינו אחת - ללכת להתכה. לפחות הברזל אולי עוד שווה משהו. ואם לא להתכה, מקומו במוזיאון (בתנאי שתמצא אקזמפלר שנראה סביר, שיכבד את המוזיאון) ושם יוצג בפינת הכשלונות המוטוריים הגדולים ביותר בהסטוריה האוטומוטיבית - כלי הרכב היחיד בעולם כולו, שנאסר עליו על ידי MOT לעלות על כבישים ציבוריים פשוט בגלל שהוא מסוכן. כל כך מסוכן, עד שכדי להבטיח שחס וחלילה זה לא יקרה, יצאה אותה הוראה מפורסמת לחתוך אותו. לשניים ואחר כך גם לארבע...
די תמשיך!ציטוט:
נכתב במקור על ידי דרור ברלי
אפילו הנשמה של חנין זועבי בסוף תהפוך לנוסטלגיה...
ולמרות הכל, אני עדיין מעדיף את הסיפור שהבאתי על הצ'יעמום שהיה לי עם הדימקס לפני שבוע...
כשאני עושה קו אני רוצה לקבל את הכלי האמין, הבטוח, המוגן והנוח ביותר!
אבל באימון, שגם ככה אחרי "נסיגת האלונקות" הראשונה שהייתה עוד ביום הראשון הבנו ששום דבר מקצועי לא ייצא ממנו, אני לא מתנגד לקצת שעשוע של ילד מפגר.
הדבר העצוב בכל הסיפור הזה, הוא שביום קריאה אנחנו נגיע כמו גדולים לימח"ים להניע את הג'פסים האומללים. גם אם זה אומר רק להגיע איתם לשטחי הכינוס לפני הכניסה הרגלית... ואז אף אחד כבר לא ידע מה עושים עם הצ'יקמוק הזה!
זהו בדיוק.
אם נעזוב רגע מסוכן ולא יציב וכו'
עומדת לרשותך בימ"ח גרוטאה לעוסה ושחוטה ועייפה. בת 50 במקרה הטוב.
לך תדע אם ביום הפקודה הדבר הזה יניע.
ואם יניע, לך תדע כמה רחוק הוא יגיע.
ולכן זה ממש טוב שהגרוטאות העתיקות האלה יוצאות מהשירות.
כל אהבה שרק רוצים גם אדם המגיע לגבורות בסוף אומר שלום ככה גם הג"פס ככה הננון לאביר כככה האביר לאהמר ככה הריאו לדנות(אינטר) כככה הריאו לטטרות והאושקוש כככה המירא"ז לאף 16 כככה זה הגלגל בסוף ממשיך לסוע .