מה הלאה (מעבר ושינוי בגיל 30)

בשנת 2008 נחשפתי לראשונה לאתר ג'יפולוג. מאז, כחלק מהתחביב אבל לא רק, אני מבלה באתר הזה המון זמן. הכרתי ופגשתי פה אנשים מדהימים שאני מאוד מאוד מעריך ומכסד את דעותיהם. מכיוון שחלקם גדול ממני ביום או יומיים אני מרשה לעצמי את הפריבילגיה להתייעץ אתכם באיזשהוא סוג של "תקיעה" בחיים שלי.
כמו שהכותרת מרמזת אני בן 30. מגיל צעיר אני עוסק במוזיקה, מנגן, כותב, מלחין ומופיע. עד הצבא זה היה מעין סוג של תחביב, בזמן הצבא... היה צבא ואחריו החלטתי ללכת ולפתח את העולם הזה בכיוון המקצועי. למדתי בניית גיטרות וכלי מיתר כי בכל זאת יש בי משהו טכני שדרש עבודת ידיים והמשכתי לעסוק במוזיקה, כתיבה ונגינה, חלק כתחביב והיום בצורה יותר מקצועית.
כמעט 10 שנים זה מה שאני עושה ובתחום תיקוני הגיטרות הגעתי לרמה מקצועית מאוד גבוהה, מעבודות פשוטות ועד פרוייקטים קאסטום ושיחזור. במשך שנים עבדתי בתור שכיר, ניהלתי את מעבדת הגיטרות הכי גדולה בארץ, ניהלתי שני עובדים, עבדתי מול ספקים מהארץ ומחו"ל, ניהלתי מלאי חלקי חילוף, ממש מעין מוסך קטן רק לגיטרות. אבל, הגעתי לתקרת משכורת שכבר לא ריצתה אותי ומלפני שנה אני כבר אינני שכיר באותה חברה.
בהחלטה שחלק אומרים שהיא אמיצה וחלק אומרים שהיא טיפשית החלטתי לעשות את מה שאבא ואמא תמיד אמרו לי ואף פעם לא עשיתי. החלטתי ללכת ללמוד.
במשפחה היה לנו שנים עסק לעיבוד שבבי וכחלק גם מחינוך הייתי עובד כל חופשה אצל אבא. ולא ליקקתי שם דבש וגם לא קיבלתי תשלום על לשבת במשרד. מגיל צעיר חרטתי, כירסתי ועשיתי עבודות מסגרות. לפני זמן מה, אבא שלי מכר את המפעל שהיה לו ופתח בעת בית מלאכה קטן בפ"ת, מחרטה, כרסומת וציוד מסגרות. העבודה מגיל צעיר + העבודה עם אבא בבית המלאכה דחפו אותי ללכת להנדסת מכונות. עשיתי פסיכומטרי (והלך לא רע) ונרשמתי למכינה להנדסה של אונ' ת"א. תוך סמסטר אחד הגעתי למסקנה המצערת, זה ממש לא אני. לא העומס בלימודים שבר אותי וגם לא הקושי בחומר הלימודי. ראיתי שאני ממש לא אוהב/מתחבר לזה. עד כדי כך שנאתי את זה שלקום בבוקר ללימודים התחיל להיות עונש ושכל מה שחיפשתי היו תירוצים למה לא ללכת. אז אחרי סמסטר אחד התגבשה אצלי ההחלטה הקשה שזה פשוט לא אני ועזבתי את הלימודים.
כל זה חברים, קרה ממש עכשיו והבעיה היא שאני תקוע ואולי זקוק לאיזו "משיכה".
* תחום הגיטרות והמוזיקה הוא עולמי בשנים האחרונות. אבל השוק רווי, האינטרנט שפתח את יכולות האנשים לגשת למידע (ולכן לעשות לבד), שוק של נגנים קטן יחסית והמון בעלי מקצוע שחלק גדול מהם חאפרים ושליטה כמעט מוחלטת של מס' מצומצם של גורואים עושים את התחרות לכמעט בלתי אפשרית.
* העולם הטכני: כולם פה אנשים שיודעים לעשות המון דברים בידיים ולכן אני לא צריך להסביר לכם את הצורך לעסוק בתחום שבו עובדים עם הידיים והראש באופן משולב אבל לי אין שום הכשרה בשום תחום וגם אין ל את הרצון לעמוד מתחת לליפט או משהו בסגנון. שלא ישתמע ממני שיש בזה משהו רע זה פשוט לא משהו שאני רוצה.
* עולם המיחשוב: לא בענייני תיכנות וכדומה אבל כל עולם האינטרנט והעיצוב גם מאוד מעניינם. יצא לי לעבוד על פוטושופ ותוכנות לעריכת וידאו וסאונד, יצא לי לבנות ולעצב אתר בעבר ואני מאוד אוהב את עולם האינטרנט אבל שוב אין לי שום הכשרה מקצועית מה שמונע ממני לעבוד בתחום.
* ואחרון והחביב עלי מכולם, עולם הרכב או יותר נכון עיתונות רכב. עוד בתור שכיר ניסיתי להיכנס ולהתחיל לכתוב בנושאי רכב. למה...? כי זה מעניין אותי, לא רק רכבי שטח, מכוניות כביש אופנועים הכל. אבל אפילו אז שהייתה לי עבודה וכל מה שרציתי זה לכתוב היחידים שהיו מוכנים לשמוע ממני היו ג'יפולוג (מה זה אומר עליכם??? ;) )

