Printable View
שלום לכולם,
אחרי קריאה פה בפורום ובפורומים אחרים בארץ ובעולם, אני עדיין לא מצליח להבין
ועדיין מתלבט מה לקנות, אם בכלל.
שתיהן קוראניות, עולות פחות או יותר אותו דבר, באותו שנתון (2002 לצורך העניין) ודי נדירות בארץ...
מה פחות גרוע? היונדאי גלופר (קצר)? או הסנגינג קורנדו?
אם יש למישהו סיפורי זוועה אני אשמח לשמוע :)
כעיקרון הגאלופר יותר נפוץ, והוא חולק חלפים עם רכבים אחרים.
לכן אני חושב שגם אם הוא יתקלקל יותר - יהיה יותר קל/זול לתחזק אותו.
הסאניונג הוא אחד הרכבים האהובים עליי. אני אפילו אוהב את איך שהוא נראה, ויש לו פוטנציאל לא רע בכלל, ויחד עם מחיריי הקנייה הזולים שלו
הוא נורא מפתה.
מצד שני - לא הרבה מוסכים מכירים את הרכב, ואין הרבה חלקים תחליפיים...לכן זה קצת ריסקי(מסוכן) ולסבלניים בלבד.
אני אישית מעדיף את הקורנדו, אבל צריך להיות מודעים לחיסרונות שלו
תודה רבה על התגובה!
אני גם אוהב את העיצוב של הקורנדו יותר,
אבל עיצוב זה משהו שולי מבחינתי, יותר חשוב לי החלק הטכני,
רציתי להגיד אמינות ושאני רגיל לטויוטה קורולה,
אבל עדיף להגיד ברי-תחזוקה :)
אתה מחפש את הרכב לפני הכי גרועה ? אתה טועה בגדול בגישה שלך. הרכבים הנ"ל גם אם תוחזקו טוב בני 10 שנים שזה די הרבה בשיבלם, נדיר יהיה למצוא משהוא בסדר, וגם מתחיל להיות בעיה להשיג חלקים. אם התקציב שלך נמוך הייתי ממתין עד שישתפר יותר בשביל שחויית ה4X4 לא תהיה גרועה ומאכזבת, ומאד ויקרה בתיקונים.
טל
אני אחזק את דבריו של טל ולא כי אני חושב שהכלים האלה גרועים. אני גם לא נבהל ממכונית בת 10 או 20 בתנאי שתוחזקה כראוי.
מחיר קניה זול אומר הרבה על האוטו. בקרב ה"מבינים" מקובל לחשוב שכלל רוכשי המכוניות המשומשות בישראל מתנהגים כמו עדר ולא מבינים בעצם כלום. זה נכון, העדר לא מבין כלום! אבל באותה מידה, דווקא בגלל שהוא לא מבין הרבה, העדר הזה מתייעץ ומברר מאה פעמים לפני שהוא חותם על הצ'ק, ולכן הוא גם כמעט לא טועה, או טועה רק לעתים רחוקות. ולכן זו עובדה מוגמרת שהמכוניות שמבוקשות ומחזיקות מחיר גבוה יחסית גם בשנתונים ישנים או ישנים מאוד, הן אלה שמפגינות אמינות גבוהה או כאלה שקל לתחזק ולתקן אותן.
כשאנשים שואלים אותי על רכבי שטח בני 10-20 שנה, אני ממליץ רק על המותגים המיתולוגיים שנפוצים כאן - ג'יפ, טויוטה, סוזוקי, דיפנדר. רובם ככולם כבר שחוטים ושבעי מעללים ורחוקים מלהיות אמינים לחלוטין - אבל שפע החלקים, אפשרויות האילתור, הנסיון של המוסכים וקלות העבודה העצמית הם פקטור חשוב. עובדה שאוטו פיצפון ובסיסי כמו סמוראי, שהוא בן 20-25, אם אתה רוצה אקזמפלר טוב, תצטרך לשלם לפחות 20K. ג'יפ CJ במצב טוב גם אין בפחות מ-20-25K וכבר לא משנה המודל שלו. באותה מידה קשה למצוא סופה טובה באמת או היילקס טוב בפחות מ-40K שקלים. על דיפנדרים אני כבר לא מדבר, שם, למרות שאמינות רחוקה מלהיות התכונה הראשונה במעלה של הכלי, המחירים משתוללים.
SUV ישן יכול להיות צרה צרורה - ריבוי מערכות חשמליות ו"פינוקים" שאחרי הרבה שנים הופכים לעונש, הם בעלי פוטנציאל למרר את החיים על בעליהם.
