Printable View
אצלי זה מיועד לפאג'רו אבל אני מניח שמתאים לעוד רכבים בג'אנר:
קניתי פלאחים בחנות כלי העבודה שכונתית (וורדי בראשון - מומלץ למי שעוד לא מכיר) בעלות של 10 ~ ש"ח לפלאח + כמה ברגים ויצרתי את מבנה ה"ח" שבתמונה
מה שנשאר לי זה לצבוע את העסק בשחור, לקדוח חורים במנשא הצמיג הקיים ולחבר.
מה דעתכם? הייתם עושים משהו אחרת?
יותר פשוט -
קונים סרגל פלדה בעובי לא גדול, חותכים, מכופפים עם מלחציים ופטיש, קודחים וזהו.
ככה אתה לא כבול למידות של החלקים המוכנים.
אם אתה בכל זאת משתמש במה שקנית, חבר בניטים ולא בברגים. כדי שלא ישתחררו מרעידות בשטח.
אסף.
דווקא חשבתי שבגלל הניטים זה יפתח או לפחות יקבל חופש. בסוף השתמשתי בשני אומים לנעילה, אם יפתח אחליף בניטים.
תודה על הטיפים
זה מגולוון ? - איך אתה צובע ?
לא סגור אם זה מגלוון או לא. אבל אני צובע כמו חורן... בספרי של 12 שקל :-)
ציטוט:
נכתב במקור על ידי opl
לא נכנס להיבט הטכני, אבל מעניין מי יודע מה מקור הביטוי "חורן", "חורני" ??
רמז, סיפור מעניין מסתתר, וקשור למאורעות התקופה האחרונה ...
חוֹרני שם תואר
כינוי למישהו משוגע, מוזר, חריג, דפוק.
דוגמא: צבי יא חורני, מילא אתה זורק על המורה כפכף בשיעור,
אבל להאשים את החנון של הכיתה?
מקור: לפני קום המדינה הגיעו לארץ ישראל שבטים ערבים מ"חורן", שבנו את כפריהם בצורה אחרת והתלבשו לא יפה. מכאן הגיעה המילה "חורני"
תיוגים: חוראני חורני דפוק מטורף משוגע מוזר מעפן מתכרע שבט חוראנים
אל סגור על זה אבל זכור לי שזה משהו שקשור למהגרים ערבים שבאו לעבוד בארץ ונראו... לא משהו...
תעלה תמונות של התוצאה הסופית
של החורנים ?ציטוט:
נכתב במקור על ידי Jeep WRANGLER
סתם סתם ...
איפה היה שבט חורן ?
מה הקשר שלו שישראל / עם ישראל / מדינת ישראל ?
מתוך ויקיפדיה:
חַוְרָן (בערבית: حوران, חַוְרָאן) הוא שמו של חבל ארץ בדרומה של סוריה. החורן אינו נחשב מחוז מנהלי במדינה, אלא נמצא בתחומי המחוזות קוניטרה, א-סווידא ודרעא.
האזור הוגדר כחבל ארץ ייחודי כבר בתקופת התנ"ך: בספר יחזקאל פרק מ"ז פסוק ט"ו מופיעים גבולות החבל בתקופה זו, שהשתרע בין הגולן במערב, נהר הירמוך בדרום, הר החרמון בצפון והמדבר במזרח. כיום זהה חבל החורן לחבל הרומי "אוראניטיס", שהיה החבל שמדרום לחבל הגולן ("גאולניטיס"). משמעות שמו של החבל, שנשמר מתקופת התנ"ך, הינה "ארץ חלולה", והוא ניתן לו על שום סלעי הבזלת הנקבוביים שמאפיינים את נופו.
החורן נחשב לאחד החבלים הפוריים ביותר בסוריה, משמש כאסם התבואה הסורי וידוע בחקלאות בעל הנפוצה בו - כרמיו המושקים במי גשמים. עם זאת, אזור החורן נחשב כעני וכמוזנח ביחס למחוזות בהם מצויות עריה הגדולות של סוריה[1]. רצף השנים השחונות שפקדו אותו מאז 2004 דלדלו עוד יותר את מקורות המחייה של תושביו. ההפגנות בסוריה במרץ 2011 פרצו בעיר דרעא אשר בחורן.