בקיצור, אני משער שאם הגעתם לכאן וקראתם את כל ההשתפכות שלי אז אתם מכירים אותי טיפה יותר טוב. מצד אחד אני מחפש להתפתח בכיוון שיעניין אותי (כי למדתי שמה שלא מעניין אותי אני פשוט לא עושה) ומצד שני יש לי משכנתא וחשבונות לשלם בדיוק כמו לכל אחד מאיתנו. אז מה הלאה? ללכת ללמוד תואר סתם, שקר כלשהוא? ללכת לקורס מקצועי כל שהוא? אבל לאיזה? ובאיזה תחום אפשר להמשיך ולתפתח?
בקיצור עצתכם נדרשת חברים ותודה מראש לכל מי שמקדיש לי מעט מזמנו.

צחי איש יקר,
קודם כל אני חושב שאני יכול לדבר בשם כולם באתר ולומר לך שאני מאוד מעריך את האומץ, את הפתיחות והכנות לשתף אותנו בלבטים שלך.
השאלה שבא אתה מתלבט משותפת לכל כך הרבה אנשים (גם חברים כאן באתר), לרבות אנשים שעובדים כל יום כבר שנים רבות בתפקידים יציבים
אבל מרגישים לא מסופקים או מרגישים שהם "מעבירים" את החייים במקום שהם מבלים 80% מזמנם רוב שנות חייהם.

אני גם חושב שאני קצת יכול להבין אותך. מגיל צעיר הייתי בטוח שמקצועי יהיה מתופף מקצועי. באופן די מפתיע הצלחתי להגיע די
רחוק בגיל צעיר מאוד . בדיעבד זה הביא אותי להבנה ששוק המוזיקה בארץ ממש אבל ממש קטן ושאין שום אפשרות להתפרנס בו בצורה סבירה לאורך שנים.
תמיד יגיע איזה כוכב עולה שיכול בין יום לקחת לך את כל העבודה. אז לא שרפתי גשרים ומדי פעם אני "מחלטר" באיזו הפקה בשביל הכיף.. המשכתי קצת ללמד והעברתי את זה לתחביב.

לצערי התשובה שלי לך היא שאין תשובה חד משמעית !
לא ניתן לבחון משהו על הנייר ולהחליט אם זה מה שיעשה לך טוב..
כל התלבטות יש לבדוק, לנסות, להתנסות ולטעום ורק אז, לאורך זמן יתחדד לך מה יעשה לך טוב.

מצטער שלא יכולתי להאיר לך את הדרך בצורה טובה יותר

שניר

צחי היקר , קודם כל +1 לשניר .

ציינת שלושה תחומים שאתה חושב להמשך הדרך , אם צריך להסתכל על הדברים בצורה קוגנטיבית ( וצריך... ) אז :


א . תחום המוסיקה הוא בראש מעיינך אך מצריך השקעה כספית לא קטנה על מנת לראות כסף מהתחום צריך להשקיע לא מעט , אם יש לך שומנים אז זאת הדרך הכי טובה בשבילך , האושר מגיע כשהאדם עושה את מה שהוא אוהב ...

ב. עולם המחשוב - אווו ווה , קשה קשה קשה , אנשים עם תארים לא מוצאים עבודה בגלל שאין להם רזומה עשיר ...

