http://www.mirror.co.uk/sport/formul...ormula-2995123
Printable View
רפואה שלמה
ואחר כך אומרים שספורט מוטורי הוא מסוכן וצריך בשבילו חוק מיוחד. תארו לעצמכם שהיו דורשים חוק מיוחד לעיסוק בסקי.
גם אנגלה שברה איזה עצם או שתיים בתאונת סקי. מסוכן שם בחוץ, בשלג.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4473626,00.html
ברשותכם, נקודת מבט אחרת:
אדם עשיר רודף אתגרים בוחר פעילות-אתגר-תחביב מסוכן כמו צניחה, תיפוס הרים, סקי ומה לא.
נופל ונפצע (או ז'ל) וכולם מרחמים עליו...אומרים עצוב, חבל, מסכן.
להזכירכם, האדם בחר להשתתף בפעילות מסוכנת, אף אחד לא הכריח אותו, הוא היה מודע לרמת הסיכון, אז על מה יש לרחם?
לא בא להגנתו ספציפית אבל וואלה לא הבנתי את המשוואה,ציטוט:
נכתב במקור על ידי tzagi
הוא בחר = לא עצוב?
מה הקשר בין זה שאדם בחר לעסוק בפעילות מסוכנת ולרמת העצב לאחר שנפצע/מת
Sent from my iPhone using Tapatalk
אנסה להסביר,
אדם בוחר מרצונו לרוץ באמצע איילון ונפגע ע'י רכב, אתה מרגיש רחמים כלפיו?
א. הכותרת לפוסט היא "עצוב" ואתה החלפת את הדיון ל"רחמים", אלו שני מילים עם משמעות שונה לחלוטין!ציטוט:
נכתב במקור על ידי tzagi
ב. אני שוב אומר ש"סרגל העצבות" ו"סרגל פעילות אתגרית" הם מבחינתי שני קווים מקבילים ולא מבין איך מתחברים לעניין משותף.
ג. כן בהחלט, עצוב לי על החבר מאיילון, אפילו פעמיים, גם כי הוא פצוע וגם כי הוא מטומטם...
ד. אם אתה מתכוון לאמר "מי שהולך לישון עם כלבים שלא יתפלא שהוא קם עם פרעושים" כלומר, אתגרי = פוטנציאל לפציעה, אז אני איתך לגבי המשך המשוואה, אני לא.
ה. ובאופן כללי, אני לא אוהב את עקרון ה"רחמים", רחמים טהורים הם מהנדירים יותר וברוב המקרים הרחמים באים לשרת את המרחם ולא את המרוחם...
כגולש שנים ארוכות (מאז היותי ילד) קראתי את התגובות והרמתי גבה (אפילו 2).
לפי העיתונות (עד כמה שאפשר לסמוך על הכתוב) שומכר גלש במסלול מסומן ובא לעזרת ילדה בקרבת המסלול במהירות 0. לרוע מזלו, נתקל בסלע (מוסתר) ונפל לא טוב.
הבן אדם אפילו חבש קסדה (שאינה נדרשת בחלק מהאתרים).
לבוא בטענות שהבן אדם הסתכן, זה בערך כמו להאשים בחוסר זהירות זקנה שחוצה במעבר חצייה ונדרסת...
לסיכום מדובר על תאונה מצערת ומיותרת ואכן עצוב.