[עריכה]היסטוריה
יש המבלבלים את העיר חרן (תל ארכאולוגי בדרום מזרח טורקיה) עם החורן. שם (בחרן) לפי המסופר במקרא, אברהם אבינו עבר בחראן בדרכו לארץ כנען. לשם שלח את עבדו אליעזר להביא אשה לבנו יצחק, היא רבקה. רבקה שלחה את בנה יעקב להביא אשה מחרן. משם חזר כעבור שנים עם רחל ולאה ובניו עימו.
משה היכה את עוג מלך הבשן באדרעי, שתושביה היו ברובם אמורים ולשונם שמית, ונתן את הארץ לחצי שבט מנשה.
רוב תושבי המקום נשארו במקומם, ובימי דוד נזכרים היישובים של הגשורי והמעכתי בגולן העליון. בימי בית ראשון תקפה ארם-דמשק את החורן, ולפרקים השתלטה עליו. יואש וירבעם השני היו מלכי ישראל האחרונים ששלטו בחורן. השלטון האשורי שבא אחריהם חילק את ארץ החורן לשתי פחויות: "קרניני" (קרנים) ו"חורינה" (חורן), שהוסיפו להתקיים במתכונת זו גם לאורך השלטון הבבלי, הפרסי וההלניסטי שאחריהם. הללו התייחסו באיבה למיעוטים היהודים. בשנת 164 לפני הספירה חש יהודה המכבי לעזרתם, היכה את מושלי החורן, והוציא את היהודים אל מעבר הירדן. יהודים חזרו לחורן במשך מאה שנים, עד תחילת הספירה.
עם ראשית האסלאם במאה ה-7 נמשכה פריחת החבל שהיה אז בידי בית אומיה הערבי, בשל קרבתו למרכז התרבות של השלטון בדמשק. בימי האימפריה העות'מאנית החלה הדלדלותו של החבל הזה, שהפך נחלת מרעה לבדואים.
[עריכה]התיישבות יהודית בחורן
ב-1884 הקימו יהודי סופיה, שאוגדו בבית המדרש "שלום וברכה", ארגון בשם אהבת ציון ששם לו למטרה רכישת אדמות חקלאיות בארץ ישראל והתבסס על תרומות חבריו. ב-1885 נסעו לארץ ישראל יצחק לוי ואהרון בן אדו מראשי הארגון במטרה לרכוש קרקעות. בסיוע יהודים מבולגריה שכבר התגוררו בארץ מזה שנים אחדות בדקו השניים חלופות שונות. בתחילה הוצע להם שטח בן 4,000 דונמים ליד הכפר הערבי קפריה, בהמשך ליד ראשון לציון ולבסוף ליד פתח תקווה. כל ההצעות נפלו בשל העלויות הגבוהות של הקרקעות וראשי הארגון חזרו לסופיה.
[עריכה]רכישת הקרקעות
ב-1890 התרחבה אגודת חובבי ציון בעיר יאשי שבממלכת רומניה עד כדי אלפי חברים שהיו משלמים מס חודשי. בשבתות ובחגים התאספו לשמוע חדשות וידיעות מן הנעשה בארץ ישראל, והתסיסה לעלות ולהתיישב גברה. ב-1894 שוב התחדשה היוזמה בבולגריה וארגון "שלום וברכה" שינה את שמו ל"אוהבי ציון וישוכנו בה" והורכב מגרעין של 10 משפחות. במקביל התפרסמה בעיתון המליץ ידיעה על 100 משפחות יהודיות מיאשי שהקימו ארגון בשם "עזרה בצר" שמטרתו ישוב ארץ ישראל. גזבר ארגון "אוהבי ציון" חיים לוי יצר קשר עם יחיאל ברקוביץ' יושב ראש "עזרה בצר" והוסכם ש-10 המשפחות מבולגריה יצטרפו ל"עזרה בצר". באותה שנה לערך רכש המהנדס יוסף זיידנר, נציג אגודה ציונית מן העיר יקטרינוסלב שברוסיה 88,000 דונם מאדמת חורן והם חולקו ל-4 חלקים, כמספר המושבות שעמדו לקום.
הידיעה על קניית האדמות הגיעה עד יאשי, ובשם 100 המשפחות נסעו הנציגים יחיאל ברקוביץ' ויעקב הלל לפריז, שם נפגשו עם "הוועד הארצי ישראלי" שהיה ארגון שפעל בחסותו של הברון רוטשילד. עסקת רכישת הקרקע סוכמה בכתב ונרכשו 200 דונמים לכל מתיישב במחיר 8 פרנקים צרפתיים הדונם. הנציגים חזרו ליאשי וסוכם ש-5 משפחות ייסעו מיידית לארץ ישראל לקבלת האדמות, 4 מרומניה ומשפחת לוי מסופיה.