ג, עיתונאות רכב - אווו .. אם היית שואל לפני הכתבה שלך הייתי אומר עזווווב .... , אבל , אתה עוד לא כתב דגול אבל יש פוטנציאל ענק .

המלצה שלי :
א. תמצא עבודה זמנית שתיתן לך את הכי הרבה כסף , לא משנה במה .
ב. תתחיל לפרסם פה באתר כל מיני כתבות בג'יפולוג ( יש לך קהל אוהד ... ) , במקביל תמצא עוד אתרים ומקומות שבהם תוכל לפרסם כתבות שלך .
ג. הכי חשוב , יחודיות , ושיופיע השם שלך ( אפשר לדחוף אותו גם באמצע הכתבה באיזו צורה ) .
ד. יוצר קשר עם כל מיני עיתונים וכדו' ומפנה אותם לכתבות שלך בתקווה להשתחל לתחום .
ה. אוסף מספיק כסף משקיע בעסק שעושה לך טוב על הלב .

מאחל לך הצלחה בכל דרך שתבחר , אחד האנשים הטובים אתה !!!

לעניות דעתי סמסטר אחד במכינה להנדסת מכונות אינו ממש נוגע בלימוד הנדסת מכונות אלא במבואות וקצת מוקדם מידי להחליט אם זה מתאים או לא במיוחד כאשר מדובר בתחום שהוא מאוד רחב וורסטילי.
עצתי הצנועה היא-לימודי הנדסת מכונות הם בעלי ערך רב וחבל לוותר עליהם. חדשם ובנה לעצמך "עצם לעתיד". במקביל, בזמנך החופשי, פתח את עצמך בתחומים שמעניינים אותך כגון כתיבה בנושאי רכב, מוסיקה. תאר לעצמך איזה כתב רכב משובח תהיה בעתיד אם תחזיק גם בידע של מהנדס מכונות.
בהצלחה.

אני אגיד לך את מה שאולי לא תרצה לשמוע ואני מתנצל מראש על הישירות.
איננו מכירים כך שתוכל להיות בטוח שזה לא אישי.

חביבי, אתה כבר בן 30....!
את זמן ההתלבטות שלך כבר עברת ואין לך כל כך זמן לצאת ללמוד מקצוע חדש כמה שנים כי בגיל זה אתה כבר צריך להיות עמוק בפרקטיקה ולצבור נסיון.
לקראת אמצע שנות השלושים והלאה כבר יקבלו אותך רק עם נסיון מוכח ומעל 40 זה כבר לא פשוט בכלל.
קורות החיים שלך יראו לא טוב כלפי שוק העבודה ופוטנציאל התעסוקה שלך לא ממש ישתפר.

עצתי לך היא שתבין שהחים הם לא פיקניק ותעשה מה שמכניס לך הכי הרבה כסף ותלמד לאהוב או להתרגל לזה.
תסתכל על עצמך דרך משקפיו של מי שאמור לקבל אותך לעבודה לעתיד והאם אתה נראה יציב ורציני דרך קורות חייך.

מה שאתה צריך כרגע זה משהו שיחזק לך את הבטחון וישים לך סכין בין השיניים....
זכור, כ-90 אחוז זה הגישה ולא התעודה!


בועז

כל אחד שכתב מעלי יש משהוא נכון ( למרות שחלק סוטרים אחד את השני ) וזה רק מראה שהתשובה היא לא אבסולוטית .
אני מאוד מאמין שבן אדם צריך לעשות את מה שהוא הכי אוהב , אבל בצורה הכי מקצועית שאפשר ( ולא רק מבחינת הפרקטיקה אלה גם מבחינה כספית ) .
אני לא רואה קשר בין הצלחה לבין תעודה אלה מקצועיות ויושרה אישית וסביבתית , לכן מי שיכול לתת את התשובה הוא אתה , גם אני סובל מדי פעם מבלבול במערכת ( חשוב להיזכר במצב כזה ברצונות / חלומות / מטרות שלנו אחת הדרכים הטובות זה לשבת ולכתוב אותן ) ולכן חשוב במצב כזה לעשות אתחול למערכת שלנו עם באופן עצמאי או בעזרה מקצועית , לרוב אנשים לא לומדים הצעה טובה עם היא בחינם אפילו מעצמם לכן יש מצב שתפנה לעזרה מקצועית , היכולת של איש מקצוע שלא נכנס בצורה אישית אלה בצורה מקצועית להראות לך את הדברים היא בדרך כלל הטובה ביותר ( וגם הוא שואב את התשובה ממך ).
בקשר לכתיבה על רכב פנה לדרור ברלי זה בדיוק מה שהוא עושה כך שהוא יכול לשפוך לך אור לנושא .
בתחום הטכני / מחשוב זה עולם של שדורש ידע מוכח והרבה ניסיון ( לא בהכרח עם תעודה ) זה קצת בעייתי בהתחשב בחוסר הניסיון שלך ורצון להתפרנס בסכומים של משכנתה וכו' .
על פניו זה נראה שבתחום המוזיקה יש לך הכי הרבה ניסיון ולכן יש מצב שאתה צריך הכוונה מקצועית בתחום השיווק / תמחור .
אני מאחל לך שתמצא את הדרך מהר ובצורה שתספק אותך .