בשני כלים הקוריאניים האלה שתמיד היו זולים יותר, זה בולט שבעתיים ורק מחמיר עם הזמן - האוטו זול, אז קונים אותו התפרנים. מי שיכול לתחזק לבד - סבבה לו, כל זה לא מתייחס אליו. אבל מי שלא (ואלה הרוב), צריך לתקן הכל במוסכים. זה יקר, אז הוא בד"כ מתחיל להתקמצן ולהזניח, ואז האוטו הופך לנבלה. ריבוי הנבלות מוריד את הביקוש ואיתו את ערך הרכב עוד ועוד. זה כבר כמו ביצה ותרנגולת.
מבין השניים שהזכרת, הגאלופר שייך לעידן הקודם של יונדאי שלא היה איכותי במיוחד בלשון המעטה. בהתחלה הם היו טובים מאוד, אבל ההזדקנות שלהם מהירה וכואבת.
אני אישית אוהב יותר את הקוראנדו ובכלל חושב שהכלים של סאנגיונג טובים יותר מהתדמית שלהם. לא צריך לפחד, אבל גם לא להתפשר על מצב כללי והסטוריית טיפולים - וכמובן על מודל הכי גבוה שתוכל למצוא.
ממליץ בחום על גלופר
נוח מאוד בכביש
אחלה תמורה בשטח
סתם פשוט יש לו שם לא טוב בארץ
אחרי חמש שנים עם סמוראי וגימיני בשנה וחצי האחרונות עם הגלופר אני מרוצה מאוד
להזכירכם שהגלופר הוא מונטרו-פג'רו דור ראשון, נבנה ברשיון, המכלולים היו זהים לפיקאפ (מיטסובישי), למעשה בכמה מדינות הוא נמכר תחת השם מיטסובישי גלופר
כול זה לא רע, רכבי מיטסובישי בשנות ה80 היו לא רעים בכלל ונבנו היטב, החוליה החלשה תמיד היתה המנועים אבל בעיקרון הפלטפורמה היתה חזקה ומסיבית.
מצד שני יש את הסניונג שהוא אוסף חלקים בין לאומי, סרנים של דנה ומערכת כוח של מרצדס, וכן רוב אם לא כול החלפים זהים (לא מזמן שלחתי משאבת מים של 300D
והתאים בול. כלומר חלפים מכניים זולים ובשפע (בארהב) ואופציה לשיפורים.
Flip a coin...
יש לי גאלופר ארוך כמעט שנתיים, שנקנה אחרי שראיתי המון כלים.
הרכב היה שמור יחסית וגם אצלי לא נחסך ממנו כלום.
הוא נוח, מרווח, מאובזר ועונה על רוב הציפיות השפויות בשטח ובכביש - התמורה לכסף מצויינת (עולה כמו יונדאי גטס שחוטה).
יש לו מזגן אדיר, מהטובים שיש באותן שנים.
ביטוח חובה וצד ג' עולה לי פחות מ- 3000 שקל.
עם זאת, צפה לעלויות אחזקה ברמה אחרת מפרייבט.
קח בחשבון שתמיד יהיה משהו קטן - פעם אלטרנטור, פעם משאבת הגה, פעם פאן קלאטץ' - המכלולים לא איכותיים ולא שורדים את קו ה 200,000 ק"מ, מנסיוני.
זה לא אסון, רק צריך לקבל את זה בהבנה ולזכור ששילמת רבע ממה שהיית משלם על טויוטה פראדו מאותה שנה.
אם תקנה רכב שהרוב בו הוחלף - הרווחת.
אם הרכב עוד עם מנוע מקורי - השאר לך סכום יפה בצד להחליפו בבוא העת במנוע של מיצובישי מאגנום.
המנוע המקורי הוא חוליה חלשה, בצירוף מערכת קירור שלא מותאמת לאקלים הישראלי.
חלק גדול מהמנועים המקוריים התחמם בשלב זה או אחר וכל מני ראשי מנוע זולים הותקנו כדי שהאוטו ימשיך לנסוע.
גיר ידני מומץ מאד - מקטין את העומס על מערכת הקירור.
אם קנית - סע ותהנה, רק שים תמיד עין על שעון החום, זה הרגל טוב בכל רכב שיחסוך לך נזקים גדולים.
בסך הכל, רכב לא מוצלח במיוחד מבחינה מכאנית, עם יתרונות ברורים שבזכותם אני מחזיק בו.
בהצלחה.
אני לא יודע מי פחות גרוע, אני כן יודע מי יותר מכוער. הקורנדו.
הקורנדו מכוער אש, עוד מהרגע הראשון שהנחתי עליו עין, בשנת 97 נדמה לי שהוא הגיע לארץ. כבר אז לא הבנתי מי מוכן להראות בדבר כזה, אבל עובדה שהיו קליינטים, מה שרק מוכיח שעל טעם ועל ריח אין מה להתווכח.