[עריכה]העלייה לקרקע
ב-4 באוקטובר 1895 נפגשו 5 המשפחות באיסטנבול ומשם נסעו דרך ביירות ודמשק לשטח שהוקצה עבורם באזור חורן ונקרא טוּשָאנְבָּאבְּשוּן, המצוי בימינו בשטח מחוז דרעא צפונית מערבית לעיר דרעא. עם העלייה הוחל בבניית בתי מגורים מאבן ובהתאם להצעת נציגי הברון רוטשילד ניטעו עצי תות כדי לגדל בהמשך תולעי משי. בשנה הראשונה התיישבו באופן קבוע בחורן 9 אנשים ומתוכם 2 נשים ששוכנו בביתו של יצחק לוי, בו נבנה תנור לאפיית לחם. ניבנו מספר מבנים לבהמות. כל מתיישב השקיע 1,000 פרנקים צרפתיים בקניית ציוד. במאי 1896 הגיעו למושבה עוד 8 משפחות מרומניה ו-3 ראשי משפחות מבולגריה. הוברר ששני השוורים הראשונים שנרכשו מערביי האזור היו גנובים והשלטונות העות'מאנים החזירו אותם לבעליהם הדרוזים. בהמשך נרכשו שוורים חדשים בדמשק. צורת החיים במקום דמתה לקומונה. בשלהי 1896 הגיע למושבה שוחט מצפת ולראשונה מאז עלו לקרקע אכלו המתיישבים בשר.
בנובמבר 1896 בתחילת עונת הגשמים, זרעו המתיישבים חיטה. בראשית 1897 הגיעו 6 תושבים ערבים מקומיים והחלו לחרוש את אדמת היישוב. פרצה קטטה בין המתיישבים לתושבים הערבים. בפסח של אותה השנה הגיעו 12 מתיישבים נוספים מבולגריה ברובם נשות וילדי המתיישבים הראשונים. בשלהי 1897 כבר התגוררו בחורן כל 10 המשפחות מגרעין ההתיישבות מבולגריה. במועד זה נאסף יבול החיטה. חלקו נגנב על ידי ערביי הסביבה וחלק ממעשי הגניבה לוו בהתקפות על בני משפחות המתיישבים.
[עריכה]נטישת המושבה
בראשית 1898 פרצה מגפת טיפוס בקרב בני המושבה. אחד מבניו של מתיישב מרומניה נפטר והחולים הועברו לטיפול בראש פינה. במקביל הלכו וגברו התנכלויות התושבים הערבים, ללא התערבות מצד השלטונות העות'מאנים, עניין שהוביל לעזיבה הדרגתית של המתיישבים. באמצע 1898 נותרו במושבה 8 משפחות מבולגריה ו-10 מרומניה. בשל הגניבות הורע מאד מצבם הכלכלי של המתיישבים ובעצת נציגו של הברון רוטשילד עזבו המתיישבים את המושבה ועברו זמנית לצפת וראש פינה. בשלהי 1898 חזרו רק ראשי המשפחות למושבה ומצאו שנהרסה בידי בדואים שהתקוממו בעת ההיא כנגד השלטון העות'מאני. נציג הברון רוטשילד הורה למתיישבים לעזוב את המושבה. שניים ממתיישבי בולגריה נעצרו בידי הז'נדרמריה העות'מאנית ונשלחו לדמשק. היהודים שוחררו בהתערבות אנשי הברון רוטשילד. באוגוסט 1898 תוך שהם מאיימים על המתיישבים במאסר, החתימו אותם העות'מאנים על התחייבות שלא לחזור עוד לחורן והם עזבו את המקום לבלי שוב. המתיישבים מבולגריה עברו לצפת ואילו מרומניה למטולה. הקשר בין הקבוצות נשמר והן נודעו בגליל כאנשי ג'אחאם ג'ולן או אנשי סאחאם ג'ולן(אנ') (על שם הכפר בו מוקם בית הפקידות המרכזי של אנשי הברון), והם נסמכו על קצבה יומית מטעם אנשי הברון בסך 10 פרנקים צרפתיים לנפש. בהמשך היוו קבוצות אילו את הגרעין שיסד את המושבה יבנאל[2].
בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 נעשו מספר ניסיונות על ידי אנשי היישוב (בהם: יהודה אלמוג, שאול אביגור ויצחק בן צבי) להקים בשטחים, שהיו באותה עת בבעלות פיק"א, חוות הכשרה לנוער יהודי מערי סוריה לקראת עלייתו לארץ ישראל. כל הניסיונות הללו לא קרמו עור וגידים בגלל סיבות שונות.[3] ב-1942 נרשמו זכויות הקרקע במקום ברשומות המקרקעין הסוריות על שם חברת פיק"א ובין 1944[4] ל-1948 הפקיעה הממשלה הסורית את הקרקעות. ב-1957 לאחר פירוק פיק"א הועברו שטרי הקניין לידי הקרן הקיימת לישראל.[5]
הפלאחים האלה דקים וכל העסק ירטוט קשות תחת משקל של פנס או אנטנה שמתנדנדת...
אז לפני שמדברים על עסקאות אפילות של "להחזיר את הגולן" תמורת שלום עם הסורים, מן הראוי שנדון בהחזרת חבל חורן למדינת ישראל, כי לפי מה ששמעתי, יש שם כמות עצומה של שבילים, ללא מגבלות של שמורות טבע, שבילים מסומנים וכו' ...
מקווה שהרחבתי את דעתכם..
אם כבר הנושא עלה...
בנייה חורנית, ידועה אצל הארכאולוגים באופן די מפתיע כבנייה איכותית ביותר ששורדת בצורה יוצאת דופן ביחס למבנים אחרים מתקופות אחרות.
האיכות החורנית באה לידי ביטוי בעיקר בתקרות, כאשר השיטה היא של קורות עשויות אבני בזלת ארוכות וישרות וביניהן סלעי בזלת נוספים.
למי שמכיר זוהי בנייה שקל מאוד לזהות ולאפיין אותה כבניה חורנית...
דוגמה מחיפוש קצר ברשת:
https://lh4.googleusercontent.com/-Y...0/IMG_9508.JPG
וקצת להרחיב- ממה שאני מכיר, אכן מדובר בתושבי החורן - מדרום ומזרח לרמה"ג שלנו. הסיפור הוא שבשנות ה-20 של המאה הקודמת בזמן המנדט הבריטי, רבים מהם הגיעו לחיפה. העיר אז התפתחה בקצב מהיר - נבנו הנמל וכן תשתיות נוספות. החורנים הגיעו כמהגרי עבודה ועובדים זמניים. עקב מנהג רווח שהיה להם לישון זרוקים בקרנות רחוב, על דיקטים קרטונים וכיו"ב נוצר מטבע הלשון של "כמו חורני".ציטוט:
נכתב במקור על ידי eysham
אני דווקא לא חושב שזה יתנדנד - כי הם לא כאלה דקים, בזוויות של ה90 מעלות עשו חיזוק עם מכבש למניעת הכיפוף, והפנס שהולך להיות שם אמור להיות דיי קל.
הקטע יהיה לדעת לחבר את זה נכון לתושבת של הרכב. נחייה ונראה. מבטיח לעדכן כשהחלקים יגיעו מחול.
הפנס הגיע היום בדואר אז הרכבתי רק כדי לקבל תמונה לפני שאני מרכיב/קודח/צובע
מורכב על התושבת:
קובץ מצורף 73044
עוצמת הארה לא רעה בכלל ופיזור טוב לדעתי
קובץ מצורף 73047
מרווח מעל הצמיג סביר, כנראה שאבחר בבורג קצר יותר מזה שהגיע עם הפנס, בתמונה זה תרום חיבור למתקן גלגל אפשר לראות שיש מקום לווישיר לבצע את פעולתו, יכול להיות שאהפוך את כיוון הברגים בחלק התחתון כדי לאפשר מרחק מקסימלי מהזרוע
קובץ מצורף 73046
קובץ מצורף 73045
אופל, אפשר בבקשה לינק לפנס?
נראה שנותן אור מעולה ביחס לגודל
הסבר אלטרנטיבי לחוראנים:
קובץ מצורף 73470קובץ מצורף 73471
(שבט אינדיאני בצפון-מזרח אקוודור)
עדכון קל,
הזמנתי את הפנס המדובר, 123 ש"ח עד הבית והאור אכן מאוד חזק !!!
הרבה יותר חזק מהפנסי לד העגולים שלאחרונה צצים כפנסי ערפל (גם אותו רכשתי ואחרי השוואה הלילה ביניהם אין מה להשוות ).
בקיצור, ממליץ בחום.