עידו

היי, צחי;
אני לא מבין כלום במוסיקה, חלש מאוד במכאניקה, אבל בעתונות רכב - אני זקן כתבי הרכב במדינה הקטנה והיבשה הזאת. מאז ומתמיד (התחלתי ב-1982, בגיליון טורבו מס' 1) הרווחתי את לחמי מעבודה 'רצינית' (סאיטקס בארץ ובחו"ל, עסק עצמאי להפקות דפוס), ואת הכתיבה השארתי כחלטורה מענגת. זה לא היה קל, כי ניהלתי קריירה מלאה, גידלתי משפחה לתפארת ולא תמיד נטולת בעיות, ועל זה הוספתי רובד של 1-2 4 כתבות בחודש, גם בארץ וגם בשנותיי בבלגיה.

לאורך השנים (תיכף נדבר גם על העתיד שלך, לא רק על העבר שלי...) זה עבד לי מצוין. הרווחתי טוב ועסקתי בדברים שעניינו אותי, ועיתונות הרכב כיסתה לי את התחביב - כולל אלפי מבחנים על כלי הרכב המדליקים ביותר, השקות בחו"ל, מפגש עם גיבורי התרבות שלי (ז'אן לואי שלסד, רובי גורדון, טיירי סאבין), טיולי שטח בכל רחבי העולם (קאמל טרופי ארגנטינה, אוסטרליה, אפריקה, אמריקה, הודו, סין, איסלנד, הכל עבד טוב). ובמקביל, גם שילמו לי קצת על הכתיבה והצילום.

לדעתי, זו הפורמולה המוצלחת ביותר. היום, לצערי הרב, קשה מאוד לחיות ממכירת מילים (גם דרור ברלי שמפליא במקצוענותו לאחרונה לא חי מג'יפולוג). מעט מאוד, קומץ אנשים יכול לחיות בכבוד רק מעיתונות רכב בישראל. הביצה קטנה מידי, ענייה מידי, אין מספיק קוראים... בסופו של דבר אנחנו שוק בגודל של פרבר פריסאי, וכולם לחוצים וצפופים. כך היה משך שנים רבות, ולאחרונה - רק הולך ומתחרבן. מגזינים נסגרים (הגה), אחרים מדרדרים (מעריב), תקציבים מתכרסמים ומנגד - היום קל מאוד להופיע ולכתוב ברשת, ועשרות חבר'ה מוכשרים, מוכנים לכתוב בחינם, רק כדי שיופיע השם שלהם על נייר או צג. אגב, זה גם המצב בעולם; בשנתיים האחרונות נסגרו 2 מגזיני שטח איתם עבדתי בזמנו באירופה, 2 מגזינים אחרים פרסמו כתבות שלי, תוך התנצלות שהם כבר לא יכולים לשלם כמו פעם (גם היום, אגב, האירופאים משלמים מצוין).

כאנקדוטה אני יכול לספר לך על ידידי המוכשר, ניר בן זקן. לפני הצבא הוא השתלב ב'הגה', וכולם אהבו את הברנש הנמרץ. את הצבא עבר על האמרים, ולאחר מכן חזר אלינו. המו"ל אמר לו ש"הוא העתיד של העיתון" ואני, מנגד, קדחתי לו: "ברוך שובך הבייתה, רק אל תשכח לרגע שהעיתון אינו העתיד שלך". "לך תלמד משהו מכניס ומענג ככל האפשר, תכתוב מוטוריקה בתור עבודה סטודנטיאלית, בנה לך חיים ומקצוע, ושמור את הכתיבה העיתונאית בתור עיסוק משנה, שנותן לך הרבה הנאה וקצת כסף".