עכשיו לעניין - קיבלת כאן סקירה די רצינית, ואכן בסך הכל מדובר על שני כלי רכב סבירים ביותר, אין להם חסרונות גדולים מאד, ובעבר היה להם יתרון של מחיר נמוך יותר מהכלים היפאניים ששלטו בשוק מבית מיצובישי, טויוטה, ניסאן, ואיסוזו. אבל היום - השוק כולו הוא שוק של קונים, באותו סכום אתה יכול לשקול לקנות גם פאג'רו, טראנו, בטח שטרופר שבעיות המנוע שלו הורידו את המחיר אולי אל מתחת למחיר של הקוראנים... בנוסף, כשאתה בוחן רכבים בני עשר שנים אז שנתון או שניים לפה או לשם לא באמת משנה - למשל, פאג'רו Q מודל 99 עם קילומטראז' נמוך אין שום חסרון מול גאלופר מודל 2002 או 2003 אפילו שיכול להיות עם קילומטראז' דומה או גדול יותר. מכל בחינה טכנית הפאג'רו הוא דווקא המודרני יותר. אז למה להתמקד דווקא בכלים הקוראנים מהדור הראשון שהיו, מה לעשות, חיקויים לא לגמרי מלוטשים של הSUV היפאניים?
נמרוד היקר, הרשה לתקן טעות שחחזרת על עצמה כבר מספר שירשורים באתר,ציטוט:
נכתב במקור על ידי נמרוד
השוק היום הוא של מוכרים (היצע). קונים (ביקוש) כמעט אין.
לכן היום ניתן לרכוש ג'יפ (וגם פרייבטים) במחירים מצחיקים ביחס לשנים עברו ...
אני מניח שכוונת "המשורר" היא, היום - הכוח כולו נמצא אצל הקונים (וזה נכון מאוד למי שיודע להתנהל בהתאם).
רענן
המונח הכלכלי "שוק של קונים" (BUYERS MARKET ׂ) - הוא מצב שבו תנאי השוק הם לטובת הקונים - כמו שהתכוון וכתב נמרוד .
רענן , אתה מתכוון לאותו דבר אבל המונח הוא הפוך. אתה מוזמן לבדוק את זה.
שלום חברים. לי יש קורנדו 2005 והוא משרת אותי נאמנה בטירוף שלי.אני חובב שטח והג'יפ נותן לי מענה לכל צרכי !!!! הג'יפ משופר לאורך ולרוחב ואני נהנה מכל רגע !!! היונדאי גלופר לעומתו לא אמין ולא נתן לי את המענה בו חשקתי !!! מעבר לעובדה שהגלופר מתקלקל תמיד ברגעים הכי קריטיים !!! לסיכום אומר שהייתי ממליץ על הקורנדו מתוך הכירות מעמיקה עם שני הכלים !!! יום טוב
אתה לא מוכר במקרה קורנאדו?ציטוט:
נכתב במקור על ידי גולגולת
בתור אחד שזו ההודעה הראשונה שלו ובכזו נחרצות, לא נשמע אמין במיוחד..
לא גבר אני לא מוכר את הרכב שלי והנחרצות שלי היא מאהבת הרכב נטו !!! להשמיץ אדם מבלי להכיר אותו לא מכובד ולא ראוי !!! רק עכשיו השקעתי ברכב שלי 15000 ש"ח !!! לא מוכר בקיצור לא מוכר אותו !!! ואני תמיד עומד במילה שלי !!! המשך יום טובציטוט:
נכתב במקור על ידי lior_b.s
15 אלף שקל השקעה על הרכב... אם זה לא היה הופך אותו למשהו קצת יותר טוב, היית בבעיה.
החזקתי גאלופר 2000 ארוך כשנה ולהן מסקנותיי:
יתרונות: הרכב נוח בכביש, מזגן מעולה, גבוה באופן טבעי. שני מדחסים למזגן. המון מקום לציוד, 7 מקומות, חלפים של מיצובישי.....
חסרונות: עדיין מידיי לשטח. מכוניות קוריאניות באופן כללי סובלות מבלאי מאוד גבוה בהשוואה ליצרני רכב אחרים. אין מספיק מוסכים שמחזיקים חלפים. אין קיטים לשדרוג.
מסקנות: תוסיף עוד קצת שקלים ותקנה פאג'רו.
ציטוט:
נכתב במקור על ידי גולגולת
אבל !!! למה !!! כל !!! כך !!! הרבה !!! סימני !!! קריאה !!! ?