זה מה שאני אומר גם לך, ידידי הגיטריסט.

בהצלחה!

אגב, דווקא מכיוון שאתה איש של ידיים, יכול להיות שהשתלבות בעסק של האבא יכולה לעשות לך קיצור דרך? תלוי מה היחסים ביניכם, אבל זה יכול להיות סידור מצוין.

אצלי זה לא הלך, ניסיתי להשתלב בסדנת הצורפות של אבי (הטובה ביותר בארץ בזמנו, "פדני' למד צורפות אצל אבי...), אבל מהר מאוד הבנתי שזה או המשפחה, או העבודה... וככה הגעתי לסאיטקס, אחד הצעדים החכמים ביותר שעשיתי בימי חיי

תודה חברים, במיוחד לרמי שנתן הרבה חומר למחשבה עמוקה. הגיטרות פירנסו אותי בצורה נאה במשך כמעט עשור אבל כשכיר הגעתי לתקרה שהיא לא מספקת ברגע שרוצים לעשות את הצעד הבא בחיים (ילדים לדוגמא). היום כעצמאי אני מנססה לבנות מוניטין ולאט לאט לפתח אותו. קל זה לא ואני מקווה שזה יהיה מספיק רווחי בעתיד כדי שאוכל לחיות מזה בכבוד וברווחה. היום אני מחלטר בכל מיני תחומים, בין השאר בתור בק ליינר להצגות כדי להשלים הכנסה.
מידבר, סמסטר במכינה מספיק לחלוטין כדי שלהבין שמתמטיקה ובמיוחד פיזיקה הם דבר שאני באופן אישי די נגעל ממנו. לאור העובדה שכל התואר מתבסס על שני התחומים הנ"ל אני חושב שעשיתי החלטה נכונה.
לגבי כתיבה, זו כנראה פנטזיה שאני אמשיך לממש אותה רק פה בג'יפולוג :)

כתבת שבנית אתר ומעניין אותך התחום ועיצוב האתרים, למה לא תנסה את הכיוון הזה?
לימודי עיצוב גרפי/אתרים או בניית אתרים יכולים אולי להתאים לך ויכולים לפרנס (לוקח קצת זמן, אבל בסוף צוברים ניסיון ויכולת)
בהצלחה,
סער

צחי,
כאחד שחווה ועדיין חווה את אותה דילמה (ואני לא מבוגר ממך בהרבה, סגרתי 33 לא מזמן), עצתי אליך - תעשה את מה שאתה אוהב ולא את מה שאחרים יגידו לך שנכון. גם אני רציתי להיות וטרינר ומצאתי את עצמי נרדם משעמום בסמסטר קיץ בפקולטה לחקלאות, ובסוף נרשמתי ללימודי הנדסת תעשיה וניהול שזה בערך קצת מהכל אבל ללא שום התמקדות. כל המחזור שלי השתלב בשוק, חלקם בעבודות טובות יותר, חלקם בעבודות טובות פחות. יש ביקוש למהנדסים, גם אם הם בוגרי מכללה. אני עד היום אוכל את עצמי שלא הלכתי ללמוד בטכניון כי התעצלתי לשפר פסיכומטרי בשביל הנדסה.. בקיצור, אולי לימודים זה בשבילך, אבל לאו דווקא הנדסת מכונות. חשבת ללכת לייעוץ? ישנם מכונים להכוונה (אדם מילוא וכו'), אולי הם יוכלו לעזור לך להחליט במה כדאי לך להתמקד ע"פ פרמטרים שלהם (וברור שאסור לקחת זאת כתורה מסיני)
אבל - אם חיים כאיש המתפרנס מכישרון ידיו (תיקון גיטרות או עבודה כמסגר) אינם מספקים אותך מבחינה כלכלית או רגשית אולי אתה באמת צריך לחשוב על לימודים אקדמאיים אחרים. אם תמיד קיבלת פידבקים טובים שאתה "בעל ידי זהב" (אבל ממקורות אובייקטיביים וביחס לבעלי מקצוע אחרים, כן?) ופשוט לא עשית מזה מספיק כסף, או שפשוט לא נולדת להיות שכיר (ויש כאלה), אז אולי כדאי שתתעניין בללמוד יזמות עסקית. לא חסרים מקומות לכך (מט"י וכו'). ללמוד תארים כמו "מנהל עסקים" כתואר ראשון זה בזבוז זמן לדעתי. להרוויח משכורת ממוצעת ממשהו שאתה אוהב לעשות עדיף לאין ערוך מלעשות כסף בעבודה שאתה שונא, ואני מדבר מניסיון פה..

אסף

קודם כל אתה ענק.
תודה על מה שכתבת.
פשוט, כנה, ישיר.
העמדת אותי גם מול עצמי.
תודה.

אני מסכים עם רמי (חכה ! יש ״אבל״ בסוף !).
גם אבא שלי אדריכל שאוהב לטייל.
עבד (ועובד) כשכיר (כבר די בכיר) כמעט כל חייו והיה מדריך טיולים לחו״ל בשביל הכיף (ודמי כיס).

אבל !
אני יכול לזרוק אותך לכיוון לגמרי אחר ?
מדבריך אני מסיק שאתה מוכשר - מנגן, בונה, יכולות טכניות, כתיבה ובטח עוד כמה דברים.
ובעיקר אני מסיק שאתה כנה ומודע לעצמך.
חשבת פעם על חינוך ?
חינוך בלתי פורמאלי- פנימייתי, נוער עולה, נוער מצוקה, חינוך מיוחד, בעלי מוגבלויות, מגמות מקצועיות.
אפשר להתחיל גם בלי נסיון (אבל עם המון לב ורצון) בחינוך הבלתי פורמאלי ולהרוויח שכר הוגן מההתחלה, לצבור ותק ונסיון ולהתמקד במה שיותר מעניין בתוך התחום.

סתם... רעיון...

בכל מקרה, רובנו באותה סירה, מישהו לפחות הביא בירה ?


Sent from my iPhone using Tapatalk

עיצוב גרפי זה לא מקצוע שמפרנס בכבוד אם אתה לא עצמאי ועובד מצאת החמה ועד צאת הנשמה. הלחץ עצום, הלקוחות נודניקים ולא אוהבים לשלם... ואל תחשבו אפילו להיות שכירים בתחום הרע הזה.

עיתונות רכב לעומת זאת, זה לא מקצוע שמפרנס בכלל. לא בישראל לפחות.
אחח רמי... איך הערצתי אותך כשכתבת ב"טורבו" ואח"כ ב"אוטו"... ואני הייתי אז ילד חולה הגה שבנה מכוניות מלגו הנדסי ובלע כל מילה שכתבת...
חשבתי לעצמי אז - הנה אחד שתפס ג'וב כלבבי. מסתובב בחו"ל, נוהג על מכוניות חדשות ומדליקות, כותב ומתפרנס מזה - מה רע?...

והנה גם אני בתוך העסק הזה מ-1997. ורמי יסכים איתי שהרוב המוחלט של הקולגות שלנו בארץ לא יכולים לחיות רק מהכתיבה על רכב.
כמעט כולנו עושים את זה רק בגלל הכיף, כי איפה תהיה לנו עוד הזדמנות לנהוג בפרארי למשל? ועוד על מסלול?... או במרצדס 300SL Gullwing?... או ביגואר XKRS על הנורבורגרינג במשך יומיים שלמים?...
אבל היילייטס כאלה הם נדירים, ורוב העבודה היא די שגרתית. לא כל מבחן דרכים הוא גם מעניין.
לפעמים כשאני מתייצב לעוד מבחן של משפחתומטיות אלף-שש-מאות עייפות אני אשכרה מחזיק את עצמי לא לפהק וללכת לישון באמצע מרוב שעמום. ולנהוג על הקצה בנס הרים או בערד-סדום במזדה 3 או בקורולה למשל, רק כדי לספר איך הן מתנהגות - זה מרגיש לעתים מה זה פאתטי.
וכן - יש מזה גם קצת כסף. אבל באמת רק קצת. לכל אורך התקופה שלי בתחום הזה, זו היתה רק עבודה נוספת, משנית.

צחי - אי אפשר לקיים משפחה מכתיבה על רכב או ממוסיקה. את הדברים שאתה נהנה מהם תשמור לחלטורות או סתם לתחביב.לך תשקיע בלימודים של מקצוע שיש בצידו פוטנציאל השתכרות מספק. והנה בא משהו שבטח ירגיז אנשים - אבל אל תפסול גם מעבר לחו"ל.

ישבתי בשקט כשמילמלת לך את כל מילמולי הויתור
אבל לרדת מהארץ??
מה קרה??

צחי-
שני משפטים ממי שכבר חוותה את הסיטואציה שלך-
תמצא פרנסה טובה
ותפנה מספיק זמן גם למה ששיך לנשמה שלך.


ואל תקשיב לרודף השלמונים שמעלי....

אין לך ילדים מותק.
ואם לפני עשרים שנה היו אומרים לי שאצטרך לעבוד בשלוש משרות כדי לפרנס את הילדים שלי, הייתי בורח לאוסטרליה ומתחבא שם בחור הכי נידח שבאמצע האאוטבק.

היאוש באוסטרליה לא נעשה יותר נוח, כמאמר המשוררת
אבל גם בלי ילדים צריך לשלם לבד שכ"ד ואת כל השאר
ולהתמודד עם כל העולם בלי עזרה
ובכל זאת החלטתי את מה שהחלטתי ועזבתי מקום פרנסה נוח ומשעמם להחריד ואני עוסקת במה שמתאים לי ללב ולנשמה.
נכון, מאתגר מאוד ולא פשוט
נכון, אין לי את היכולות שהיו לי
ואין לי שום יכולת לדעת מה ילד יום
אבל....
זוהי הבחירה המושכלת שעשיתי לעצמי.
ובטח לא לברוח.

טלי יקירתי, "בלי ילדים" זו מילת המפתח, וצחי מדבר על משפחה.

ילדים זו מילת מפתח לשני הצדדים:

מצד אחד, לגדל היום משפחה זו עבודת פרך. והכי מתסכל זה שאתה עובד כ״כ קשה בשביל שיהיה להם הכל ובסוף אין להם אבא. הוא בעבודה. כל הזמן.
אולי עדיף חווה באוסטרליה...

מאידך, בלב, עמוק, אחרי הקיטורים, אנחנו רוצים ילדים ישראלים.
קולניים, חצופים, ׳ממזרים׳, שזופים ואחרי שירות צבאי....
אני לא רוצה ילדים אוסטרליים.
ואולי אני טועה, אבל נראה לי שגם אתה לא.


Sent from my iPhone using Tapatalk

שמע, זה מורכב.
כולנו רוצים שיהיה לילדים שלנו הכל.
אני, שאין לי משאבים לתת להם "הכל", מעדיף את הגדרת ש"לא יחסר להם דבר"
אבל המצב הכלכלי היום כאן הולך לכיוון שרבים מוצאים שקשה עד בלתי אפשרי לתת לילדים שלהם אפילו את הבסיס. קורת גג כאילו?

לך תנסה לשכנע חבר'ה צעירים שמסיימים שירות צבאי, וההורים שלהם שעשו כאן מלחמות ושפכו כאן נהרות של דם וזיעה, גרים בשכירות ואין להם שקל לתת להם בשביל התחלה?

רק להתייחס לדו שיח בין דרור לטלי - לא צריך "לעזוב את הארץ", אפשר לעשות רילוקיישן לכמה שנים ולחזור. ההטבות בכך, גם אם אין משכורת בשמיים, גדולות מאד כי הקו"ח מתנפחים וכל מעסיק מסתכל עליך בצורה הרבה יותר חיובית אח"כ. אבל, יש תחומים מאד ספציפים ולא סתם "עגלות" או תמונות.
בתור שותף לגיל אני יכול לומר לך שאילולא הרילוקיישן שעשיתי, אין שום סיכוי שהייתי בגילי בתפקיד שלי בישראל, אפילו אם היה לי הנסיון הנחוץ כמו שיש לי כיום.

לגבי מציאת עבודה מכניסה גם כשאין נסיון ואו תעודה - יש לא מעט מקומות, לרוב בתחום ההייטק שיסכימו להכשיר אותך תוך כדי עבודה ולמעשה לגדל אותך עם העסק. חפש אותן, זה לא נדיר. ייעוץ והכוון תעסוקתי זה גם לא בושה, בין אם זה מצריך כמה גרושים של השקעה ובין אם בחינם. גם פה ההיצע רחב מאד.